אסון השריפה בוואדי סלוקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אסון השריפה בוואדי סלוקי
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון
תאריך התחלה: 28 באוגוסט 1997
תאריך סיום: 28 באוגוסט 1997
מקום: נחל סלוקי, דרום לבנון
33°16′38.5″N 35°26′28.1″E / 33.277361°N 35.441139°E / 33.277361; 35.441139
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה

מפקדים

סרן אופיר ליוויוס
סגן דותן דרוק

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה

אבידות

5 חיילים הרוגים ו-5 פצועים

כ- 5 מחבלים הרוגים.

(למפת לבנון רגילה)

אסון השריפה בוואדי סלוקי היה תאונה מבצעית שהתרחשה ב-28 באוגוסט 1997, במפגש הנחלים ואדי אל-בריך עם ח'לת-צלח-סעד וח'לת אל-עוג'א כ - 800 מטרים מזרחית לנחל סלוקי, דרום לבנון, במהלכה נספו חמישה לוחמים מחטיבת גולני ונפצעו חמישה נוספים.

המארב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 באוגוסט כשעה לפני הזריחה, הגיע כוח מגדוד 13 שכלל חמישה עשר לוחמי מחלקה 2, בפיקוד המ"פ, סרן אופיר ליוויוס[1] והמ"מ, סגן דותן דרוק, לנחל סלוקי, ופרס מארב למחבלי אמל. הכוח נחלק לשלוש עמדות אש שמוקמו על שתי שלוחות נפרדות באפיק הנחל. על העמדה הראשונה פיקד מפקד המחלקה, דרוק, על השנייה מפקד הפלוגה, ליוויוס, ואילו על השלישית סמל המחלקה חן נחום. בבוקר יום המחרת, 28 באוגוסט, זיהה הכוח שתי חוליות נפרדות של מחבלים הנעות בקרבתם. הכוח פתח באש, הרג שני מחבלים וריתק למקומם שלושה נוספים באש מקלעים ונשק קל. שני מסוקי קרב מסוג קוברה הוזעקו לנקודת ההיתקלות כדי לספק סיוע באש ובתצפית. בסיוע המסוקים הרג הכוח את שלושת המחבלים הנוספים[2]. מחבל נוסף (שישי) נמלט כבר בתחילת הקרב.

השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות זיהוי המחבלים, טיווח צה"ל אש ארטילרית לאזור אפיק נחל הסלוקי, שהיה סבוך ומכוסה בצמחייה שהייתה יבשה בעונה זו של השנה. עם פגיעת הפגזים באפיק הנחל ניצתה דליקה. רוחות עזות סייעו לאש להתפשט באזור, ומנגד תמונת המצב כפי שהצטיירה למפקדים בשטח כמו גם בחפ"ק הגדודי והחטיבתי, הייתה כי האש מרוחקת מן הכוח, וכי הלוחמים אינם מצויים בסכנה מיידית ושאין צורך לשנות מיקום או לסגת. השילוב בין הרוחות העזות לתנאי השטח גרם לאש להתפשט במהירות, ועד מהרה נלכדו החיילים בלב דליקה בשטח קשה לתנועה, כשהם נושאים ציוד לחימה כבד על גבם. בשלב זה החלו החיילים להימלט למספר כיוונים וחלקם ניתקו מן הכוח העיקרי[3]. לוחמי יחידת החילוץ של חיל האוויר - 669 הוזעקו על גבי מסוק אנפה ומסוק יסעור לזירת האירוע ועסקו בחילוץ הכוח הלכוד[4]. שאר הכוח נסוג בחזרה למוצב טייבה[2].

תוצאות האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השריפה קיפחה את חייהם של חמישה מלוחמי חטיבת גולני: סמל ידג שמעון, סמ"ר רועי שוקרון, סמ"ר אורן זריף[5], סמל שומטו קסהון, סמ"ר אושרי שוורץ. חמישה לוחמים נוספים נפצעו ואושפזו[6]. מפקד הכוח, ליוויוס, סבל מכוויות בעצמו אולם סירב להתפנות לבית החולים עד אשר הורה לו מפקד חטיבת גולני דאז, אל"ם ארז גרשטיין, להתפנות לבית החולים[3].

יום לאחר האירוע מינה הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, ועדת חקירה והעמיד בראשה את עוזר ראש אג"ם דאז, האלוף גבי אשכנזי. בנוסף כללה הוועדה את אל"ם שמואל זכאי, אל"ם אשל פשטי, איש חיל התותחנים, אל"ם חזי לוי, סא"ל רחמים כהן, בעברו מפקד גדוד 890, וסא"ל רם כורש. לאחר תחקיר במשך כחודש הוועדה גיבשה מסקנות שהיו הבסיס לדו"ח הפצ"ר, תא"ל אורי שהם. הדו"ח קבע כי נושא ההתמודדות עם אש בסיטואציה מבצעית לא תורגל כיאות, וכי הקצינים והמפקדים לא יכלו לצפות את התפתחותו של אירוע כגון זה. מכיוון שכך אין לראות בהם אחראים פלילית או פיקודית לכשלים שהובילו לאסון. הוועדה ציינה כי יש להסב את לב המפקדים באירוע לטעויות בשיקול הדעת שגילו במהלכו. עוד ציינה לחיוב הוועדה במסקנותיה את אחד מטייסי המסוקים שפעל לחילוץ הלוחמים על עוז רוחו[2]. לאחד מטייסי המסוקים הוענקה תעודת הערכה מאת מפקד חיל האוויר על פועלו[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אופיר ליוויוס (1999-2000), באתר גדס"ר גולני.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ 3.0 3.1 חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005.
  4. ^ עמרי אסנהיים, ‏עמרי אסנהיים חוזר לאסון הסלוקי, באתר ‏mako‏‏, ‏24 באפריל 2012‏.
  5. ^ יוסי יהושוע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, 15.07.2011.
  6. ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמודים 172-173.
  7. ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998