אסף שחר (אמן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף שחר
אסף שחר
אסף שחר
לידה 3 ביוני 1980 (בן 41)
כפר סבא, ישראל ישראלישראל

אסף שחר (נולד ב-3 ביוני 1980) הוא אמן פלסטי, מעצב גרפי, משורר, מוזיקאי ומלכת דראג, מייסד הליין "דראג בסלון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף שחר נולד ב-1980 בכפר סבא. בנעוריו היה חניך בתנועת הנוער העובד והלומד. שירת בנח"ל בתפקיד לוחם. עשה את שלב פרק המשימה בהדרכה, בשכונת קטמון בירושלים. היה חבר בקיבוץ המחנכים של תנועת דרור-ישראל. התגורר בקיבוץ העירוני בחיפה, עסק בחינוך ובהדרכה, למד הוראה במכללת בית ברל.

על עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של שחר עוסקת במרחב הזהות הלהט"בית. הוא מציג מעין מסע חניכה קווירי, הפותח צוהר לאחרוּת ולשונוּת, והופך אותן מחוויה מתריסה וכואבת לשגרה של מציאות יומיומית. ביצירותיו הוא מנכיח את היות הקוויר אחר וזר, ובד בבד מטרתו להפוך אותו למוכר, לפוגג את החשש מהשונה, ובעיקר לשמוח איתו, לחגוג חריגה. כחריג המודע לעצמו, יצירותיו נלחמות בדעות קדומות ויש בהן תביעה לסובלנות פוליטית וחברתית. כדי לנפץ את חומות הסטיגמה והעוינות, מתחקה שחר בעבודותיו אחר גילוייה השונים של האחרות: היציאה מהארון של הומו בחברה מסוכסכת רבת פנים, התמודדות של קהילת זהויות המבקשת קבלה.
בתחילת עבודתו השתתף בתערוכות קבוצתיות: ב-2007 השתתף בתערוכה "אמני הדר", שהוצגה בגלריית תיאטרון חיפה ובמרכז ז'ראר בכר בירושלים. באותה שנה הציג בתערוכה "בושה" בגלריה הבית בחיפה וב-2008 השתתף באותו מקום בתערוכה "חלל פתוח". עבודותיו משלבות אמנות פלסטית, שימוש ברדי מייד, יציקות בטון ופיסול, ועוסקות בשלבי חוסר ההבנה או דחייתה של הזהות הקווירית, מביעות זרות בעולם, חיפוש עצמי וגילוייו של מאבק על חופש לביטוי.

ב-2008 הוציא ספר ביכורים "אותות צפונים" (הוצאת דרור לנפש[1]), ששיריו עוסקים בתהליך הכואב של גילוי הזרות והחריגות, בחיפוש העצמי אחר זהות, ובהתמודדות על קבלה. מספר שירים מהספר הולחנו על ידו, כמו גם מוזיקה מקורית ועיבודים לשירי ילדים.

בשנים האחרונות נוספו לעבודתו יצירות שיש בהן אמירה וכוונה אנושית גדולה של הענקה: כרטיסי ברכה ייעודיים (יציאה מהארון, חתונה גאה), מגנטים הומו-ריסטים, פוסטרים הומו-ארוטיים, פרטי לבוש ואביזרים למצעדי גאווה ולדראג, ובהקשר לכך אמר: "להעניק מתנה זה קודם כל לאהוב את עצמך, ולאהוב את עצמך זו היכולת להפנות את המבט לאחר, לגעת בלבבו"[2].

בשנת 2013 החל שחר להופיע כדראג קווין, ואימץ את שם הבמה "ניקול דיכפין". שחר מעצב את תלבושותיה, תופר אותן, מלביש אותה מכף רגל ועד ראש, מכין את אביזרי הבמה שלה, יוצר את הכוריאוגרפיה להופעותיה ומציג את עצמו בדמותה. הוא מופיע בערבי דראג ומסיבות במועדונים בישראל ובמצעדי גאווה. בשנת 2016 זכה במקום השני בתחרות הדראג בחיפה "עקב הזהב". הופעותיה של ניקול דיכפין יוצרות מנעד רחב של זהויות להט"ביות ססגוניות על הרצף המגדרי, וברובן יש מסר פוליטי נגד הומופוביה, גזענות ואי קבלת השונה.

דראג בסלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 שחר הגה וייסד את הליין "דראג בסלון"[3][4]. מטרת הליין להנגיש את אמנות הדראג לקהלים רבים ומגוונים, לאו דווקא כאלה המזוהים עם הקהילה הלהט"בית. בשונה מהופעות דראג שמתקיימות במועדונים ובמסיבות – "דראג בסלון" מתארח בסלונים של בתים פרטיים, באווירה אינטימית, בישיבה ובשעה לא מאוחרת בלילה. הליין שואף להגיע לכל בית שירצה לארח אותו, והוא כולל הזדמנות לראות מקרוב את ההופעה, ואף לשאול שאלות. בכך שחר מציג ניסיון נוסף להרחיב את מופעיה של הקוויריות, הפעם בהיבט הקהילתי ובזירה הביתית.

בהופעות של הליין עולה המסר הבא: אמנות הדראג אינה מחפשת הגדרה, אלא יוצאת נגד ההגדרות, היא כלי לביטוי עצמי. דראג בסלון מתאפיין בהופעות שיש בהן ביקורת חברתית נגד הפטריארכיה, נגד התפישות המקובלות של "גבר" ו"אשה", ומשלב מחאה אישית ופוליטית. "דראג בסלון" יכול להצחיק ולרגש, וגם להיות בועט, מטלטל, מכעיס, מתריס.

שחר: "יש פה ערך חינוכי. מה שלא מוכר לך הוא מוזר לך ואתה פוחד ממנו כי הוא מאיים עליך. מה שאני עושה זה ניסיון למתוח את הגבולות שלי. כמי שהיה ביישן ומופנם, המקום הזה שבו אני יכול לפרוץ ולהראות דרך הדראג מי אני זה המקום הכי דרמטי מבחינתי"[2].

מחאה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019, בעקבות עמדתה של ראש העיר חיפה, ד"ר עינת קליש רותם, לאסור הצבת דגלון גאווה על שולחנה של ספרנית בספרייה עירונית, יזם שחר מחאה אקטיביסטית[5], ביטוי נוסף ליצירתו: הוא הציב מעל שלטי רחוב בעיר דמויות מהמשחק המוכר פליימוביל. לאחר שעיצב אותן הן הפכו לדמויות גיימוביל – אוחזות ביד אחת בדגל הגאווה וביד השנייה דגלים של הקבוצות השונות שמרכיבות את קהילת הלהט"ב – טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, ג'נדרקוויר וכו'. שחר שתל בחשבון הפייסבוק שלו רמזים לרחובות בהם הוצבו הגיימוביל. הוא קרא לציבור לחפש אותם, לצלם את הדמות או להצטלם איתה, ולהעלות לפייסבוק את התמונות עם משפט תמיכה בקהילה בהקשר לרחוב שבו מוצבת הדמות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]