אפרים זינגר

אפרים זינגר
לידה	17 בפברואר 1954 (בן 70); כְּפַר סָבָא, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב

אפרים זינגר (זיגי) (נולד ב-17 בפברואר 1954) לשעבר מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, ממלא מקום יו"ר מכון וינגייט וחבר דירקטוריון מרכז הספורט הלאומי תל אביב. כיום חבר הוועד המנהל של ארגון הוועדים האולימפיים האירופיים, חבר הנהלת איל"ן וממלא מקום יו"ר הוועד הפראלימפי בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זינגר נולד בשיכון פועלים בכפר סבא, בן יחיד להורים ניצולי שואה. בצעירותו היה פעיל בתנועת השומר הצעיר, ושיחק כדורעף. למד את השפה הערבית, ובשנת 1972 סיים את לימודי התיכון בבית הספר כצנלסון בעיר מגוריו. בשל בקיאותו בשפה הערבית גויס בנובמבר של אותה השנה לתפקיד אלחוטן ביחידה 848 בחיל המודיעין (לימים יחידה 8200) שהייתה אחראית להאזנות ופענוח צפני תקשרת במדינות ערב.

במהלך שירותו הצבאי, נפל בשבי הסורי במלחמת יום כיפור יחד עם 31 מחיילי מוצב החרמון. והוחזק בכלא אלמאזה במשך שמונה חודשים. עם שובו מהשבי הסורי המשיך את שירותו הסדיר בצה"ל. במהלך השירות גם פגש את אשתו לעתיד, שושי.

זינגר היה מנהל מחלקת הספורט בעיריית כפר סבא, עוזרו הפוליטי של מזכ"ל מפלגת העבודה חיים בר-לב, יו"ר "המשמרת הצעירה" במפלגת העבודה ומועמדה לכנסת בבחירות 1988. כמו כיהן זינגר כמנכ"ל המועצה הציבורית לצמצום העבריינות בישראל וכשליח הסוכנות היהודית בבוסטון, ארצות הברית. בשנת 1979 סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן המשיך לתואר שני בתקשורת ולתואר שלישי ביחסים בינלאומיים.

בשנת 1995 התמודד למנכ"לות הוועד האולימפי בישראל (במקום אורי אפק), ונבחר מבין 70 מועמדים. במהלך 20 שנות כהונתו בתפקיד הפך הוועד האולימפי בישראל למוסד בגג של הספורט בישראל התומך כלכלית ומקצועית בספורטאי ההישג של מדינת ישראל, מדינת ישראל הכירה בצורך לתקצב את הספורט ההישגי במסגרת "הכנות אולימפיות". זינגר היה זה שהציג את החזון "התקווה שווה זהב", חזון שהתממש במשחקים האולימפיים ב"אתונה 2004" עם זכייתו של הגולש גל פרידמן במדליית הזהב ההיסטורית. עמד בראש 5 משלחות ישראל למשחקים האולימפיים מ "אטלנטה 96" ועד "לונדון 2012".

זינגר כיהן כחבר הנהלת הקרן לספורטאים מצטיינים, חבר דירקטוריון מרכז הספורט הלאומי, חבר הוועד המנהל במכון וינגייט ובמכללת זינמן. במישור הבינלאומי, היה הישראלי הראשון שנבחר (2001) לכהן כחבר בדירקטוריון ארגון הוועדים האולימפיים האירופאיים המונה 50 מדינות. בשנת 2010 נבחר לתפקיד יו"ר הוועדה של הוועדים האירופיים למשחקים האולימפיים והיה חבר בוועדה לספורט ואיכות הסביבה של הוועד האולימפי הבינלאומי.

בשנת 2014, לאחר 20 שנה בתפקיד, פרש מתפקיד מנכ"ל הוועד האולימפי ובמקומו מונה גילי לוסטיג.^[1]

בין השנים 2015–2017 עמד בראש המרכז ללימודים אולימפיים אותו יזם והיה בין מייסדיו במכללה האקדמית בווינגייט.

כיום מרצה באקדמיה ובמסגרות פרטיות ומכהן בהתנדבות בהנהלת איל"ן (ארגון ישראלי לילדים נפגעים) ובוועד הפאראלימפי בנוסף לפעילותו הבינלאומית באירופה.

בשנת 2023, במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים יצא ספרו "את חירותי-סיפור בשני קולות על שבי ואהבה" בהוצאת כנרת זמורה המספר את שמונת החודשים שעברו עליו בכלא אל מאזה בדמשק מבלי לאבד את התקווה שישרוד ויחזור לחברתו שושי והיא מצידה תתעד ביומנה את הפחדים, הציפייה והגעגועים לאהובה וכשיחזור תגיד לו:" ממשיכים מהמקום שבו הפסקנו".