אפתאיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18 דניס דידרו, השיב כאשר נאשם בהיותו אתאיסט, כי פשוט לא אכפת לו אם אלוהים קיים או לא.

אפתאיזם (הלחם בסיסים של אפתיות ותאיזם/אתאיזם) ידוע גם כאתאיזם פרגמטי או אתאיזם מעשי, היא אדישות או חוסר עניין כלפי נושא האמונה או חוסר אמונה באל.

אפתאיסטים רואים בשאלה האם קיים אל שאלה לא משמעותית ולא רלוונטית, ואין להם עניין לקבל או להכחיש את קיומו. הם גם אינם דוחים את האפשרות שקיים אל על הסף, אך אורח חייהם הוא חילוני, וקיום האל או אי-קיומו לא ישנה את התנהגותם. לפיכך, העיסוק בשאלה מבחינתם חסר תוחלת.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפתאיזם יכול לנבוע מסיבות שונות וללבוש צורות שונות:

  • היעדר מוטיבציה דתית - אמונה באל לא רלוונטית להתנהגות מוסרית, דתית או כל סוג אחר של פעולה הנובעת מקיום האל.
  • התעלמות מודעת מהנושא.
  • אדישות - העדר כל עניין בבעיות של האלים והדת.
  • חוסר מודעות לנושא האלוהות.

צורות שונות של אפתאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנטורליזם המתודולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורה של אפתאיזם מעשי עם השלכות כלפי הקהילה המדעית הוא הנטורליזם המתודולוגי - "אימוץ או הנחה שבשתיקה של הנטורליזם המתודולוגי במסגרת השיטה המדעית עם או בלי לקבל ולהאמין בכך באופן מוחלט."

אפתאיזם אגנוסטיקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפתאיזם אגנוסטיקני אוחז כי אין שום אפשרות להוכיח או להפריך קיומו של אל או אלים, וגם אם הם קיימים אין להם עניין בגורלם של בני האדם. לפיכך, קיומם האפשרי הוא בעל השלכה מועטת על חייהם האישיים של בני האדם, ומשכך העניין התאולוגי בהם אמור להיות מועט.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטורית, אתאיזם פרקטי נחשב בדרך כלל ככשל מוסרי, בורות מכוונת וחילול הקודש. הטענה נגדה הייתה כי זו גישה הדוגלת שאלוהים, אתיקה ואחריות חברתית לא קיימים; שחבריה זנחו את החובה וחיבקו את הנהנתנות.

לדברי הפילוסוף הצרפתי אטיין בורן, "אתאיזם פרקטי הוא לא הכחשה של קיים האל, אלא התעלמות מוחלטת ממנו; זו גישה לא מוסרית שאינה באה לשלול את תוקפו של החוק המוסרי, אלא פשוט מורדת נגד עצם קיומו". בתגובה לוולטיר, כתב הפילוסוף הצרפתי דני דידרו: "זה מאוד חשוב לא לבלבל בין רוש לפטרוזיליה; אבל ההבדל בין להאמין באל או לא משמעותי קצת פחות."[2][3]

טיעונים אפתאיסטים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפתאיסטים מצדיקים את גישתם באחת או כמה מהגישות הבאות:

היעדר מוטיבציה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי טיעון זה, מוסר הוא חלק מהווייתה של החברה האנושית ולא נסמך על דת דווקא. אפתאיסטים מכירים בכך שדת יכולה לספק נחמה עבור אנשים רבים ברחבי העולם, אך היא אינה חלק הכרחי בגיבוש המוסר האנושי.

אין זה משנה (Indifference)[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי טיעון זה, כל הדתות שוות ערך. השימוש במושג זה בהקשר זה מופיע אצל קאנט בביקורת התבונה הטהורה.[4] קאנט טוען כי indifferentism מייצג צורה קיצונית של ספקנות הטוענת כי אין קרקע רציונלית לקבלת כל עמדה פילוסופית שהיא. טענה זו נקשרת לעתים קרובות עם מוסר רלטיבי.

האנציקלופדיה הקתולית מייחסת indifferentism לאתאיזם, מטריאליזם, פנתאיזם ואגנוסטיציזם, כמו גם לפלורליזם דתי, כמו בזה בו דגל רוסו.[5]

חוסר ראיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעון זה מגישה יותר מדעית ויש בו ביקורת על אמונה עיוורת - אמונה שאינה נסמכת על ראיות לוגיות. לפי טיעון זה, אם האל או האלים היו רוצים שאנשים יאמינו בהם, הם היו מוכיחים את קיומם על ידי ניסים, ומסבירים את תוכניותיהם או, לחלופין, היעדרן. הרי הם כל יכולים, לפיכך, אם באמת היו רוצים שבני האדם יאמינו בהם הם היו שולחים סימן אלוהי, ולא משאירים את הנושא לפרשנות. זהו טיעון פופולרי באנטי-אתאיזם; הפילוסוף מאט דלחאנתי עושה בו שימוש רב.

כיוון שלא נראה להם שאכפת לאל(ים) אם יאמינו בהם או אם לאו, אפתאיסטים לא רואים סיבה להאמין בהם כל עוד אירוע כזה או אחר לא הוכיח להם אחרת, וייתכן שאף אם אירוע מסוג זה ייתרחש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John Tyrrell (1996). "Commentary on the Articles of Faith". אורכב מ-המקור ב-2007-08-07. To believe in the existence of a god is an act of faith. To believe in the nonexistence of a god is likewise an act of faith. There is no verifiable evidence that there is a Supreme Being nor is there verifiable evidence there is not a Supreme Being. Faith is not knowledge. We can only state with assurance that we do not know. 
  2. ^ Herrick, Jim (1985). Against the Faith. London: Glover & Blair. עמ' 75. ISBN 0-906681-09-X. 
  3. ^ Borne, Étienne (1961). Atheism. New York: Hawthorn Books. ISBN 0-415-04727-7. 
  4. ^ Rees, D.A. (1954) "Kant, Bayle and Indifferentism," The Philosophical Review, 63(4)
  5. ^ Fox, J. (1910) "Religious Indifferentism," The Catholic Encyclopedia.