אקוש ברצ'אי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אקוש ברצ'אי נאג'ברצ'אי
Nagybarcsai Barcsay Ákos
Barcsayákos.jpg
אקוש ברצ'אי, בציור מאת צ'זארה לאורנציו מ-1670
לידה 1619
אזור האצג, טרנסילבניה
פטירה יולי 1661 (בגיל 42 בערך)
קוזמה, מחוז מורש, טרנסילבניה
מדינה טרנסילבניה
עיסוק דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג ארז'בט סאלאנצי, איזבלה באנפי (מ-1660)
שושלת ברצ'אי
תואר וויווד טרנסילבניה
אב שאנדור ברצ'אי
אם ארז'ה פאלאטיץ'
צאצאים ללא ילדים
וויווד טרנסילבניה
1658 – 1660
(כשנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אקוש ברצ'אי או בשמו המלא נאג'ברצ'אי אקוש ברצ'איהונגרית: Nagybarcsai Barcsay Ákos, בלטינית: Acatius Barcsai, נכתב בזמנו Achatius Barchai, ברומנית: Acaţiu Barcsai de Bârcea Mare;‏ 1619 - תחילת יולי 1661) היה אציל הונגרי מטרנסילבניה, בעל שורשים רומנים, דיפלומט, שליט טרנסילבניה בשנים 1660-1658. כיהן גם כבאן האחרון של לוגוז' וקאראנסבש (1644-1658).

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקוש ברצ'אי נולד במשפחה מן האצולה הקלוויניסטית, באזור האצג בטרנסילבניה. אביו היה שאנדור ברצ'אי ואשתו ארז'ה פאלאטיץ'. האחוזה המקורית של משפחת ברצא'י הייתה בכפר נאג'בורצ'ה (Nagyborcsa), ברומנית - ברצ'ה מארה (Bârcea Mare). למשפחה היו שורשים רומנים. מייסד השושלת, גאשפאר ברצ'אי, קיבל תואר אצולה והיה חסיד הדת הקלוויניסטית. במשך 24 שנים כיהן כקפטן של ה"כיסא" מורש (מארוש). בשלהי המאה ה-15 למשפחת ברצ'אי היו 41 אחוזות ברחבי הקומיטט (רוזנות) של הונדוארה. ביולי-אוגוסט 1575 הוא טען לכתר טרנסילבניה והיה יריב של אישטוואן באטורי. בסופו של דבר הצטרך להסתפק בתפקיד של קפטן המבצר ליפובה[1].

אחיו של אקוש, אנדראש ברצ'אי, הגיע למעמד של קפטן ארץ פגראש. אחותם, אנה ברצ'אי, התחתנה עם פטר בורדה (Burda), אציל ממוצא רומני מהאצג, שהתמנה בשנים 1642-1641 לסגן רוזן הונדוארה.

דרך משפחת האם, היו לברצ'אי ככל הנראה גם שורשים סלאביים, מדרום באנאט. מולדת משפחת האם, פאלאטיץ', הייתה בכפר אילידיה שבמחוז קאראש-סוורין של ימינו. מקרב בני פאלאטיץ' קמו דמויות חשובות כמו גיירג' פאלאטיץ', באן של לוגוז' וקאראנסבש, בן זמנו של מיכאי האמיץ[1].

הפעילות הדיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקוש ברצ'אי מילא שליחויות דיפלומטיות רבות בימי שלטונו של גיירג' ראקוצי הראשון. נסע למען השליט אל הארכיבישוף פטר פאזמאן, שליטי מולדובה, וסילה לופו וגאורגה שטפאן, אל שליטי ולאכיה, מאתיי בסאראב וגם לשער הנשגב, למשל בנוגע להסגרתו של בנו של מוזש סקיי, יריב אדונו, שהיה כלוא בידי הטורקים.

בין היתר, ניסה ברצ'אי באוגוסט 1538 לתווך בין וסילה לופו ובין שליט ולאכיה, מאתי בסאראב, כמו כן דן עם לופו בינואר- אוגוסט 1644 בסיכויים לשדך את בתו של השליט המולדבי לז'יגמונד, בנו הקטן של גיירג' ראקוצי הראשון. כמו כן, נשא ונתן בדצמבר 1643 לשם השגת ברית אפשרית בין מולדובה ובין טרנסילבניה[2].

בשנת 1644 יצא ברצ'אי לשליחות דיפלומטית נוספת אל חצרו של וסילה לופו על מנת להשיג סיוע במאמץ המלחמתי האנטי-הבסבורגי של טרנסילבניה בימי מלחמת שלושים השנים. וסילה לופו הסכים לשלוח יחידה של 700 חיילים מולדבים[2]. ב-1645 יחד עם הגנרל יאנוש קמן ועם אישטוואן מאריאש ברצ'אי ייצג את השליט של טרנסילבניה בחתונה של מריה, הבת של וסילה לופו, עם האציל הליטאי יאנוש רדזיוויל[2].

באן של לוגוז' וקאראנסבש ורוזן עליון של הונדוארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כגמול על שרותו הנאמן התמנה על ידי הוויבוד לבאן של לוגוז' ו קאראנסבש וכיהן בתפקיד שה במשך 14 שנה בספטמבר(1644)- דצמבר 1658. אחרי 1648 (או 1650) זכה גם למעמד של קומס (רוזן) עליון ( נאג'-אישפאן) או מושל של חבל הונדוארה. הוענקה לו כשי גם העיר דווה. בשנת 1654 מילא שליחות דיפלומטית נוספת באיסטנבול.

בימי גיירג' ראקוצי השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של גיירג' ראקוצי הראשון, גם בנו, גיירג' ראקוצי השני, שלח את ברצ'אי בשליחות לאיסטנבול. כמן כן מינה אותו ב-1653 וב-1657-1655 בראש בית הדין הנסיכותי (ה"טבולה" הנסיכותית). בשנת 1653 הוא השתתף בוועדה שדנה בשינויים בתקנונים הקרויים "החוקות המאושרות" של טרנסילבניה. ב-1655 בשמו של ראקוצי, ברצ'אי בא לחבל הז'יו לעזרתו של השליט הוולאכי קונסטנטין שרבאן, על מנת לדכא את מרד ה"סיימנים" שגרם לאי סדר רב וביזה בנסיכות הרומנית.[3].

בכינוס בווישק לא התנגד למהלך הצבאי של השליט נגד פולין ובהיעדרו של הווייבוד מן הארץ, היה יחד עם פרנץ רדיי ואישטוואן שרדי חבר בשלישייה שניהלה את ענייני הנסיכות. לבסוף נשאר באלבה יוליה כעוצר בלעדי של טרנסילבניה.

שליט טרנסילבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותם מימי שלטונו של אקוש ברצ'אי

אחרי שובו של גיירג' ראקוצי השני המובס מהמלחמה בפולין, השיג ברצ'אי את הסכמתו של הווזיר הגדול אהמט קפרילי פאשה להתמנות החל מ-11 בספטמבר 1658 לשליט טרנסילבניה. אבל הדיאטה הטרנסילבנית שהתכנסה בעיר מדיאש בחרה בפרנץ רדיי. הטורקים סירבו להכיר בבחירה זו ובאו לכפות את העלאתו של ברצ'אי לשלטון. תמורת זאת התחייב אקוש ברצ'אי לתשלומים לשער הנשגב בצורת מס שנתי של 40,000 זהובים ובפיצויי מלחמה בשווי 500,000 טאלר כסף. בנוסף נכנע לאולטימטום הטורקי מספטמבר 1658 ונאלץ להסכים למסור לטורקים את הבאנות של לוגוז' וקאראנסבש עם הערים לוגוז', קאראנסבש, אינאו ודזנה, שהיוו חלק מקו ההגנה המערבי של טרנסילבניה[3]. . בפנייה ב-12 בספטמבר 1658 לתושבי האזורים שמסר לטורקים ניסה להרגיעם על ידי הבטחות של פיצויים באדמות בטרנסילבניה. הכרוניקן גאורג קראוס הצדיק את ויתוריו על ידי הלחץ הצבאי הטורקי העצום. בין הכוחות שהגיעו לסייע לברצ'אי על מנת שיתחזק בשלטון היו השליטים הרומנים מיכניה השלישי של ולאכיה וגאורגה גיקה של מולדובה[4][3]. אקוש ברצ'אי הואשם על ידי רבים באנוכיות וצמאון לכוח, אבל בסופו של דבר הדייטה שהתכנסה בביסטריצה אישרה את מינויו כוויבוד של טרנסילבניה ב-7 באוקטובר 1658. בחירתו כשליט הייתה אמורה להיות לזמן קצר עד שראקוצי יקבל מחילה מהסולטאן העות'מאני. בנסיבות אלה שמר ברצ'אי זמן-מה על קשר גם עם השליט המודח. לגבי תביעת הטורקים שיעצור את השליטים הרומנים המרדנים גאורגה שטפאן וקונסטנטין שרבאן שנמלטו לארצו, לא התאמץ ברצ'אי למלא את בקשת הטורקים, זאת בהתאם למסורת הטרנסילבנית של ארץ מקלט לפליטים[3].

מדיניותו הדתית וכלפי האוכלוסייה הרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסיד נלהב של הדת הקלוויניסטית, פעל לעיתים נגד האינטרסים הקתוליים. בשנת 1644 עצר את עבודות הסיום של בנית הכנסייה הקתולית בסלטינה דה טימיש. ככל הנראה בסביבות 1648 מימן ברצ'אי מכיסו את פרסום הקטכיזם הקתולי של פטרוס קניזיוס, בתרגום הרומני של הישועי ממוצא רומני גאורגה (ג'ורג'ה) בואיטול. זה היה הספר הראשון שפורסם בשפה הרומנית באותיות לטיניות- לפי כללי הכתיב ההונגרי. באותה תקופה פורסם באלבה יוליה תרגום לרומנית של קתכיזם לותרני בתרגום לרומנית על ידי גיי'רג' פוגאראשי. בימי כהונתו של ברצ'אי בתי הספר הקלוויניסטים הרומניים בלוגוז' ובקאראנסבש נהנו מתמיכה כספית.

בימי שלטונו הקצרים, בשנת 1659 הוקל גם היחס לכנסייה האורתודוקסית הרומנית. הארכיבישוף (מיטרופוליט) סאווה ברנקוביץ' קיבל אישור למעמדו, ולהרחבת סמכותו לחבל פגראש (9 בינואר 1659) והצליח להשיג מהשליט פטור הכמרים האורתודוקסים הרומנים (Ecclesia valachica) מכל רחבי טרנסילבניה, מהמסים על השדות ועל הבקר (15 במרץ 1659). (ב-20 במרץ 1659 הפטור יושם גם בחבל פגראש, שבו היה קיים עוד מימי השליט גאבור בתלן, משנת 1614[5]. אמנם אחרי שהשתקע באלבה יוליה החליף את סווה ברנקוביץ על ידי גנאדייה השלישי שקרא לעצמו ארכיבישוף של בליגרד (אלבה יוליה), מרמורוש ושל כל ארץ טרנסילבניה (ארדיאל).[3]. רק שב-5 בפברואר 1660 הטיל השליט גזרות על הפולחן האורתודוקסי בניסיון להכפיפו לכנסייה הרפורמית - תפילות רק ברומנית, פיקוח הדוק של בכירים קלוויניסטים, כולל בנוגע למפשט גירושים, איסור על אמונות טפלות, על נישוק האיקונין והצלבים, על טקס אכילת הלחם הקדוש ועל הטבילה לפי המסורת הישנה, הגבלת החינוך הדתי על למידת כתבי הקודש בלבד, כשהברית החדשה הייתה צריכה להיותהגרסה "מבליגרד" משנת 1648. נאסר על הכנסייה הרומנית לגבות קנסות, להגדיל יותר מדי את הכנסותיה, להתערב בענייני המלכות ולארח נזירים וזרים[3]

העימות עם גיירג' ראקוצי השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראקוצי לא התכוון להתפשר. הוא כינס דיאטה בטרגו מורש (מארוש ואשארהיי), ובסיועו של יאנוש קמני, נבחר שוב לשליט ב-29 בספטמבר 1659. בהיעדר כוחות צבאיים מספיקים, התבצר ברצ'אי בסיביו, בעוד גיירג' ראקוצי השני הטיל עליו מצור בחורף 1660-1659. המעשה גרר להתערבות צבאית מסיבית של הפאשה מבודה שניצח את ראקוצי ב-22 במאי 1660 בקרב גיאלו, שבו השתתף גם ברצ'אי. השליט המובס, פצוע קשות, מת כעבור זמן קצר בעיר אוראדיה. בעקבות הניצחון הטורקים העלו את ברצ'אי בחזרה על כס המלכות של טרנסילבניה. אך המיסים הכבדים שהטיל עוררו תגובות נזעמות בקרב העם. בדצמבר 1660 דיאטה נוספת הדיחה אותו והחליפה אותו ביאנוש קמן.

על יד היישוב אורמניש (Ormeniş) התחולל קרב בין המחנה של יאנוש קמן ובין תומכי ברצ'אי. מובס, ברצ'אי התפטר מהתפקיד של ווייבוד ב-31 בדצמבר 1660 והתיר את תומכיו משבועת הנאמנות כלפיו. בהתחלת שנת 1661 אנשיו של קמן עצרו את אחיו, אנדראש ברצ'אי, שהיה מפקד של פגראש, כלאו ועינו אותו. בהמשך נתפסו גם אקוש עצמו ואחיו השלישי, גאשפאר. שלושת האחים נידונו למוות באשמת שיתוף פעולה עם הטורקים והומתו ביישוב קוזמה (קוזמטלקה). הטורקים פלשו שוב לטרנסילבניה בקיץ 1661, ולבסוף שמו קץ גם לשלטונו של יאנוש קמן.

נשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקוש ברצ'אי היה נשוי פעמיים.

  • אשתו הראשונה הייתה ארז'בט סלאנצי
  • אחרי 1660 - לאיזבלה באנפי

לא נולדו לו ילדים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • - במאה ה-19 הוצבה אנדרטה לזכרו באחוזה ברצ'ה מארה (נאג'בארצ'ה). אחרי 1947 בעקבות הלאמת האחוזה על ידי השלטון הקומוניסטי האנדרטה נשארה באמצע שדה חקלאי. בשנת 2001, מיוזמת הפרפקט של הונדוארה, נציג של התנועה הדמוקרטית של ההונגרים ברומניה, שופצה האנדרטה והוצבה במקום אחר, במרכז העיר דווה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Giurescu, Constantin C. - Istoria românilor, volumul III, ediţia a V-a, Editura BIC ALL, Bucureşti, 2007,
  • , I.Bănăţeanul Cel din urmă ban al Caransebeşului şi Lugojului, hunedoreanul Acaţiu din Bârcea Mare (Barcsai Ákos) ca stimulator al progresului cultural-bisericesc, Mitropolia Banatului, X 1960, nr.3-6, p. 29-35

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אקוש ברצ'אי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 S.Bulboacă - Banii... עמוד 315
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Sorin Bulboacă Banii... ע' 316
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Sorin Bulboacă The Institution ע' 7
  4. ^ N.Iorga Istoria bisericii româneşti עמוד 346
  5. ^ Alexandru Xenopol עמוד 682