מיכה חריש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכה חריש
צילום מ- 2010
צילום מ- 2010
לידה 28 בנובמבר 1936 (בן 87)
טימישוארה, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מיכאל מיכה חריש
שם לידה מיכאל הירש
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כלכלן, פוליטיקאי
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית
שר התעשייה והמסחר ה־15
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
סגנית שר התעשייה והמסחר מאשה לובלסקי
תחת ראשי הממשלות יצחק רבין, שמעון פרס
חבר הכנסת
21 בינואר 197417 ביוני 1996
(22 שנים)
כנסות 8 - 13
יושב ראש מפלגת העבודה (בפועל)
17 בינואר 201121 בספטמבר 2011
(35 שבועות ו־3 ימים)
יו"ר ועדת הכספים ה־7
28 בדצמבר 19884 באפריל 1989
(14 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל (מיכה) חריש (נולד ב-28 בנובמבר 1936) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי, לשעבר חבר הכנסת, שר ומזכ"ל מפלגת העבודה. בשנים 1992–1996 כיהן כשר המסחר והתעשייה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חריש נולד בשנת 1936 בעיר טימישוארה שברומניה, בשם מיכאל הירש[1]. שני ההורים גדלו במשפחות דתיות. האם איבדה בשואת יהדות צפון טרנסילבניה את כל משפחתה. האב היה בתפקיד מנהיגות בתנועה הציונית הסוציאליסטית "איחוד". ב-28 בנובמבר 1938, כשהיה חריש בן שנתיים, אח של אביו, שמעון הירש ואשתו טרי, נרצחו בפיגוע עם פצצה שאורגן על ידי אנשי משמר הברזל בעת הצגה של סידי טל ולהקת תיאטרון יידי בטימישוארה.

חריש היה בנעוריו חניך של תנועת בני עקיבא ולמד בתיכון היהודי בעיר. עלה לישראל ב-1950. התגורר בקריית חיים ולמד בכפר הנוער בן שמן, שירת בצה"ל כקצין בגדוד 12 בחטיבת גולני ולחם במבצע סיני ב-1956. בוגר כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית.

במסגרת לימודיו באוניברסיטה העברית נבחר לכהן כיו"ר הסטודנטים מטעם מפא"י ונשלח במסגרת חילופי סטודנטים לכלכלה לצרפת, שם מונה כראש המחלקה לקשרי חוץ של מפלגת העבודה[2][3][4].

חריש נבחר לכנסת בשנת 1973 מטעם סיעת המערך ושירת בכנסת במשך 23 שנה, עד 1996[5][6]. שימש כחבר בוועדות כנסת שונות וכיו"ר הוועדות הבאות: יו"ר ועדת המשנה לאנרגיה (בכנסת ה-9 וה-10), יו"ר ועדה משותפת בנושא תעלת הימים (בכנסת ה-10), יו"ר ועדה משותפת בנושא שכר משרתי הקבע, יו"ר ועדת המשנה בנושא בחירת נשיא אוסטריה קורט ולדהיים, יו"ר ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא תאונות דרכים ויו"ר ועדה מיוחדת לקידום הייצוא (בכנסת ה-11) ויו"ר ועדת הכספים (בכנסת ה-12)[7]. היה חבר ועדת החוץ והביטחון[8]. יזם את הקמת משרד האנרגיה בשנת 1976[9].

בשנות ה-90 כיהן כמזכ"ל מפלגת העבודה. בכנסת ה -13 בממשלת יצחק רבין השנייה וממשלת פרס (1992–1996) מונה חריש לשר התעשייה והמסחר[10]. לאחר מכן לא הצליח להיבחר בפריימריז במפלגה. פרש לעסקים ועסק בייעוץ לחברות במסגרת החברה שהקים, חריש יזמות[11][12]. במקביל הוא המשיך בפעילות במפלגת העבודה.

חריש כיהן כיו"ר החוג לשילוב במפלגת העבודה, חבר נשיאות במועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות, יו"ר האגודה למען החייל בגבעתיים וחבר מרכז "הפועל". שימש כראש מועצת הקולנוע בישראל בין השנים 2007 ל-2011[13][14].

לאחר פרישתו של יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק בינואר 2011 ועזיבתו לסיעת העצמאות, החליטה ההנהלה הזמנית של המפלגה למנות את חריש ליו"ר הזמני שלה[15]. חריש כיהן בתפקיד זה עד ספטמבר 2011, אז נבחרה לתפקיד יו"ר המפלגה ח"כ שלי יחימוביץ'.

עומד כיום בראש העמותה להנצחת יהדות רומניה - א.מ.י.ר., שימש כויו"ר "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ" עד 2017[16].

בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב במקום ה-119 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חריש נשוי לאדית ולהם ארבעה ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם רהט, מיכה חריש יליד טימישוארה: צער על אבדן הנפש, מעריב, 22 בדצמבר 1989
  2. ^ נציג ה-"עבודה" יצא לפעולת הסברה בשוודיה, דבר, 30 באוקטובר 1970
  3. ^ מ. חריש מציע כינוס מרכז "העבודה" להחליט על המשך כהונת גולדה מאיר, דבר, 25 במאי 1973
  4. ^ חריש יצא ללשכת האינטרנציונל, דבר, 29 באוגוסט 1973
  5. ^ ח"כ חריש ייפגש בווינה עם קרייסקי, מעריב, 8 במרץ 1974
  6. ^ קרב מילולי אלון - חריש, מעריב, 4 באפריל 1974
  7. ^ טל שחף, בייגה שוחט במקום חריש, מעריב, 5 באפריל 1989
  8. ^ מיכה חריש נבחר לוועדת חוץ ובטחון, דבר, 6 ביוני 1978
  9. ^ להקים משרד לאנרגיה, מעריב, 18 ביוני 1976
  10. ^ רשות לאומית להסמכת מעבדות תקני שיווק, באתר גלובס, 9 בדצמבר 1996
  11. ^ מאת איתמר לוין, ‏מיכה חריש - יו"ר חברת הניהול במשרד רו"ח ברייטמן, באתר גלובס, 12 בדצמבר 1996
  12. ^ שמואל דקלו, ‏מיכה חריש תובע 2.5 מיליון שקל בעבור תיווך בעסקאות, באתר גלובס, 18 במרץ 2007
  13. ^ נירית אנדרמן, מיכה חריש יחליף את רוני מילוא בתפקיד יו"ר מועצת הקולנוע, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2007
  14. ^ נירית אנדרמן, מיכה חריש צפוי להודיע הבוקר על התפטרותו ממועצת הקולנוע, באתר הארץ, 25 בינואר 2011
  15. ^ מזל מועלם, בעבודה החליטו פה אחד: מיכה חריש יכהן כיו"ר זמני, באתר הארץ, 24 בינואר 2011
  16. ^ חגי עמית, במקום לעזור לניצולי השואה - המדינה דוגרת על 800 מיליון שקל, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2013