ארווין מרטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארווין מרטון
Marton Ervin
לידה 17 ביוני 1912
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 1968 (בגיל 55)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Preisz Ervin עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1932–1968 (כ־36 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הרזיסטנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארווין מרטון (במקור פרייס, בהונגרית: Marton Ervin; בודפשט, 17 ביוני 1912 – פריז, 30 באפריל 1968) היה צלם, גרפיקאי ופסל יהודי-הונגרי. משנת 1937 הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות האמנותית הפריזאית. מרטון היה צלם בעל הכרה בינלאומית, הידוע בעיקר בזכות דיוקנאותיו של דמויות מפתח רבות באמנות, בספרות ובמדע שפעלו בפריז, כמו גם ב"תמונות הרחוב" הכנות שלו. עבודותיו הוצגו בקביעות בפריז, וכן גם בבודפשט, בלונדון ובמילאנו; ניתן למצוא את עבודותיו בגלריה הלאומית של הונגריה, בספרייה הלאומית של צרפת, במוזיאון הצילום ההונגרי, בתאגידים גדולים ואצל אספנים פרטיים באירופה ובארצות הברית.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן הכיבוש הנאצי של פריז, הוא הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית יחד עם מהגרים רבים אחרים. אמנים ואנשי רוח לקחו חלק במשימות הסיוע לפליטים, הדפיסו הודעות סודיות לשמירה על המורל הלאומי הצרפתי וזייפו תעודות זהות לאנשים שניסו להימלט מהנאצים. לאחר המלחמה, קיבל מרטון את מדליית הרזיסטנס מממשלת צרפת.

העניין המחודש באמנים ההונגרים של פריז במאה ה-20 הוליד תערוכות משמעותיות במאה ה-21 של ארווין מרטון ובני דורו. היו תערוכות כאלה בווינה (2004), בקצ'קמט (2004) ובבודפשט (2007, 2010). תמונות הרחוב של מרטון מפריז הוצגו בקליפורניה (2009) יחד עם הצלמים של המאה ה-20 אינגה מוראט האוסטרית (אנ') ומקס יבנו האמריקאי (אנ'). בשנים 2010–2011, הציבור יכול היה לראות את תמונות העירום הנשי שלו יחד עם תמונות של אמנים אחרים במכון ליסט בפריז (צר').

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארווין מרטון נולד במשפחה יהודית בבודפשט כבנם של אישטוואן קלמן פרייס (1887–1945), זבן, ושל ינקה צ'ילג (1886–1945).[1] היו לו שתי אחיות והוא התחיל לצייר ככבר כילד, וכנער החל גם לצלם, אף על פי שמעולם לא למד במסגרות פורמליות.

הצייר לאיוש טיהני (1885–1938) היה קרוב משפחתו, והיה חבר בקבוצת האמנים ההונגרית הידועה בשם השמונה (1909–1918 בודפשט), טיהני הפך לצייר וליטוגרף מפורסם. בשנת 1919, לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא היגר לווינה, ולאחר מכן נסע לברלין, שם התיידד עם בראסאי ועם אמנים וסופרים הונגרים צעירים אחרים.[2] לאחר המהפכה ההונגרית והרוסית, היגרו לברלין אמנים ואינטלקטואלים רבים ממזרח וממרכז אירופה. בתחילת שנות ה-20 נוצרה שם סינתזה "קצרת מועד" בין האוונגרד הבינלאומי לאמנים ואינטלקטואלים ממערב אירופה.[3] טיהני היגר לבסוף לפריז ב-1924, כמו אמנים הונגרים רבים אחרים,[4] כגון בראסאי והצלם אנדרה קרטס. לאחר שגם מרטון ארווין עבר לפריז ב-1937 (היה כבר בן 25), טיהני הכיר לו את חוג החברים הנרחב שלו.[5]

מרטון סיים את בחינות הבגרות בשנת 1931, ובשנת 1933 המשיך את לימודיו בבית הספר לציור של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך בהדרכתו של הצייר מנו ווסטרוצי.[6] בין השנים 1934–1937 למד בבית הספר לעיצוב תעשייתי ברחוב אורוסלאן. הוא בילה בקביעות כל קיץ בין השנים 1935–1937 בעיר קלוצ'ה. מרטון הוקסם מהצוענים, אותם הנציח ברישומים, בציורים ובצילומים.[7]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תערוכותיו הראשונות הציג בגלריות של בודפשט בשנות ה-30. בשנת 1936, בחלל התצוגה של סטודיו ברחוב לאיוש קושוט (Kossuth Lajos utca), תערוכת הגרפיקה שלו שאורגנה במשותף עם אלדאר פרקש וזכתה לשבחים על ידי ארתור אלק, מבקר כתב העת האמנותי והספרותי החשוב ניוגט, והסופרים מריה דוטקה ואדן גרה. היסטוריונית האמנות אדית הופמן קנתה שתיים מיצירותיו של מרטון (Figures, Harakiri), שלימים הפכו לבעלות הגלריה הלאומית של הונגריה. שמו של אביו היה פרייס (Preisz) וארווין מרטון נשא את השם הזה עד 1946, בינתיים חתם לפעמים על יצירותיו בשם Paál).[8]

שנות מלחמה בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרזה האדומה עם 23 חברי תנועת ההתנגדות שהוצאו להורג

ב-1937 עבר מרטון לפריז, שהייתה אז מרכז לאמנים וסופרים מכל רחבי אירופה ומקלט ליהודי גרמניה ומזרח אירופה שסבלו מאנטישמיות במולדתם. הוא נכנס לחוג התוסס של אמני המהגרים ההונגרים (רובם יהודים). הוא גם המשיך בלימודיו; השתתף בקורסי ציור ופיסול בבית הספר לאמנויות יפות, שם היה תלמידו של אנרי בושאר (אנ').

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה פלשו הגרמנים וכבשו את צרפת (1940–1944). מרטון היה בין המהגרים הרבים שהצטרפו להתנגדות הצרפתית. הם עבדו בקבוצה קטנה יחד עם הונגרים וזרים נוספים, שרבים מאוד מהם היו יהודים.[9] כחבר בקבוצת F.T.P. - M.O.I. בפריז, הוא צייר והפיץ כרוזים שהופקו ביוזמת רוב קבוצות הפרטיזנים כדי לשמור על המורל האזרחי הלאומי.[10]

יחד עם לאיוש פאפ, הוא השתתף במספר פעולות מסוכנות להכנת מסמכים מזויפים למבוקשים כדי לעזור להם להסתתר מהנאצים. בין הנעזרים היה סופר ועריק גרמני, וכן הצייר ההונגרי פרנץ וארגה. (וארגה היה חברו של מרטון, אחיינו של הסופר המפורסם ז'יגמונד מוריץ).[11]

בתנועת ההתנגדות השתתפו אמנים ואינטלקטואלים יהודים-הונגרים צעירים רבים, ביניהם הצייר שאנדור יוז'ה, הפסל אישטוואן היידו (בצרפתית: אטיאן היידו), העיתונאים לאסלו קרשי ואימרה ג'ומאי, הצלמים אנדרה (אנדראש) שטיינר ולוסיאן ארווה (אז כבר אזרח צרפתי), וכן לדיסלס מאנדל המומחה לדפוס.[12]

שלושה יהודים הונגרים היו חברים בקבוצת מנושיאן בהנהגת מיסאק מאנושיאן ושל יוסף אפשטיין (Manouchian Group), שהפכה לאגדה באירועי ה-Affiche Rouge, "הכרזה האדומה" (אנ'). הם נלכדו, הורשעו במשפט ראווה והוצאו להורג יחד עם 18 מחבריהם ב-1944.[12][13] הגרמנים צילמו אותם ופרסמו את פניהם בכרזה ממוסגרת בהאדומה כדם עם הידיעה על הוצאתם להורג ברחובות הערים והכפרים הצרפתיים. האזרחים השתמשו בכרזות כסמל להתנגדות, "Mort pour France!" (מתו למען צרפת!), סומנו כרזות אלה. מרטון הפיק גרפיקה עבור הקבוצה לזכר שלושת היהודים-הונגרים שנהרגו מקבוצת מנושיאן.[10] [14] הסופר הספרדי חורחה סמפרון, ששירת גם הוא ברזיסטנס, התייחס לקבוצתו של מרטון ברומן שלאחר המלחמה.[9]

הוריו של מרטון אמנם שרדו את השואה בבודפשט, אבל הם נחלשו כל כך מהמחסור שהם מתו מדלקת ריאות זמן קצר לאחר תום המלחמה. שתיים מאחיותיו ניצלו על ידי ראול ולנברג, אך אחד מילדי אחותו לא שרד את השואה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, הוא הכיר את אשתו לעתיד, מרתה רודאש (בשם נעוריה: זפיר) שהיגרה מבודפשט לפריז.[9] היא הייתה צאצא של החתם סופר (הרב משה שרייבר). בשנות המלחמה הסתתרה בבודפשט בחדר עם שתי אחיותיה ואחיינית קטנה.[9] בעלה הראשון, ג'רג' רודאש,[15] מת בשואה במחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). מרטון ומרתה התחתנו ב-1949 ונולדו להם שני בנים. פייר, אמן וידאו/ניו מדיה, פרופסור וסופר,[9] ואיב שהוא אנתרופולוג שלימד גם קפואירה.[16]

"שיחה מופרעת, כיכר הבסטיליה, 1950 בקירוב" - תמונת שער מאת ארווין מרטון למהדורת Routledge באנגלית בשנת 2018 של L'Être et le Néant של ז'אן-פול סארטר.

מורשתו ועיטוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדליית הרזיסטנס (Médaille de la Résistance)
  • עבודתו של מרטון עדיין מוצגת בתערוכות בינלאומיות ומוכרות במיוחד בזכות הפורטרטים וצילומי הרחוב שלו.

תערוכותיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1945 – Galerie Arts, Paris
  • 1947 – School of Paris, Bussy Gallery, London
  • 1947 – Surrealist exhibitions, Galerie Maeght, Paris
  • 1948 – Ervin Marton: solo exhibit, Galerie Palmes, preface to catalogue by Louis Cheronnet
  • 1956 – Art et Résistance, Salon d’Hiver, Paris
  • 1965 – Circolo Fotografia Milanese, Italy – solo exhibit
  • 1971 – Ervin Marton: Memorial Exhibition, Hungarian National Gallery. The catalogue included the following exhibits of his work:
  • 1992 – Marton Ervin: 80 éves (80 Years Old), May – June; Utóképek (Afterimages), September – October 1992, Mini Galéria, Szombathely Képtár
  • Jun 2004 – Ervin Marton: Life-Work Exhibition, Hungarian Museum of Photography, Kecskemét
  • Nov 2004 – Double voyages: Photographies hongroises du monde entier (Hungarian Photographs of the Whole World), Collegium Hungaricum (Hungarian Cultural Institute), Vienna, Austria.
  • 2007 – Paris en hongrois (Paris in Hungarian) – Maison Mai Manó, Hungarian House of Photography, Budapest.
  • 2009 – 20th Century Photography: Selections from the Wachovia Securities Art Collection (now Wells Fargo Collection), Center Art Museum, Escondido, California
  • 2010 – Art in Exile series: Belated Homecoming, 17 April to 15 August 2010, Holocaust Museum (HDKE), Budapest, group show of many Hungarian artists working abroad in the 20th century
  • 2011 – formELLES – La femme dénudée dans la photographie hongroise, (The female nude in Hungarian photography), 5 November 2010 to 29 January 2011, Institut hongrois / Galerie Vasarely, Paris
  • 2015 – Ervin Marton: Paris, the Post-War years, 14 May to 3 July 2015, Gallery Cohen, Los Angeles
  • 2016 – Emeric Feher et ses amis (Emeric Feher, Stephen Deutsch, Ervin Marton et André Steiner), 2 June to 16 July 2016, Institut Hongrois, Paris, France.
  • "Ervin Marton", Photography, Hungarian National Gallery Official Website (English version), with numerous photographs
  • Paris in Hungarian, 21 May – 2 September 2007 Exhibit, Mai Manó Gallery, Hungarian House of Photography, see Ervin Marton: "Antiquaire, Paris, 1961" and "Au coin de la rue, Paris, 1960"
  • "Ervin Marton Estate", Stephen Cohen Gallery Website
  • Ervin Marton, Atelier de Joseph Csaky, Paris, 1933, black and white photo, European Sculpture-Tumblr, regardintemporel
  • "Ervin Marton", Official Website

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארווין מרטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 163/1911. folyószáma alatt".
  2. ^ Brassai, Letters to My Parents (אורכב 15.02.2017 בארכיון Wayback Machine), University of Chicago Press, 1995, p. 241, accessed 6 September 2010
  3. ^ Krisztina Passuth, "Hungarian Art Outside Hungary: Berlin in the 1920s" (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine), Hungarian Studies, 1994, Vol.19, No. 1-2, p. 132, accessed 2 February 2013
  4. ^ "Tihanyi, Lajos" (אורכב 01.01.2011 בארכיון Wayback Machine), Terminartors, accessed 3 September 2010
  5. ^ "Ervin Marton" (אורכב 06.12.2011 בארכיון Wayback Machine), Cohen Gallery, accessed 30 August 2010
  6. ^ "Marton Ervin/Ervin Preisz" (אורכב 14.11.2012 בארכיון Wayback Machine), Kieselbach (Galéria és Auksciósház), accessed 5 September 2010
  7. ^ "Ervin Marton" (אורכב 15.07.2011 בארכיון Wayback Machine), Photographie, 8 October 2004, accessed 30 August 2010 (in French)
  8. ^ Marton Ervin Emlékkiállítása, Budapest: Hungarian National Gallery (Magyar Nemzeti Galéria), 1971; Open Library, accessed 1 September 2010
  9. ^ 1 2 3 4 5 Cate Marquis, "Film hits home for son of WWII Jewish Resistance fighter" (אורכב 14.03.2019 בארכיון Wayback Machine), Jewish Light, 22 January 2009, accessed 30 August 2010
  10. ^ 1 2 Imréné Hertczka, Jánosné Gál, Lajos Papp, and Bela Sos, Catalogue des périodiques clandestins diffusés en France de 1939 a 1955. Suivi d'un catalogues des périodiques clandestins diffusés à l'étranger, Paris, 1954
  11. ^ "Feri Varga – Life and Encounters" (אורכב 26.04.2012 בארכיון Wayback Machine), Seite, accessed 2 December 2011
  12. ^ 1 2 "'Art proscrit' (Száműzött művészet), Exposition à Budapest du 17 avril au 15 aout 2010" (אורכב 09.12.2018 בארכיון Wayback Machine), Blog des Mardis hongrois (French), reprinted from Török Zsuzsanna, Száműzött művészet, Budapest: Holokauszt Emlékközpont (HDKE), 2010, accessed 30 August 2010
  13. ^ Art in Exile series: Belated Homecoming, 17 April to 15 Aug 2010, Holocaust Museum (HDKE), Budapest, accessed 7 September 2010
  14. ^ Kisebb közlemények, p. 317, in Hungarian
  15. ^ "Rudas György halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi állami halotti akv. 994/1950. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-07-26.
  16. ^ Dr. Yves Marton, "The journey in and out of “the extraordinary”: Long-term research with mediums in Los Angeles and Brazil’" (אורכב 24.11.2012 בארכיון Wayback Machine), Exploring the Extraordinary – 2nd Annual Conference – 24th-25 September 2010, Paranthropology, accessed 25 January 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ארווין_מרטון&oldid=38414878"