ארז לאופר

ארז לאופר
לידה	23 ביוני 1962 (בן 60); ישראל
סוגה מועדפת	סרט תיעודי
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
	http://www.erezlauferfilms.com/
	פרופיל ב-IMDb

ארז לאופר (נולד ב-23 ביוני 1962) הוא במאי סרטי תעודה ישראלי, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודי הקולנוע, עבד במשך 7 שנים בניו-יורק. ב-1993 ערך לאופר בשיתוף הג'דס ופניבייקר את The War Room, שתיעד את מאחורי הקלעים של מסע הבחירות של קלינטון ב-1992. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר באורך מלא. ב-1994 היה במאי שותף של הסרט Woodstock Diary שהציג הופעות מפסטיבל וודסטוק שלא נחשפו עד אז, ושודר ברחבי העולם לציון 25 שנה לפסטיבל.

ב-1995, כשחזר לארץ, ביים את סרטו הראשון באורך מלא "אדינבורו לא מחכה לי". בשנות ה-90 יצר סרטים נוספים על אמנים ישראלים, בשיטת הקולנוע הדוקומנטרי הישיר – מצלמה על הכתף, התערבות מינימלית. ב-2002 ביים והפיק את הסרט "לס מואה טמה", שסיפר את סיפורו של בנם של ניצולי השואה מחיפה שהפך לכוכב ענק בצרפת. הסרט, קופרודוקציה ישראלית-צרפתית, נבחר להשתתף בפסטיבל קאן במסגרת Director's Fortnight, זכה בפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2003 ובאותה שנה שודר בשעת צפיית שיא בשידורי קשת – ערוץ 2 ובערוץ France 5 הצרפתי.

ב-2004 לאופר כתב, ביים וצילם את "יורים ושרים", סדרה היסטורית-דוקומנטרית בת ארבעה פרקים אודות תופעת הלהקות הצבאיות בישראל. הסדרה הוקרנה בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל חיפה והייתה מועמדת לפרס הסדרה התיעודית הטובה ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. ב-2006 יצר עם אביו, נחום לאופר, את הסרט "דילמת הדריין". ב-2008 יצר את "רפסודה לבומביי". ב-2012 ביים את הסרט "יום אחד אחרי השלום" הסרט זכה בפרס השופטים והקהל בפסטיבל Movies That Matter, בפרס התחקיר בדוקאביב, הוצג בעשרות רבות של פסטיבלים נוספים ברחבי העולם וזכה בפרסים רבים. ב-2015 ביים את הסרט "רבין: במילותיו שלו", לציון 20 שנה לרצח. הסרט, שהורכב מטקסטים של רבין ומחומרי ארכיון שלו בלבד, זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינ"ל חיפה, הוקרן בפסטיבלים רבים בעולם, והופץ בבתי הקולנוע בארצות הברית ובאוסטרליה.

ארז הוא חבר באקדמיה האמריקאית לקולנוע, חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע, חבר בפורום הדוקומנטרי בישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליה יהב, "מדברים בשם האמן המת. האמן החי מדבר: על סרטו של ארז לאופר 'לס מואה טמה' ועל סרטו של תומר הימן 'אביב'", מעין אמיר (עורך), דוקומנטלי, עמ' 180–191, עם עובד, 2007
רוית הכט, "מורשתו האמיתית של רבין": "חוויית צפייה שלמה ועגולה, קודרת אמנם, אך כזו שמצליחה לספר עוד משהו חוץ מאת סיפור חייו.", הארץ 2015
ארי קטורזה, איך זה שכוכב אחד העז, ומת, באתר ynet, 28 בנובמבר 2002
טלי ליפקין-שחק, פרומו, הספינה שלא הגיעה, באתר nrg‏, 21 באפריל 2006