שידורי קשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שידורי קשת
סמליל "שידורי קשת"
סוג בעלת ערוץ קשת 12 והחדשות 12 (החל מ-16 בינואר 2019), מפעילת אתר האינטרנט mako וכיום גם מפעילת ערוץ ההומור

לשעבר (4 בנובמבר 1993 - 31 באוקטובר 2017) זכיינית שידור טלוויזיונית של ערוץ 2, והפעילה את ערוץ 24 וערוץ ביפ.
מייסדים מוזי ורטהיים, אלכס גלעדי, דוִד ורטהיים[1]
תאריך הקמה 26 בפברואר 1993[5]
מיקום המטה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי ראול ולנברג 12, רמת החייל, תל אביב, ישראל
שליטה בחברה משפחת ורטהיים (51%)[2]
גל נאור (20%)
משפחת למלבאום (15.32%)
ויליאם נגל (7.76%)
אלכס גלעדי (5.92%)[3]
מוצרים עיקריים

תכנים טלוויזיוניים

הפעלת ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט.
רווח 30 מיליון שקלים (נכון לסוף 2005)
אנשי מפתח דרורית ורטהיים (יושבת ראש)[4]
אלכס גלעדי (נשיא)
אבי ניר (מנכ"ל)
 
www.mako.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"שידורי קשת בע"מ", המוכרת במותג הטלוויזיה "קשת", היא חברת תוכן ישראלית שהוקמה ב-1993, אחת מחברות המדיה הגדולות בישראל המנהלת את ערוץ קשת 12, הזרוע הבינלאומית קשת אינטרנשיונל והזרוע הדיגיטלית mako. אבי ניר מכהן כמנכ"ל החברה משנת 2002.

החברה הייתה זכיינית שידור בערוץ 2, יחד עם רשת, חברת החדשות והטלוויזיה החינוכית (ועד 2005, גם לצד טלעד), וגם האחרונה ששידרה בערוץ זה. בעקבות פיצול ערוץ 2 עברה החברה ב-1 בנובמבר 2017 להפעיל את ערוץ קשת 12[6]. מה-16 בינואר 2019, חברת החדשות ("החדשות 12") משדרת באופן בלעדי בערוץ 12 של קשת שרכשה את חלקה של רשת בחברה, והפכה לבעלת השליטה היחידה בה[7].

קשת מפיקה, מייצרת, משדרת ומפיצה בישראל ובעולם תוכן מקורי במגוון ז'אנרים – ריאליטי, דרמה, דוקו, שעשועונים ועוד. בין התוכניות הנצפות ביותר של "קשת", הן בערוץ 2 והן בערוץ 12 ניתן למנות את עובדה, ארץ נהדרת, חתונה ממבט ראשון, בית ספר למוסיקה, הכוכב הבא לאירוויזיון, כוכב נולד, להיות איתה, פלפלים צהובים, רמזור, צומת מילר, מאסטר שף, בשבילה גיבורים עפים, נינג'ה ישראל ועוד. מרבית התוכניות דורגו בין עשרת המקומות הראשונים בטבלאות מדרוג הצפייה בטלוויזיה הישראלית.

השותפים בחברה הם משפחת ורטהיים[8] (51%) באמצעות קשתקבוצת שירותי תקשורת (43.38%) ובאמצעות מ. ורטהיים אחזקות (7.62%), גל נאור, בתו של איש העסקים יצחק תשובה[9], באמצעות G.N. COMMUNICATION INDUSTRIES‏ (20%), משפחת למלבאום באמצעות אחין אחזקות (15.32%), ויליאם נגל באמצעות punchline aps‏ (7.76%) ואלכס גלעדי (5.92%)[10].

חטיבות קשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשת 12[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשת 12

קשת 12 הוא ערוץ טלוויזיה מסחרי ישראלי. עם עליית "ערוץ 2" המסחרי, ב-4 בנובמבר 1993, נמנתה "קשת" יחד עם שתי זכייניות נוספות, "רשת" ו"טלעד". בעקבות פיצול ערוץ 2, הערוץ "קשת 12" הושק ב-1 בנובמבר 2017, והחל מינואר 2019, משדר באופן בלעדי את תוכני חברת החדשות. בערוץ משודרות תכניות טלוויזיה מז'אנרים שונים, בהם ריאליטי, סאטירה, סדרות דרמה וקומדיה, ותכניות בידור ומגזין, והוא הערוץ המוביל בישראל במדדי רייטינג (צפייה)[11].

קשת אינטרנשיונל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשת אינטרנשיונל

קשת אינטרנשיונל (Keshet International) היא הזרוע הבינלאומית של קשת, העוסקת במכירת והפקת תכנים מחוץ לישראל. הוקמה בשנת 2012 ובראשה עומד המנכ"ל אלון שטרוזמן[12]. מדורגת כאחת מ-3 ספקיות התוכן הבינלאומיות הזרות הגדולות לשוק האמריקאי, ובין 10 חברות ההפצה לטלוויזיה המובילות בעולם[13].

בשנת 2011, החלה קשת לפעול בעולם והרחיבה פעילותה עם השנים. באוקטובר 2011, סדרת הדרמה זוכת פרסי גלובוס הזהב והאמי "הומלנד" (במקור: "חטופים" של קשת), הושקה בארה"ב ברשת הכבלים Showtime והמשיכה ל-7 עונות.[14] שר הכלכלה והתעשייה לשנת 2012, שלום שמחון, בירך את קשת על זכייתה של "הומלנד" באמי ואמר כי "הזכייה מהווה הישג חשוב לתעשיית הטלוויזיה הישראלית והוכחה כי לישראל יש מה להציע גם בתחום הזה".[15] בשנת 2014, רשת BBC הבריטית רכשה את הסדרה "פלפלים צהובים" של קשת לעיבוד מקומי, ושידרה אותה במשך 3 עונות.[16] בשנת 2016, זכתה קשת באות לשכת המסחר ישראל-ארה"ב, במעמד נשיא המדינה, ראובן ריבלין ושגריר ארה"ב דאז בישראל, דניאל שפירו. בנימוקי הלשכה להענקת האות לקשת נאמר כי "קשת זכתה בשל פריצת הדרך התרבותית ושבירת תקרת הזכוכית במכירת תכניות ומיזמים טלוויזיוניים ישראליים לשוק הבינלאומי בכלל והאמריקאי בפרט".[17] באותה שנה, פורסם כי קשת ו-HBO יפיקו יחד סדרה.[18] באוגוסט 2019 היא עלתה לשידור בפלטפורמות HBO בישראל ובעולם תחת השם "הנערים".[19]

בין תכניות קשת הישראליות הנוספות שנמכרו והופצו בעולם על ידי קשת אינטרנשיונל: בשבילה גיבורים עפים, כפולים, להיות איתה, מסודרים, רמזור, סברי מרנן, האקס המיתולוגי, הכספת, הכוכב הבא, בית ספר למוסיקה, רק רוצים לרקוד, אביב או אייל, בום, לאהוב את אנה, אורי גלר מחפש את היורש.

בעשור השני של שנות ה-2000, מאות תכנים ישראליים מקוריים של קשת נמכרו לעולם, אלפי פרקים הובאו לשידור בערוצים המרכזיים ברחבי הגלובוס[20].

סמליל "קשת אינטרנשיונל"

mako[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – mako

"mako" הוא אתר חדשות עצמאי ישראלי מבית קשת, אשר עלה לאוויר באוקטובר 2008 ומהווה את אחד מ-3 אתרי התוכן המובילים בישראל, לצד "וואלה" ו-"ynet". באתר מתפרסמות כתבות ומאמרים בנושאי חדשות, תרבות וספורט וכן תוכני וידאו של קשת, של "החדשות 12" ושל דסק חדשות עצמאי המופעל על ידי האתר[21].

החדשות 12 - חברת החדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החדשות 12

החדשות 12 ממומנת מכספי שידורי קשת שהיא גם הבעלים היחידי שלה, זאת החל מה-16 בינואר 2019[22]. תוכניות החברה זוכות למדרוג גבוה יחסית למתחרים האחרים, ומקיימות תחרות עם החדשות 13 (בעבר "חדשות 10"). מהדורת החדשות המרכזית, שמוגשת על ידי יונית לוי ודני קושמרו, נחשבת לתוכנית היומית הנצפית ביותר בישראל. בעקבות נתוני המדרוג הגבוהים, הפכו רבים מהמשתתפים בה, בהם מגישים, כתבים ופרשנים, לאישים מוכרים המזוהים עם האקטואליה בישראל.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוץ ההומור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוץ ההומור, בבעלות קשת, החל את שידוריו ב-10 בפברואר 2019 ופועל 24 שעות ביממה עם תכניות סאטירה, קומדיות, מופעי סטנד-אפ ותוכניות בידור ישראליות. בין התוכניות ניתן למנות את "ארץ נהדרת", "הפרלמנט", "רמזור", "החמישייה הקאמרית" והסדרה התיעודית "במדינת היהודים". הערוץ משודר ב-yes (אפיק 7) וב-HOT (אפיקים 22 ו-29).

ערוץ 24[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערוץ 24

בחודש ספטמבר 2008 רכשה קשת 40% ממניות ערוץ המוסיקה 24, כאשר 60% נותרו בידי חברת מימד. בעקבות הרכישה מונה צביקה ליבליך, סמנכ"ל השיווק של קשת, לממלא-מקום מנכ"ל הערוץ. כמו כן, עבר הערוץ מיתוג מחדש ושינוי לוגו, והוא נפתח במתכונת מחודשת ב־24 במרץ 2009[23]. בשנת 2011 רכשה קשת 50% נוספים ממניות הערוץ וכך החזיקה ב-90% ממניותיו. בקיץ 2018 קשת העמידה את הערוץ למכירה, והערוץ נרכש על ידי טלעד[24].

ערוץ ביפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביפ

בשנים 2000–2010 הפעילה קשת גם את ערוץ "ביפ" ששודר בחברת הכבלים HOT. בין התוכניות ששודרו בביפ ניתן למצוא תוכניות שהופקו בישראל לצד תכנים שנרכשו ממדינות אחרות. חלק מתכני ערוץ זה שודרו בקביעות גם בשידורי הזכיינית בערוץ 2.

MOOMA[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – MOOMA

אתר MOOMA הוקם במסגרת חברה-בת של קשת, בין היתר כחלק מהיערכותה להתמודדות במכרז על ערוץ המוזיקה. במרכזו של האתר הייתה אנציקלופדיה מקוונת בנושא מוזיקה ישראלית ויוצרים מקומיים. לאחר הקמת אתר mako בשנת 2008, אוחד אתר MOOMA עם מגזין המוזיקה של mako. הדף הראשי של MOOMA הפך להפניה ל-mako, ועדכוני האנציקלופדיה והדיסקוגרפיה פסקו. באפריל 2018 נסגר האתר באופן רשמי וקישורים אליו מפנים לעמוד המוזיקה באתר mako.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע פרסום של קשת לקראת סגירת ערוץ 2 והמעבר לערוץ 12, תל אביב, 2017

עם עליית "ערוץ 2" המסחרי, ב-4 בנובמבר 1993, במסגרת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, נמנתה "קשת" (או "שידורי קשת") יחד עם שתי זכייניות נוספות, "רשת" ו"טלעד". שלוש הזכייניות קיבלו חוזה לעשור יחיד של שידורים, במסגרתו החליפו מספר פעמים בשנה את ימי השידור, כך ששתי זכייניות קיבלו שני ימי שידור, ואחת שלושה (לרוב בסוף השבוע).

בשנים 19931995 שימש אלכס גלעדי כמנכ"ל החברה. בשנת 1995 אורי שנער מונה למנכ"ל ובשנת 2001 הפך לנשיא החברה עד שנת 2005. ב-2002 מונה אבי ניר למנכ"ל החברה, וב-2005 מונה אלכס גלעדי לנשיא החברה.

באפריל 2005, החליטה ועדה שרק שתיים מתוך שלוש הזכייניות תקבלנה אישור לחידוש זיכיון השידור שלהן. קשת, כמו גם רשת וטלעד, ששידרו בערוץ 2 מהקמתו התמודדו במכרז. בנוסף הוקמה קבוצת כאן במטרה להתמודד על זיכיון שידור בערוץ 2, והיא הייתה קבוצה חדשה אשר לא שידרה קודם לכן. בתום דיוני המכרז, נבחרו "קשת" ו"רשת" להוביל את הערוץ במשך העשור העוקב[25][26]. "קשת", שהגיעה למקום הראשון במכרז, קיבלה ארבעה ימי שידור ו"רשת" קיבלה שלושה ימים. בשנת 2008 התחלפו ימי השידור של הזכינות ואלה שבו והתחלפו מאז בימים שלוש פעמים נוספות: בראשית 2010, בתחילת 2012 וב-1 בינואר 2014, אז חזרה "קשת" לשדר בארבעה ימי שידור (רביעי עד שבת) ושידורי "רשת" מתקיימים בשלושת הימים הנותרים. בנובמבר 2014, התחלפו שוב ימי השידור של הזכייניות, וקשת חזרה לשדר בימים ראשון-שלישי. קשת שידרה בימים אלה עד אוקטובר 2015, ואז עברו הזכייניות לשיטת הרישיונות, או המשך פעילות ערוץ 2 במתכונתו הנוכחית, תוך החלפת ימי שידור בין הזכייניות. שתי הזכייניות הודיעו כי הן מעוניינות להישאר בשיטת הזיכיונות עד 2017[27][28].

באוקטובר 2016 פורסם כי קשת ורשת הגישו בקשות רישיון למעבר ל-7 ימים בשבוע[29][30][31]. בחצות הלילה שבין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר 2017 חתמה "קשת" את שידורי ערוץ 2 ועברה לאפיק 12 בשלט, בו החלה לשדר שבעה ימים בשבוע[32]. בדצמבר 2017 נחשף כי ערב פיצול ערוץ 2 ניסתה קשת לרכוש מידי רשת את חברת החדשות תמורת 150 מיליון שקל. מימוש העסקה[33] סלל את הדרך למיזוג בין רשת לערוץ עשר. החל מינואר 2019, משדר ערוץ קשת 12 באופן בלעדי את תוכני חברת החדשות. ב-2017 רשמה החברה הפסד נקי של 117.6 מיליון שקל, כשעיקר ההפסד נוצר מהיערכות הזכיינית לפיצול ערוץ 2[34].

כאמור, בנוסף לשידורים בערוץ 2 ובערוץ 12, משנת 2008, מפעילה קשת גם את אתר האינטרנט mako, וכן מחזיקה מ-2012 בזרוע ההפצה וההפקה הבינלאומית קשת אינטרנשיונל. בעבר, הפעילה החברה את ערוץ המוזיקה "ערוץ 24", את ערוץ "ביפ" ואת אתר "MOOMA".

כנס INTV לחדשנות בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"ל קשת, אבי ניר, יזם ופתח את הכנס הבינלאומי השנתי של קשת לחדשנות בטלוויזיה, INTV, אשר נערך בירושלים מאז שנת 2012.[35] בכנס בן היומיים משתתפים מדי שנה בכירי תעשיית התוכן, הבידור, החדשנות והטלוויזיה הבינלאומית ועוסקים במגמות המובילות בעתידה של תעשיית התוכן העולמית.[36] הכנס נערך שש פעמים, כאשר האחרון נערך במרץ 2019.[37]

לאורך השנים, השתתפו בכנס INTV בכירי התעשייה העולמית, בהם נשיא HBO ריצ'רד פלפלר,[38] נשיא NBC בוב גרינבלט,[39] נשיא CNN ג'ף צוקר,[40] נשיאת FOX דנה וולדן,[41] סגנית נשיא התוכן המקורי בנטפליקס סינדי הולנד,[42] סגנית נשיא CNN איימי אנטליס,[43] נשיא CBS NEWS דיוויד רודס,[44] נשיא פירמת הפרסום העולמית מקאן האריס דיימונד,[45] הסוכן האמריקאי ארי עמנואל,[46] השחקן יו לורי,[47] יוצר "משפחת סימפסון" מקס פרוס,[48] תסריטאית הסדרה "בנות" תמי זגהר,[49] מפיק "משפחת קרדשיאן" גיל גולדשיין ונוספים.[50] במסגרת הכנס, נפגשו האורחים הבינלאומיים עם נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל ועם נשיא המדינה ראובן ריבלין,[51] וכן נערכו אירועי בכורה עולמיים לסדרות ישראליות בינלאומיות כמו "דיג"[52] ו"אוטונומיות".[53]

השקעה בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשת השקיעה בשנות ה-2000 בהפקת סרטים שונים בתעשיית הקולנוע הישראלית. החברה מימנה בין היתר את הסרטים "ביקור התזמורת", "לבנון", "רוקדים ביפו" ו"גט - המשפט של ויויאן אמסלם" שיצרו שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ, ואשר הועמד לפרס גלובוס הזהב בשנת 2015. בין הסרטים הנוספים בהשקעת קשת: "יוסי וג'אגר", "זוהי סדום", "אדם בן כלב", "עיניים פקוחות", "קירות", "אדמה משוגעת", "חתונה מאוחרת", "המוסד", "מחילה" ועוד.

עמותת "רואים רחוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999, החל לפעול בקשת פרויקט חברתי תחת השם "יוצרים עם קשת". בשנת 2015, הפך הפרויקט לעמותה עצמאית תחת השם "רואים רחוק", אשר מאתרת בני נוער מהפריפריה החברתית והגאוגרפית, בהם ילדי פנימיות והוסטלים,[54], ומלווה אותם מגיל 16 ועד להבאתם ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה והטמעתם בתעשיית התקשורת והקולנוע.[55][56]

במסגרת העמותה, יוצרים ובמאים ישראלים, בהם טלי שמש, רן טל, דוד אופק, רני בלייר ושלומי אלקבץ, מכשירים את בני הנוער ליצור אמנות ולעסוק בתקשורת, במספר מרכזים ברחבי הארץ: רמלה לוד, שכונת דורה בנתניה, באר שבע, ירושלים, אשדוד, שפרעם ונצרת.[57] בהמשך, מממנת העמותה מלגות מחיה ולימודים אקדמאים.[58] עם סיום התואר מסייעת להם העמותה להשתלב בתעשייה ובשוק התעסוקה בתחום. בין בוגרי העמותה: השחקנים פיראס נסאר ("פאודה"), מאור לוי ("בתולים") ושירז אדרי ("להעיר את הדב").[59]

נכון לשנת 2019, למדו בפרויקט ובעמותה אלפי בני נוער, כאשר 350 בני נוער סיימו את המסלול ועברו את ההכשרה. עשרות בוגרים קיבלו מלגות למוסדות להשכלה גבוהה בתקשורת ואמנות, בהם "סם שפיגל", האקדמיה למוסיקה בירושלים, ניסן נתיב, בית הספר למוסיקה "רימון", אוניברסיטת תל אביב והאקדמיה לאמנות "בצלאל".

הקריאה לחרם מצד רה"מ על חברת "קשת" ותגובות של גופי שידור מתחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

באוגוסט 2019, פרסם העיתונאי גיא פלג במהדורת החדשות 12 תמלילי שיחה בין שלמה פילבר, לשעבר שר התקשורת, לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ערב השידור ניסה נתניהו למנוע אותו, אך בקשתו נדחתה וזמן לא רב לאחר מכן קרא נתניהו לציבור להחרים את ערוץ קשת 12 בהקשר של הסדרה שהפיקה - "הנערים", תוך שהוא מכנה את הערוץ כ"ערוץ תעמולה" וכי ""קשת" משחירה את דמותה של ישראל". מתקפתו של נתניהו על שידורי הערוץ אינה חדשה, שכן בעבר נהג לתקוף את כתבי חברת החדשות אמנון אברמוביץ' וגיא פלג (כאשר האחרון כונה על ידי בנו של נתניהו, יאיר, "דמבו") אך בשונה מהפעמים הקודמות נתניהו התבטא גם נגד מנכ"ל חברת החדשות, אבי וייס, וכנגד מנכ"ל שידורי קשת, אבי ניר, ובהמשך אף נגד בעלי המניות של החברה - יצחק תשובה ודרורית ורטהיים[60].

בתגובה לקריאתו לחרם על הערוץ, התבטאו עיתונאים בערוץ המתחרה "רשת 13" נגד קריאתו של נתניהו לחרם על "קשת", וביניהם איילה חסון, שקיימה ראיון בתכניתה "המטה המרכזי" עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, והוסיפה כי כפי שרה"מ מחרים את שידורי קשת ועיתונאים מסוימים, גם מספר 2 ברשימתו, יאיר לפיד, מחרים אותה[61]. בתאגיד השידור הציבורי פרסמו ציוץ בטוויטר שבו עודדו את הצופים לעבור לצפות בערוץ 12 של קשת, זאת בזמן שבאותה העת שודרה בערוץ כאן 11 תכניתו של יעקב אחימאיר, "רואים עולם". בראיון לינון מגל ורון קופמן ב-103FM אמר אחימאיר כי הוא כועס מאוד ומתפלא, והמגישים עודדו את המאזינים לצפות בתכניתו בשבת בעוד שאחימאיר קידם את ההאזנה לרדיו 103 במקום ל"כאן רשת ב'"[62].

למרות קריאתו של נתניהו לחרם על ערוץ 12 של "קשת", התראיין נתניהו לאותו ערוץ, במסגרת שידורי חברת החדשות (שגם אותה תקף), בתכנית "פגוש את העיתונות" שלפני הבחירות החוזרות של 2019 ששודרה ב-14 בספטמבר.

סמלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנים בולטים בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין חברת קשת בתל אביב, בעיצוב האדריכל צבי מוססקו

תוכניות חברת החדשות 12[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות דרמה וקומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות סאטירה ובידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאליטי ושעשועונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות אקטואליה, תחקיר ודוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "עובדה" (1993-רץ): תוכנית התחקירים והתעודה הנצפית בישראל בהנחיית אילנה דיין; שודרה בתחילת דרכה בטלעד ועברה בהמשך לקשת.
  • "יצאת צדיק" (2004-רץ): תוכנית תחקיר המחפשת רמאים בשוקי עבודה שונים. מנחה התוכנית בשש העונות הראשונות היה חיים הכט והחל מהעונה השביעית המנחה הוא חיים אתגר.
  • "המתחזים" (2018-רץ): סדרה דוקומנטרית בהובלתו של חיים אתגר, העוקבת אחרי התחזיות שונות של אנשים.
  • "הכל אישי" (2015-רץ): תוכנית ראיונות אישיים בהנחיית חיים אתגר.
  • "בגובה העיניים" (2017-רץ): תוכנית תעודה בהנחיית גלית גוטמן.
  • "אינטימי" (עברה מערוץ עשר) (2019-רץ): תוכנית ראיונות בהגשת רפי רשף.
  • "אחד למיליון" (2018-רץ): תוכנית דוקומנטרית בהגשת נסלי ברדה.

רצועות יומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועות שבועיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות סאטירה ובידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות דרמה וקומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאליטי ושעשועונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות אירוח, אקטואליה, תחקיר ודוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-90 הפיקה קשת תוכניות ילדים, ששודרו בין שעות הצהריים לערב, בניסיון להתחרות בערוץ הילדים. בתחילת שנות ה-2000 זנחה "קשת" מגמה זו, מתוך כוונה להתמקד בשידורי הפריים טיים, המכוונים לכל המשפחה.

  • "איפצ'י ודיפצ'י" (2002-2001): תוכנית בכיכובם של אח ואחות שהם יצורים מסוג בשם פטצ'ון אשר נרדפים בכל פעם על ידי שדון בשם שנוזל. בכיכובם של : אורי אומנותי ושרון צור.
  • "נימנומים" (2001-2000): תוכנית בכיכובם של שלוש בובות כוכבים שבכל תוכנית סבבה סביב שאלה ילדותית, כגון :לאן החפצים נעלמים וכו'. בכיכובם של : שירה גפן, ליה קניג וירון לונדון.
  • "מפתח הלב" (1999–2000): תוכנית בהנחייתו של דן תורן שמארחת בני נוער צעירים לשיחה על נושאי אהבה ועניינים שבלב. התוכנית סובבת סביב משחק הדומה ל"סולמות ונחשים".
  • "סיפורי מישמיש" (2000-1998): תוכנית ילדים שמקום התרחשותה היה בחנות צעצועים, בהנחייתם של דפנה דקל ובובת הארנב מישמיש שהופעלה על ידי אילן סביר.
  • "זבנג" (1999-1998): סדרה קומית המבוססת על הקומיקס המצליח "זבנג" מאת אורי פינק. בהשתתפות ליאון רוזנברג וסנדי בר.
  • "סטגדם" (1999-1998): תוכנית בוקר ששודרה בשבתות. בהנחיית ישי גולן, ישי קרני, שירי גדני ויעל פוליאקוב.
  • "איץ ומיץ" (1997): תוכנית בובות. חייזרים נוחתים בטעות על גג בניין, ומתחברים עם הדיירת. עם חגית שמלי, איצ'ו אביטל, אילן סביר ואיקי גלעד.
  • "מסע קסום" (1997): תוכנית הלוקחת ילדים לטיול במקומות שונים בארץ, בעזרת "מטאטא הקסמים", ובדרך מגשימה להם משאלה וגם עורכת להם הפתעה. בהנחיית טל פרידמן ומיכל שביט.
  • "בוקר של כיף" (1995-1994): תוכנית בוקר בהנחייתו של דליק ווליניץ.
  • "בסלון עם ירון" (1993): תוכנית ילדים שבה ירון לונדון היה משוחח עם שלושה ילדים ותוך כדי היו מראים קטעים מסדרות טלוויזיה ומסרטים.
  • "ילדי הקשת" (1993): רצועת ילדים בהנחיית חיים צינוביץ' ומיקי קם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שידורי קשת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומית לן, מכנים אותו חשדן ומופנם, הוא חולש על מונופול אגרסיבי ומעורב בסכסוך משפחתי לוהט: מי אתה דודי ורטהיים, גלובס, ‏2019-03-15 (בעברית)
  2. ^ באמצעות קשת –קבוצת שירותי תקשורת (43.38%) ובאמצעות מ. ורטהיים אחזקות (7.62%)
  3. ^ עץ השליטה, הרשות השנייה
  4. ^ יונתן כיתאין, ‏שאלת הבעלות בקשת עשויה להשפיע על הכניסה לעידן הרישיונות, באתר גלובס, 1 בספטמבר 2016
  5. ^ לפי "רשות התאגידים Online - מידע ושירותים מקוונים"
  6. ^ המסך יורד: להתראות ערוץ 2, שלום 12 ו-13, ynet, ‏2017-11-01 (בעברית)
  7. ^ ענת ביין-לובוביץ', המשבר נפתר: מיזוג רשת וערוץ עשר יוצא לדרך; מה תראו בטלוויזיה מחר?, גלובס, ‏2019-01-15 (בעברית)
  8. ^ רוכוורגר, מיכאל (5 בספטמבר 2016). "ייאלצו להתחלק: ירושת הענק של דודי ודרורית ורטהיים". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2019. 
  9. ^ אושר: בתו של יצחק תשובה רכשה מבנק לאומי את מניותיו בקשת, גלובס, ‏2010-01-24 (בעברית)
  10. ^ הרשות השנייה
  11. ^ טוקר, נתי (24 בפברואר 2019). "קשת מובילה, אבל התחרות מתגברת: מה עשה מיזוג רשת־עשר לשוק הטלוויזיה?". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2019. 
  12. ^ KI רכשה חברת הפקות גרמנית - ותפעיל שלוחה מקומית, Ice (בעברית)
  13. ^ קשת הופכת לבעלת השליטה בחברת ההחזקות הבריטית Greenbird, וואלה! ברנז'ה, ‏2018-03-12 (בhe-IL)
  14. ^ הזוכה הגדולה של אמי 2012: "הומלנד", ynet, ‏2012-09-24 (בעברית)
  15. ^ לי-אור אברבך, הישג ישראלי: "הומלנד" המבוססת על "חטופים" זכתה בפרס האמי, גלובס, ‏2012-09-24 (בעברית)
  16. ^ בי־בי־סי רכשה את הסדרה "פלפלים צהובים" לעיבוד מקומי, www.haaretz.co.il (בעברית)
  17. ^ דברת-מזריץ, עדי (31 באוקטובר 2016). "הוכרזו זוכות אות לשכת המסחר ישראל-ארה"ב לשנת 2016". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2019. 
  18. ^ קשת ו-HBO יפיקו יחד סדרה שתעסוק בחטיפת שלושת הנערים, גלובס, ‏2016-10-05 (בעברית)
  19. ^ הילדים של כולנו, ynet, ‏2019-08-16 (בעברית)
  20. ^ ענת ביין-לובוביץ', כל הפרטים על הריאליטי השאפתני של קשת נחשפים: האם "2025" יצדיק השקעה של 60–80 מיליון שקל?, גלובס, ‏2019-02-05 (בעברית)
  21. ^ מעיין כהן, בין וואלה למקו: חמש הערות, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2008
  22. ^ ענת ביין-לובוביץ', המשבר נפתר: מיזוג רשת וערוץ עשר יוצא לדרך; מה תראו בטלוויזיה מחר?, גלובס, ‏2019-01-15 (בעברית)
  23. ^ לי-אור אברבך, עיסקת קשת-ערוץ 24 אושרה, באתר nrg‏, 27 באוקטובר 2008
    יעל גאוני, ‏הושלמה עסקת קשת וערוץ 24 - זכיינית ערוץ 2 תחזיק 45% מערוץ המוזיקה, באתר גלובס, 5 בינואר 2009
  24. ^ אלכסנדר כץ, משה אדרי רוכש את ערוץ 24: הרשות ה-2 אישרה את העסקה, באתר אייס, 6 בינואר 2019
  25. ^ קשת ורשת זכו במכרז ערוץ 2, באתר וואלה! NEWS‏, 14 באפריל 2005
  26. ^ עומר חימי ויניב זך, "קשת" ו"רשת" זכו במכרז, באתר nrg‏, 13 באפריל 2005
  27. ^ נתי טוקרגם קשת מתבצרת בערוץ 2: הגישה בקשה לזיכיון עד 2017, באתר TheMarker‏, 30 באוקטובר 2014
  28. ^ אופיר דור, רשת מודיעה רשמית: לא רוצים לעבור לערוץ עצמאי ב-2015, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2014
  29. ^ טוקר, נתי (13 באוקטובר 2016). "עוזבים את ערוץ 2: רשת רוצה לעבור לשדר בערוץ חדש ברישיון". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2019. 
  30. ^ אלירן מלכי, רשת תגיש בקשה לרישיון ותעבור לשדר 7 ימים, באתר כלכליסט, 13 באוקטובר 2016
  31. ^ נתי טוקרעוד שלב בפירוק ההיסטורי של ערוץ 2: גם קשת הגישה בקשה לרישיון, באתר TheMarker‏, 31 באוקטובר 2016
  32. ^ יונתן כיתאין, ‏תתחילו להתרגל: קשת באפיק 12, רשת ב-13, ערוץ 10 ב-14, באתר גלובס, 26 באפריל 2017
  33. ^ ענת ביין-לובוביץ', פרסום ראשון: נחתם ההסכם למכירת חלקה של רשת בחברת החדשות, גלובס, ‏2018-11-30 (בעברית)
  34. ^ נתי טוקרצרות בשוק הטלוויזיה: הפסדי הענק של קשת נחשפים, באתר TheMarker‏, 26 באוגוסט 2018
  35. ^ טייג, אמיר (11 בנובמבר 2012). "כנס INTV: "תפקידנו הוא לספר סיפור טוב, ללא קשר לטכנולוגיה"". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2019. 
  36. ^ אבי ניר מארח: כנס INTV של קשת יוצא לדרך - לראשונה כערוץ עצמאי, וואלה! ברנז'ה, ‏2017-11-21 (בhe-IL)
  37. ^ כנס INTV 2019: כל השמות והדוברים | tvbee, mako, ‏2018-12-20
  38. ^ נשיא HBO על גרעין ההצלחה: "ייצוג אמנותי למגוון של קולות", וואלה! ברנז'ה, ‏2015-03-15 (בhe-IL)
  39. ^ לי-אור אברבך, ניר ברקת: "נייצר תמריצים כדי להביא הפקות בינלאומיות לארץ", גלובס, ‏2013-11-05 (בעברית)
  40. ^ "לו יכולנו לחזור בזמן, לא היינו מסקרים את קמפיין טראמפ באותה דרך", גלובס, ‏2017-03-07 (בעברית)
  41. ^ הלאונג' בכירי תעשיית הטלוויזיה עושים את ירושלים | TMI, https://tmi.maariv.co.il
  42. ^ מיה אשרי, יש לה 12 מיליארד דולר לקבוע מה תראו בטלוויזיה, www.ynet.co.il (בעברית)
  43. ^ החדשות - מה באמת חושבים ב-CNN על טראמפ?, mako, ‏2019-03-12
  44. ^ יונתן כיתאין, "התקשורת צריכה לחשוב איך קרה שכל-כך שונאים אותה", גלובס, ‏2018-03-13 (בעברית)
  45. ^ טוקר, נתי; אבריאל, איתן (3 במרץ 2017). ""יותר מדי אנשים סומכים על הפיד שלהם ברשתות החברתיות - שכולל חדשות שגויות ומגוחכות"". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2019. 
  46. ^ כנס INTV: "היוצר יותר חשוב מתוכן התכנית", וואלה! ברנז'ה, ‏2012-11-11 (בhe-IL)
  47. ^ יו לורי: "יש היום הרבה יותר מדי טלוויזיה", וואלה! תרבות, ‏2017-03-07 (בhe-IL)
  48. ^ ראיון עם מקס פרוס מ"משפחת סימפסון": "נתניהו יכול להיות דמות טובה", mako, ‏2017-02-20
  49. ^ הקומיקאית שמתקשה לספר בדיחה על המציאות בעידן טראמפ, www.haaretz.co.il (בעברית)
  50. ^ המפיק היהודי של הקרדשיאנס בביקור בארץ | ערב טוב עם גיא פינס, mako, ‏2019-03-14
  51. ^ אבי ניר: "ישראל הפכה לגורם אינטגרלי בתעשיית התוכן הבינ"ל", Ice (בעברית)
  52. ^ חשוב לי לעבוד עם האנשים הכי מוכשרים שאני מכיר, והרבה מהם ישראלים, mako, ‏2015-03-15
  53. ^ "אוטונומיות": הדיסטופיה הישראלית | tvbee, mako, ‏2018-03-12
  54. ^ הלאונג' קשת רואה רחוק | TMI, https://tmi.maariv.co.il
  55. ^ "זה מרגש, לי לא היה מי שיגשים את החלום" | גיא פינס, mako, ‏2018-12-10
  56. ^ רכילות עסקית: אנשי העסקים עוזרים לנוער להיכנס לטלוויזיה, וואלה! עסקים וצרכנות, ‏2018-12-02 (בhe-IL)
  57. ^ זמן מסך, ynet, ‏2018-11-30 (בעברית)
  58. ^ בלוק זהה: נטע ברזילי, שני כהן ואופירה אסייג חוגגות, ynet, ‏2018-12-02 (בעברית)
  59. ^ רואים רחוק: העמותה שהביאה את פיראס נסאר ל"פאודה", mako, ‏2018-11-29
  60. ^ בקשתו נדחתה; נתניהו קורא לציבור להחרים את חדשות 12, באתר גלובס
  61. ^ המטה המרכזי 31.08.2019 באתר רשת 13, החל מדקה 33:51
  62. ^ "מאוד כועס": יעקב אחימאיר מגיב לקידום של "נינג'ה ישראל" ב"כאן", באתר מעריב