אריאלה אזולאי

אריאלה אזולאי
לידה	21 בפברואר 1962 (בת 60)
ענף מדעי	תרבות חזותית
מקום לימודים	סורבון; אוניברסיטת תל אביב; בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה ;
מוסדות	אוניברסיטת בראון; אוניברסיטת בר-אילן ;
תלמידי דוקטורט	תמר ברגר

אריאלה עאישה אזולאי (נולדה ב-21 בפברואר 1962) היא מרצה ישראלית לתרבות חזותית ולפילוסופיה בת זמננו, אוצרת תערוכות, במאית סרטי תעודה ומתרגמת.

הייתה מקורבת לחיים דעואל לוסקי שנחשד בהטרדות מיניות חמורת כלפי סטודנטיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימשה כמנהלת הסמינר החדש לאוצרות ולביקורת בבית הספר קמרה אובסקורה. כמו כן, לימדה בבית ספר מנשר לאמנות, נחשבת מקורבת לד"ר חיים דעואל לוסקי.^{[דרושה הבהרה]}

אזולאי היא בת זוגו של פרופ' עדי אופיר, איתו ערכה את סדרת הספרים הצרפתים: תרגומים מן המחשבה הצרפתית בת זמננו בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שניהם פרסמו גם שני ספרים משותפים: ימים רעים: בין אסון לאוטופיה, וכן משטר זה שאינו אחד - כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר.

מחקר הדוקטורט שלה עסק ב"אפשרותה ומצבה של אמנות ביקורתית בישראל (שנות ה-70 וה-80)".

בשנת 2010 נמנתה על מייסדי עמותת "אנו פליטים" המעניקה סיוע משפטי למסתננים מאפריקה המגיעים לישראל.

לימדה באוניברסיטת בר-אילן במשך 11 שנה, אך ב-2011 הסתיימה העסקתה לאחר שלא קיבלה קביעות, על פי אחת הטענות עקב דעותיה הפוליטיות^[1]. ב-2012 עברה לארצות הברית והיא פרופסור לתרבות מודרנית ומדיה במחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת בראון.

אזולאי היא אחותן של הסופרת אילנה ברנשטיין ושל העיתונאית אורלי אזולאי.

נשואה לעדי אופיר ומתגוררת בפרובידנס, רוד איילנד.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חילמי שושא מגש הכסף (עם חיים דעואל לוסקי) חמו"ל, תל אביב 1997 (חוברת מחאה בעקבות פרשת חילמי שושא)
אימון לאמנות, מכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה, אוניברסיטת תל אביב והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000
איך זה נראה לך?, הוצאת בבל, 2000
Death's Showcase, MIT Press, 2001
ימים רעים: בין אסון לאוטופיה (עם עדי אופיר), הוצאת רסלינג, 2002.
היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2006.
האמנה האזרחית של הצילום, הוצאת רסלינג, 2007.
משטר זה שאינו אחד - כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר (עם עדי אופיר), הוצאת רסלינג, 2008^[2].
אלימות מכוננת 1947–1950, גנאלוגיה חזותית של משטר והפיכת האסון ל'אסון מנקדות מבטם', רסלינג, 2009.
דמיון אזרחי, רסלינג, 2010.
The One State Condition: Occupation and Democracy in Israel/Palestine, Stanford University Press, 2012
Different Ways Not to Say Deportation, Fillip Editions/Artspeak, 2013
Potential History: Unlearning Imperialism, Verso Books, 2019

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאלה אזולאי, ‏מי היה מאמין, אתה קורא גרמנית, תיאוריה וביקורת 15, חורף 1999, עמ' 49–62
אריאלה אזולאי, ‏רוח הרפאים של יגאל עמיר, תיאוריה וביקורת 17, סתיו 2000, עמ' 9–26
אריאלה אזולאי ועדי אופיר, ‏אנו לא שואלים 'מה זה אומר' אלא 'איך זה פועל': הקדמה לאלף מֵישָרים, תיאוריה וביקורת 17, סתיו 2000, עמ' 123–131
"קול באישה פרווה: דלז מתקרב למחבר מאחור", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 53–63
"צאצאי הזמן ודיירי המרחב", אחרית-דבר בתוך: הטרוטופיה, הוצאת רסלינג 2003.
"תצלום לא חתום" פורסם כאחרית דבר למהדורה העברית של הספר היסטוריה קטנה של הצילום מאת וולטר בנימין.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית אזרחית, פלסטין, 47-48 (2012)^[3]
גם בתוך עמכם אני חי: שיחות עם עזמי בישארה (2005)
שרשרת המזון (2003)
מלאך ההיסטוריה (2001)
סימן משמים (1999)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלתוסר, לואי (2003). על האידאולוגיה, הוצאת רסלינג.
מישל פוקו (2003). הטרוטופיה, הוצאת רסלינג.
ז'יל דלז ופליקס גואטרי, "מהי ספרות מינורית?", מכאן: כתב עת לחקר הספרות העברית, כרך א' (אביב תש"ס), עמ' 134–143.
ז'יל דלז ופליקס גואטרי, ‏אלף מֵישָרים, סעיף XIV: מערכת אקסיומטית והמצב העכשווי, תיאוריה וביקורת 17, סתיו 2000, עמ' 132–144
ז'יל דלז (2002) "הצגת זאכר-מזוך - שני פרקים נבחרים: 'אב ואם'/'החוק, ההומור והאירוניה'", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, עמ' 38–52.
ז'אן פרנסואה ליוטר (1999). שתי שיחות מתוך בצדק, סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד.
ז'אן בודריאר (2007). סימולקרות וסימולציה, סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד.