אריאלה אזולאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר אריאלה (רלי) אזולאי היא מרצה לתרבות חזותית ולפילוסופיה בת זמננו, אוצרת תערוכות, במאית סרטי תעודה ומתרגמת.

שימשה כמנהלת הסמינר החדש לאוצרות ולביקורת בבית הספר קמרה אובסקורה. כמו כן, לימדה בבית ספר מנשר לאמנות.

אזולאי היא בת זוגו של פרופ' עדי אופיר, איתו ערכה את סדרת הספרים הצרפתים: תרגומים מן המחשבה הצרפתית בת זמננו בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שניהם פרסמו גם שני ספרים משותפים: ימים רעים: בין אסון לאוטופיה, וכן משטר זה שאינו אחד - כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר.

מחקר הדוקטורט שלה עסק ב"אפשרותה ומצבה של אמנות ביקורתית בישראל (שנות ה-70 וה-80)".

בשנת 2010 נמנתה עם מייסדי עמותת "אנו פליטים" המעניקה סיוע משפטי למסתננים מאפריקה המגיעים לישראל.

אזולאי היא אחותן של הסופרת אילנה ברנשטיין ושל העיתונאית אורלי אזולאי. אזולאי מתגוררת בארצות הברית ומלמדת באוניברסיטת בראון.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שואה בעיניים, היטלר על הקיר (מי היה מאמין, אתה קורא גרמנית)", תיאוריה וביקורת 15, עורך: עדי אופיר, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמ' 62-49.
  • "רוח הרפאים של יגאל עמיר", תיאוריה וביקורת 17, עורך: יהודה שנהב, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000, עמ' 26-9.
  • אזולאי ועדי אופיר, "אנו לא שואלים 'מה זה אומר' אלא 'איך זה פועל': הקדמה לאלף מֵישָרים", תיאוריה וביקורת 17, שם, עמ' 131-123
  • "קול באישה פרווה: דלז מתקרב למחבר מאחור", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 63-53
  • "צאצאי הזמן ודיירי המרחב", אחרית-דבר בתוך: הטרוטופיה, הוצאת רסלינג 2003.
  • "תצלום לא חתום" פורסם כאחרית דבר למהדורה העברית של הספר היסטוריה קטנה של הצילום מאת וולטר בנימין.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גם בתוך עמכם אני חי: שיחות עם עזמי בישארה (2005)
  • שרשרת המזון (2003)
  • מלאך ההיסטוריה (2001)
  • סימן משמים (1999)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלתוסר, לואי (2003). על האידאולוגיה, הוצאת רסלינג.
  • מישל פוקו (2003). הטרוטופיה, הוצאת רסלינג.
  • ז'יל דלז ופליקס גואטרי, "מהי ספרות מינורית?", מכאן: כתב עת לחקר הספרות העברית, כרך א' (אביב תש"ס), עמ' 134-143.
  • דלז וגואטרי, "אלף מֵישָרים, סעיף XIV: מערכת אקסיומטית והמצב העכשווי", תיאוריה וביקורת 17, עורך: יהודה שנהב, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, (סתיו 2000), עמ' 132-144.
  • ז'יל דלז (2002) "הצגת זאכר-מזוך - שני פרקים נבחרים: 'אב ואם'/'החוק, ההומור והאירוניה'", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, עמ' 38-52.
  • ז'אן פרנסואה ליוטר (1999). שתי שיחות מתוך בצדק, סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • ז'אן בודריאר (2007). סימולקרות וסימולציה, סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות ספרה "אלימות מכוננת: 1947-1950":