מיכל היימן

מיכל היימן

מיכל היימן מסבירה אחת מעבודותיה בתערוכה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב
לידה	1954 (בת 70 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראלית
תחום יצירה	אמנות רב תחומית
פרסים והוקרה	פרס שפילמן למצוינות בצילום (2010)
www.heimanmichal.com

תמונות של מיכל היימן שנוצרו בסורק ופני האומנית מופיעים בהם, ביתן הלנה רובינשטיין

מיכל היימן (נולדה ב-11 באוגוסט 1954) היא אמנית רב תחומית, חוקרת צילום וארכיונים, אוצרת, תאורטיקנית ואקטיביסטית למען זכויות נשים ומיעוטים אחרים. היימן הנה עמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. היא הזוכה הראשונה בפרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום ומחקר בשיתוף מוזיאון ישראל, בשנת 2010. בשנת 2015 הקימה את ארגון "נשים באקדמיה" הפועל למען שוויון מגדרי באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל", ובשנת 2018 הקימה את החברה לתועלת הציבור "אקדמיה משלה" הפועלת למאבק בהטרדה מינית, "הטרדה חזותית סדרתית", יחסי מרות, פגיעת טריגר ועוד ולמען קידום נשים ומיעוטים אחרים במוסדות ואקדמיות לאמנות, צילום ותרבות חזותית.

ביוגרפיה

מיכל היימן נולדה בתל אביב לאב מהנדס בניין ומכונות ואם עקרת בית. ב-1977 החלה ללמוד תולדות האומנות באוניברסיטה העברית ירושלים ובמקביל לעבוד בחנות הצילום פוטו פריזמה. היימן הפסיקה את הלימודים באוניברסיטה והחלה ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים בשנים 1979-1978. היא המשיכה את לימודיה במדרשה בין השנים 1984-1982. במקביל לעבודתה האמנותית עבדה כצלמת דיוקנאות. היא צילמה דיוקנאות רבים לעיתונות ולעולם התרבות, לדוגמה - צילמה את יהודה פוליקר בתחילת דרכו כסולן להקת בנזין. בידיעות אחרונות עבדה לצדו של העורך והסופר אדם ברוך ושימשה כאוצרת של גלריה "קמרה אובסקורה".

מאז אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, מהווה היימן דמות משמעותית בזירת האמנות הישראלית והבינלאומית, ויצירותיה, מיצגיה ומיצביה הוצגו בתערוכות, מוזיאונים וגלריות ברחבי העולם, בין היתר השתתפה בתערוכה דוקומנטה X בקאסל (1997), הציגה תערוכת יחיד בביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב (2008), תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה (2017) ועוד.

בשנת 2010, הייתה היימן לזוכה הראשונה בפרס שפילמן הבינלאומי למצוינות ומחקר בצילום, בשיתוף מוזיאון ישראל בירושלים.

מאז שנת 2015, היימן מהווה דמות משמעות במאבק לקידום זכויות נשים ונגד הטרדה מינית באקדמיה ובעולם האמנות. בשנת 2015 הקימה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" את הארגון "נשים באקדמיה", ופעלה מתוך האקדמיה, על מנת להילחם למען קידום נשים במוסד ונגד הטרדה מינית, התעמרות, יחסי מרות ועוד. בין היתר, תבעה היימן את המונח "הטרדה חזותית סדרתית" המתייחס ל... בשנת 2018 הקימה היימן את החברה לתועלת הציבור "אקדמיה משלה", הפועלת באופן עצמאי ובשיתוף פעולה עם גופים שונים (כגון ארגוני סיוע, עיתונאיות, משפטניות, רופאות נשים, משרד מבקר המדינה וארגוני נשים נוספים) על מנת לטפל ולהיאבק נגד הטרדה, הטרדה חזותית סדרתית, פגיעת טריגר, התעמרות ויחסי מרות במוסדות שונים בעולם האמנות, התרבות החזותית והצילום.

להיימן שני ילדים.

פעילותה האמנותית

היימן צברה מוניטין רב בזירה המקומית והבינלאומית בעקבות עבודות המבחן שלה, הצילום, הווידאו והציור. כשהיא נטועה עמוק בתוך הפוליטי והחברתי.

ביצירתה ומחקריה, היימן שואפת להבנות דיסציפלינה חדשה בין צילום לדיאגנוזה, בין אמנות לפסיכואנליזה, ובין היסטוריה לזכויות אדם, עם דגש על זכויותיהן של נשים. יצירתה מבוססת על מחקר, בעיקר בתחומי הפסיכואנליזה, הפסיכולוגיה, הרפואה, היסטוריה ותולדות האמנות, ומהשיח הפוליטי והמגדרי.

מבחני מיכל היימן (M.H.T.s 1-4)

ב-1997 הציגה היימן בתערוכה "דוקומנטה X", בקאסל שבגרמניה, (אוצרת: קתרין דוד). בבניין ה-Otteneum, הפעילה היימן לראשונה את המבחן שחיברה, "מבחן מיכל היימן" (M.H.T.), המבוסס על מבחן מבחן ההשלכה הפסיכולוגי הקלאסי TAT - Thematic Apperception Test (מבחן התפסת נושא) אשר פותח בשנות ה-30 של המאה ה-20 באוניברסיטת הרווארד. הצופים הוזמנו לקחת חלק במבחן שלה באמצעות מאבחנת שביקשה מהם לדבר או לכתוב על תצלומים מתוך קופסה, שצולמו ברובם על ידי צלמים לא ידועים, בהם צילומי כיבוש, ונלקחו מתוך אלבומי משפחה הפרטיים וארכיונים ציבוריים. מבחן מיכל היימן מס. 2 (M.H.T. No. 2) המיועד לנשים, הופעל לראשונה ב-1998, במרכז לאמנות עכשווית "Le Quartier" בקמפר שבצרפת. נשים התבקשו לשכב על ספות ולדבר עם מאבחנת על צילומים בהם הופיעו דימויי נשים מתוך קופסה. מבחני היימן 1 ו-2 נערכו בחללים שונים בדקו, בעזרת מאבחנים ומאבחנות, מונחים כמו הכלה, השלכה, הפעלה, קריאה ועוד. המבחן השלישי נערך ב-2004 בעזרת מבנה מיוחד שנבנה עבור המבחן. במהלך המבחן המשתתפים התבקשו לצפות בסרטים מז'אנרים שונים של אמנים ואמניות שנבחרו על ידי היימן. שיש המתנדבים היו צריכים להחליט על הסרטון שראו בעזרת מנחים פסיכולוגים. ב-2010 הציגה במוזיאון ואן אבה בהולנד, את "מבחן היימן מס. 4". מבחן מס. 4 מבוסס על מבחן סונדי כאשר הדיוקנאות הן ממשפחתה המורחבת של האמנית. בהמשך הוצגה היצירה גם בקונסטהאלה בברגנץ שבאוסטריה ובגלריה וייטצ'אפל בלונדון.

בדצמבר 2005 פתחה היימן את תערוכת היחיד הראשונה שלה, "I Was There", בגלריה "Andrea Meislin" בניו יורק. הדף המצורף לתערוכה שנכתב על ידי אריאלה אזולאי סיכם את דרכה האמנותית עד אז: ”במהלך השנים היימן אספה וצילמה חומרים מתוך מגוון רחב של מקורות, כאלה הנעים בין ציורים קאנונים מן המאה ה-19 לבין דימויים אנונימיים מתוך עיתונים יומיים [...] העבודות מתייחסות לנושאים אמנותיים, תרבותיים, חברתיים, לאומיים, ופסיכולוגיים ומאפשרות סוגי קריאה מרובדים לפרשנות האישית של כל אחד מהצופים.”

בשנת 1995 אצרה היימן את התערוכה "לא פה ולא שם" בגלריה גורדון בתל אביב ואת תערוכתו של הצייר אורי שטטנר בגלריה בוגרשוב 2. בשנת 2005, אצרה את תוכנית הסרטים "מה את שותקת?" מטעם הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. הפרויקט הוצג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (בהשתתפות יעל ברתנא, קרן רוסו, אריאלה אזולאי, בועז ארד, רונה יפמן, גלעד רטמן ואחרים).

בנובמבר 2008 עד פברואר 2009, הציגה מיכל היימן תערוכת יחיד בשם "התקפות על חיבור" בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב (אוצר: פרופ' מרדכי עומר).

פרויקט "השמלה" Asylum/ The Dress

ב-2012, תוך עיון בספר על אודות הרופא והצלם הבריטי יו וו. דיאמונד, שפעל החל ממחצית המאה ה-19 בבית מחסה (Asylum) בלונדון וצילם דיוקנאות של מטופלותיו המאושפזות בבית המחסה. היימן נתקלה בדימוי Plate 34 בספר, וזיהתה בו את עצמה. תקרית זו הוביל אותה לפרויקט ממושך בו היא בוחנת את תנאי השיבה וההסתננות למאות אחרות, תוך מוטיבציה "לבנות קהילה חדשה של נשים".

כחלק מהפרויקט, היימן הזמינה אמניות ואמנים, נשות ואנשי רוח, מטפלות ומטפלים, מבקשות ומבקשי מקלט, את ילדיה ועוד, להצטלם כשהן לבושות בשמלה זהה לשמלת המטופלות בבית המחסה. הפרויקט הוצג בין היתר בתערוכת היחיד הגדולה AP – Artist Proof, Asylum: The Dress), 1855–2017) במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. התערוכה נאצרה על ידי ד"ר איה לוריא, והוקדשה כולה לפרויקט השמלה.

מאז 2019, היימן מציגה את מיצביה בארצות הברית, תוך התמקדות בארכיון ובמחקר ההולכים וגדלים שלה, בהם תצלומים וסקנוגרמות של נשים אנונימיות, כמו גם כתיבה ועדויות של נשים חלוציות ומהפכניות, שאושפזו בבתי מחסה (Asylums), במאות ה-19 וה-20. התערוכה הראשונה Radical Link: A New Community of Women, 1855-2020 הוצגה ב-2019 במוזיאון האוניברסיטה האמריקאית במרכז קאצן לאמנות בוושינגטון באוצרות ד"ר שרה גורדון, (AU Museum, Katzen Art Center, Washington, DC) והתערוכה השנייה Hearing ב-2020 באוניברסיטה האמריקאית-יהודית בלוס אנג'לס, באוצרות ד"ר רותם רוזנטל (American Jewish University, L.A, CA).

יחסה של היימן לצילום

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

היימן אינה מגדירה עצמה כצלמת, אלא כ"סרבנית צילום". היא מעידה כי בחווייתה, הצילום קשור באופן מהותי לטראומה, והדבר הוביל אותה להציע תפישה חדשה של המדיום הצילומי כאתר רווי ביחסי חליפין ליבידינליים. מבחינת היימן, שבוחנת את יחסי הכוחות שהפעולה הצילומית מפעילה, מקיימת או חושפת, הצילום כשלעצמו מהווה כלי לא אתי, המקדם מוסר כפול.

הוראה

היימן הנה מרצה בכירה במחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. היא לימדה במספר תוכניות וחוגים באוניברסיטת תל אביב: בתוכנית הפקולטית לתואר שני במסגרת התוכנית הבין–תחומית למטפלים, הפקולטה לאמנויות; במסגרת הלימודים המתקדמים של התוכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה; החוג לקולנוע וטלוויזיה; התוכנית הבינתחומית לתואר שני באמנויות, ותוכנית המצטיינים המשולבת במדעי הרוח ובאמנויות. לאורך השנים לימדה היימן במוסדות רבים, וכן העבירה הרצאות אורח והשתתפה בכנסים רבים בתחומים שונים בישראל ומחוצה לה.

עבודות וידאו

• 2001-2006 - ״התקפות על חיבור מס. 3: ראָיה בלבד, A Link״, וידאו צבע עם פסקול, 4:40 דקות / צילום: מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים.
• 2003-2006 - ״על חיבור מס. 2: הכפיל, תיאור מקרה, B+B Link״, וידאו צבע עם פסקול, 7:10 דקות / צילום: מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים
• 2004-2006 - ״אני ופרויד (1925)״, וידאו צבע עם פסקול, 2 דקות / צילום: מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים; תודה: רון חכלילי.
• 2006 - ״התקפות על חיבור מס. 4: בצהרי כיפור״ (PTSD), K Link, וידאו שחור–לבן עם פסקול, 7:30 דקות / צילום: מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים.
• 2006-2007 - ״סוג–בת מס. 1: מיכל בוכה״, וידאו צבע עם פסקול, 9:40 דקות / צילום: מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים
• 2007-2008 - ״סוג–בת מס. 2: מחזיק, או מציל–תוקף״, וידאו צבע עם פסקול, 9 דקות / צילום: מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים.
• 2008 - ״מבעד לחזותי: אמנות שמתקיפה חיבורים״, 1917—2008, הרצאה, וידאו צבע עם פסקול, 100 דקות / צילום: אסי אורן, יאיר קיסרי, אילון גנור; עריכה: איתן בוגנים
• 2008 - ״האב לא הדוד (פרויד / קתרינה)״, וידאו צבע עם פסקול, 26 דקות / צילום: אסי אורן, יאיר קיסרי, אילון גנור; עריכה: איתן בוגנים
• 2008 - ״Con-ver-sation״, וידאו צבע עם פסקול, 2:40 דקות / בהשתתפות: עפרה לפיד, מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים
• 2008 - ״Sleeping, טסט מס. 1״, וידאו צבע, 5:45 דקות / צילום: עפרה לפיד, מיכל היימן; עריכה: איתן בוגנים
• 2009 - ״מציאות ומשחק: הצעה לשיקום החזותי בתיאור מקרה של ד.ו. ויניקוט״, וידאו צבע עם פסקול, 35 דקות; צילום: רועי מנדלוביץ', נדב גורדון; עריכה: איתן בוגנים
• 2010 - ״מציאות ומשחק מס' 2״ הצעה לשיקום החזותי בתיאור מקרה של ד.ו. ויניקוט״, וידאו צבע עם פסקול, 31 דקות / צילום: תום גולדווסר; עודד אשכנזי; עריכה: איתן בוגנים
• 2012 - ״מחפשות את שרה״ וידאו צבע עם פסקול, צילום: אבי קורן ;15 דקות, משתתפות: אמילי היימן ואלזה בונייה, עריכה: יעל בדרשי.
• 2015 - "רחל בנטוויץ' שביט" וידאו צבע עם פסקול. צילום: מיכל היימן, ליטל אריאלי, ורד פלוק, 50 דקות, עריכה: מאיה קניג ומיכל היימן
• 2016 - "Plate 34" Line, London, וידאו, צבע עם פסקול, 22 דקות/ צילום: הלן ברויאר, יסמין לביא, עריכה: יואב טל, עיצוב סאונד: דניאל מאיר, עריכת צבע: עדו קרילה
• Double Check" - 2016", וידאו, צבע עם פסקול, 22 דקות/ צילום: מיכל היימן, עריכה: יואב טל, עיצוב סאונד: דניאל מאיר, עריכת צבע: עדו קרילה
• 2019-2017 - "מסתננות", וידאו, צבע עם פסקול, 11 דקות, צילום: מיכל היימן ומאיר רקוץ', עריכה: יסמין לביא, עיצוב סאונד: דניאל מאיר
• 2020 - "השימוע (Hearing)", וידאו עם פסקול, 11 דקות, מיכל היימן ויסמין ורדי, פסקול: דניאלה חי

תערוכות יחיד ופרויקטים מיוחדים

• 1986 - ציורים, גלריה מימד לאמנות חזותית, תל–אביב
• 1989 - ציורים, גלריה בוגרשוב, תל–אביב
• 1990 - ״המיון״, מיצב, גלריה בוגרשוב, תל–אביב (קטלוג; טקסט: אריאלה אזולאי)
• 1991 - ״המיון: ובאה על החתום״, מיצב, גלריה ג'ולי מ., תל–אביב
• 1994 - ״מבחן מיכל היימן (.M.H.T: Endopsychic Press)״, מיצב, גלריה, איאן פוטר, המוזיאון לאמנות של אוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה; אוצרת: מריאן גייטס (קטלוג)
• 1995 - ״מבחן מיכל היימן: דיאגנוזה ראשונה״, ציורים, גלריה נגא, תל–אביב
• 1997 - ״מבחן מיכל היימן מס. 1 (.M.H.T), הפעלה, דוקומנטה X״, קאסל, גרמניה; אוצרת: קתרין דוויד (קופסה, מבחן השלכה מאת מיכל היימן; טקסט: אריאלה אזולאי; עיצוב: מיכאל גורדון / קטלוג; טקסט ושיחה: מאיר אגסי)
• 1998 - ״מבחן מיכל היימן מס. 2 (.M.H.T): האמא–של–האיש–של–האשה - מבחן לנשים, הפעלה, "מישראל"', מרכז לה קרטייה לאמנות עכשווית, קמפר, צרפת; אוצרת: דומיניק אבנסור (קופסה, מבחן השלכה מאת מיכל היימן, גרסה אנגלית וצרפתית; טקסט: אריאלה אזולאי; עיצוב: מיכאל גורדון / קטלוג; טקסט: עמ' 10—18, 26—39, 76—87)
• 2000 - ״מבחן מיכל היימן מס. 2 (.M.H.T): האמא–של–האיש–של–האשה - מבחן לנשים, הפעלה, "מלאך ההיסטוריה", מוזיאון הרצליה לאמנות, אוצרת: אריאלה אזולאי, (קופסה, גרסה עברית, עיצוב: מיכאל גורדון)
• 2001 - ״מבחן מיכל היימן מס. 2 (.M.H.T), האמא–של–האיש–של–האשה - מבחן לנשים, הפעלה, "מסרים למילניום החדש: אמנות ישראלית היום", מוזיאון לאמנות מודרנית, סאיטמה, יפן; אוצרים: גליה בר אור, איטארו היראנו (קטלוג; טקסט: עמ' 10—11)
• 2003 - ״אנוסה להיות צילום״, מיצב, בית האמנים, תל–אביב; אוצרת: גליה יהב (קטלוג)
• 2004 - ״מבחן מיכל היימן מס. 3 (.M.H.T): מה את חושבת? הפעלה, פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר״; מנהל אמנותי: עתי ציטרון
• 2005 - ״אני הייתי שם״, גלריה אנדריאה מייזלין, ניו–יורק
• 2006 - ״מבחן מיכל היימן מס. 3 (.M.H.T)״, "אמנות הארץ", תחנת כוח רדינג, תל–אביב; אוצרת: טל בן צבי (קטלוג)
• 2008 - ״התקפות על חיבור", ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת–זמננו, מוזיאון תל–אביב לאמנות; אוצר: מרדכי עומר (קטלוג)
• 2010 - ״מבחן מיכל היימן מס. 4 (Heiman Test: Experimental Diagnostics of Affinities), הפעלה, The Politics of Collecting-The Collecting of Politics, מוזיאון "ואן אבה", איינדהובן, הולנד; אוצרת: גלית אילת, כריסטיאן ברנדז, דיאנה פראנסן
• 2011 - ״מבחן מיכל היימן מס. 4 (Heiman Test: Experimental Diagnostics of Affinities), הפעלה, Living Archive״, מוזיאון "קונטסהאוס", ברגנז, אוסטריה; אוצרת: אווה בירקנשטוק
• 2012 - "כנס אמנים בינלאומי Perfection" - גלריה White Chapel, לונדון, בשיתוף עם המכון האירופאי לחקר צילום, וגלריית הצלמים של לונדון. פרסום הסימפוזיון בספר בהוצאת Intellect, בעריכת ג'ו לונגהרסט.
• 2014 - ״בית-מחסה״ (השמלה, 1852-2016)" - מיצב באגף החדש של בית המשפט בתל אביב (בהזמנת משרד האדריכלים אמנון רכטר), מגירות ארכיב מעץ, שלושה שקפים בארגזי אור, 12 חותמות.
• 2017 - גנטיקה של ציור, אורי שטטנר, מיכל היימן, גלריה בסיס הרצליה. אוצרת: שלומית ברויר (קטלוג)
• 2017 - " AP-Artist Proof 1855-2017", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצרת: ד"ר איה לוריא.
• 2017 - מבחן מיכל היימן מס. 2 ומבחן מיכל היימן מס. 4 (בוויטרינה), מוזיאון לודוויג, (Museum Ludwig), קלן, גרמניה.
• 2018 - "Personal Histories Mapping Test" כחלק מ-"Subject: FWD: Unknown" תערוכה בשיתוף התכנית לתואר שני באוצרות באוניברסיטת גתה ובית ספר הסטאדל, מוזיאון סטאדל, פרנקפורט.
• 2019 - "Radical Link: A New Community of Women 1855-2020" במוזיאון האוניברסיטה האמריקאית במרכז קאצן לאמנות, וושינגטון, אוצרת: שרה גורדון.
• 2020 - "Hearing" במוזיאון האוניברסיטה היהודית-אמריקאית בלוס אנג'לס, קליפורניה, אוצרת: רותם רוזנטל.
• 2023 (תערוכה עתידית) - "Michal Heiman: Chronically" במוזיאון האוניברסיטה של בינגהמטון, ניו יורק, אוצרת: קלייר קובקס.

פרסים ומלגות

• פרס האמן הצעיר, קרן התרבות אמריקה-ישראל
• מלגת מק–ג'ורג' לאמנית אורחת, אוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה (1989)
• פרס אוסקר–נעמת לנשים שעושות היסטוריה בתחום האמנויות (1994)
• פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות (1996)
• פרס עידוד יצירה, משרד החינוך, המדע והספורט (2003)
• פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים (2004)
• פרס שפילמן למחקר ומצוינות בצילום, בשיתוף מוזיאון ישראל, ירושלים (2010).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכל היימן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מיכל היימן
• התקפות על חיבור, עבודות וטקסטים באתר "מכונת קריאה"
• ריאיון עם מיכל היימן, אתר nana10, אוגוסט 2005
• מיכל היימן באתר מוזיאון פתח תקווה לאמנות(הקישור אינו פעיל)
• מיכל היימן ב"ארטפקטס"
• היימן בגלריית אנדרה מיסלין, ניו-יורק
• הילה שקולניק-ברנר, שדה האמנות הוא לפעמים זירת פשע, עכבר העיר
• מיכל היימן - התקפות על חיבור, עכבר העיר
• סמדר שפי, מסע עמוק פנימה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
• מיכל היימן, מעשה גיליוטינה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2008
• יונתן אמיר, רישום נוכחות, רשימות
• אלי ערמון אזולאי, ביקור בסטודיו של מיכל היימן: ארכיון שהתחיל במיטה, באתר הארץ, 24 ביולי 2009