רבקה מיכאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבקה מיכאלי
מיכאלי במאי 2016
מיכאלי במאי 2016
לידה 14 באפריל 1938 (בת 82)
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת סאטירה, פרודיה וגרוטסקה
שנות הפעילות 1949 - הווה (כ־71 שנים)
דמות ידועה גברת תשובה (זהו זה!)
ציפי אכילס (אלישע)
ריבה גלאומבוש (בנות הזהב)
מליקה שם טוב (איפה אתה חי)
לילי (אבא מטפלת)
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משחק, שירה, קומיקאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה
פרסים והוקרה פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה
פרס מסך הזהב
פרס אופיר
פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבקה מיכאלי (נולדה ב-14 באפריל 1938) היא מנחת טלוויזיה, שחקנית, זמרת, קומיקאית, סטנדאפיסטית, מדבבת ושדרנית רדיו ישראלית. זוכת "פרס אופיר", "פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב", יקירת העיר תל אביב-יפו לשנת 2014[1] וזוכת "פרס התיאטרון הישראלי" למפעל חיים[2]. מכונה בפי רבים "הגברת הראשונה של הבידור הישראלי".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאלי נולדה, גדלה והתחנכה בשכונת זיכרון משה[3] שבירושלים. אביה, אברהם מיכאלי, היה עורך דין במקצועו, הוא בן למשפחה שעלתה לארץ ישראל מגאורגיה בסוף המאה ה-19. אמה, בלהה לבית קוסובסקי, הייתה דור שמיני בארץ ובת למשפחת ריבלין; מתורגמנית במקצועה. אחיה של מיכאלי הם עו"ד נפתלי מיכאלי והרופא פרופ' דן מיכאלי[4].

למדה בתיכון ליד האוניברסיטה החל מכיתה ז'[5].

תחילת דרכה בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949, בגיל 11 בלבד, החלה לשדר ברדיו, במסגרת תוכניות הילדים של קול ישראל.

את שירותה הצבאי עשתה בגלי צה"ל. לאחר מכן שידרה במשך שנים רבות בתוכניות שונות ב"קול ישראל", בהן תוכניות הייעוץ והפנאי "ביקור בית", "מה היה לנו שם" ו"תפוח ועץ".

בשנות ה-60 הופיעה מיכאלי בתוכניות הבידור של "בנות מועדון התיאטרון" בחיפה, אז גילה אותה יוסי בנאי והעלה איתה ב-1964 את תוכנית הבידור "ילדות קשה", בנוסף היא הנחתה את טקסי בחירת מלכת היופי[6].

נעמי שמר העידה שבזכות מיכאלי נוסף הבית השני של השיר "ירושלים של זהב" ב-1967. כששמר הראתה לה את השיר, העירה מיכאלי כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה, ושמר הוסיפה את הבית השני שנפתח בשורה "איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה".

בשנת 1968 הופיעה מיכאלי בסרטו של אורי זוהר "השכונה שלנו". בשנת 1969 השתתפה מיכאלי בסרט הקולנוע המצליח של אפרים קישון "תעלת בלאומילך".

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 השתתפה מיכאלי בפסטיבל שירי הילדים שנערך לראשונה וזכתה במקום השני עם השיר "לצבי יש בעיה". ב-1972 השתתפה בסרט נוסף בשם "סלומוניקו" לצד טוביה צפיר. בתחילת שנות השבעים, הוציאה מיכאלי גם תקליט ילדים בשם "יוני היה חולה" שבו היא שרה את כל השירים ומשחקת את כל הדמויות. ב-1973 הופיעה עם יוסי בנאי במופע בידור נוסף בשם "נישואין נוסח גירושין".

בשנת 1974 החלה להופיע בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ניקוי ראש" לצד דובי גל, טוביה צפיר, ספי ריבלין ובדרנים אחרים. ב"ניקוי ראש" בלטה מיכאלי בכישרון המשחק הקומי שלה, אף בקטגוריית החיקויים, כאשר חיקויה את רה"מ לשעבר גולדה מאיר ויו"ר הכנסת ישראל ישעיהו בלטו מבין הדמויות הרבות בתוכנית. "ניקוי ראש", שזכתה לפופולריות רבה, ביססה את מעמדה כקומיקאית.

ב-1976 השתתפה בסרטו של אסי דיין "יופי של צרות" לצידם של יונה אליאן, זאב רווח, טוביה צפיר וגבי עמרני. בשנים 19711975 הנחתה את פסטיבל הזמר המזרחי ובשנים 19721980 הנחתה את פסטיבל הזמר העברי המפורסם, בזכותם נצרבה בתודעה של רבים כמנחה הקבועה של תחרויות הזמר.

מיכאלי המשיכה במהלך שנות השבעים להופיע במופעי בידור, לבד ועם אחרים. בין מופעי היחיד שלה היו "מחברות החשק", "שעות נוספות" ו"בת 26". במופעים אלו ביצעה מספר שירים הומוריסטיים שמפורסמים עד היום: "יוסף ג'ון רבקה ג'ון", "בת 26", "בנימין זאב" ועוד. כמו כן הקליטה באותה תקופה מספר תקליטי ילדים מצליחים, בהם היה להיט הילדים "בים בם בום" (שני חברים יצאו לדרך).

שנות השמונים והתשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 שיחקה מיכאלי בסרט נוסף של אסי דיין, "מלך ליום אחד".

ב-1981 הקליטה את הלהיט ההומוריסטי "אין לי רגע דל", שכתבה והלחינה חברתה הטובה נעמי שמר (עיבוד: רוני וייס).

ב-1984 השתתפה בסרטו של יקי יושע "מכת שמש". בסוף השנה הנחתה את פסטיבל שירי הילדים מספר 15 לצד גידי גוב והתחרתה שם עם השיר "ילד טוב של אמא" (מילים: לאה לופנפלד וינקלר, לחן: משה וילנסקי, עיבוד: רוני וייס) שהגיע למקום השמיני. בשנת 1986 התארחה בעונה השלישית של קומדיית המצבים "קרובים קרובים".

במהלך שנות ה-80 ותחילת ה-90 ביססה מיכאלי את מעמדה כמנחת טלוויזיה, כשהנחתה את התוכניות "סיבה למסיבה" ו"סופשבוע" של הערוץ הראשון. אלו היו תוכניות הבידור המרכזיות של הטלוויזיה הישראלית בלילות שישי בימי הערוץ היחיד ומיכאלי נחשבה אז למלכת תוכניות האירוח. במיוחד היא זכורה בחיקויים שביצעה עם טוביה צפיר ובהצגת הפינה הסאטירית של שלמה ניצן. כמו כן הגישה פינה היתולית בתוכנית ההומור "זהו זה!", שם גילמה את דמותה של שדרנית הרדיו "גברת תשובה" ואת המאזין המזדמן שעולה לשידור. ב-1994 הנחתה את תוכנית הגיל הרך "מסיבת גן" והנחתה פעמיים (ב-1986 ו-1988) את תחרות הקדם אירוויזיון. באמצע שנות ה-90 העלתה עם מני פאר את המחזה הצרפתי "כיצד להיות אמא יהודייה בעשרה שיעורים".

ב-1988 השתתפה בסרטו של דובי גל "מלך הסלים", וב-1989 הוציאה לאור את קלטת הווידאו לילדים "ספר הבישול שלי", בה השתתפו גם הידוענים אדם, אילנית, אבי קושניר, מרגלית צנעני, מאיר סוויסה, יאיר ניצני וגני תמיר.

ב-1992 זכתה לביקורות משבחות כששיחקה תפקיד דרמטי של אם לבן חולה איידס בסרטו של עמוס גוטמן, "חסד מופלא", שהשתתף בפסטיבלים שונים בעולם. עד להופעתה בסרט זה השתתפה מיכאלי כמעט ורק בקומדיות, סאטירות ותוכניות קלות. מיכאלי חששה להשתתף בסרט מפחד שהקהל יתקשה להזדהות עם דמות קשת יום שמוצגת על ידי קומיקאית. הצלחת הסרט שכנעה אותה לקבל תפקידים מגוונים יותר כשחקנית.

ב-1995 סיימה 39 שנות עבודה ברדיו, לאחר שפוטרה מ"קול ישראל" עם מגישים ותיקים אחרים. היא החלה להנחות את תוכנית הבידור של ערוץ 2 "בליינד-דייט" ב-1996, לאחר מכן החלה להנחות את תוכנית הבוקר של שידורי קשת. ב-1998 שיחקה לצד אלון אבוטבול בסרטו הקצר של דובר קוסאשווילי "עם חוקים" שהשתתף בפסטיבל ירושלים ופסטיבל קאן.

החל מראשית שנות התשעים השתתפה מיכאלי בהצגות התיאטרון "אדם הוא אדם", "לבלוב האהבה", "זוג משמיים", "הדוד מקייפטאון", "אולפן למתחילים", "מכתבי אהבה", "המקרה המוזר", "נתניה" ו"אישה בעל בית" בתיאטרוני הקאמרי והבימה.

ב-1995 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה" בערוץ הראשון.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון של המאה ה-21 ביססה מיכאלי מצד אחד מעמדה כשחקנית דרמטית ובמקביל, כמארחת ועורכת תוכנית ראיונות, גם בשעות הבוקר. כשחקנית נטלה חלק בסרטים "קדוש" של עמוס גיתאי (1999), "זמזום" לצד אסי דיין (2001), בסרט הדרמטי "חיים זה חיים" לצד משה איבגי (2003) ובסרט "מוכרחים להיות שמח" (2005), עליו זכתה בפרס אופיר על שחקנית משנה. בנוסף, שיחקה בסדרות "סיפורים לנימי", "חיבוקים עם באלי ושלוק" ו"יום הולדת למדינה" בערוץ הופ ובתפקידי אורח בסדרות הדרמה "בנות בראון", "שבתות וחגים" ו"החיים זה לא הכל".

בשנת 2005 שיחקה בטלנובלה "פיק אפ". ב-2006 החלה להנחות, יחד עם גלי עטרי ומנחות נוספות את תוכנית הפאנל "בנות" בערוץ 3 בכבלים. במקביל, תוכנית הבוקר שלה "גלריית המומחים" שודרה פעמיים בשבוע ב"קשת" וזכתה לרייטינג נאה. בתוכנית, אשר עסקה באוכל, אופנה, תחביבים וטרנדים חדשים, התבססה גם פינה של מומחי רפואה. מיכאלי אירחה את טובי המומחים תוך הצגת ידע ומיומנות רבה.

ב-2006 הוקדשה לה התוכנית "גריל" בערוץ 2 בהשתתפות קומיקאים שונים.

בשנת 2007 טענה מיכאלי, בתוכנית של אושרת קוטלר בערוץ 10 בנושא תקיפה מינית, "גבול אינטימי", כי הותקפה מינית בעת היותה חיילת על ידי אישיות בכירה[7]. בשנת 2015 אמרה בתוכנית "שי בשידור" בערוץ 10 כי הייתה קורבן להטרדה מינית על ידי "מישהו חדל אישים שיש יום מורשת על שמו"[8]. באפריל 2016 העידה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 כי הוטרדה מינית על ידי רחבעם זאבי[9].

החל משנת 2001 דיבבה מיכאלי את הפרופסור מינרווה מקגונגל בסדרת סרטי "הארי פוטר".

ב-2007 הייתה קריינית בסרט הפיל שרצה להיות הכי מאת פאול קור.

ב-2008 זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה על מפעל חיים. שנה אחר כך, זכתה בפרס על מפעל חיים על תרומתה לרדיו ב"כנס אילת לעיתונות"[10].

ב-2011 החלה להשתתף בתוכנית "בנות הזהב" ביחד עם מיקי קם, תיקי דיין וחנה לסלאו. כמו כן השתתפה במחזה "אורזי המזוודות" מאת חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי, לצידם של חנה מרון, דרור קרן וגילת אנקורי.

ב-2012 שיחקה באופרת הסבון "תנוחי" ובסרטו של אסי דיין "ד"ר פומרנץ". ב-2013 יצא לאקרנים הסרט "הקרודים", בו מיכאלי מדבבת את דמותה של גראן.

ב-2014 הוענק לה התואר "יקירת העיר תל אביב יפו"[1]. באותה שנה החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי, בהצגה "הפושעים החדשים" מאת עדנה מזי"א ובבימויה.

החל מ-2015 היא משחקת את ציפי אכילס, הסגנית המרשעת של מנהלת בית הספר, בקומדיית המצבים "אלישע" שמשודרת בערוץ הילדים. על תפקיד זה בעונתה הרביעית של הסדרה, זכתה מיכאלי בפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה לילדים ונוער" מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. במרץ 2015 החלה לשחק בסדרת הדרמה-קומית "איפה אתה חי?" בערוץ הראשון, את דמותה של מליקה, אימם השתלטנית של חי ובכור (רונן דוידוב וחי דוידוב). בסוף שנה זו, חזרה לשחק בסדרה "בנות הזהב" בערוץ 10, בעונה הרביעית.

ב-2016 גילמה את אמו של נורברט, סוכן מוסד שחוזר בזמן על מנת להרוג את ישו בסרט הצרפתי "היהודים" (Ils Sont Partout). ב-2016 גילמה את הדודה מאשה-צ'וצ'ה במחזה "בזעיר אנפין" על פי ספרו של ירמי פינקוס בתיאטרון גשר ובאותה שנה השתתפה בסרט ההרפתקאות "האוצר מעבר לנהר", התארחה בסדרה הקומית "היהודים באים" של כאן 11 בתור שרה אמנו, ושבה לגלם את דמותה של ריבה בעונות 5 ו-6 של "בנות הזהב" בערוץ 10. בנוסף, הנחתה את החידוש לתוכנית האירוח המיתולוגית "סיבה למסיבה" בערוץ 1.

ב-2017 החלה לשחק (לראשונה) בתיאטרון הבימה בהצגה "סיפור אהבה בשלושה פרקים", שם גילמה את תפקיד האמא, גב' ויינברג (לסירוגין עם מיקי קם). שיחקה גם בסרטו של יהונתן אינדורסקי "דרייבר" בתור רוחמה, אימו של נחמן (משה פולקנפליק). בדצמבר 2017 שבה לגלם את דמותה של מליקה בסדרת הדרמה "איפה אתה חי?" בכאן 11, ועל תפקידה הייתה מועמדת לפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2017.

ב-2018 השתתפה בעונה השנייה של "צומת מילר" בקשת 12, שם גילמה את דמות אמו של הסוכן של מילר, עופר (גל זייד). באותה שנה השתתפה גם בעונה השנייה של תוכנית הדוקו-ריאליטי "אף פעם לא מאוחר" ברשת 13, לצד נורית גפן, ציפי פינס ושרה'לה שרון. מאותה השנה היא משחקת במחזה "היורשת" מאת גורן אגמון בתיאטרון בית לסין בתפקיד סבתא מלכה. באותה שנה, זכתה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים[2].

החל מ-2019, מיכאלי משתתפת בסדרות הטלוויזיה "זה לא הגיל" לצד מירי מסיקה, גפן ברקאי ויעל לבנטל בערוץ קשת 12, בסדרה הקומית של ערוץ כאן 11 - "אבא משתדל" בתפקיד חנה, אימו של יוסי (טל פרידמן), והצטרפה לעונה השלישית של סדרת הילדים "אחותי קפצה כיתה" בערוץ KidZ למנויי Yes, בתפקיד חני, יועצת בית הספר. בשנת 2019 החלה לשחק במחזה "הגלולה" בתיאטרון בית ליסין מאת רוני סיני ובבימויו של רועי שגב.

בשנת 2020 הופיעה בסדרה הקומית של קשת 12 - "סברי מרנן" בתפקיד של פסיכיאטרית, ובסדרה הקומית לנוער של רשת TeenNick - "אבא מטפלת" בתור לילי כץ, והתארחה בעונה השלישית של הקומדיה "צומת מילר" (לאחר שזו השתתפה גם בעונה השנייה) ובנוסף שיחקה בסרט "שושק'ה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאלי היא חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם"[11].

ב-1967 נישאה מיכאלי ליורם לייבוביץ', איש ביטוח, ולזוג בן ובת. בשנת 1979, השניים התגרשו. לאחר כמה שנים מיכאלי נישאה לראובן שרוני, אף הוא איש ביטוח. לאחר 16 שנים, השניים נפרדו, אך בהמשך, חזרו לחיות יחד. מתגוררת בתל אביב.

מיכאלי היא בת דודתו מדרגה שנייה של ראש המוסד יוסי כהן[12].

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבקה מיכאלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מירב שלמה מלמד, ת"א-יפו: רוב מקבלי תואר 'יקיר העיר' אשכנזים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 24 בפברואר 2014
  2. ^ 1 2 אורין ויינברג, פרס מפעל חיים יוענק לרבקה מיכאלי, באתר ynet, 27 במרץ 2018
  3. ^ על התוכנית "לגעת ברוח" - יואב גינאי פוגש את רבקה מיכאלי, ערוץ 33; באתר ynet‏, 3 באוקטובר 2012
  4. ^ יפעת גדות, נפטר דן מיכאלי - יו"ר שירותי בריאות כללית, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 17 בינואר 2006
  5. ^ רונית מזרחי, בגובה העיניים עם רבקה מיכאלי, באתר nrg‏, 16 ביולי 2010
  6. ^ עוזי ניבון. "...והירושלמים נהנו אחרי שנות בצורת ממטר מלכות", חרות, 3 ביוני 1964
  7. ^ עדיה אמרי אור, לא נגעתי בך, אל תיגע בי, באתר nrg‏, 13 במרץ 2007
  8. ^ הייתה קורבן להטרדה מינית על ידי "מישהו חדל אישים שיש יום מורשת על שמו".
  9. ^ מערכת "עובדה", ‏בית המשפט התיר לפרסום את תחקיר ״עובדה״ ובו עדויות על תקיפות מיניות של רחבעם זאבי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏8 באפריל 2016‏
  10. ^ פרס מפעל חיים לרבקה מיכאלי בכנס אילת, באתר ynet, 17 בנובמבר 2009
  11. ^ המועצה הציבורית, בצלם
  12. ^ סרטונים המרדף The chase - עונה 2 - פרק 18 19.04.18, סרטון באתר יוטיוב


הקודם:
2000 - טוביה צפיר
פרס מסך הזהב - פרס מפעל חיים
2001 - רבקה מיכאלי
הבא:
2002 - ספי ריבלין
קודמת:
2004 - חני פירסטנברג
פרס אופיר - שחקנית המשנה הטובה ביותר
2005 - רבקה מיכאלי (על "מוכרחים להיות שמח")
הבאה:
2006 - רותם אבוהב
הקודם:
2007 - דן שילון
פרס האקדמיה לטלוויזיה - פרס מפעל חיים
2008 - רבקה מיכאלי
הבא:
2009 - ספי ריבלין
הקודם:
2016 - ג'וי ריגר
פרס האקדמיה לטלוויזיה - השחקנית הטובה ביותר בסדרה לילדים ונוער
2017 - רבקה מיכאלי (על "אלישע")
הבא:
2018 - ג'וי ריגר
הקודם:
2016 - גדי יגיל
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2017 - רבקה מיכאלי
הבא:
-