שפרעם

שפרעם
שם בערבית شفاعمرو
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה עורסאן יאסין
גובה ממוצע[1] ‎137 מטר
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף ינואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 43,980 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 53
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.9% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.06 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 2,230 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 102
תחום שיפוט[4] 19,720 דונם
    - דירוג ארצי[2] 80
32°48′22″N 35°10′18″E / 32.8060632294631°N 35.1717704764936°E / 32.8060632294631; 35.1717704764936
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
3 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 192
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3862
    - דירוג ארצי[2] 165
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.8%
גילאי 5 - 9 7.9%
גילאי 10 - 14 8.2%
גילאי 15 - 19 9.7%
גילאי 20 - 29 18.2%
גילאי 30 - 44 18.7%
גילאי 45 - 59 17.8%
גילאי 60 - 64 4.1%
גילאי 65 ומעלה 7.6%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 25
–  יסודיים 15
–  על-יסודיים 15
תלמידים 8,275
 –  יסודי 4,518
 –  על-יסודי 3,757
מספר כיתות 337
ממוצע תלמידים לכיתה 25.4
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל שפרעם נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
מראה העיר בתחילת המאה ה-20
שפרעם - צילום משכונת דהר אלכניס
הכיכר בשפרעם המשמשת כאנדרטה לנרצחים

שְׁפַרְעָםערבית: شفاعمرو, תעתיק מדויק: שפאעמרו, הגיית שם העיר בערבית: שַפַעַ֫מְר) היא עיר ערבית במחוז הצפון בישראל. שפרעם היא עיר עם רוב ערבי-מוסלמי (61.3%), לצדם של מיעוטים משמעותיים של ערבים-נוצרים (24.5%) ושל דרוזים (13.7%).

לאורך ההיסטוריה העיר ידועה בעלת רוב ערבי נוצרי עד שנות ה-1970, איבדו את הרוב לטובת המוסלמים.

העיר משתרעת על שבע גבעות, שטח השיפוט שלה הוא 22,000 דונם, והיא מרוחקת 13 ק"מ מהים ו-20 ק"מ מהערים חיפה, עכו ונצרת. המבנה והמיקום הגאוגרפי של שפרעם כנקודת המפגש בין הרי הגליל לבין העמקים הפכו אותה לאורך תולדותיה לעיר המרכזית באזור, במיוחד בתקופתו של עות'מאן בנו של דאהר אל עומר.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שפרעם" מוזכרת לראשונה בתוספתא מסכת מקואות,[6] ולאחריה בתלמוד בכמה מקומות, במסכת עבודה זרה[7] מוזכרת מימי מרד בר כוכבא כעיר הסמוכה לאושא, ובמסכת ראש השנה[8] מוזכרת שפרעם כמקום גלותה של הסנהדרין מאושא הסמוכה לה (בערך בשנת 150 לספירה). יש הנוטים לראות בשמה צירוף של המילים העבריות שפר (שופר) עם. למרות זאת אגדה מקומית ראתה בשם "שפרעם" את צירוף המילים "שפא עמר" כלומר הבראת עמר. כרמז לאגדה על המנהיג המוסלמי עמר בן אל-עאץ (נולד בשנת 580) ששתה ממי המעין בעיר והבריא מחוליו, ואולי עקב כך - שונה שמה בדיבור המקומי לשפא עמר. לפי אדוארד הנרי פלמר משמעות השם הערבי הוא "הקצה" או "הפיסה של עמר" והוא למעשה נגזר מהשם העברי של המקום, שפרעם.[9]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפרעם קיימת אלפי שנים, ושורשיה מעמיקים עד מאות שנים רבות לפני הספירה. בין חוקרים יש הסכמה שהיישוב הוקם בתקופה הכנענית, ותושביו הקדומים של היישוב הותירו אחריהם שרידים ארכאולוגיים.[דרוש מקור] היישוב מוזכר בתלמוד ובמאה שנייה היה אחד המקומות אליהם נדד מושב הסנהדרין אחרי חורבן בית המקדש. בתקופת השלטון הרומי חי במקום רבי יהודה בן בבא אשר הסמיך תלמידים לרבנות. הרומאים הוציאו אותו להורג בשל כך בשנת 144. קברו שוכן בעיר ומשמש אתר עלייה לרגל.

משרידי הכנסייה הביזנטית שבמרכז העיר ניתן ללמוד כי ביישוב התגוררו, נוסף על היהודים, גם נוצרים. עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התיישבו בעיר גם מוסלמים, ובסביבות המאה ה-12 או ה-13, בתקופה הצלבנית, נוספו אליהם גם דרוזים. אחרי הכיבוש הצלבני נבנתה ביישוב מצודה טמפלרית בשם "ספרן" (שיבוש של השם שפרעם). לפי המקורות ההיסטוריים, ניתן לשער שהייתה עיירה פרנקית או נוצרית מקומית למרגלות המצודה. במקום עמדה כנסייה שהוקדשה לקדושים יוחנן ויעקב, שנטען שנולדו במקום.

הקהילה היהודית בעיר הייתה מצומצמת מאוד. לפי ארכיוני קושטא נמנו במפקד במחצית הראשונה של המאה ה-16 רק עשרה בעלי בתים יהודיים, ועיקרו של היישוב היה מוסלמי ודרוזי. מביקורם של הרמ"ק והאר"י הקדוש ועלייתם לרגל במאה ה-16 ליישובים שונים בגליל, ובכללם שפרעם, ניתן ללמוד כי היישוב היהודי אותה תקופה היה דל או שנעלם לחלוטין. בחסותו של דאהר אל עומר התחדש היישוב היהודי במאה ה-18 עם הגעתו של הרב חיים אבולעפיה. הרב ותלמידיו חידשו את בית הכנסת והאוכלוסייה התחזקה עוד אחרי השלמת בניין המבצר על ידי דאהר אל עומר (1773).

לפי עדות מתחילת המאה ה-19 היו ביישוב עשרים משפחות יהודיות, שעסקו בעבודת האדמה ולהם בית כנסת קטן. על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי בשנת 1839, היו בשפרעם 107 יהודים, כולם ספרדים. לדברי לורנס אוליפנט, בשנת 1850 לערך, התיישבו בשפרעם כ-30 משפחות יהודיות ממרוקו, כחקלאים, אולם נאלצו לעזוב את עבודת האדמה לאחר שבמשך 20 שנה סבלו מהתנכלות ושוד. יחיאל מיכל פינס טען כי סיבת עזיבתם היא הלחץ הכלכלי הכבד של הממשלה העות'מאנית, כמו גם התנכלות השכנים הנוצרים, להם נאלצו למכור את קרקעותיהם. ב-1876 כתב יוסף אופלטקה שבשפרעם ישנן כ-20 משפחות יהודיות שעובדות את האדמה. אוליפנט העריך בשנות ה-80 של המאה ה-19 שאוכלוסיית שפרעם מונה כ-2500 נפש: 1500 נוצרים-יוונים, 600 דרוזים, 300 מוסלמים ו-100 יהודים. על פי אברהם לונץ, ב-1895 היו בשפרעם 13 משפחות יהודיות בלבד.[10] משנת 1894 תמכה חברת כל ישראל חברים בקהילה בשפרעם ומימנה שוחט ששימש גם כמלמד תינוקות וחזן.[11] אולם התמיכה נפסקה בשנת 1899 ותושבי שפרעם פנו לגורמים שונים בבקשת עזרה.[12] פנייה אחת שפורסמה בחבצלת בינואר 1900 כללה את התיאור: "שפרעם היא העיר הנקראת היום שיף-עמר אשר על אם הדרך בין טבריא וחיפה, בה ישוב קטן משנים קדמוניות, והישוב הזה עומד ומתמעט והולך, ואם לא יתעוררו נדיבים לחזקו ולתמכו יכלה ויאבד כלה".[13]

בשנת 1906 קיבלה שפרעם מעמד של עיר.

בשנת 1920 דווח שבשפרעם התגוררו 1,500 נוצרים, 400 מוסלמים, 300 דרוזים וגם כ-80 יהודים. היהודים האחרונים עזבו את העיר בשנות ה-20 בשל קשיי פרנסה. בתקופת המנדט הבריטי השתייכו העיר וסביבותיה לנפת חיפה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בעיר שפרעם 3,640 תושבים (מתוכם 10 יהודים ושטח העיר השתרע על 338 דונמים (מתוכם 41 דונם שטחים ציבוריים). בשטח הכפרי סביב שפרעם שכלל 97,268 דונמים (מתוכם 31,219 דונם שטחים ציבוריים ו-7,621 דונם בבעלות יהודים) התגוררו 3,560 ערבים.[14]

במהלך מלחמת העצמאות שימשה העיר כמפקדה הראשית של צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י בגליל. עם תבוסת קאוקג'י נמלטו מהעיר רוב תושביה המוסלמים ונשארו בה כ-3,000 תושבים (מרביתם היו נוצרים ומיעוטם דרוזים). עם הזמן הדמוגרפיה השתנתה כאשר המוסלמים הפכו לרוב והנוצרים למיעוט. שפרעם המשיכה לאחר הקמת המדינה לשאת את התואר עיר, אותו קיבלה ב-1910 בתקופה הע'ותמאנית.[15]

באוגוסט 2005 עדן נתן-זדה, עריק מצה"ל, ירה ביושבי אוטובוס בתוך העיר ורצח ארבעה מהם, לאחר שהוכנע נעשה בו לינץ' על ידי התושבים הזועמים שהרגו אותו.[16]

ביוני 2009 התחוללו בעיר מהומות על רקע מתיחות בין דרוזים ונוצרים. בין השאר הוצתו מספר כלי רכב וחנויות ונורתה אש לעבר שוטרים.[17]

בנובמבר 2018 הופקדה להתנגדות תוכנית המתאר העירונית, במסגרת התוכנית יוקמו כ-10,000 יחידות דיור, כ-632 אלף מ"ר לשטחים המיועדים להיות מבני ציבור ואף מרכז תחבורה לתושבי העיר.[18]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף ינואר 2024 (אומדן), מתגוררים בשפרעם 43,980 תושבים (מקום 53 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.9%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 76.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,236 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[19]

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:[א]

אוכלוסיית העיר מעורבת - 59.2% מתושביה הם מוסלמים, 14.3% הם דרוזים, והנוצרים מונים 26.5% מכלל התושבים; אומנם האחרונים כבר אינם מהווים רוב דמוגרפי בעיר, ובכל זאת, עם אוכלוסייה של כ-10,400 איש, זהו הריכוז הרביעי בגודלו של הנוצרים במדינת ישראל (לאחר נצרת, חיפה וירושלים). לאחר הקמת מדינת ישראל, השבט הבדואי ערב אל סמניה שהתגורר בקרבת קריית טבעון עבר להתגורר בשפרעם. לעיר מעט מאוד מקורות תעסוקה עצמאיים ורוב המפרנסים יוצאים לעבוד בחיפה ובקריות.

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקברים הביזנטיים
מצודת שפרעם
המגדל (אל בורג')
הכנסייה היוונית-קתולית

הקברים הביזנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העיר שוכנים קברים נוצריים עתיקים מהתקופה הביזנטית (המאה ה-5 וה-6). בכניסה אל הקברים גילופים ופסלי אריות, ואזכורים שונים של ישו ביוונית.

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מבצר שפרעם שבנה עות'מאן בנו של דאהר בשנת 1768" צויר על ידי זיאד דאהר זידאני

בחלק העתיק של העיר נמצאת מצודת הסראייה הגדולה. מצודה זו נבנתה בשנת 1760 על ידי דאהר אל עומר שהיה מושל האזור במטרה לאבטח את הכניסה לגליל. את המצודה הוא בנה על החורבות של מצודה צלבנית קדומה יותר. התוכנית הראשונית של המצודה בקשה להקים מבנה שיאפשר קו ראייה אל מצודת אחיו של אל עומאר בצפת, אך הבנייה נפסקה בקומה השלישית, כנראה בגלל המחסור במשאבים ובשל חוסר הביטחון בגליל בזמנו. בקומה הראשונה שכנו אורוות והקומה השנייה שימשה למגורים. מצודה זו נחשבת לאתר הזידאני הגדול ביותר בגליל. לאחר הקמת המדינה שמשה המצודה במשך מספר שנים כתחנת המשטרה, ולאחר שנבנתה תחנה חדשה בשכונת "אל-פוואר", הייתה המצודה למרכז קהילתי.

המסגד הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבנה בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר בשלהי המאה ה-18 בסמוך למצודה. המסגד שימש בעיקר את משפחתו, פמלייתו וחייליו של השליט. מאז עבר המסגד עבודות פיתוח והרחבה בתקופות שונות בהתאם לגידול האוכלוסייה המוסלמית ביישוב.

המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמו של מבנה זה בפי התושבים (שעל שמו קרויה השכונה מסביבו, שכונת "אל-בורג'"), זהו מבצר צלבני עתיק, ששופץ בתקופת עות'מאן, בנו של דאהר אל עומר, וכיום נמצאים ממנו אך שרידים מעטים.

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפרעם יש קהילה נוצרית המפעילה חמש כנסיות ומנזר אחד:

  • כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים - כנסייה יוונית קתולית היא הכנסייה הגדולה בעיר והיא שוכנת ליד המצודה ובית הכנסת. היא נבנתה על ידי תושבי שפרעם בתקופת הבישוף אלחג׳אר בשנת 1904. הכנסייה נבנתה על יסודותיה של כנסייה קטנה משנת 1723 על ידי הכומר תומאס דיאס. לא ידוע על כנסייה אחרת מלפני תאריך זה. לכנסייה מגדל פעמונים וכיפה סגלגלה.
  • מנזר וכנסיית אחיות נצרת - במרכז העיר שוכן מנזר הנזירות מנצרת, אשר נבנה על שרידיה של כנסייה קדומה מהמאה ה-4 שהוקדשה ליעקב הקדוש. כנסייה זו מוזכרת ברישומיהם של היסטוריונים נוצרים. במקום שבו עמדה הכנסייה ניצבת כיום כנסיית המנזר ובה נראים חלק מעמודי השיש שנשאו את תקרת הכנסייה הקדומה.
  • הכנסייה הפרוטסטנטית
  • הכנסייה הלטינית
  • כנסיית קונסטנטין והלנה - כנסייה אורתודוקסית.

בית הכנסת העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בית הכנסת העתיק בשפרעם

בחלק העתיק של העיר שוכן בית כנסת "מחנה שכינה" שחודש לפני כ-250 שנים, על ידי ר' חיים אבולעפיה (השני) בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר שהעניק ליהודים רשות להקימו. הסנהדרין ישבה בשפרעם בתקופת הקיסר מרקוס אורליוס וסוברים כי בית הכנסת העתיק נבנה במיקומו של בית כנסת קדום. בית הכנסת שבו אולם בודד חדל לתפקד בשנות ה-20 כאשר אחרוני יהודי העיר עזבו אותה והפקידו את מפתחותיו בידיה של משפחה מוסלמית משפחת ג'אעפרי המקומית המתגוררת לידו. המבנה חודש בשנת 1988. במהלך אירועי אוקטובר 2000, הושחת בית הכנסת ובו נקרעו ונשרפו ספרי תורה.[20][21]

בית משפחת נח'ול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוכן בעיר העתיקה ושייך למשפחת נח'ול. נבנה במאה ה-19 ומוכר גם כ"הקונסוליה הצרפתית". מנסור נח'ול, ראש המשפחה בסוף השלטון העות'מאני, שימש מעין קונסול לצרפת, ולכן הבית וכל מי שנכנס בשערו היה תחת החסות הצרפתית.

בית משפחת אבו רחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי משפחת אבו רחמה ובעזרת הכנסייה האנגליקנית. הוא שימש למגורי הנשים האנגליות שנשלחו על ידי הכנסייה, ונקראו בשפה המקומית "אלסתאת". במרוצת השנים שימש המבנה כסניף קופת חולים כללית, הסתדרות העובדים, הוסטל וכיום הוא משמש כגן ילדים.

אלח'לוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(בערבית الخلوة) מקום תפילה לעדה הדרוזית. מהמקומות העתיקים בשפרעם והוא קיים מלפני כ-500 שנה. היה המקום היחידי לתפילה לעדה הדרוזית בשפרעם, וכן ל-16 כפרים דרוזים בקרבת היישוב, אשר עברו לפני מאות שנים להתגורר בשפרעם. פירוש השם הוא ההתבודדות (של המתפללים עם אלוהים).

ראשי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורסאן יאסין, ראש עיריית שפרעם
  • 1910–1932: דאוד סולימאן תלחמי
  • 1933–1969: ג'בור יוסף ג'בור
  • 1969–1998: אברהים נימר חוסין
  • 2008-1998: עורסאן יאסין
  • 2008–2013: נאהד ח'אזם
  • 2013–2018: אמין ענבתאוי
  • משנת 2018: עורסאן יאסין

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוכלוסיית העיר במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1922 הורכבה מ: 1,263 נוצרים, 623 מוסלמים ו-402 דרוזים. אוכלוסיית העיר במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1931 הורכבה מ: 1,321 נוצרים, 1,006 מוסלמים, 496 דרוזים ויהודי אחד. אוכלוסיית העיר בסקר הכפרים משנת 1945 הורכבה מ: 1,560 נוצרים, 1,380 מוסלמים, עשרה יהודים ו-690 אחרים (קרוב לוודאי דרוזים). האוכלוסייה הכפרית כללה 3,560 מוסלמים ולא נכללת בטבלה לעיל.
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף ינואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-26 בדצמבר 2023.
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ תוספתא, מסכת מקואות, פרק ו, הלכה א.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד ב'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א, עמוד ב'.
  9. ^ E.H.Palmer "Survey of Western Palestine" The Comittee of Palestine Exploration Fund, London, 1881, p.116
  10. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 203-202; עמ' 415; עמ' 685–686, הערה 8; עמ' 778.
  11. ^ חוץ לארצנו, המליץ, 5 בספטמבר 1894
  12. ^ חדשות שונות, קול מחזיקי הדת, 16 במרץ 1900
  13. ^ שפרעם, חבצלת, 19 בינואר 1900
  14. ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  15. ^ שי לב, שפרעם, מעריב, 2 באוגוסט 1987
  16. ^ ירון דרוקמן ואחיה ראב"ד, שפרעם: פעיל ימין קיצוני ירה ורצח 4 באוטובוס, באתר ynet, 4 באוגוסט 2005
  17. ^ אחיה ראב"ד, שפרעם בוערת: ירי לעבר שוטרים שפיזרו קטטה, באתר ynet, 17 ביוני 2009
  18. ^ נמרוד בוסו, הופקדה תוכנית המתאר החדשה לשפרעם: 10,000 דירות ומיליון מ"ר משרדים, באתר כלכליסט, 13 בנובמבר 2018
  19. ^ פרופיל שפרעם באתר הלמ"ס
  20. ^ כתבי ynet, הפגנות והתפרעויות ברחבי הארץ, באתר ynet, 10 באוקטובר 2000
  21. ^ קלמן ליבסקינד, ‏התנצלות ברק בפני החברה הערבית הייתה צעד ציני, מכוער וחצוף, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2019