חברת החשמל לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברת החשמל
סמליל חברת החשמל
סוג: חברה ממשלתית / ציבורית
שנת הקמה: 1923
משרד ראשי: בנין המשרד הראשי (המה"ר), חיפה, ישראל
מייסדים: פנחס רוטנברג
אנשי מפתח: יפתח רון-טל - יו"ר
אלי גליקמן - מנכ"ל
מוצרים עיקריים: יצור, הולכה וחלוקת חשמל
הכנסות: 27,820 מיליארד שקל (2012)
רווח: (1,275)מיליארד שקל הפסד (2012)
עובדים: 12,653 (2010)
דף הבית: www.iec.co.il

חברת החשמל לישראל היא חברה ממשלתית וציבורית, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל. כ-99.85% ממניות החברה מוחזקות בידי הממשלה[1]. פעילותה כוללת ייצור חשמל הולכה, הַשׁנָאָה, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות.

החברה נוסדה במרץ 1923 על ידי פנחס רוטנברג, ומובילה את משק החשמל בישראל מאז ועד היום. בעשור האחרון השקיעה החברה למעלה מ-9 מיליארד דולר בפיתוחו של משק החשמל בישראל. למרות שמדובר בחברה בבעלות המדינה - המשאבים הנחוצים לפיתוח משק החשמל מגויסים על ידי החברה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בארץ ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה אך מקבלים ערבות ממשלה.

נכון לשנת 2012, החברה מעסיקה כ-12,500 עובדים ומספקת שירות לכ-2.5 מיליון בתי אב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הכוח הראשונה בחיפה, הפועלת על דיזל, 1925

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות סיפורה של חברת החשמל לישראל שזור בסיפור ישובה של ארץ ישראל בעת החדשה ובחזון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. עם זאת, הקמתה של חברת החשמל כחברה פרטית הייתה כרוכה גם בחזון פיתוח הארץ לטובת כל תושביה וביצירת מרחב "מחושמל" אחד ללא הבחנה בין יהודים לערבים. לפנחס רוטנברג, שהקים את חברת החשמל, היו דעות עצמאיות ומקוריות בנוגע ליחסים בין יהודים וערבים, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם הציונות הרשמית.‏[2]

ראשיתה של חברת החשמל בשני זכיונות שקיבל פנחס רוטנברג מממשלת המנדט ב 1921. זיכיון ראשון התייחס לנפת יפו ועל בסיסו נוסדה "חברת החשמל ליפו". רוטנברג התחייב להקים תחנת כח הידרו-אלקטרית על הירקון, אך בסופו של דבר בנה תחנה קלורית בין יפו לתל אביב. ב 1923 נפתחה תחנת הכח הראשונה, שסיפקה חשמל לעיר יפו, ולתל אביב, שייצרה בשלב ראשון 300 קילוואט חשמל. ביוני 1923 הוארו לראשונה רחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל אביב, ובנובמבר 1923 הוארה שדרות המלך ג'ורג' (כיום שד' ירושלים) ביפו. ב 1923 ייסד רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה" שקלטה לתוכה את "חברת החשמל ליפו". בין השנים 1923-1925 התרחבה רשת החשמל במהירות, בין השאר עקב הקמתו של קו מתח גבוה למפקדות הצבא הבריטי בסרפנד (צריפין), שאפשר לחברת החשמל לספק חשמל גם לראשון לציון, נס ציונה ורחובות, ולאחר מכן גם לרמלה. ב 1925 נפתחה תחנת כח קלורית בחיפה, שסיפקה חשמל לעיר חיפה, לעכו, ולמפעלים הגדולים שהוקמו במפרץ חיפה. רוב הציוד והידע שהיו נחוצים לפרויקט החישמול סופקו בתחילה על ידי חברת AEG הגרמנית. חברת החשמל פתחה סניף בברלין ומהנדסי חשמל גרמנים פיקחו על עבודות הקמת הרשת ביפו ובתל אביב.‏[3]

"חברת החשמל לפלשתינה" הוקמה בידי פנחס רוטנברג, יהודי ומהפכן רוסי בעברו, אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1919. בשנת 1920 הגיש רוטנברג לממשלת המנדט הבריטי את תוצאותיו של סקר שערך בנושא אפשרויות ניצול מקורות המים של הארץ. על בסיס סקר זה הציע רוטנברג להקים שלוש-עשרה תחנות-כוח הידרואלקטריות על שפת נהר הירדן ויובליו, מלבנון ועד ים המלח. שלטונות המנדט ראו חשיבות רבה בייסוד תשתית חשמל מודרנית בארץ ישראל והעניקו לרוטנברג בחודש ספטמבר 1921 שני זכיונות אשר אפשרו לו, באופן בלעדי, לנצל את מימי נהרות הירקון, הירדן ושאר מקורות המים של הארץ להפקת אנרגיה חשמלית. בטרם יהפכו לזיכיונות ארוכי-טווח התחייב רוטנברג לעמוד בתנאים שונים. ב-29 במרץ 1923 הקים פנחס רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה". זו הייתה חברה אשר נרשמה בספר החברות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, מושב הדירקטוריון שלה היה בלונדון ומניותיה נסחרו בבורסה הלונדונית.

בשנת 1925 הקימה חברת החשמל שתי תחנות-כוח נוספות, מונעות דיזל גם הן - האחת בחיפה והשנייה בטבריה. ההספק המרבי של שלוש התחנות גם יחד בשנת 1925 היה כ-1 מגוואט חשמל, והקמתן מסמלת את ראשית עידן החשמל בארץ ישראל (לשם השוואה, כושר היצור הכולל של תחנות-הכוח של חברת החשמל בשנת 2010 היה קרוב ל-13,000 מגוואט חשמל).

ב-5 במרץ 1926 חתם הנציב העליון, הלורד פלומר, על זיכיון החשמל אשר אישרר את ההסכמים משנת 1921 אותם קיבל רוטנברג מממשלת בריטניה והעניק לחברת החשמל זכות בלעדית למשך 70 שנה על ייצור החשמל, הולכתו ומכירתו ברחבי שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הזיכיון נשאר בתוקף עד שנת 1996, שנה בה הומר בחוק משק החשמל הישראלי. הזיכיון כלל אמנם גם את שטח עבר הירדן המזרחי אך למעשה, בשל הקמת אמירות עבר הירדן, מומש על ידי חברת החשמל רק בחלקו המערבי של נהר הירדן. מקום נוסף בו לא היה תוקף לזיכיון החשמל היה שטח העיר ירושלים וסביבתה הקרובה, שם החזיקה בזיכיון "חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים".

צילום אוויר משנת 1937 של מפעל נהריים ותל אור (משמאל, למטה)
מודעה מתל אביב משנות ה-20 לקראת חיבור העיר לרשת החשמל

ב-3 בינואר 1942 נפטר מייסד חברת החשמל ומנהלה הראשון פנחס רוטנברג ואת מקומו כמנהל הכללי של חברת החשמל תפס אחיו, אברהם רוטנברג.

תחנת-הכוח "נהריים" - חשמל בכוח המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נהריים

לאחר שנחתם זיכיון החשמל, החלה חברת החשמל בקיץ 1927 בהקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית "נהריים" אשר נבנתה ממזרח לנהר הירדן, בקרוב לשפך נהר הירמוך לערוץ הירדן. תחנת הכוח "נהריים" נחנכה ב-9 ביוני 1932 והייתה לתחנת הכוח ההידרואלקטרית החדישה הראשונה במזרח התיכון. כושר הייצור של שלוש טורבינות המים שבתחנה היה 18 מגוואט, פי חמישה לערך מכושר הייצור הכולל של תחנות הכוח הראשונות. הדבר אפשר לחברת החשמל להיענות בהצלחה לביקוש מצד לקוחותיה ולצורכי הארץ המתפתחת. החשמל שייצרה התחנה הוזרם לתל אביב ולחיפה, בקווי מתח שהיוו את מוביל החשמל הראשי של רשת החשמל הארצית באותם ימים. על שטחי קרקע קרובים ל"נהריים" ניטעו, בהוראת פנחס רוטנברג, שדות חיטה ומטעי פירות בקנה מידה מסחרי וכן הוקמו שכונות מגורים לעובדי התחנה ובני משפחותיהם.

תחנות-הכוח הקיטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחנת הכוח רדינג

בשנת 1935 הקימה חברת חשמל תחנת כוח קיטורית ראשונה בארץ ישראל – "חיפה א". התחנה הוקמה על חולות מפרץ חיפה, בכושר ייצור חשמל של 30 מגוואט ותרמה לאספקת הדרישה הגוברת לכוח החשמל בעקבות הגעתה של העלייה החמישית לארץ. לצד תחנת-הכוח בחיפה הוקם באותה עת גם בניין המשרדים הראשי של חברת החשמל. שני המבנים, שהם בעלי ארכיטקטורה ייחודית, מיועדים כיום לשימור אדריכלי.

ב-1938 הקימה חברת החשמל תחנת-כוח קיטורית נוספת מצפון לנהר הירקון, "רדינג א", בכושר ייצור חשמל של 24 מגוואט. כניסת שתי התחנות הקיטוריות לפעולה בשנות השלושים - לצידן של תחנת הכוח "נהריים" וכן שלוש תחנות הדיזל הראשונות - הגדיל את כושר ייצור החשמל מ-22 מגוואט בשנת 1932 ל-76 מגוואט חשמל ב-1939. עם התפתחות משק החשמל התעצמו התעשייה, המסחר והחקלאות ומוצרי חשמל שונים החלו לתפוס מקום מרכזי בחיי תושבי הארץ.

במלחמת העצמאות, ב-14 במאי 1948, עברה תחנת הכוח "נהריים" לשליטת ממלכת ירדן ופסקה מלפעול. את מקומה במערך הייצור של חברת החשמל תפסו יחידות ייצור חדשות שהוקמו באתרי תחנות-הכוח הקיימות "חיפה א'" בחיפה ו"רדינג" בתל אביב. כושר הייצור של חברת החשמל בשנת 1951 עמד על 129 מגוואט.

על אף קשיי מימון במחצית הראשונה של שנות החמישים, המשיכה חברת חשמל בפיתוח והרחבה של תחנות-כוח קיימות במטרה לענות על צרכי המשק הישראלי הגדל: רשת חשמל נפרסה לרבים מהיישובים החדשים שהוקמו ברחבי הארץ ובאתר תחנת-הכוח "רדינג א'" הוקמה בשנים 1954-1953 תחנת-כוח חדשה בשם "רדינג ב"', בכושר ייצור של 100 מגוואט.

מחברה פרטית לחברה ממשלתית ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום מלחמת העצמאות ופתיחת שערי הארץ לגלי עלייה גדולים, עמדה חברת החשמל בפני אתגרי פיתוח גדולים, אולם כספי המשקיעים חדלו להגיע ולחברה חסרו סכומי הכסף שנדרשו לכך. ב-10 בינואר 1954 החליטה ממשלת ישראל על רכישת 95% ממניות החברה והפיכתה לחברה ממשלתית. בעקבות העברת הבעלות על חברת החשמל שינה דירקטוריון החברה את מקומו מלונדון לישראל ואת חברי הדירקטוריון שהיו בתפקידם באותה עת החליפו אישים ישראליים. מקום מושבו של הדירקטוריון החדש נקבע ברחוב החשמל בתל אביב, בתוך מבנה היסטורי מהמאה התשע עשרה, לצידו של מבנה תחנת-הכוח הראשונה.

בשנת 1954 רכשה ממשלת ישראל גם את זיכיון החשמל מ"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים", חברה שהייתה נתונה אף היא בקשיים תקציביים, והפכה אותה לחברת בת ל"חברת החשמל לארץ ישראל", הגדולה ממנה. בשנת 1964 אוחדו שתי החברות לחברה אחת.

בשנת 1956, ערב מלחמת קדש, הוקמה ליד נהר הירקון תחנת-הכוח "רדינג ג"'. כושר הייצור שלה היה 40 מגוואט והיא נבנתה כתחנה תת-קרקעית, במטרה להגן על מנועיה בפני סכנת הפצצה.

בעקבות תנופת ההתיישבות, גידול האוכלוסייה והפיתוח הכלכלי בעשור הראשון למדינת ישראל הוקמה, לראשונה מאז שנות השלושים, תחנת-כוח חדשה, באתר נפרד מאתרי התחנות הקיימות. יסודות תחנת-הכוח החדשה הונחו בשנת 1955 בחולות השוממים של נחל סוכריר, בסמוך למקום בו הוחל זמן מה אחר כך בהקמת העיר אשדוד. תרומת כושר הייצור של תחנת-הכוח החדשה (150 מגוואט) למערך ייצור החשמל הארצי הייתה משמעותית והביאה אותו בשנת 1960 להיקף של 410 מגוואט.

תהליך המודרניזציה שעבר על מדינת ישראל לא פסק ובתחילת שנות השישים הוקמו בכספי שילומים מגרמניה שתי תחנות-כוח חדשות בעלות נתונים זהים: חיפה ב' ואשדוד ב'. בכל תחנה היו שתי יחידות של 75 מגוואט. חיפה ב' הופעלה לראשונה ב-1960 ואשדוד ב' ב-1963. בסוף שנות השישים עמד כושר הייצור של חברת החשמל על 1,019 מגוואט.

בשנות השבעים גברו הביקושים לחשמל ובהתאם לכך גדל גם כושר ייצור החשמל של חברת החשמל, על ידי הקמת תחנות-כוח חדישות וגדולות יותר מאשר קודמותיהן: בשנת 1971 נחנכה תחנת-הכוח "רדינג ד'" בכושר ייצור כולל של 428 מגוואט; בשנים 1974- 1977 הופעלו לראשונה ארבע יחידות ייצור חדשות בתחנות-הכוח אשדוד ג' ו-ד', כל אחת בכושר ייצור של 228 מגוואט. אתר תחנות-הכוח באשדוד נקרא כיום על שם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

עידן הפחם בייצור החשמל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות האמרת מחירי הנפט לאחר מלחמת יום כיפור וחרם הנפט אותו הפעילו מדינות ערב, החליטה חברת החשמל להקים תחנות-כוח היכולות לייצר חשמל הן בכוח הפחם - הזול מהדלק הנוזלי. בין השנים 1981 ל-2000 הוקמו ארבע תחנות-כוח חדישות, בעלות כושר ייצור גדול שמייצרות חשמל באמצעות פחם: בחדרה, באתר הקרוי היום אתר "אורות רבין" על שמו של יצחק רבין, הוקמו שתי תחנות-כוח בכושר ייצור כולל של 2,590 מגוואט. באשקלון, באתר הקרוי על שם האחים פנחס ואברהם רוטנברג, הוקמו שתי תחנות-כוח נוספות, בכושר ייצור כולל של 2,250 מגוואט. בשני אתרי ייצור אלה מופק כיום חלק נכבד מהחשמל הדרוש למשק הישראלי. הפעלת תחנות הכוח הללו באמצעות פחם, במקום בדלק נוזלי, תרמה לחיסכון רב בעלויות ייצור החשמל בישראל עד למעבר לשימוש בגז הטבעי (בשנת 2004).

תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה

תחנות כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינת ישראל פועלות 5 תחנות כוח חופיות, המתופעלות בידי חברת החשמל לישראל:

טורבינות הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות השמונים החלה חברת החשמל להקים תחנות-כוח גם באתרים המרוחקים משפת הים. תחנות-הכוח הללו זכו לשם "המערך הפנים ארצי" והוקמו במסגרתו יחידות ייצור מסוג טורבינות גז, שאינן זקוקות למי ים לטובת קירור. טורבינות הגז מופעלות ישירות באמצעות גזים הנוצרים בתהליך שריפת הדלקים, בשונה מטכנולוגיית הקיטור, שבה הטורבינה מופעלת באמצעות קיטור הנוצר כתוצאה מחימום מים בדודי תחנת-הכוח באמצעות שריפת דלקים.

שתי טורבינות הגז הראשונות בישראל הופעלו בשנת 1961 בתחנת "אורים" שליד חיפה. הספק התחנות הללו היה קטן יחסית (10 מגאווט כל אחת) והן נועדו לספק חשמל בשעות עומסי שיא, שבהן מתקשה מערכת הייצור הרגילה לספק את הביקוש לחשמל. בנוסף לכך, נועדו טורבינות הגז לשמש עתודה ביטחונית בשעת חירום. כיום מספקות תחנות אלה למעלה מ-6,000 מגוואט, המהווים כמעט 50% מסך כושר הייצור הכולל של חברת החשמל.

מערך טורבינות הגז של חברת החשמל כולל יחידות משלושה סוגים שונים:

  1. טורבינות גז תעשייתית - מנועי סילון תעשייתי המונעים בסולר או בגז טבעי. הספק טורבינות אלה 35 – 260 מגוואט.
  2. טורבינות גז סילוניות – מנועי סילון תעופתיים. אלה יחידות כוח קטנות בכושר ייצור 10 – 50 מגוואט חשמל כל אחת. ניתן להתניען במהירות (בתוך כחמש דקות) אולם בשל עלות הפעלתן הגבוהה הן משמשות בדרך כלל במצבי דחק ובשיאי ביקוש.
  3. טורבינות גז במחזור משולב – תחנות אלו מורכבות מטורבינת גז ויחידה קיטורית השלובות זו בזו ומנצלות את החום השיורי של תהליך ייצור החשמל בטורבינת הגז לחימום מים וייצור חשמל נוסף ביחידה הקיטורית, ומכאן שמן: מחזור משולב (מחז"מ).

חברת החשמל מפעילה מספר אתרים פנים ארציים בהם מותקנות טורבינות גז:

מערכת הולכת החשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להגדלת כושר ייצור החשמל במדינה פותחה גם רשת החשמל הארצית, שתפקידה להוליך את החשמל מתחנות-הכוח אל כל רחבי הארץ. קווי החשמל הראשוניים, במתח חשמל של 6, 22 ו-66 קילו-וולט, הוחלפו במהלך השנים בקווי מתח חשמל גבוהים יותר - 110 קילו-וולט ו-161 קילו-וולט. בסוף שנות השמונים החלה חברת החשמל להקים את קו מתח העל 400 קילו-וולט אשר הפך במהלך שנות התשעים למעין "מוביל החשמל הארצי" (והידוע גם בשם "אוטוסטראדת החשמל"). הקטע הראשון של הקו הוקם ב-1989 וחיבר את תחנת-הכוח "רוטנברג" עם תחנת המיתוג בצפית. בשנת 1990, עם כניסתה של היחידה הראשונה ב"רוטנברג" לפעולה, הושלם גם הקטע השני בקו 400 קילו-וולט שהגיע מתחנת מיתוג צפית עד לפתח תקווה. כיום מהווה קו ההולכה 400 קילו-וולט את חוט השדרה של רשת החשמל הארצית. בעשור האחרון השקיעה החברה למעלה מ-9 מיליארד דולר בפיתוחו של משק החשמל בישראל. למרות שמדובר בחברה בבעלות המדינה – ההון הדרוש לפיתוח המשק מגויס על ידה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בארץ ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה. החברה צפויה להשלים עד שנת 2012 את הקמתן של 3 יחידות ייצור חדשות במחזור משולב בהספק כולל של 1,118 מגוואט באתרים חיפה וצפית. בנוסף, ונוכח הסיכונים באמינות האספקה של החשמל עקב שיעורה הזעום של עתודת הייצור, אישר שר התשתיות הלאומיות הוספת יחידות ייצור בהספק כולל של 1,745 מגוואט במסגרת "תוכנית החירום". במסגרת זו כבר מופעלות ברמת חובב שתי טורבינות גז בהספק כולל של 236 מגוואט ועוד 4 יחידות מחזור משולב, בהספק כולל של 1,509 מגוואט, תופעלנה בהמשך בשני שלבים. בחיפה הופעלה בשנת 2011 תוספת קיטורית של 377 מגוואט, באמצעות גז טבעי.

בסוף 2011 כללה מערכת ההולכה וההשנאה כ-740 ק"מ של קווי מתח-על המחוברים ל-9 תחנות מיתוג, עם יכולת השנאה כוללת של 10,225 מגה וולט-אמפר וכ-4,519 ק"מ מעגלי מתח עליון המתחברים ל-147 תחנות משנה בבעלות החברה עם יכולת השנאה של 14,875 מגה וולט-אמפר, ו-41 תחנות משנה פרטיות עם יכולת השנאה של 2,650 מגה וולט-אמפר.

מערכת החלוקה כללה בסוף 2011 קווי רשת מתח גבוה באורך כולל של 25,625 ק"מ, 45,868 שנאי חלוקה בהספק כולל של 22,210 מגה וולט-אמפר וקווי רשת מתח נמוך באורך כולל של 19,810 ק"מ. אורך קווי המתח הגבוה והנמוך המוטמנים בקרקע הגיע בסוף 2011 ל-20,824 ק"מ, המהווים כ-53% מסך קווי החלוקה.

העובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת החשמל היא אחד ממקומות העבודה המבוקשים בישראל על פי סקרים (מקום שני ב-2008, מקום שישי ב-2009, מקום שלישי ב-2010)[4]. השכר הממוצע בחברה הוא 22,306 ש"ח בחודש, כמעט פי שלושה מהשכר הממוצע במשק[5]. עובדי חברת החשמל נהנים מחשמל בחינם. ועד העובדים של החברה נחשב לאחד החזקים במשק[6]. מנתונים של מנכ"ל החברה עולה, כי 1.8% מהעובדים הם ערבים, מתוכם כ-70% במעמד ארעי[7]. לנוכח האפליה, הורה הדירקטוריון להנהיג העדפה מתקנת בגיוס עובדים[8].

ביקוש לחשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצור החשמל בשנת 2010 הסתכם ב-56.1 מיליון מגווט"ש, המהווים גידול של 5.4% בהשוואה לשנת 2009. צריכת החשמל בקוט"ש עלתה ב-6% בשנה אחת. רזרבות החשמל הנמוכות הקיימות במדינת ישראל משקפות כשל ניהולי, מקצועי ופיננסי של הנהלת החברה ועובדיה לאורך שנים ארוכות. חברת החשמל נחשפה לציבור במערומיה כאשר הכשל התכנוני של ניהול משק האנרגיה הלאומי בתחום החשמל הביא את מערך אספקת החשמל במדינה אל סף קריסה.

בעקבות החוסרים בשנת 2010 קידמה חברת החשמל תוכנית לאומית לחיסכון בחשמל‏[9] וזאת במטרה למנוע מצבים של מחסור (מצבים בהם כושר הייצור בפועל נמוך מהיקף הביקוש לחשמל), ולהסיט את האחריות לניהול רזרבות החשמל הנמוכות מן החברה אל ציבור הצרכנים, פעולה בלתי מתקבלת על הדעת במדינה מודרנית ובמיוחד לאור מעמדה המונופוליסטי של החברה בתחום היצור וההולכה של משאב לאומי חיוני.

סך הייצור ביחידות החברה הסתכם בשנת 2011 בכ- 57.1 מיליוני מגווט"ש, המהווים גידול של כ-1.9% בהשוואה לשנה קודמת. בשנת 2011 ייצרה החברה כ- 62% מסך ייצור החשמל באמצעות פחם, כ- 32% באמצעות גז טבעי, והיתר באמצעות מזוט וסולר. שיא הביקוש במשק בשנת 2011 התרחש בעונת הקיץ והגיע ל- 10,885 מגוואט (96% מתוכם – 10,450 מגוואט – סיפקה חברת החשמל). צריכת החשמל בשנת 2011 הייתה כ-53 מיליארד קוט"ש, המבטאים גידול של כ-2% בהשוואה לשנת 2010. שנת 2011 התאפיינה אמנם כתחילת משבר הגז הטבעי, אבל מזג האוויר במהלכה היה נוח יחסית ועומסי ביקוש השיא היו נמוכים מאלה של שנת 2010. עם זאת, רזרבות החשמל הנמוכות עדיין מעמידות את מערכת ייצור החשמל בפני סכנת קריסה והפסקה כללית באספקת החשמל. במקרים בהם ירדה עתודת הייצור לרמה של מאות מגוואט בלבד, התבקש הציבור להסיט שימוש במכשירי חשמל זוללי אנרגיה לשעות הבוקר המוקדמות או לשעות הערב המאוחרות ובזכות היענותו לבקשה נמנע כשל כלל ארצי באספקת מוצר צריכה חיוני ונמנע דיון ציבורי מעמיק בניהול סיכוני אספקת החשמל על ידי החברה.

הכנסות, גיוסי הון ודירוג החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 גדלו הכנסות החברה בכ-24% בהשוואה לשנה הקודמת והסתכמו בסך של כ-24.5 מיליארד שקל (כ-6,420 מיליון דולר). עם זאת, סיימה החברה את השנה בהפסד של 785 מיליוני שקל בעיקר בעקבות העלאת מס החברות. להלן דירוג החברה בחו"ל (נכון ל-14.5.2012): 1. Baa3 :Moody's עם אופק שלילי. 2. S&P's: דירוג החברה הינו BB+ ונמצא ברשימת מעקב עם השלכות שליליות (CreditWatch Negative). דירוג החברה בישראל (נכון ל-14.5.2012): 1. מידרוג: Aa3 עם אופק יציב. 2. S&P Maalot: דירוג החברה הינו ilAA- ונמצא ברשימת מעקב עם השלכות שליליות (CreditWatch Negative).

גיוסי הון: חברת החשמל משקיעה סכומים אדירים בפיתוח משק החשמל, וזקוקה לשם כך למקורות מימון מתאימים. במהלך שנת 2011 גייסה החברה כ-16 מיליון אירו באמצעות מלוות למימון פרויקטי החירום. בנוסף גייסה החברה 4 מיליארד שקל בארץ, באמצעות הנפקה פרטית של אגרות חוב צמודות מדד, לגופים מוסדיים. בחודש דצמבר 2011 לוותה החברה מבנק הפועלים הלוואה בסך של 1 מיליארד שקל. פירעונות חוב: במהלך שנת 2011 פרעה החברה כ-3,665 מיליון שקל, מתוכם 2,595 מיליון שקל אגרות חוב בחו"ל; כ-228 מיליון שקל הלוואות מהמדינה; כ-82 מיליון שקל הלוואות מבוטחות באג"ח; כ-555 מיליון שקל הלוואות מבנקים בחו"ל; כ-184 מיליון שקל הלוואות מבנקים בארץ וכ-21 מיליון שקל אשראי ספקים.

ניהול סיכונים והמשכיות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכונים לסוגיהם – אסטרטגיים, תפעוליים, פיננסיים, סיכוני רגולציה וציות – מהווים חלק בלתי נפרד מהסביבה העסקית ומתהליכי העבודה והניהול העסקי בחברה ומושפעים מגורמים חיצוניים ופנימיים. הדירקטוריון והנהלת החברה אימצו את הנחיות חוזר רשות החברות 2009/2 בנושא ניהול סיכונים ברמת כלל חברה (ERM) והחברה החלה בביצוע תהליך ניהול סיכונים. בשנת 2010 בוצע סקר סיכונים כולל, גובשה מתודולוגיה לליווי הנושא והוכן סקר פערים. במהלך שנת 2011 החל שלב גיבוש והיערכות, ובו אושרו, בין היתר, המבנה הארגוני התומך לניהול סיכונים ו"מדיניות העל" לניהול סיכונים. כן מונו בעלי סיכון לסיכונים המהותיים ברמת כלל חברה, ונכתבו תיקי מדיניות סיכון ל-15 סיכונים. במקביל, וכחלק מהיערכותה למצבי קיצון, קיימה החברה תרגיל חירום ארצי רחב היקף להיערכות לשעת חירום מלחמתית והשתתפה בתרגילים ברמה הלאומית בשיתוף משרדי הממשלה, מערך רשות החירום הלאומית (רח"ל), משרד האנרגיה והמים ופיקוד העורף.

ייזום מחוץ לגבולות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מרץ 2007 פועלת חברת החשמל למכירת יכולותיה בביצוע פרויקטים בארץ ובחו"ל, במטרה להפוך תחום זה למקור הכנסה משמעותי. החברה השתתפה בפרויקטי תכנון והקמת תחנות-כוח במדינות הבלקן, באיטליה ובהודו, והיא פועלת בתחום האנרגיה הקונבנציונאלית ובתחום האנרגיה החלופית (אנרגיית רוח, תאים פוטו-וולטאים ואנרגיה הידרו-אלקטרית).

חברת החשמל, באמצעות היחידה לפיתוח עסקי, פועלת למכירת יכולותיה המגוונות בביצוע פרויקטים בארץ ובחו"ל, במטרה להפוך תחום זה למקור הכנסה משמעותי. החברה עוסקת בתחום של יזמות עסקית במסגרת הרישיונות מכוחם היא פועלת, וחלק מיוזמותיה מחייבות אישור גורמי ממשלה. יחידות הפיתוח העסקי של החברה מופקדות על ייזום מתקני ייצור גדולים בטכנולוגיות קונבנציונאליות ומתחדשות בחו"ל. הן פועלות גם בתחום מתקני חשמל בהיקפים קטנים ובינוניים, בתחום האנרגיות המתחדשות, התייעלות אנרגטית, פרויקטים בתחומי ההולכה והחלוקה, רכב חשמלי, רשת חכמה ועוד. כמו כן עוסקת החברה בנושאים כגון מכירת תוצרי לוואי שנוצרים בתהליך ייצור החשמל (אפר פחם, גבס וכדומה). פעילות נוספת הינה ניצול מושכל של תשתיות ונכסים וכמו כן מכירת שירותים שונים של מומחים, מעבדות ואמצעים אחרים.

בין הפרויקטים אותם קידמה החברה בשנת 2011 ניתן למנות: 2 פרויקטים להקמת חוות סולאריות בבולגריה; פיתוח חוות כוח ברומניה; פיתוח טכנולוגיה ייחודית לייצור חשמל באמצעות חום השמש בישראל; מתן שירותי תכנון בפרויקטים בישראל, דרום אפריקה, ספרד והודו; עבודות שיפוץ בבתי הזיקוק וב"מקורות" והסכמי ייעוץ עם החברות "מיטראלי" ו"ברייטסורס אנרגיה". פרויקטים נוספים של התייעלות אנרגטית מבוצעים בדרום אפריקה. החברה ממשיכה בהיערכותה להעמדת מערך טעינה לקליטת המכוניות החשמליות הראשונות בישראל ומקדמת את המכרז לבחירת שותפים למיזם התקשורת באמצעות סיבים אופטיים. במסגרת היחידה לקידום רעיונות טכנולוגיים בחברת החשמל (ק.ר.ט), הזמינה חברת החשמל ממציאים ויזמים להגיש הצעות שיש בהן חדשנות טכנולוגית בתחומי האנרגיה ואיכות הסביבה, ולקבל מן החברה ליווי מקצועי, פיננסי, משפטי ואסטרטגי, שיוביל אותם להצלחה מסחרית.

תחום התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה החלה לפעול גם בתחום התקשורת, במטרה למנף את תשתית התקשורת הענפה העומדת לרשות החברה: אלפי ק"מ של רשת סיבים אופטיים ומאות אלפי עמודי חשמל המאפשרים פריסה עילית מהירה של רשת נוספת. לטובת קידום הנושא התקיים במהלך 2010 פיילוט בשיתוף חברות המספקות שירותי אינטרנט וטלפוניה, בו חוברו כ-150 בתי אב ומתחם חינוך גדול בקרית שמונה לרשת מהירה מבוססת סיב אופטי עד הבית (FTTH) תוך שימוש בתשתית של רשת החשמל וקבלת שירותי אינטרנט בפס רחב (100 מגה-ביט לשנייה) ושירותי טלפוניה על גבי רשת האינטרנט (VOB).

איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את חברת החשמל בגין מפגעי זיהום אוויר מתחנת הכוח רידינג בניגוד לחוק למניעת מפגעים (התשכ"א-1961) והטיל עליה קנס בסך 300,000 ש"ח.‏[10]

באתרי תחנות-הכוח הפחמיות "אורות רבין" בחדרה ו"רוטנברג" באשקלון יצא לדרך בשנת 2011 פרויקט הפחתת פליטות בהיקף של כ-8 מיליארד שקל, אשר יוריד את ערכי פליטת המזהמים של SOX ו-NOX מתחת ל- 200 מ"ג למק"ת (ערך הפליטה שנקבע בצו אישי). לטובת שיפור איכות האוויר וצמצום פליטת גזי החממה שילבה החברה מאז שנת 2004 בקצב מואץ את הגז הטבעי כדלק מרכזי במערך ייצור החשמל ובמקביל רכשה דלקים (פחם, מזוט וסולר) באיכות גבוהה, בעלי תכולה מופחתת של גופרית. פעולות אלו, לצד הגדלת נצילות תחנות-הכוח באמצעות הכנסת יחידות מודרניות מסוג מחזור משולב (מחז"מ) הובילו להפחתה נוספת בפליטה הסגולית של מזהמים לאוויר. בנוסף, השלימה החברה במהלך שנת 2011 את חיבורם לרשת של כ-6,000 מתקנים פוטו-וולטאים קטנים, בהיקף מצטבר של כ-180 מגוו"ט. פרויקט של החברה אשר נועד להקטין את זיהום האוויר על ידי החברה היה חיבורם של כ-1,600 מתקנים פוטו-וולטאים קטנים וטורבינות רוח קטנות לרשת החשמל, בהיקף מצטבר של כ-55 מגוואט.

יצרנים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1996 מאפשר חוק משק החשמל ליצרני חשמל פרטיים להיכנס לתחום ייצור החשמל בישראל. בפועל נכנסו לתחום רק מעטים. במהלך פברואר 2010 חודשו רישיונות מותנים ליצרנים "דליה", "דוראד" ו"אי.פי.אם באר טוביה", בהיקף כולל של 2,150 מגוואט. כמו כן נחתם הסכם לרכישת חשמל בהיקף של 400 מגוואט עם היצרן "רותם או.פי.סי".

כושר הייצור של היצרנים הפרטיים הסתכם בשנת 2013 בכמה אלפי מגוואט.

מעורבות בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר משלהי שנות ה-80, מקיימת חברת החשמל מערך מפותח של קשרי קהילה.

בין התוכניות הקהילתיות ניתן למנות שיתופי פעולה מתמשכים ונקודתיים עם רשויות מקומיות בתוכניות כלל קהילתיות, עם משרד החינוך: "ירוק מחשמל" – עם אשכולות הפיס, "מנהיגות טכנולוגית – בית חכם ירוק" - בשיתוף ה"תעשיידע", "מנהיגות ירוקה" - ברשת אורט, הטכנודע בגבעת אולגה; שיתוף פעולה עם יחידות צה"ל לשינוי התנהגותי בתחום השימוש בחשמל באמצעות מפקדת קצין חינוך ראשי, תוכנית טו"ב (טכנאי ובגרות) בשיתוף התאחדות התעשיינים, המעניקה למשתתפים בה תעודת טכנאי בנוסף לתעודת הבגרות; ופרויקט "פורשים כנף - אימוץ הנשרים והדורסים בישראל" בשיתוף החברה להגנת הטבע לאישוש אוכלוסיית העופות הדורסים. בנוסף, מרחיבה החברה את פעילותה בתוכנית "נתיב האור", המקדמת את נושא הבטיחות והשימוש המושכל בחשמל באמצעות פעילות חינוכית-חווייתית. בשנת 2011 לקחו חלק בתוכנית כ-1,100 בתי ספר ב-114 רשויות ברחבי הארץ. כ-350 מעובדי החברה וגמלאיה לוקחים חלק בתוכנית בהתנדבות, ובשנה זו השתלבו בה גם הורי התלמידים בכ-25 יישובים.

מערך הפעילות הקהילתית של החברה התמקד בשנת 2011 בקידום נושא ההתייעלות האנרגטית, תוך הדגשת האחריות אותה צריך לגלות הלקוח, כשותף פעיל, לצד אחריותה של החברה כספק שירות חיוני. במסגרת הפעילויות הבולטות בשנת 2011 ראוי לציין את הפרויקט להשתלבות תלמידים בתעשייה, בשיתוף משרד החינוך ומערכת החינוך העל-יסודית; פרויקט "סח-תן" העוסק בניהוג עצמי ואזרחי של בני נוער למען אחוות חיים באמצעות דיאלוג ועקרון "זכויות – נותנים ומקבלים"; תוכנית חלוץ להכשרת "נאמני אנרגיה" מקרב תלמידים מצטיינים במדעים בבית הספר "שרת" בנתניה; שיתוף פעולה עם רשת "אורט" ליצירת קבוצת מנהיגות ירוקה, תוך שימת דגש על התייעלות אנרגטית, התנדבות ופעילות בקהילה; תוכניות כלל קהילתיות ביקנעם ובקריית ים לקידום נושאי התייעלות אנרגטית; חנוכת "שביל האור" בחוף זיקים בשיתוף הקהילה והמועצה האזורית חוף אשקלון; השתלבות בקבוצת "מנהיגות מעלה", שבה חברת החשמל היא החברה הממשלתית הראשונה המצטרפת לקבוצת מנהיגות ועוד. בתוכנית "נתיב האור", המקדמת את נושא הבטיחות והשימוש המושכל בחשמל באמצעות פעילות חינוכית-חווייתית, לקחו השנה חלק כ-1,350 בתי ספר ב-140 רשויות ברחבי הארץ. כן השתלבו בתוכנית כ-2000 גני ילדים. 309 מעובדי החברה וכ-35 מגמלאיה לוקחים חלק בתוכנית בהתנדבות ובשנה זו השתלבו בה גם הורי התלמידים בכ-40 יישובים.

לחברת החשמל מרכזי המבקרים בתחנות-הכוח: בחיפה, "אורות רבין" בחדרה, "רוטנברג" באשקלון ובחוות חפציבה ההיסטורית שבחדרה.

הגז הטבעי במשק החשמל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2005 חתמה חברת החשמל על הסכם לרכישת גז טבעי מחברת EMG, אשר קיבלה מעמד מיוחד המאפשר לה לרכוש גז טבעי מחברות הגז במצרים ולמכור אותו למדינות בחוף המזרחי של הים התיכון.

עפ"י הוראות ההסכם, הקימה חברת EMG מערכת לאספקת גז ממצרים לישראל, הכוללת מערכת דחיסה באל-עריש, צינור ימי באורך של 92 ק"מ מאל-עריש לאשקלון ומסוף קבלה באתר קצא"א באשקלון. EMG סיימה לבנות את הצינור הימי ומסוף הקבלה באשקלון בחודש פברואר 2008. תחילת אספקת הגז החלה בחודש יולי 2008.

כגיבוי נוסף להבטחת ההסכם נחתם מזכר הבנות בין ממשלת מצרים וממשלת ישראל, לפיו ערבה ממשלת מצרים לאספקה של עד 7BCM של גז טבעי בשנה למדינת ישראל.

במהלך 2010 הרחיבה חברת החשמל את השימוש בגז טבעי וביכולתה היה לייצר באמצעותו למעלה מ-50% מסך יכולת הייצור הכוללת. כ-56% מהגז הטבעי סופקו על ידי קבוצת "ים-תטיס" ו-44% סופקו על ידי חברת EMG המצרית. שריפת הדלקים בשנת 2010 כללה כ-119 אלף טון מזוט לעומת כ-151 אלף טון בשנת 2009; כ-219 אלף טון סולר לעומת כ-203 אלף טון בשנת 2009; כ-12.3 מיליון טון פחם לעומת כ-13 מיליון טון בשנת 2009. בגז הטבעי חל גידול של כ-17% ובשנת 2010 נעשה שימוש בכ-3.27 מיליון טון גז טבעי לעומת כ-2.8 מיליון טון בשנת 2009.

חלקו של הגז הטבעי בסך ייצור החשמל בשנת 2010 גדל בכ-9% בהשוואה לשנת 2009 ועמד על 36%. מאז כניסת הגז הטבעי למערך ייצור החשמל חלה ירידה ניכרת בכמות פליטות מזהמי האוויר בישראל: הפחתה של למעלה מ-90% בפליטות גופרית דו-חמצנית וחומר חלקיקי וכן הפחתה של 20%-30% בפליטת תחמוצות חנקן מהאתרים שבהם נעשה שימוש בגז טבעי.

ב-5 בפברואר 2011, אירע פיצוץ בצינור הגז הטבעי בסיני, אשר גרם להפסקה מוחלטת באספקת הגז לישראל וכן למדינות שאליהן מוזרם הגז באמצעות צינור הגז הערבי (ירדן, סוריה) למשך 39 יום. לאור אי רציפות באספקת הגז הטבעי ממצרים, עד כדי הפסקה מוחלטת של האספקה, נדרשה חברת החשמל להיערך לייצור חשמל בתמהיל דלקים שונה. תמהיל זה נדרש גם בשל הוראות הצו הרוחבי של המשרד להגנת הסביבה, המחייב שריפת סולר לפני שריפת מזוט (סולר הינו דלק יקר משמעותית ממזוט, אך הוא נחשב ידידותי יותר לסביבה ומזהם פחות).

בחודשים דצמבר 2011 ופברואר 2012 אישר דירקטוריון חברת החשמל את תנאי ההתקשרות עם שותפות שדה "תמר", הממוקם כ-90 ק"מ מערבית לחיפה. ההסכם הינו לרכישת גז טבעי במשך 15 שנה, והוא מותנה באישור גורמי הממשל. במקביל, הושלמה קבלתם של היתרי הזרמה למרבית אתרי ייצור החשמל ברחבי הארץ ובוצעו מהלכים לבדיקת חלופות לאגירת גז טבעי (גז טבעי נוזלי), כדי לגשר על תקופת המחסור הנצפית בגז טבעי עד תחילת הפקת הגז משדה "תמר" וכמענה לשיאי ביקוש ואמינות האספקה.

בסוף מרץ 2013 החלה אספקת הגז מקידוח תמר לצרכנים בישראל ובראשם חברת החשמל מה שסיים תקופה ארוכה של מחסור בגז טבעי.‏[11]

מדידת צריכת החשמל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל בית בישראל מותקן מונה חשמל, אשר מודד את כמות החשמל אשר נצרכה על ידי אותו בית מאז התקנת המונה.

מרבית המכשירים הללו בארץ מיושנים, ואינם מעבירים את קריאת הצריכה העדכנית באופן אוטומטי לחברת החשמל, ודורשים הגעת מודד מטעם חברת החשמל, אשר בודק מדים אלה. בשל העלות הגבוהה של שליחת מודדים לכל בתי האב בישראל, מדי פעם, מתבצעת גביית הכספים של חברת החשמל באמצעות "הערכה", אשר לעתים סוטה במאות אחוזים מהצריכה האמיתית. במקרים אלה, על הצרכנים לפנות לבירור בחברת החשמל‏[12] ולבקש את ביטול החיוב המופרז. מאחר שמערכת היחסים בין הצרכן לחברת החשמל אינה סימטרית, הרי שהחברה מנצלת את מעמדה המונופוליסטי כספקית של מוצר צריכה חיוני שאינו בר תחליף. כך במקרה שהצרכן אינו משלם את חובו, הוא נדרש לתשלומי הוצאות נילווים, ואילו חברת החשמל אינה מספקת פיצוי לצרכנים על גביית היתר ונוהגת לקזז את ההוצאה העודפת בדרישת התשלום הבאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדו"ח הכספי לשנת 2012, עמוד 5. שאר המניות מוחזקים בידי 120 יחידים ותאגידים
  2. ^ על השקפותיו של רוטנברג ר' אלי שאלתיאל (1990) פנחס רוטנברג. תל אביב: עם עובד
  3. ^ לניתוח מפורט של הקמת תחנת הכח הראשונה וראשית חישמולה של פלשתינה/א"י ר' Ronen Shamir (2013) Current Flow: The Electrification of Palestine. Stanford University Press
  4. ^ החברות שהכי טוב לעבוד בהן בישראל: אינטל, אורנג' וחברת החשמל, themarker, 3.6.2010
  5. ^ תני גולדשטיין, השכר הממוצע ממשיך לעלות: 8,900 שקל בחודש, ynet, 19.2.2010
  6. ^ תני גולדשטיין, בחירות בחברת החשמל: דוד ביטון יוכל להתמודד, ynet, 3.11.2004
  7. ^ צבי לביא, 2% בלבד מעובדי חברת החשמל הם ערבים, ynet, 14.7.2010
  8. ^ ליאור ברון, כבוד למגזר: חברת החשמל החליטה כי 1 מכל 5 עובדים חדשים שתגייס מעתה ואילך יהיה ערבי, גלובס, 3.3.2008
  9. ^ משרד התשתיות הלאומיות, התוכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית - צמצום בצריכת החשמל 2010-2020
  10. ^ ארי סירקין, "קנס לחברת החשמל בגין זיהום אוויר", מחלקה ראשונה, 22 במאי 2005
  11. ^ אביטל להב, ההזרמה החלה: הגז מ"תמר" בדרך לאשדוד, באתר ynet‏, 30 במרץ 2013
  12. ^ לא להאמין: כך עושקת חברת החשמל לקוחות תמימים, גלובס, 25 ביולי 2013