ארמין מייווס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארמין מייוַוסגרמנית: Armin Meiwes; נולד ב-1 בדצמבר 1961) הוא גרמני אשר זכה לפרסום בינלאומי בשל רציחת ואכילת גופתו של קורבן שהכיר באינטרנט, בהסכמת קורבנו. לאחר שמייווס והקורבן ביצעו ניסיון כושל לאכול את איבר מינו של הקורבן, הרג אותו מייווס והמשיך לאכול כמות גדולה מבשרו. בשל מעשיו, נודע מייווס בכינוי "הקניבל מרוטנברג" או "Der Metzgermeister" ("אמן השחיטה").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייווס נולד וגדל בכפר נופש קטן בגרמניה, בו גרו שבע משפחות בלבד, ולמייווס הצעיר היו מספר חברים מצומצם ביותר.

כשהיה בן 8 לערך, נטש אביו את הבית בסערה, לקח עמו את שני אחיו החורגים של מייווס, והותיר אותו לבד עם אמו. מייווס, ששהה בחצר הבית באותו זמן, רדף אחרי הרכב הנוסע, אך אביו אפילו לא הפנה לעברו מבט. מאורע זה היה טראומטי במיוחד עבור מייווס, לדבריו.

אמו הייתה בת כ-50 באותה העת, ולא ניסתה להיכנס למערכת יחסים נוספת. היא הפכה שתלטנית והייתה מעורבת בכל מהלך חייו של בנה.

עניינו של מייווס בקניבליזם החל בגיל 10 לערך, אז, לפי חלק מהמקורות, קרא בספר "רובינזון קרוזו" על כך שקרוזו הציל את עוזרו, ששת, מידי קניבלים.

מעשה הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייווס, ביסקסואל מוצהר, חיפש אחר קורבן מרצון על ידי פרסום הודעה בפורום האינטרנט "The Cannibal Cafe", אשר היה פופולרי באותה התקופה בגרמניה. מייווס כתב: "(אני) מחפש גבר בנוי היטב, בין הגילאים 18 - 30, למטרת רציחתו ואכילתו".

ברנד יורגן ברנדס, ביסקסואל מוצהר אף הוא, נענה למודעה ביחד עם אנשים רבים נוספים, אשר מרביתם נסוגו לבסוף מהיענותם. למרות שברנדס היה בן 42, נאות מייווס להפגש עמו, בשל העובדה שהיה חסון ושמר על כושר.

במהלך פגישתם, חתמו השניים על חוזה שהכין מייווס מראש, בו הצהיר ברנדס כי "דבר אכילתו" נעשה מרצונו החופשי, וכי הוא זה שביקש ממייווס שיאכל אותו.

באותו הערב, הודיע ברנדס לבן-זוגו כי הוא נוסע למקום מסוים בענייני עבודה, וכי יאחר. כמו כן, הוא טשטש את עקבותיו ומחק את כל המיילים, ההודעות והקבצים אשר היוו עדים למעשה.[1]

קלטת הווידאו אשר צילמו השניים בעת פגישתם ב-9 במרץ 2001, בביתו של מייווס בעיירה רוטנברג אם פולדה, הראתה כי טרם רציחתו של ברנדס, כרת מייווס את איבר מינו ושני הגברים ניסו לאכלו. ברנדס התעקש שמייווס יכרות את איבר מינו בנשיכה, אך ניסיון זה לא צלח אף על פי שמייווס הצליח לבקע את אשכיו של ברנדס בנשיכה. בסופו של דבר, השתמש מייווס בסכין על מנת להסיר את איבר מינו של ברנדס. הצופים בקלטת הווידאו טענו שצעקת הכאב של ברנדס נמשכה כ-2-3 דקות, אך מייווס טען שהמעשה ארך כ-20-30 שניות בלבד, וכי ברנדס האמין קודם לכן, כי הכאב יהיה חזק יותר מהכאב שחווה בפועל.

ברנדס ניסה ככל הנראה לאכול חלק מאיבר מינו שלו עצמו, בעודו נא, אך לא הצליח כיוון שהיה צמיגי ו"קשה ללעיסה", לטענתו. בעקבות "קושי" זה, טיגן מייווס את איבר המין במחבת, אך הוא נשרף והפך בלתי ניתן לאכילה. לפיכך, חתך אותו למספר חתיכות והאכיל בהן את כלבו.

לפי עיתונאים אשר צפו בקלטת הווידאו (אשר לא נחשפה לציבור), ברנדס כנראה היה חלש מדי באותה העת על מנת לאכול את איבר מינו. מייווס הקריא לברנדס ספר של "מלחמת הכוכבים" במשך שלוש שעות בזמן שברנדס דימם למוות באמבט מים חמים. ככל הנראה, אילחש מייווס את ברנדס בכמויות גדולות של אלכוהול ומשככי כאבים, עשרים כדורי שינה ובקבוק "שנאפס", ולבסוף רצח אותו בחדר שבנה במיוחד לשם כך בתוך ביתו, אשר כונה "חדר השחיטה". לאחר שדקר את ברנדס למוות בגרונו, תלה מייווס את הגופה על קרס בשר ותלש פיסות בשר מגופו. הוא אף ניסה לטחון את עצמותיו ולהשתמש בהן כקמח.

כל המעשה תועד בקלטת בת ארבע שעות. מייווס אחסן את הגופה במקפיא מתחת לקופסאות פיצה, וצרך כארבעים קילוגרמים של הבשר, במשך כעשרה חודשים לאחר הרצח.

המעצר והמשפט הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייווס נעצר בדצמבר 2002, לאחר שתלמיד קולג' באינסברוק, אוסטריה, טילפן למשטרה לאחר שראה מודעת חיפוש קורבנות נוספת שפרסם מייווס, ופרטים על המעשה באינטרנט. חוקרים סרקו את ביתו ומצאו את חלקי הגופה וקלטת הווידאו של הרציחה. ב-30 בינואר 2004, הורשע מייווס בהריגה, ונידון לשמונה וחצי שנות מאסר בכלא. הפרשה קיבלה סיקור והד תקשורתי נרחב, אשר הובילו לדיון האם ניתן להרשיעו בכלל, בהתחשב בעובדה שברנד יורגן ברנדס הסכים לאקט מרצונו החופשי, ואף חתם על חוזה. הוא הסביר כי בשל החוזה, אין מדובר על רצח או הריגה, אלא על סיוע בהתאבדות בלבד.

מייווס אכן הודה במעשיו, אך במהלך המשפט לא הביע כל חרטה אודותיהם, הצטדק, ואף טען כי לא רצח את ברנדס, וכי הדקירה בצווארו בוצעה רק לאחר שברנדס כבר לא היה בין החיים. אף על פי כן, במהלך שהותו בכלא, הביע מייווס חרטה על מעשיו, והוסיף כי ברצונו לכתוב ספר שיתאר את סיפור חייו, במטרה למנוע מאנשים אחרים ללכת בדרכו.

המשפט החוזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2005, הורה בית המשפט לבצע משפט חוזר עבור מייווס, לאחר שהתובעים ערערו על גזר הדין וטענו כי יש להרשיעו ברצח. עם זאת, יש הטוענים כי היה זה מייווס שערער על פסק הדין, משום שחשב שהוא חמור מדי, לאחר שטען שכלל לא רצח את ברנדס, ושכל המעשה בוצע בהסכמה מלאה.

בין השאלות שעליהן בית המשפט נאלץ לענות היו: האם ברנדס הסכים לרציחתו, והאם היה מסוגל באופן מודע להסכים לאקט באותה העת, או שמא סבל מהפרעות נפשיות, דוגמת מזוכיזם קיצוני, אשר ממנו סבל, לדעת פסיכולוגים אחדים, שהיו מעורבים בחקר הפרשה. כמו כן, נלקחו בחשבון גם אלמנטים נוספים, כגון צריכת האלכוהול המשמעותית וכדורי השינה הרבים שנטל ברנדס. כיוונים אחרים של המשפט בחנו האם מייווס רצח כדי לספק את יצריו (במיוחד את יצריו המיניים), ולא מפני שנתבקש לעשות זאת על ידי ברנדס, כפי שמייווס הכחיש שוב ושוב בעדותו. במשפט החוזר ציין פסיכולוג מטעם ההגנה, כי מייווס עשוי לחזור, ביום מן הימים - למנהגיו, ועדיין "חולם לאכול בשר של גברים צעירים". ב-10 במאי 2006, הרשיע בית המשפט בפרנקפורט את מייווס ברצח, וגזר עליו מאסר עולם.

שהותו בכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהחל לרצות את תקופת מאסרו בכלא, הפך מייווס צמחוני, והצטרף לקבוצת אסירים אשר תומכת במפלגה הירוקה.

כמו כן, לפי דיווח של ה-"Bild Zeitung" מאוקטובר 2007, סייע מייווס בניתוח חשדות למקרי קניבליזם בשנים 1998 ו-2000, כאשר בשני המקרים נמצאו גופותיהם המבותרות של שני נערים צעירים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Man held for German 'cannibal killing', BBC, 12 December 2002