אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
EthiopianJewryMemorial-12A.jpg
לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
מיקום הר הרצל, ירושלים שבישראל
קואורדינטות 31°46′27″N 35°10′58″E / 31.774166666667°N 35.182777777778°E / 31.774166666667; 35.182777777778 קואורדינטות: 31°46′27″N 35°10′58″E / 31.774166666667°N 35.182777777778°E / 31.774166666667; 35.182777777778 
שנת חניכה 2007
יוצר גבריאל קרטיס
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה
שנספו בדרכם לישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה המבנים המייצגים את הבקתות האתיופיות והקברים בסודן

אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל הוא אתר הנצחה בהר הרצל המוקדש להנצחת זכרם של אלפים מקהילת יהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לישראל בראשית שנות השמונים. האתר נחנך בשנת 2007.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, עליית ביתא ישראל

בשלהי שנות השבעים החל גל עלייה מאתיופיה, כאשר יהודים מקהילת ביתא ישראל יצאו ברגל לסודאן בתקווה להגיע לישראל. בתחילה הובאו עולים מסודאן לישראל בטיסות מסחריות מחרטום דרך מדינות אירופה, בספינות חיל הים שאספו אותם מחוף הים האדום ובמטוסי חיל האוויר שנחתו במדבר הסודאני. לאחר שיותר ויותר יהודים הגיעו למחנות הפליטים בסודאן ומצבם בהם היה קשה ביותר הוציאה ישראל לפועל בסיועה של ארצות הברית ב-1984 את מבצע משה, בו הוטסו עולים אל מחוץ לסודאן במטוסים אזרחיים שחכרה ישראל ועל ידי מטוסים צבאיים אמריקניים. בסך הכל הגיעו לישראל בתקופה זו כ-16 אלף עולים.

כארבעת אלפים מיהודי אתיופיה שניסו לעלות ארצה דרך סודאן נספו במסעם – ברעב, במחלות ובהתקפות שודדים – או נחטפו ועקבותיהם לא נודעו עוד. הגורם העיקרי לתמותה היה תנאי התברואה הקשים במחנות הפליטים אום רקובה וגדריף שבסודאן, שהביא בשלהי שנת 1983 להתפרצות מגיפות קטלניות.

אתר ההנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבואה לאתר, הנטועה עצי זית

אתר ההנצחה הוקם בפאתו המזרחית של מתחם הר הרצל, בסמוך לחלקות הקבורה של חיילי צה"ל שנפלו בתחילת שנות התשעים ואילך.

האתר הוא חצר פתוחה שקועה שבה נטוע דשא והיא מוקפת עצים ושיחים. לדברי אדריכל האתר נועד מבנהו השקוע ליצור תחושה של עלייה לרגל למקום קדוש.

החצר תחומה ממזרח על ידי סוללת עפר; לאורך פאותיה מצפון וממערב הוקמו מושבים מדורגים. כל אלו יוצרים אמפיתיאטרון קטן, המשמש את באי טקסי הזיכרון הנערכים באתר.

במבואה לחצר ניטעו עצי זית. בצידה השמאלי של המבואה ניצב קיר, ועליו כתובת המכריזה על שם האתר, והמספרת בקצרה את סיפור התלאות וההקרבה של ציבור העולים מאתיופיה בדרכו לישראל. כתובת זו נרשמה על גבי הקיר בעברית, אמהרית ואנגלית.

בקיר הדרומי של החצר משובץ מבנה עגול למחצה ובעל גג משופע בחתך של חרוט, הפתוח אל החצר. צורתו היא כבקתה חצויה. זהו "ביתן הסיפורים האישיים". על קירו העגול של המבנה נקבעו לוחות ועליהם עדויות של משתתפי העלייה – עדות מפי ילד, סיפורו של ראש קבוצת עולים, זכרונות של אם על החיים בסודאן, עדות אישית מפי קס. על גבי לוחות העדות נחרתו גם ציורים סימבוליים המתארים את החיים באתיופיה, הדרך לסודאן והשהות במחנות שם.

משמאלו של הביתן ומאחוריו נבנו כיפות חרוטיות נוספות, המסמלות את צורת גגות הטוקולים - בקתות המגורים האופייניות לכפרים ברמה האתיופית.

בדשא שבחצר, לפני הקיר הדרומי שלה, נקבעו טריזים של בטון המגיחים מן הדשא, המסמלים ככל הנראה את הצוקים והמכשולים שעמדו בדרכם של העולים, או את מצוקי הרי סאמיאן. בצידם נקבעו בדשא תלוליות מצופות אבנים, המסמלות את תילי האבנים שהונחו על גבי קבריהם של אלו שמתו בדרך העלייה ולא זכו להגיע לישראל.

לדברי האדריכל, אתר ההנצחה משתרע בין שני מוקדי נוף: האחד – מורשת הכפר באתיופיה, אותה מסמלים המבנה והכיפות שבצידו הדרומי של האתר, הפונה לכיוונה של אתיופיה; האחר – ירושלים, אותה מסמלים עצי הזית הנטועים במבואה לאתר. ביניהם פזורים הסמלים לדרך התלאות שעברו העולים - טריזי הבטון ותלוליות האבן.

על גבי הקיר הדרומי נרשם:

יזכור עם ישראל
את בניה ובנותיה של הקהילה היהודית באתיופיה,
גברים ונשים, זקנים וטף, מאות ואלפים במספר,
שחרפו את נפשם כשקמו וצעדו אל ארץ אבותיהם, לציון ולירושלים,
אך לא עמדו להם כוחם וגבורתם ולא זכו להגשים את משאת נפשם.
יהי זכרם נצור לנצח בקרבנו ועלילות דרכם נר לרגלינו עד עולם.

בצד כתובת זו נרשם הפסוק הבא:

והיה ביום ההוא יוסיף אדוני שנית ידו
לקנות את שאר עמו אשר יישאר
מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש
ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים
(ישעיהו, י"א, י"א)

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר ההנצחה תוכנן על ידי האדריכל גבריאל קרטס. עיצובו נעשה בשיתוף עם יוצרים וסופרים יוצאי אתיופיה, שעבודותיהם שולבו בו.

מתכנני הצמחייה והגינון באתר היו דפנה הלביץ וטוביה לבינוב.

האתר הוקם ביזמת המשרד לקליטת העלייה בשיתוף ההסתדרות הציונית העולמית ומשרד הביטחון.

האתר נחנך בטקס שהתקיים ב-14 במרץ 2007, במעמד ראש הממשלה, השר לקליטת העלייה, יושב ראש ההסתדרות הציונית, קסים ונכבדי עדת ביתא ישראל.

מאז נחנך האתר מתקיים בו מדי שנה טקס האזכרה הממלכתי לעולים מאתיופיה שנספו. טקס זה נערך קודם לכן באתר האנדרטה הזמנית לניספים, שהוקמה בשנת 1989 בגבעת המטוס. על פי החלטת הממשלה נערך טקס האזכרה מאז 2004 ביום ירושלים (כ"ח באייר) - מועד שנבחר על מנת לבטא את שאיפתם של העולים להגיע אל ירושלים.


אנדרטאות נוספות לזכר יהודי אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטאות נוספות לזכר יהודי אתיופיה נמצאות בקריית גת ובגבעת המטוס בירושלים - במקום בו נערך בעבר הטקס המרכזי לזכרם לפני שעבר אל הר הרצל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]