א. מ. הומס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
א. מ. הומס
A M Homes by David Shankbone.jpg
לידה 18 בדצמבר 1961 (בת 58)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, מחברת רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' שרה לורנס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות סופה של אליס, סלח לנו
פרסים והוקרה 2013 פרס לסיפורת מאת נשים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איימי מ. הומס (שם עט: א. מ. הומס, באנגלית: A. M. Homes; נולדה ב-18 בדצמבר 1961 בוושינגטון די. סי.) היא סופרת, תסריטאית ומרצה לספרות אמריקאית הידועה בעיקר בזכות הרומנים שלה שעוסקים בנושאים קשים כגון פדופיליה, התעללות בילדים, מיניות קיצונית, רצח, אונס, וגילוי עריות וסיפורים קצרים יוצאי דופן, אשר כוללים מצבים ודמויות קיצוניים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומס נולדה בשנת 1961 בוושינגטון די. סי. לאשה לא נשואה שנכנסה להריון במהלך רומן עם הבוס המבוגר שלה שהיה נשוי. הומס נמסרה לאימוץ מיד לאחר שנולדה וגדלה עם הוריה המאמצים באזור המטרופולין של וושינגטון. היא לא פגשה את הוריה הביולוגיים עד גיל 31, אז אתרה אותה אמה ויצרה איתה קשר לראשונה. גם את אביה פגשה לאחר שאימת את אבהותו והסיפור שכתבה בעקבות המפגשים האלה, התפרסם בהמשכים בניו יורק טיימס.

הומס קיבלה תואר ראשון באמנויות בשנת 1985 ממכללת שרה לאורנס (אנ') בניו יורק, שם היא למדה עם הסופרת גרייס פיילי. היא רכשה תואר שני לאומניות בתוכנית לכתיבה יוצרת של אוניברסיטת איווה. [1]

לאורך השנים העדיפה הומס שלא לענות במפורש על שאלות בנוגע למיניותה והסבירה שהיא "לא אוהבת תוויות".[2] ב-2017 בראיון לוושינגטון פוסט אמרה "יצאתי עם גברים ויצאתי עם נשים וזה כל מה שיש לי לומר בנושא". בראיון למגזין דיווה אמרה "אני ביסקסואלית אבל לא בהכרח אשתמש בהגדרה הזו על עצמי".

הומס מתגוררת בניו־יורק עם בת זוגה ובתה ג'ולייט שנולדה ב-2003. היא לימדה בתוכניות הכתיבה באוניברסיטת קולומביה, בניו סקול ובאוניברסיטת ניו יורק.[3] בשנת 2008 היא לימדה בתוכנית כתיבה יצירתית באוניברסיטת פרינסטון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומס כתבה גם סיפורים קצרים ורומנים באורך מלא. סיפוריה הקצרים פורסמו במגזינים מובילים כגון גרנטה (אנ'), הניו יורקר, Bomb (אנ') ו-McSweeney's (אנ')

היא כתבה את הרומן הראשון שלה, "ג'ק" כשהייתה בת 19. הוא פורסם ב -1989 כשהייתה בת 28, לאחר שפרסמה כמה סיפורים קצרים. הרומן תורגם לעברית ויצא ב-2006 בספרית מעריב. הספר בוחן חיי משפחה ומיניות, הוא כולל נער להורים גרושים שאביו יוצא בפניו מהארון כהומו. הספר זכה לשבחי הביקורת והוא עדיין מופיע ברשימות הקריאה של בתי ספר ומכללות.[4] הומס כתבה את התסריט לעיבוד של הספר לסרט טלוויזיה בעל אותו שם, שיצא ב-2004 עבור רשת הכבלים.

שנה לאחר מכן, ב-1990 פורסם אוסף הסיפורים הקצרים הראשון שלה, "הדברים הבטוחים" (באנגלית: "The safety of objects" ).הספר עובד לסרט בכיכובה של גלן קלוז ב־2001. הומס כתבה את התסריט יחד עם הבמאית, רוז טרוש.

הרומן השני שלה היה "בארץ האימהות" (באנגלית: Country of Mothers) ויצא לאור ב-1993. הוא מספר על מטפלת שחושדת שהמטופלת עשויה להיות הבת שלה שאותה מסרה לאימוץ בלידה. הספר נכתב לפני שאמה הביולוגית איתרה אותה ויצרה עימה קשר ב-1992.[5]

הרומן "סופה של אליס" שיצא ב-1996 (תורגם לעברית לכנרת זמורה-ביתן דביר ב-2017) מסופר בעיקר מנקודת מבטו של רוצח ילדים מורשע היושב בכלא בבלוק המערבי של סינג סינג ומתכתב מתוך הכלא עם בחורה צעירה הנעזרת בו כדי לפתות ילד בן 12. הספר גרם לתגובה חריפה בעולם. הורים ברחבי ארצות הברית מחו נגד הייצוג הגרפי של התעללות בילדים ואונס אלים, על כך שהספר מביע אמפתיה לפדופילים ולרוצחים ואף מכיל עצות שעלולות לתת לפדופילים רעיונות. בבריטניה הספר הוחרם על ידי אחת מרשתות הספרים הגדולות שסירבה למכור אותו בחנויותיה, ונציג האגודה למניעת התעללות בילדים בבריטניה כינה אותו "הרומן הנתעב והסוטה ביותר שקראתי מימיי".[2]

הרומן "מוזיקה ללפידים- תמונות מפרוור אמריקאי" (באנגלית: Music for Torching, יצא לאור ב-2000 בכנרת זמורה-ביתן דביר) התפתח מסיפור קצר שהופיע בהניו יורקר. זהו רומן נוקב ומעורר מחשבה על נישואים, על משפחה ועל החלום האמריקאי הכולל דמויות שהופיעו בסיפורים הקצרים של האוסף הראשון שלה, "הדברים הבטוחים". הוא כולל זוג פרברי אשר שרפו את ביתם בכוונה. הספר זכה בפרס בנג`מין פרנקלין בתחום הספרות הדרמטית לשנת 2000.[6]

ברומן "הספר הזה יציל את חייך" (באנגלית: This Book Will Save Your Life תורגם לעברית בספרית מעריב, 2007) הומס מתארת באורך סאטירי את חייהם של המעמד העליון בלוס אנג'לס. בספר היא מביעה ביקורת כלפי כל מה שנתפס כחלום האמריקאי, הבורגנות ריקה, הערצת המותגים והעיוורון הרגשי.[7]

ב-2007 הפכו שורת מאמרים שכתבה לניו יורק טיימס ובהם סיפרה על המפגשים עם הוריה הביולוגים, 31 שנים אחרי שנמסרה לאימוץ, לרומן אוטוביוגרפי מצליח בשם "בתה של המאהבת" (באנגלית: The Mistress's Daughter, תורגם לעברית ב-2008 לספרית מעריב). ברומן היא מתארת את הפער העצום בין האופן שבו דמיינה את ההורים הביולוגיים שלה ובין המציאות, שהייתה ההפך המוחלט. אימה התגלתה כאישה חולנית במצב נפשי קשה, תלותית וחרדתית ומרוכזת בעצמה, בעוד אביה התכחש לכך שהיא בתו וחייב אותה לעבור בדיקות די־אן־איי.[5]

ב-2012 יצא ספרה "סלח לנו" (באנגלית: May we be forgivenCountry of Mothers, תורגם לעברית ב-2017 להוצאת כתר). הספר זכה בפרס לסיפורת מאת נשים.[8]

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים וטורים מאת ומס מתפרסמים בין השאר במגזינים "הניו יורקר", "ארטפורום" (אנ'), "וניטי פייר" (אנ')ו- McSweeney's. מאז 1995 היא עורכת מאמרים במגזין BOMB, שם פרסמה מאמרים וראיונות עם אמנים וסופרים שונים, ביניהם אריק פישל, טוביאס וולף ואדם ברטוס.[9]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומס כתבה עבור העונה השנייה של סדרת הדרמה לטלוויזיה "ישנן בנות" והפיקה את העונה השלישית. היא פיתחה את הסדרה "ההמפטונים" של HBO על ערי הנופש לאורך האוקיינוס במזרח לונג איילנד, שאותו תיארה כ"הצלבה בין עקרות בית נואשות וענבי זעם".

מאז 2010, הומס כותבת פיילוטים לסדרות טלוויזיה עבור CBS. בשנת 2013 היא כתבה תסריט לעיבוד טלוויזיוני לרומן הנמכר ביותר של קותי זאן, "רשימת הלעולם-לא" כסדרה דרמטית לטלוויזיה של CBS. [10] הומס כתבה והשתתפה בהפקת הסדרה Falling water (אנ') ב־2017 וכתבה והשתתפה בהפקת דרמת המתח "מר מרצדס" – על פי הרומן של סטיבן קינג.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א. מ. הומס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://writersworkshop.uiowa.edu/resources/news/am-homes-wins-womens-prize-fiction
  2. ^ 2.0 2.1 אלעד בר, פדופיליה ורצח במשפחה: א.מ הומס לא חוסכת מהקוראים שלה דבר, באתר ynet, 3 בפברואר 2018
  3. ^ פרופיל א. ה. הומס באתר Lyceum Agency (באנגלית)
  4. ^ Jill Adams, "An Interview with A.M. Homes", The Barcelona Review, Jun/July 2007, #58/59, accessed 31 May 2014
  5. ^ 5.0 5.1 "הנה, התחת שלי צועד שם" – ראיון נהדר עם א.מ.הומס, בבלוג "המדור לאיבוד קרובים" של דפנה לוי, מתרגמת הספר "בתה של המאהבת"
  6. ^ עמוד הספר באתר סימניה
  7. ^ הייתה אז חשכה באמריקה, לונדון קולינג הבלוג של בועז כהן
  8. ^ A.M. HOMES HAS WON THE 2013 WOMEN’S PRIZE FOR FICTION, באתר פרס בייליז, 2013 (באנגלית)
  9. ^ Bombsite.com A. M. Holmes articles Archived מאי 2, 2011 at the Wayback Machine, at BOMB, Retrieved June 28, 2010.
  10. ^ Goldberg, Lesley. "OCT 17 6 DAYS CBS Adapting Koethi Zan's Best-Seller 'The Never List'". 10/17/2013. Hollywood Reporter. 
  11. ^ א.ה.הומס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)