באגסי סיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באגסי סיגל בתמונת מעצר, 1928

בנימין "באגסי" סיגל (Benjamin "Bugsy" Siegel‏, 28 בפברואר 1906 - 20 ביוני 1947), יהודי-אמריקאי, יליד ניו יורק. ידוע בעיקר כאחד מראשי המאפיה האמריקאית והאיש שעמד מאחורי פיתוח אזור לאס וגאס. כינויו "באגסי" נבע ממילת הסלנג הניו-יורקית, "באגס" (BUGS), אשר פירושה משוגע, ותיארה את אופיו של סיגל. סיגל שנא כינוי זה ואסר על חבריו להשתמש בו בפניו.

דמות מרכזית בסרט הסנדק נבנתה על פי קווי חייו - מו גרין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל היה אחד מחמשת ילדיהם של מקס וג'ני זיגלבוים, יוצאי פודוליה שבתחום המושב. משפחתו, שהתגוררה בוויליאמסבורג, הייתה עניה מרודה. כילד הצטרף לאחת מכנופיות הרחוב בשכונתו ועסק בגניבות רחוב ובסחיטת דמי חסות. בנערותו פגש את מי שילווה אותו בהמשך חייו, מאיר לנסקי, והשניים הקימו כנופיה שעסקה בגניבת מכוניות ובהימורים. סיגל אף שימש כרוצח שכיר בשירות כנופיות שונות בעיר בתיווכו של לנסקי. בשנת 1926 הועמד סיגל לדין על אונס, אולם קורבן התקיפה שוכנעה על ידי לנסקי שלא להעיד כנגד חברו.

החבירה למאפיה האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 חברו סיגל ולנסקי ללאקי לוצ'יאנו ולאלברט אנסטסיה, מגדולי המאפיונרים בניו יורק, והחלו לעסוק בהברחת אלכוהול לניו יורק, ניו ג'רזי ופילדלפיה. חוק היובש, שחל אז בארצות הברית, הפך את הסחר באלכוהול לענף עתיר רווחים לאנשי העולם התחתון. באותה התקופה פרצה מלחמה של ממש בין שני פלגים חזקים במאפיה האיטלקית, כאשר לוצ'יאנו ואנסטסיה שירתו את הבוס ג'ו מסריה, כנגד האיש החזק בצד השני, סלווטורה מרנצאנו. השניים נלחמו על השליטה הבלעדית בעולם התחתון הניו יורקי והברחת המשקאות. בתחילה נמנעו סיגל ולנסקי להתערב, אבל ככל שהמלחמה התארכה ועלתה בכסף ובחיי אדם, החליטו השניים, בעזרתו של לוצ'יאנו, לסיים אותה. האחרון טמן מלכודת למסריה, שנרצח בעודו יושב במסעדה. הדעה הרווחת היא כי סיגל עמד מאחורי רצח מסריה, אולם סיגל מעולם לא הועמד לדין בגין מקרה זה. בשנת 1932, הועמד סיגל לדין על חלקו במכת הברחות האלכוהול ואולם גם מאשמה זו התחמק כאשר נגזר עליו קנס בלבד. בשנת 1935 חברו סיגל ולנסקי לדאץ' שולץ, מאפיונר יהודי אשר עסק באותם זמנים בהלוואה בריבית. שמם של סיגל ולנסקי נקשר ברציחתם של מספר מתחרים ל"עסקו המצליח" של שולץ, אולם גם הפעם הדבר לא הוכח מעולם.

בשנת 1937 עבר סיגל ללוס אנג'לס, שם חבר לטייקוני פשע מקומיים והמשיך בעסקי ההימורים. שמו של סיגל, אשר היה ידוע כרודף שמלות, נקשר במספר רב של שחקניות הוליוודיות, והוא הפך לדמות פופולרית בחיי הלילה בקליפורניה. בשנת 1939 הועמד סיגל לדין באשמת רציחתו של המאפיונר היהודי הארי גרינברג אשר הפך לטענתו למודיע משטרתי. משפט הרצח הסתיים אף הוא בזיכויו של סיגל מחוסר ראיות.

לאס וגאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר זיכויו במשפט הרצח של הארי גרינברג, נסע סיגל לביקור בניו יורק ובדרך עבר בעיירה שכוחת אל בשם לאס וגאס במדינת נבדה. המיתוס שנוצר דיבר על חזיון שחווה סיגל ובו ראה בית מלון ענק ושולחנות הימורים בעיירה קטנה זו. סיגל ידע כי החל משנת 1931 הותרו ההימורים בחוקת מדינת נבדה, התחיל לפעול ליישום רעיון זה והסביר לחבריו בניו יורק על האוצר הפוטנציאלי הטמון במדבר. סיגל הצליח לשכנע את חבריו, ובשנת 1941 החל לנסקי בהקמתם של בית מלון וקזינו ענקיים, אשר נקראו פלמינגו, על שם כינויה של וירג'יניה היל, אחת ממאהבותיו של סיגל. הבעיות החלו לצוץ כאשר התברר לסיגל כי אינו מבין בבנייה כלל. הפרויקט התארך מעל למצופה ואנשי המאפיה נאלצו לעמוד בהוצאות רבות מעל המשוער. המצב הגיע לשיאו כאשר כונסה ישיבת בכירי העולם התחתון בהוואנה בירת קובה, בה דרשו בכירי העולם התחתון מלאקי לוצ'יאנו כי יאשר לחסל את סיגל, אשר נחשד כי הוא גונב את כספי חבריו. ההיתר לא ניתן לבסוף לאור התנגדותו של לנסקי, אשר זכר את הפעמים הרבות בהן הצילו סיגל, ודרש בכל תוקף לאפשר לו לסיים את הפרויקט, בתקווה כי אכן המאפיה תקצור את הפירות.

סופו של סיגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור זמן מה התברר כי פרויקט הפלמינגו אכן נכשל, וכספם של המאפיונרים אכן נגנב על ידי המאהבת של סיגל אשר נמלטה לפריז ואחר כך לשוודיה. ב-20 ביוני 1947, לאחר שגם חברו לנסקי לא עמד לצידו יותר, נורה סיגל על ידי מתנקש מטעם המאפיה, ככל הנראה היה זה אדי קאניזרו. סיגל, אשר מת במקום, לא זכה לראות את לאס וגאס הופכת למרכז ההימורים העולמי כפי שחזה עשר שנים לפני כן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט רוקאווי, מהגרים, פועלים וגנגסטרים - פרקים בתולדות היהודים בארצות הברית, תרגמה איטה ישראלי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1990.
  • רוברט רוקאווי, הגנגסטר היהודי בארצות הברית - חייו ופשעיו בראשית המאה ה-20, תרגמה איטה ישראלי, הוצאת גפן, 1994.
  • ריץ' כהן, יהודים קשוחים, תרגמה עפרה אביגד, הוצאת מודן, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]