הסנדק (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | ספר מאת מריו פוזו |
|---|---|
| בימוי |
פרנסיס פורד קופולה  |
| הופק בידי |
אלברט רודי |
| תסריט |
מריו פוזו, פרנסיס פורד קופולה |
| עריכה |
ויליאם ה' ריינולדס, פטר זינר |
| שחקנים ראשיים |
מרלון ברנדו אל פצ'ינו ג'יימס קאן רוברט דובאל ריצ'רד ס. קסטלנו דיאן קיטון טליה שייר ג'ון קאזאלה ג'ון מארלי פרנק ד׳אמברוזיו ג'ולי גרג |
| מוזיקה |
נינו רוטה קרמיין קופולה |
| צילום |
גורדון ויליס |
| מדינה |
ארצות הברית, איטליה |
| חברת הפקה |
פרמאונט, Alfran Productions |
| חברה מפיצה | פרמאונט |
| הקרנת בכורה |
 15 במרץ 1972 12 בספטמבר 1972 |
| משך הקרנה | 175 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית, איטלקית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט מאפיה, סרט פשע, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
| תקציב | 6 מיליון דולר |
| הכנסות | 245–286 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | godfather |
| פרסים |
3 פרסי אוסקר 5 פרסי גלובוס הזהב |
| סרט הבא | הסנדק 2 |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסנדק (באנגלית: The Godfather) הוא סרט מסוגת דרמת-גנגסטר, משנת 1972 בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. הוא עובד לקולנוע על פי ספר מאת מריו פוזו.
הסרט מגולל את סיפורה של משפחת קורליאונה, אחת מחמש המשפחות השולטות במאפיה הסיציליאנית של ניו יורק בין השנים 1945 עד 1955. הסרט חושף את תמונת עולם הפשע של ניו יורק, כולל סחיטה, ניצול, קשרי המאפיה עם אנשי ממשל ומשטרה, הימורים, סמים ועוד. הסרט מתאר, בין היתר, את מאבקה של משפחת קורליאונה בארבע משפחות הפשע הניו יורקיות ובגורמים חדשים שעלו בעולם הפשע.
"הסנדק" נחשב לאחד מסרטי הפשע הטובים והמשפיעים של כל הזמנים, ומדורג באופן קבוע ברשימות כלליות של טובי הסרטים. הסרט נבחר למקום הראשון ברשימת 500 הסרטים הגדולים של כל הזמנים, לפי מגזין אמפייר.[1] הוא הצליח קופתית ואיכותית, וזכה בשלושה פרסי אוסקר, בהם הסרט הטוב ביותר, והשחקן הטוב ביותר (מרלון ברנדו). בנוסף, זכה הסרט גם בחמישה פרסי גלובוס הזהב. לסרט הופקו שני סרטי המשך - "הסנדק 2" (1974) ו"הסנדק 3" (1990), גם הם סרטים מצליחים שזכו במועמדויות ובזכיות בפרסי אוסקר.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת הפשע קורליאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתמקד בדון ויטו קורליאונה (מרלון ברנדו) - "הסנדק", ראש משפחת הפשע קורליאונה. הוא מוצג בסרט כדמות מנהיג כריזמטית מלאת הוד שעל פיו יישק דבר. התנהגותו מחושבת וזהירה. בבעלותו חברת שמן הזית "ג'נקו". הוא חולש על ארגון פשע גדול הכולל עסקי הימורים ואלכוהול המגלגלים כסף רב.
שניים מהחשובים שבאנשי משפחת קורליאונה הם פיטר "השמן" קלמנזה וסאלבטורה "סאלי" טסיו, חברים ותיקים של ויטו שהקימו עמו את כלל עסקי המשפחה, המשמשים כ"מפקדי גדודים" (capo, captain, caporegimes) במשפחה. מבין חמשת ילדיהם של ויטו ואשתו ישנם שלושה העוזרים לו בניהול הארגון: בנו הבכור, סאני (ג'יימס קאן), אימפולסיבי ואלים, מעורב בכל עסקי המשפחה; בנו המאומץ, טום הייגן (רוברט דובאל), עורך הדין והקונסיליירי של המשפחה; ופרדו (ג'ון קאזאלה), בנו הפחות מוצלח של ויטו. בנוסף, לוויטו שני ילדים שאינם מעורבים בעסקי המשפחה: הבן הצעיר, מייקל (אל פצ'ינו), והאחות הקטנה קוני (טליה שייר), שסצנת חתונתה עם קרלו ריזי פותחת את הסרט.
במקביל לדון ויטו, מוצגת דמותו המעט שונה של בנו, מייקל. מייקל קורליאונה הוא גיבור מלחמה, אשר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפר את הוראתו של אביו והתגייס לחיל הנחתים. הוא עבר קורס קציני חי"ר ולחם כמפקד מחלקה ופלוגה בקרבות בחזית האוקיינוס השקט. מייקל עוטר על גבורתו בשדה הקרב ומעולם לא היה קשור לעסקי המשפחה של הדון. בת זוגו, קיי אדמס (דיאן קיטון), נוטה להימנע בכל צורה אפשרית מעסקי המשפחה. לאורך הסרט אנו רואים את התפכחותו האיטית מהחיים סביבו: אנשי חוק מושחתים, טרגדיות אישיות ומאבקי כוח, והשלמתו עם ייעודו - להיות חלק מהמשפחה, ובבוא העת אף לרשת את אביו.
מלחמת המאפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברון הסמים וירג'יל "הטורקי" סולוצו נפגש עם דון קורליאונה במטרה לסגור איתו עסקה - השקעה כספית של מיליון דולר בעסקי סמים בתמורה ל-30% מהרווחים. קורליאונה טוען שעסקי סמים יקלקלו לו את קשריו עם אנשי ממשל ומשטרה, ולכן מוותר על העסקה. הוא שולח חייל זוטר בשם לוקה בראצי לרגל אחרי סולוצו. סולוצו כורת ברית עם דון פיליפ טטאליה ומחסל את בראצי ובכך פותח מלחמת מאפיה עקובה מדם.
במסגרת סכסוך זה, אנשי טטאליה יורים בדון קורליאונה במטרה להורגו, אך פוצעים אותו קשה. בעת אשפוזו סאני מנהל את עסקי המשפחה, בעוד שקלמנצה, טסיו והייגן עוזרים ומייעצים לו. קצין משטרה מושחת בשם מקלסקי המעורב בעסקי הסמים של טטאליה וסולוצו מגרש את האבטחה השומרת בבית החולים על ויטו, ומכה את מייקל. במקביל, ראשי המשפחה מנהלים ויכוח לגבי מה שרצוי לעשות. סאני בעד מלחמת חורמה באנשי סולוצו וטטאליה, בניגוד לטום הייגן, שמעודד כיוון של פשרה, וטוען שהתנקשויות נוספות יקלקלו את הפסקת האש בין המאפיה למשטרה. למרות זאת, סאני מחליט לחסל את ברונו טטאליה בעת אשפוזו. כדי שלא יהיה חשד מצד המשטרה כי מדובר באחד מאנשיו של דון קורליאונה, הוחלט שמייקל, שלא היה מעורב עד אז בעסקי המשפחה, ייכנס לעבודת המאפיה. מייקל מחסל את השוטר ואת סולוצו ובורח.
במקביל לניהול מלחמת המאפיה, סאני מסובך ברומן עם זונה מאחורי גבה של אשתו, ובקרבות מתמשכים עם גיסו קרלו, שמכה את אשתו קוני פעמים רבות. באחת הפעמים שסאני חוזר להתנקם בו, קרלו מתקשר עם דון טטאליה ואנשיו של טטאליה מחסלים את סאני. דון קורליאונה, שהבריא, מקבל את הבשורה בעצב רב ומארגן מפגש פסגה בין ראשי המשפחות. בפגישה זו הוא מאשר לאנשי טטאליה וסולוצו לסחור בסמים, בתמורה להסכמה על הפסקת אש. בנוסף דון קורליאונה יעניק להם את ההגנה המשפטית של ידידיו בפוליטיקה.
לאחר חיסול סולוצו ומקלסקי, מייקל בורח לקורליאונה שבסיציליה, עיר הולדתו של אביו ויטו, שם הוא נמצא תחת אחריותו של נציג המשפחה בסיציליה. בעודו מטייל ליד קורליאונה, מייקל פוגש בבחורה בשם אפולוניה ומתחתן איתה. מספר חודשים לאחר החתונה, מייקל מתוודע לרצח סאני ולכך ששתולים של סולוצו עוקבים אחריו. הוא מתכנן לברוח לעיר אחרת, אך מחליט לחזור למשפחתו באמריקה, לאחר שאפולוניה נהרגת בפיצוץ פצצה שטמן במכוניתו אחד משומרי ראשו של מייקל.
דון מייקל קורליאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל חוזר לאמריקה ופוגש את אביו לאחר שהשתקם מניסיון החיסול שלו. הוא פוגש את קיי, חברתו מלפני בריחתו לסיציליה, ומבטיח לה שיהפוך את כל עסקי המשפחה לחוקיים בתוך חמש שנים. ויטו פורש מתפקידו בתור "הדון", ומוריש את התפקיד למייקל, ולאחר מספר ימים ויטו מתמוטט ומת בגן שלו בעת ששיחק עם בנו של מייקל, אנתוני. בעת ההלוויה טסיו מודיע למייקל על כוונתו של דון בארזיני לקבוע פגישה נוספת, פעולה שחזה וויטו לפני מותו. לפי יעוצו של אביו יהיה על מייקל להרוג כבוגד את מי שיציע את ההצעה לקיום הפגישה. מייקל מחליט להוציא לפועל את ההחלטה להעביר את כל נכסי המשפחה ללאס וגאס, שם נתקל בהתנגדות איש העסקים, מו גרין, שעובד עם פרדו.
בזמן שמייקל משמש כסנדקו של בנה התינוק של אחותו קוני בטקס טבילתו בכנסייה, רוצחים אנשיו את מו גרין ואת ראשי משפחות הפשע בארזיני, טטאליה, קוליו וסטראצ'י. לאחר הטבילה אנשיו של מייקל רוצחים גם את סאלי טסייו ואת קרלו. קוני כועסת על חיסולו של קרלו ומעמתת את מייקל עם החיסול, אך הוא מכחיש קשר. הוא מכחיש זאת גם לאשתו קיי. היא יוצאת מהחדר להביא שתייה, אך מבעד לפתח הדלת נראים מספר אנשים המנשקים את ידו של בעלה מייקל, כמחוות נאמנות לדון החדש של משפחת קורליאונה.
אתרי הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי דרישתו של קופולה הסרט צולם באתרים שבהם מתרחש הסיפור. כ-90 אחוז מהסרט צולם בעיר ניו יורק ובפרבריה, תוך שימוש ביותר מ-120 מיקומים שונים. כמה סצנות צולמו באולפן של חברת פילמווי במזרח הארלם. שאר הסצנות בסרט צולמו בקליפורניה, או באתר בסיציליה, למעט הסצנות שמוקמו בלאס וגאס מכיוון שלא הספיק התקציב לנסוע לשם. סבוקה ופורצה ד'אגרו היו העיירות הסיציליאניות שהופיעו בסרט.[2] סצנת החתונה הפותחת צולמה בשכונה של סטטן איילנד והשתתפו בה כמעט 750 מקומיים כניצבים. הבית ששימש בסרט כבית משפחת קורליאונה ומיקום החתונה היה בשדרת לונגפלו 110 (Longfellow Avenue) בשכונת טודט היל (Todt Hill) שבסטטן איילנד. הקיר סביב מתחם קורליאונה היה עשוי קלקר. סצנות שצולמו בתוך מבנה חברת שמן הזית קורליאונה ובסביבתו צולמו ברחוב מוט (Mott Street).
פרשנות ומוטיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונפליקט המרכזי העומד בבסיס הסרט עוסק בשאלה האם בחירתו של מייקל להיגרר לצדו של אביו היא טובה או רעה.
נקודה חשובה בסרט היא הצגתם של אנשי הפשע: רובם מהגרים איטלקיים, אשר התחילו בצניעות בארצות הברית ואט-אט הגיעו לגדולות. יש להם מחשבות ואמונות וערכים ככל אדם וישנם ערכים אוניברסליים מסוימים (כבוד, משפחה, מסורת) החשובים להם. עוצמתו של הסרט טמונה ביכולתו של הבמאי לגרום לצופים לחוש אמפתיה עם דמויות משפחת קורליאונה, אף שידוע וברור לכל שהיא עוסקת בפשע מאורגן.
בסרט משתמש קופולה בכמה מוטיבים מרכזיים. אחד המוטיבים בסרט הוא התפוז, אשר מקדם את העלילה מספר פעמים גם בסרטי ההמשך. באחת מהסצנות החשובות בסרט, קונה דון קורליאונה תפוזים, ולאחר מכן נורה כחמש פעמים בגב. כמו כן, הוא מת בסוף הסרט מהתקף לב כאשר הוא משחק עם נכדו כשבפיו תפוז.
כמו כן, מוטיב התפוז שימש בסרטים וסדרות פשע כמוטיב חשוב. לדוגמה, בסדרה "הסופרנוס" בעונה הראשונה, יש ניסיון התנקשות בחייו של טוני סופרנו, דווקא כאשר הוא קונה מיץ תפוזים.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפעתו של הסרט רבה במספר תחומים.
ההצלחה המסחרית והאמנותית המסחררת של הסרט קידמה את חברת ההפצה פרמאונט ואת כלל העוסקים במלאכת יצירת הסרט, בפרט הבמאי פרנסיס פורד קופולה. מריו פוזו, מחבר הספר המקורי ושותף בכתיבת התסריט, המשיך אחר כך להסריט סרטים רבים בהוליווד.
פסקול הסרט (בהלחנת נינו רוטה וקרמיין קופולה, אביו של פרנסיס), זכה אף הוא להצלחה מרובה ונעימת הנושא נותרה מוכרת עד היום. השחקנים הראשיים נהנו מהערכה רבה ומעמדם בהוליווד זינק. עבור אל פצ'ינו, שגילם את מייקל קורליאונה, הסרט הווה נקודת פריצה שלאחריה כיכב בעשרות סרטים מצליחים ונחשב לאחד השחקנים המובילים בדורו.
הסרט צבר השפעה אומנותית משמעותית ביותר על תעשיית הסרטים עד ימינו. אלפי סרטים וסדרות ערכו מחוות לדמויות ולדיאלוגים בולטים בסרט, סצינות בולטות ממנו (סצנת החתונה, סצנת ההטבלה, סצנת הסיום של הסרט) מנותחות ומפורטות לפרטי פרטים בלימודי קולנוע ומהוות מופת ליצירה קולנועית. בנוסף, ההצלחה האמנותית והמסחרית של הסרט פתחה דלת ליצירות חדשות בנושאי מאפיות (כמו הסרט "החבר'ה הטובים" וסדרת הטלוויזיה "הסופרנוס").
שלל הביטויים שנאמרו על ידי הדמויות ("הצעה שלא תוכל לסרב לה", למשל) נמצאים בשימוש נרחב עד היום.
עם זאת, הוטחו ביוצרי הסרט האשמות מצד הקהילה האיטלקית באמריקה, לפיהן הסרט מוציא שם רע ומציג את המהגרים האיטלקים כעבריינים. סוגיה זו נידונה בסדרת הטלוויזיה "הסופרנוס", בה טוני סופרנו וחבורתו מושפעים מהסרט ואף משוחחים עליו ביניהם.
ג'ון וויטוביץ' צפה בסרט מספר שעות לפני שניסה לבצע את השוד בסניף הבנק מנהטן צ'ייס. הוא ביצע את השוד כדי לממן ניתוח לשינוי מין לבן-זוגו ארנסט. בעקבות השוד, מעצרו והפרסום בכלי התקשורת על המניע לשוד, הופק הסרט "אחר צהריים של פורענות", אף הוא בכיכוב אל פצ'ינו וג'ון קאזאלה.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרלון ברנדו - ויטו קורליאונה, ה"דון" של משפחת קורליאונה, אביהם של סאני, פרדי, מייקל וקוני.
- אל פצ'ינו - מייקל קורליאונה, בנו הצעיר של ויטו, חזר לאחרונה ממלחמת העולם השנייה. בתחילת הסרט מייקל אינו רוצה שום קשר עם "העסק המשפחתי". הוא הגיבור של הסיפור והתפתחותו היא קו העלילה העיקרי שבסרט.
- ג'יימס קאן - סנטינו "סאני" קורליאונה, בנו הבכור וחמום המוח של דון קורליאונה.
- רוברט דובאל - טום הייגן, בנו המאומץ באופן לא רשמי של דון קורליאונה, עורך הדין של והקונסיליירי של המשפחה.
- דיאן קיטון - קיי אדמס-קורליאונה, בתחילת הסרט מוצגת כחברתו של מייקל שאינה איטלקית ולאחר מכן אשתו השנייה ואם לשני ילדיו.
- ריצ'רד ס. קסטלנו - פיטר קלמנצה, אישיות בכירה במאפיה של משפחת קורליאונה. הוא גם חבר ותיק של ויטו קורליאונה וסלווטורה טסיו.
- אייב ויגודה - סלווטורה "סאלי" טסיו, בכיר במאפיה של המשפחה.
- ג'ון קאזאלה - פרדריקו "פרדו" קורליאונה, הבן האמצעי וחלש האופי של משפחת קורליאונה.
- טליה שייר - קוני קורליאונה. בתו היחידה של ויטו. מתחתנת בתחילת הסרט עם קרלו.
- סימונת'ה סטפנלי - אפולוניה, אשתו הראשונה של מייקל.
- אל לטיירי - וירג'יל "הטורקי" סולוצו, ברון סמים.
- אלכס רוקו - מו גרין, מאפיונר ידוע ואיש עסקים בלאס וגאס.
- ריצ'רד קונטה - דון אמיליו בארציני.
- ויקטור רנדינה - דון פיליפ טטאליה.
- סטרלינג היידן (אנ') - מקלסקי, קצין משטרה מושחת המעורב בעסקיו של סולוצו.
- ג'יאני רוסו - קרלו ריצ'י, בעלה של קוני שמכה אותה.
- ג'ולי גרג (אנ') - סנדרה קורלאונה, אשתו של סאני ולימים אלמנתו.
- ג'יני לינרו - זונה וחברתו של סאני.
- איילין וודס - אלנה אם הבית.
סרטי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסנדק 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסנדק חלק שני
ערך מורחב – פרנסיס פורד קופולה טען מספר פעמים שלטעמו עולם הפשע הוצג באור חיובי מדי בסרט הראשון. כתשובה לכך, יצר את "הסנדק 2" בשנת 1974. הסרט נחשב אף הוא לאחת מיצירות המופת הקולנועיות בכל הזמנים, ויש אף המחשיבים כאיכותי וחזק יותר מהסרט הראשון.
עלילת הסרט השני מתחילה שלוש שנים לאחר אירועי הסרט הראשון והוא נע בשני צירים מרכזיים:
הציר האחד מתאר את המהפכות והתמורות הרבות בחייו של מייקל, הדון החדש, ובכללן מעילה באמון מאנשים קרובים לו ביותר. באחת הסצינות המרכזיות מגלה מייקל שהאדם שיזם את ניסיון ההתנקשות בחייו הוא אחד מבני משפחתו, ועליו לבחור בין הנאמנות המשפחתית לבין חוקי הכבוד של המאפיה. בחירה זו תלווה את מייקל לכל חייו ויהיו לה הדים גם בסרט השלישי.
הציר השני הוא סיפורו של ויטו קורליאונה הצעיר, אביו של מייקל, בין השנים 1891 - 1920, המגולם על ידי השחקן רוברט דה נירו, דרך פלאשבקים (שהופיעו בספר, ולא הופיעו בסרט הראשון) מימי ילדותו בסיציליה, התבגרותו בניו יורק ועד לעלייתו למעמדו כדון. בניגוד לסרט הראשון, שהיה מבוסס כולו על עלילת הספר, מבוסס הסרט השני ברובו על תסריט מקורי של פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו.
הסנדק 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הסנדק חלק שלישי
"הסנדק 3" יצא לאקרנים בשנת 1990, 16 שנה אחרי הסרט השני, ונחשב לסרט פחות טוב מקודמיו. הסרט מתאר את השלב הסופי בחייו של מייקל, לקראת סוף המאה ה-20, בו הוא מעורב בעיקר בעסקים חוקיים, בין היתר עם הוותיקן, ומחפש דרך לצאת מעסקי המשפחה אך נאלץ פעם אחרי פעם להיכנע לתכתיבי הדור הצעיר שאינו פועל על פי אותם חוקי כבוד. מייקל מתמודד גם עם רגשות אשם על הפשעים שביצע גם מול בני משפחתו וחווה את אהבתו הגדולה לבנו ולבתו (המגולמת על ידי סופיה קופולה). בסוף הסרט מתמנה יורש לדון, וינצ'נסו "וינסנט" מנסיני, בנו הלא-חוקי של סנטינו "סאני" קורליאונה, אשר גולם על ידי אנדי גרסיה. סצנת "ההכתרה" של וינסנט זהה במאפייניה לסצנת ההכתרה של מייקל החותמת את הסרט הראשון.
קופולה גייס לסרט את אותם שחקנים שהופיעו בסרט הראשון: אל פצ'ינו, דיאן קיטון כאשתו קיי, טליה שייר כקוני אחותו ועוד מגוון דמויות ותפקידים קטנים (האופה המביא למסיבה את עוגת החמאה הוא אותו האופה שהגיע לבקר את הסנדק המאושפז בבית החולים בסרט הראשון).
נוטים לראות את שלושת הסרטים כיצירה אחת שלמה, סאגת הסנדק, ובעיקר את שני החלקים הראשונים אשר מהווים סרטים משלימים - כולל הקבלות וסצינות דומות.
השפעות מהמציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיתונאי פיטר רוב, שחי חמש-עשרה שנה בנאפולי ובסיציליה, מתאר בספר "חצות בסיציליה" את תולדות האי במאה השנים האחרונות. בין השאר, הוא מתאר את האירועים ההיסטוריים שזכו לאזכור בסרטי "הסנדק".
"חמש המשפחות" המתוארות בסרט מבוססות בחופשיות על חמש משפחות הפשע בניו יורק: בונאנו, קולמבו, ג'נוביז, גמבינו ולוקזי. חלק מהדמויות בסאגה מבוססות על דמויות מהמציאות:
- ג'וני פונטיין מבוסס על פרנק סינטרה.
- מו גרין מבוסס על באגסי סיגל.
- היימן רות' מבוסס על מאיר לנסקי.
דמותו של ויטו מתוארת כשילוב של מספר בוסים והתנהגותו האצילית מזכירה יותר מכל את לאקי לוצ'יאנו.
"הסנדק", שנמכר ביותר מ-20 מיליון עותקים לפני שעובד לקולנוע, נכתב על ידי מריו פוזו כמעט בעל כורחו. פוזו, שנולד בניו יורק כבן למשפחת מהגרים איטלקית, כתב קודם לכן שתי ביוגרפיות שלא הצליחו באופן מסחרי. כדי להתפרנס נהג לכתוב סיפורים מהסוג המתאים לעיתוני גברים, עד שעורכו הציע לו לכתוב רומן על דמויות מעולם הפשע. פוזו לא היה נלהב, אבל לבסוף נכנע וכתב את "הסנדק".
לימים התוודה כי את ההשראה לדמותו של הסנדק נתנה אמו שהייתה אנאלפביתית ושמרה בקנאות על שלמות המשפחה.
פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | ||||
| פסקול מאת נינו רוטה | ||||
| הוקלט | 1972 | |||
|---|---|---|---|---|
| סוגה | פסקול | |||
| אורך | 31:02 | |||
| חברת תקליטים | פרמאונט הקלטות | |||
| הפקה | פרנסיס פורד קופולה | |||
| כרונולוגיית נינו רוטה | ||||
| ||||
| | ||||
פסקול הסרט הוקלט והופץ ב-1972 על ידי חברת התקליטים פרמאונט הקלטות. הוא הולחן ובוצע כולו על ידי נינו רוטה, ונושא אופי סיציליאני עממי.
רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Main Title" – 3:04
- "I Have But One Heart" (ג'וני פארו ומרטי סימס) – 2:57 - מבוצע על ידי אל מרטינו
- "The Pickup" – 2:56
- "Connie's Wedding" (קרמיין קופולה) – 1:33
- "The Halls Of Fear" – 2:12
- "Sicilian Pastorale" – 3:01
- "Love Theme From The Godfather" – 2:41
- "The Godfather Waltz" – 3:38
- "Apollonia" – 1:21
- "The New Godfather" – 1:58
- "The Baptism" – 1:49 - כולל קטעים מתוך הפסקליה ופוגה בדו מינור לעוגב של באך
- "The Godfather Finale" – 3:50
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר: לסרט, לבמאי, לשחקן הראשי (למרלון ברנדו), לשחקן המשנה (שלוש מועמדויות: אל פצ'ינו, רוברט דובאל, ג'יימס קאן), לתסריט המעובד (מריו פוזו ופרנסיס פורד קופולה), עריכת הסאונד, עיצוב התלבושות, עריכת הסרט, ופסקול. הסרט זכה בפרסים על הסרט, התסריט המעובד ועל המשחק הראשי של ברנדו.
פרסים נוספים שהסרט זכה בהם הם פרס באפט"א על המוזיקה שבסרט, פרס גילדת הבמאים האמריקאית לקופולה, וחמישה פרסי גלובוס הזהב: לסרט, לבמאי (קופולה), לשחקן (ברנדו), לתסריט (פוזו וקופולה) ולפסקול המוזיקלי (נינו רוטה).
| פרס | קטגוריה | מועמד | תוצאה |
|---|---|---|---|
| טקס פרסי אוסקר ה-45 | הסרט הטוב ביותר | אלברט רודי | זכייה |
| הבימוי הטוב ביותר | פרנסיס פורד קופולה | מועמדות | |
| השחקן הטוב ביותר | מרלון ברנדו (סירב לקבל את הפרס) | זכייה | |
| שחקן המשנה הטוב ביותר | ג'יימס קאן | מועמדות | |
| רוברט דובאל | מועמדות | ||
| אל פצ'ינו | מועמדות | ||
| התסריט המעובד הטוב ביותר | מריו פוזו ופרנסיס פורד קופולה | זכייה | |
| עיצוב התלבושות הטוב ביותר | אנה היל ג'ונסטון | מועמדות | |
| העריכה הטובה ביותר | ויליאם ריינולדס ופיטר זינר | מועמדות | |
| מיקס הסאונד הטוב ביותר | צ'ארלס גרנצבך, ריצ'רד פורטמן וכריס ניומן | מועמדות | |
| הפסקול המקורי הטוב ביותר | נינו רוטה | בוטל | |
| טקס פרסי האקדמיה הבריטית ה-26 | השחקן הראשי הטוב ביותר | מרלון ברנדו (גם עבור אורחי הלילה) | מועמדות |
| שחקן המשנה הטוב ביותר | רוברט דובאל | מועמדות | |
| השחקן המבטיח ביותר | אל פצ'ינו | מועמדות | |
| המוזיקה הטובה ביותר | נינו רוטה | זכייה | |
| עיצוב התלבושות הטוב ביותר | אנה היל ג'ונסטון | מועמדות | |
| טקס פרסי גילדת הבמאים של אמריקה ה-25 | בימוי יוצא מן הכלל | פרנסיס פורד קופולה | זכייה |
| טקס פרסי גלובוס הזהב ה-30 | הסרט הטוב ביותר - דרמה | זכייה | |
| הבימוי הטוב ביותר | פרנסיס פורד קופולה | זכייה | |
| השחקן הטוב ביותר - סרט דרמה | מרלון ברנדו | זכייה | |
| אל פצ'ינו | מועמדות | ||
| שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע | ג'יימס קאן | מועמדות | |
| התסריט הטוב ביותר | מריו פוזו ופרנסיס פורד קופולה | זכייה | |
| הפסקול הטוב ביותר | נינו רוטה | זכייה | |
| טקס פרסי גראמי ה-15 | הפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית | נינו רוטה | זכייה |
| טקס פרסי גילדת הכותבים של אמריקה ה-25 | התסריט המעובד הטוב ביותר | מריו פוזו ופרנסיס פורד קופולה | זכייה |
הפצה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הופץ בישראל על ידי סינמה אינטרנשיונל קורפורישן, ואושר על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות לצפייה מעל גיל 16.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
אתר האינטרנט הרשמי של הסנדק (באנגלית)
"הסנדק", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הסנדק", באתר נטפליקס
"הסנדק", באתר AllMovie (באנגלית)
"הסנדק", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "הסנדק", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "הסנדק", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הסנדק", באתר אידיבי
"הסנדק", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)- הסנדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- זאב רב-נוף, הפשע כעסק משפחתי, דבר, 25 באוגוסט 1972, המשך
- זאב רב-נוף, שושלת הפשע, דבר, 13 בספטמבר 1972
- 40 שנה ל"הסנדק" ו"קברט": בין שחיתות לפריחה, אורי קליין, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
- אלי אשד, הסנדק חוזר - על מריו פוזו והסנדק
- "הסנדק", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
- אבנר שביט, "הסנדק": לרגל 40 שנה ליציאתו, מהי המורשת של הסרט?, באתר וואלה!, 23 במרץ 2012
- פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לסדרת סרטי "הסנדק", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The 500 Greatest Movies of all time, Empire Online(הקישור אינו פעיל, 27.2.2020)
- ^ "In search of... The Godfather in Sicily". The Independent. Independent Digital News and Media Limited. 26 באפריל 2003. אורכב מ-המקור ב-11 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ סרטים - הסנדק, מסמך באתר ארכיון המדינה
- הסנדק
- סרטי 1972
- סרטי פרנסיס פורד קופולה
- סרטים אמריקאיים מבוססי ספרים
- סרטי דרמה אמריקאיים
- סרטי מאפיה
- זוכי אוסקר: הסרט הטוב
- זוכי פרס גלובוס הזהב לסרט דרמה הטוב ביותר
- סרטים זוכי גלובוס הזהב - התסריט הטוב ביותר
- זוכי פרס גלובוס הזהב - הפסקול המקורי הטוב
- סרטים בשימור ספריית הקונגרס
- סרטים באנגלית
- סרטים באיטלקית
- סרטים בלטינית
- סרטי פרמאונט
- סרטים על משפחות
- ניו יורק בקולנוע
- סרטי מרלון ברנדו
- סרטי אל פצ'ינו