הסנדק (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הסנדק
The Godfather
TheGodfather.jpg
כרזת הסרט
מבוסס על ספר מאת מריו פוזו
בימוי פרנסיס פורד קופולה
הפקה אלברט רודי
תסריט פרנסיס פורד קופולה
מריו פוזו
עריכה ויליאם ה' ריינולדס, פטר זינר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מרלון ברנדו
אל פצ'ינו
ג'יימס קאן
רוברט דובאל
ריצ'רד ס. קסטלנו
דיאן קיטון
טליה שייר
ג'ון קאזאלה
ג'ון מארלי
פרנק ד׳אמברוזיו
ג'ולי גרג
מוזיקה נינו רוטה
קרמיין קופולה
צילום גורדון וילס
מפיץ פראמאונט
מדינה ארצות הברית, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 15 במרץ 1972
ישראלישראל 12 בספטמבר 1972
משך הקרנה 175 דקות
שפת הסרט אנגלית
איטלקית
לטינית
סוגה סרט דרמה, סרט פשע, סרט מאפיה, סרט מבוסס ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 6 מיליון דולר
הכנסות 245–286 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו godfather
פרסים 3 פרסי אוסקר
5 פרסי גלובוס הזהב
סרט הבא הסנדק 2
www.thegodfather.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסנדק (The Godfather, IL Padrino ובארצות הברית: Mario Puzo's The Godfather) הוא סרט מסוגת דרמת-גנגסטר, משנת 1972 בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. הוא עובד לקולנוע על פי ספר מאת מריו פוזו.

הסרט מגולל את סיפורה של משפחת קורליאונה (Corleone), אחת מחמש המשפחות השולטות במאפיה הסיציליאנית של ניו יורק בין השנים 1945 עד 1950. הסרט חושף את תמונת עולם הפשע של ניו יורק, כולל סחיטה, ניצול, קשרים עם אנשי פוליטיקה ומשטרה, התפתחויות עסקיות בתחומי ההימורים והסמים ועוד. הסרט מתאר, בין היתר, את מאבקה של משפחת קורליאונה בארבע המשפחות הניו יורקיות ובעליית גורמים חדשים בעולם הפשע.

הסרט נבחר למקום הראשון ברשימת 500 הסרטים הגדולים של כל הזמנים, לפי מגזין אמפייר[1].

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הסנדק" נחשב לאחד מסרטי הפשע הטובים והמשפיעים של כל הזמנים, ומדורג באופן קבוע ברשימות כלליות של טובי הסרטים. הסרט הצליח קופתית ובימתית, וזכה בשלושה פרסי אוסקר, בהם על הסרט הטוב ביותר, ולשחקן הטוב ביותר עבור מרלון ברנדו. בנוסף, זכה הסרט גם בחמישה פרסי גלובוס הזהב. לסרט הופקו שני סרטי המשך - "הסנדק 2" (1974) ו"הסנדק 3" (1990), גם הם סרטים מצליחים שזכו במועמדויות ובזכיות בפרסי אוסקר.

משפחת הפשע קורליאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתמקד בדון ויטו קורליאונה, ראש המשפחה - "הסנדק". הוא מוצג בסרט כדמות מלאת הוד והדר, התנהגותו מחושבת וזהירה. בבעלותו של ויטו חברת "שמן זית ג'נקו". הוא חולש על ארגון פשע גדול הכולל עסקי הימורים ואלכוהול המגלגלים כסף רב.

אבי המשפחה וסנדק הפשע הוא דון ויטו קורליאונה (מרלון ברנדו), ראש משפחת הפשע קורליאונה. שניים מהחשובים שבאנשי משפחת קורליאונה הם פיטר "השמן" קלמנזה וסאלבטורה "סאלי" טסיו, חברים ותיקים של ויטו שהקימו עמו את כלל עסקי המשפחה, המשמשים כ"מפקדי גדודים" (capo, captain, caporegimes) במשפחה. מבין חמשת ילדיהם של ויטו ואשתו ישנם שלושה העוזרים לו בניהול הארגון: בנו הבכור, סאני (ג'יימס קאן), אימפולסיבי ואלים, מעורב בכל עסקי המשפחה; בנו המאומץ, טום הייגן (רוברט דובאל), עורך הדין והקונסיליירי של המשפחה; ופרדו (ג'ון קאזאלה), בנו הפחות מוצלח של ויטו. בנוסף, לוויטו שני ילדים שאינם מעורבים בעסקי המשפחה: הבן הצעיר, מייקל (אל פצ'ינו), והאחות הקטנה קוני (טליה שייר), שסצנת חתונתה עם קרלו ריזי פותחת את הסרט.

במקביל לדון ויטו, מוצגת דמותו המעט שונה של בנו, מייקל. מייקל קורליאונה הוא גיבור מלחמה, אשר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפר את הוראתו של אביו והתגייס לחיל הנחתים. הוא עבר קורס קציני חי"ר ולחם כמפקד מחלקה ופלוגה בקרבות בחזית האוקיינוס השקט. מייקל עוטר על גבורתו בשדה הקרב ומעולם לא היה קשור לעסקי המשפחה של הדון. בת זוגו, קיי אדמס, נוטה להימנע בכל צורה אפשרית מעסקי המשפחה. לאורך הסרט אנו רואים את התפכחותו האיטית מהחיים סביבו: אנשי חוק מושחתים, טרגדיות אישיות ומאבקי כוח, והשלמתו עם ייעודו - להיות חלק מהמשפחה, ובבוא העת אף לרשת את אביו.

מלחמת המאפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברון הסמים וירג'יל "הטורקי" סולוצו נפגש עם דון קורליאונה במטרה לסגור איתו עסקה - השקעה כספית של מיליון דולר בתמורה ל-30% מרווחי הסמים. קורליאונה טוען שהעסקים יקלקלו לו את הקשרים ולכן מוותר על העסקה. הוא שולח חייל זוטר בשם לוקה בראצי לרגל אחרי סולוצו. סולוצו כורת ברית עם דון פיליפ טטאליה ומחסל את בראצי ובכך פותח מלחמת מאפיה עקובה מדם.

במסגרת סכסוך זה, אנשי טטאליה יורים, כמעט למוות בדון קורליאונה. בעת אשפוזו סאני מנהל את עסקי המשפחה, בעוד שקלמנצה, טסיו והייגן עוזרים ומייעצים לו. קצין משטרה מושחת בשם מקלסקי המעורב בעסקי הסמים של טטאליה וסולוצו מגרש את האבטחה הממונה על ויטו ומכה את מייקל. במקביל, ראשי המשפחה מנהלים ויכוח לגבי מה שרצוי לעשות. סאני בעד מלחמת חורמה באנשי סולוצו וטטאליה, בניגוד לטום הייגן, שמעודד התפשרות יותר וטוען שהתנקשויות נוספות יקלקלו את הפסקת האש בין המאפיה למשטרה. למרות זאת, סאני מחליט לחסל את ברונו טטאליה בעת אשפוזו. כדי שלא יהיה חשד מצד המשטרה כי מדובר באחד מאנשיו של דון קורליאונה, הוחלט שמייקל, שלא היה מעורב עד אז בעסקי המשפחה, ייכנס לעבודת המאפייה. מייקל מחסל את השוטר ואת סולוצו ובורח.

במקביל לניהול מלחמת המאפיה, סאני מסובך ברומן עם זונה מאחורי גבה של אשתו ובקרבות מתמשכים עם גיסו קרלו, שמכה את קוני פעמים רבות. באחת הפעמים שסאני חוזר להתנקם בו, קרלו מתקשר עם דון טטאליה ואנשיו של טטאליה מחסלים את סאני. דון קורליאונה שהבריא מקבל את הבשורה בעצב רב ומארגן במפגש פסגה בין ראשי המשפחות. בפגישה זו הוא מאשר לאנשי טטאליה וסולוצו לסחור בסמים, ובתמורה לכך הם יסכימו להפסקת אש. בנוסף דון קורליאונה יעניק להם את ההגנה המשפטים של ידידיו בפוליטיקה.

לאחר חיסול סולוצו ומקלסקי הוא בורח לקורליאונה שבסיציליה, עיר הולדתו של אביו ויטו, שם הוא נמצא תחת אחריותו של נציג המשפחה בסיציליה. באותו מטייל ליד קורליאונה, מייקל פוגש בבחורה בשם אפולוניה ומתחתן איתה. מספר חודשים לאחר החתונה, מייקל מתוודע לרצח סאני ולכך ששתולים של סולוצו עוקבים אחריו. הוא מתכנן לברוח לעיר אחרת, אבל מחליט לחזור להגנה של משפחתו באמריקה אחרי שאפולוניה נהרגת בפיצוץ של מכונית תופת שמיועדת למייקל.

דון מייקל קורליאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל חוזר לאמריקה ופוגש את אביו לאחר השיקום. הוא פוגש את קיי, חברתו מלפני בריחתו לסיציליה, ומבטיח לה שיהפוך את כל עסקי המשפחה לחוקיים בתוך חמש שנים. ויטו פורש מתפקידו בתור "הדון" ומוריש את התפקיד למייקל, ואלחר מספר ימים ויטו מתמוטט ומת בגן שלו בעת ששיחק עם בנו של מייקל, אנתוני. בעת ההלוויה טסיו מודיע למייקל על כוונתו של דון סולוצו לקבוע פגישה נוספת, פעולה שוויטו חזה שתקרה לפני מותו. לפי יעוצו של אביו יהיה עליו להרוג את מי שיציע את ההצעה. מייקל מחליט להוציא לפועל את ההחלטה להעביר את כל נכסי המשפחה ללאס וגאס, שם נתקל בהתנגדות איש עסקים שעובד עם פרדו, בשם מו גרין.

בזמן שמייקל נוכח בטבילת אחיינו כסנדק התינוק (הבן של קוני), אנשיו רוצחים את ראשי המאפיה: מו גרין, סולוצו "הטורקי", סאלי טסיו, דון טטאליה (אביו של ברונו), ראשי משפחות הפשע פבריציו, קאלו וסטראצ'י, ובנוסף גם את קרלו. קוני כועסת על חיסולו של קרלו ומעמתת את מייקל עם החיסול, אך הוא מכחיש קשר. הוא מכחיש זאת גם לאשתו קיי. היא יוצאת מהחדר להביא שתייה ואנו רואים מספר אנשים מנשקים את ידו של בעלה והדלת נסגרת על הדון החדש של משפחת קורליאונה.

פרשנות ומוטיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונפליקט המרכזי העומד בבסיס הסרט עוסק בשאלה האם בחירתו של מייקל להיגרר לצדו של אביו היא טובה או רעה.

נקודה חשובה בסרט היא הצגתם של אנשי הפשע: רובם מהגרים איטלקיים, אשר התחילו בצניעות בארצות הברית ואט אט הגיעו לגדולות. יש להם מחשבות ואמונות וערכים ככל אדם וישנם ערכים אוניברסלים מסוימים (כבוד, משפחה, מסורת) החשובים להם. עוצמתו של הסרט טמונה ביכולתו של הבמאי לגרום לצופים לחוש אמפתיה עם דמויות משפחת קורליאונה, אף שידוע וברור לכל שהיא עוסקת בפשע מאורגן.

בסרט משתמש קופולה בכמה מוטיבים מרכזיים. אחד המוטיבים בסרט הוא התפוז, אשר מקדם את העלילה מספר פעמים גם בסרטי ההמשך. באחת מהסצנות החשובות בסרט, קונה דון קורליאונה תפוזים, ולאחר מכן נורה כחמש פעמים בגב. כמו כן, הוא מת בסוף הסרט מהתקף לב כאשר הוא משחק עם נכדו כשבפיו תפוז.

כמו כן, מוטיב התפוז שימש בסרטים וסדרות פשע כמוטיב חשוב. לדוגמה, בסדרה "הסופרנוס" בעונה הראשונה, יש ניסיון התנקשות בחייו של טוני סופרנו, דווקא כאשר הוא קונה מיץ תפוזים.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של הסרט רבה במספר נושאים.

ההצלחה המסחרית המסחררת של הסרט קידמה את חברת ההפצה פראמאונט ואת כלל העוסקים במלאכת יצירת הסרט, בפרט הבמאי פרנסיס פורד קופולה. מריו פוזו, מחבר הספר המקורי ושותף בכתיבת התסריט, המשיך אחר כך להסריט סרטים רבים בהוליווד.

פסקול הסרט (בהלחנת נינו רוטה וקרמיין קופולה, אביו של פרנסיס) אף הוא זכה להצלחה מרובה ונעימת הנושא ממנו מזוהה ומוכרת עד היום. השחקנים הראשיים זכו אף הם לכבוד רב ומעמדם בהוליווד קפץ. עבור אל פצ'ינו, אשר גילם את מייקל קורליאונה, הסרט מהווה נקודת פריצה שלאחריה כיכב בעשרות סרטים מצליחים ונחשב לאחד השחקנים המוצלחים ביותר בדורו.

לסרט ישנה השפעה אומנותית עצומה על עשיית הסרטים עד ימינו. אלפי סרטים וסדרות ערכו מחוות לדמויות ולדיאלוגים בולטים בסרט, סצינות בולטות ממנו (סצנת החתונה, סצנת ההטבלה, סצנת הסיום של הסרט) מנותחות ומפורטות לפרטי פרטים בלימודי קולנוע ומהוות מופת ליצירה קולנועית. בנוסף, ההצלחה האמנותית והמסחרית של הסרט פתחה דלת ליצירות חדשות בנושאי מאפיות (כמו הסרט "החבר'ה הטובים" וסדרת הטלוויזיה "הסופרנוס").

בנוסף נטען כי משפחות פשע אמיתיות החלו משתמשות במנהגים אשר נצפו בסרט, כגון נשיקה על טבעת הדון, השמעת פסקול הסרט בעת פגישות משפחתיות ועוד. שלל הביטויים שנאמרו על ידי הדמויות ("הצעה שלא תוכל לסרב לה", למשל) אומצו בחום על ידי המאפיונרים והם משתמשים בהם עד היום.

עם זאת, הוטחו האשמות ביוצרי הסרט מצד הקהילה האיטלקית באמריקה שהסרט מוציא שם רע ומכליל את המהגרים האיטלקים בתור עבריינים. סוגיה זו נידונה בסדרת הטלוויזיה "הסופרנוס", בה טוני סופרנו וחבורתו מושפעים מהסרט ואף משוחחים עליו ביניהם.

ג'ון וויטוביץ' צפה בסרט מספר שעות לפני שניסה לבצע את השוד בסניף הבנק מנהטן צ'ייס. הוא ביצע את השוד כדי לממן ניתוח לשינוי מין לבן-זוגו ארנסט. בעקבות השוד, מעצרו והפרסום בכלי התקשורת על המניע לשוד, הופק הסרט "אחר צהריים של פורענות", אף הוא בכיכוב אל פצ'ינו וג'ון קאזאלה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנדק 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסנדק חלק שני

פרנסיס פורד קופולה טען מספר פעמים שלטעמו עולם הפשע הוצג באור חיובי מדי בסרט הראשון. כתשובה לכך, יצר את "הסנדק 2" בשנת 1974. הסרט נחשב אף הוא לאחת מיצירות המופת הקולנועיות בכל הזמנים, ויש אף המחשיבים כאיכותי וחזק יותר מהסרט הראשון.

עלילת הסרט השני מתחילה שלוש שנים לאחר אירועי הסרט הראשון והוא נע בשני צירים מרכזיים:

הציר האחד מתאר את המהפכות והתמורות הרבות בחייו של מייקל, הדון החדש, ובכללן מעילה באמון מאנשים קרובים לו ביותר. באחת הסצינות המרכזיות מגלה מייקל שהאדם שיזם את ניסיון ההתנקשות בחייו הוא אחד מבני משפחתו, ועליו לבחור בין הנאמנות המשפחתית לבין חוקי הכבוד של המאפיה. בחירה זו תלווה את מייקל לכל חייו ויהיו לה הדים גם בסרט השלישי.

הציר השני הוא סיפורו של ויטו קורליאונה הצעיר, אביו של מייקל, בין השנים 1891 - 1920, המגולם על ידי השחקן רוברט דה נירו, דרך פלאשבקים (שהופיעו בספר, ולא הופיעו בסרט הראשון) מימי ילדותו בסיציליה, התבגרותו בניו יורק ועד לעלייתו למעמדו כדון. בניגוד לסרט הראשון, שהיה מבוסס כולו על עלילת הספר, מבוסס הסרט השני ברובו על תסריט מקורי של פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו.

הסנדק 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסנדק חלק שלישי

"הסנדק 3" יצא לאקרנים בשנת 1990, 16 שנה אחרי הסרט השני, ונחשב לסרט פחות טוב מקודמיו. הסרט מתאר את השלב הסופי בחייו של מייקל, לקראת סוף המאה ה-20, בו הוא מעורב בעיקר בעסקים חוקיים, בין היתר עם הוותיקן, ומחפש דרך לצאת מעסקי המשפחה אך נאלץ פעם אחרי פעם להיכנע לתכתיבי הדור הצעיר שאינו פועל על פי אותם חוקי כבוד. מייקל מתמודד גם עם רגשות אשם על הפשעים שביצע גם מול בני משפחתו וחווה את אהבתו הגדולה לבנו ולבתו (המגולמת על ידי סופיה קופולה). בסוף הסרט מתמנה יורש לדון, וינצ'נסו "וינסנט" מנסיני, בנו הלא-חוקי של סנטינו "סאני" קורליאונה, אשר גולם על ידי אנדי גרסיה. סצנת "ההכתרה" של וינסנט זהה במאפייניה לסצנת ההכתרה של מייקל החותמת את הסרט הראשון.

קופולה גייס לסרט את אותם שחקנים שהופיעו בסרט הראשון: אל פצ'ינו, דיאן קיטון כאשתו קיי, טליה שייר כקוני אחותו ועוד מגוון דמויות ותפקידים קטנים (האופה המביא למסיבה את עוגת החמאה הוא אותו האופה שהגיע לבקר את הסנדק המאושפז בבית החולים בסרט הראשון).

נוטים לראות את שלושת הסרטים כיצירה אחת שלמה, סאגת הסנדק, ובעיקר את שני החלקים הראשונים אשר מהווים סרטים משלימים - כולל הקבלות וסצינות דומות.

השפעות מהמציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי פיטר רוב, שחי חמש-עשרה שנה בנפולי ובסיציליה, מתאר בספר "חצות בסיציליה" את תולדות האי במאה השנים האחרונות. בין השאר, הוא מתאר את האירועים ההיסטוריים שזכו לאיזכור בסרטי "הסנדק".

"חמש המשפחות" המתוארות בסרט מבוססות בחופשיות על חמש משפחות הפשע בניו יורק: בונאנו, קולמבו, ג'נוביז, גמבינו ולוקזי. חלק מהדמויות בסאגה מבוססות על סמך דמויות מהמציאות:

דמותו של ויטו מתוארת כשילוב של מספר בוסים והתנהגותו האצילית מזכירה יותר מכל את לאקי לוצ'יאנו.

"הסנדק", שנמכר ביותר מ-20 מיליון עותקים לפני שעובד לקולנוע, נכתב על ידי מריו פוזו כמעט בעל כורחו. פוזו, שנולד בניו יורק כבן למשפחת מהגרים איטלקית, כתב קודם לכן שתי ביוגרפיות שלא הצליחו באופן מסחרי. כדי להתפרנס נהג לכתוב סיפורים מהסוג המתאים לעיתוני גברים, עד שעורכו הציע לו לכתוב רומן על דמויות מעולם הפשע. פוזו לא היה נלהב, אבל לבסוף נכנע וכתב את "הסנדק".

לימים התוודה כי את ההשראה לדמותו של הסנדק נתנה אמו שהייתה אנאלפביתית ושמרה בקנאות על שלמות המשפחה.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט "הסנדק"
The Godfather.png
פסקול מאת נינו רוטה
הוקלט 1972
סוגה פסקול
אורך 31:02
חברת תקליטים פראמאונט הקלטות
הפקה פרנסיס פורד קופולה
כרונולוגיית נינו רוטה
פסקול הסרט "הסנדק"
(1972)
הסנדק 2 (פסקול)
(1974)

פסקול הסרט הוקלט והופץ ב-1972 על ידי חברת התקליטים פראמאונט הקלטות. הוא הולחן ובוצע כולו על ידי נינו רוטה, ונושא אופי סיציליאני עממי.

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Main Title"‏ – 3:04
  2. "I Have But One Heart" (ג'וני פארו ומרטי סימס) – 2:57 - מבוצע על ידי אל מרטינו
  3. "The Pickup"‏ – 2:56
  4. "Connie's Wedding" (קרמיין קופולה) – 1:33
  5. "The Halls Of Fear"‏ – 2:12
  6. "Sicilian Pastorale"‏ – 3:01
  7. "Love Theme From The Godfather"‏ – 2:41
  8. "The Godfather Waltz"‏ – 3:38
  9. "Apollonia"‏ – 1:21
  10. "The New Godfather"‏ – 1:58
  11. "The Baptism"‏ – 1:49 - כולל קטעים מתוך הפסקליה ופוגה בדו מינור לעוגב של באך
  12. "The Godfather Finale"‏ – 3:50

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר: לסרט, לבמאי, לשחקן הראשימרלון ברנדו), לשחקן המשנה (שלוש מועמדויות: אל פצ'ינו, רוברט דובאל, ג'יימס קאן), לתסריט המעובד (מריו פוזו ופרנסיס פורד קופולה), עריכת הסאונד, עיצוב התלבושות, עריכת הסרט, ופסקול. הסרט זכה בפרסים על הסרט, התסריט המעובד ועל המשחק הראשי של ברנדו.

פרסים נוספים שהסרט זכה בהם הם פרס באפט"א על המוזיקה שבסרט, פרס גילדת הבמאים האמריקאית לקופולה, וחמישה פרסי גלובוס הזהב: לסרט, לבמאי (קופולה), לשחקן (ברנדו), לתסריט (פוזו וקופולה) ולפסקול המוזיקלי (נינו רוטה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]