באלדור פון שיראך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
באלדור פון שיראך עם "נערי היטלר" בחזרה לקראת "יום המפלגה" בנירנברג בספטמבר 1938
משמאל לימין: היטלר, גרינג, בורמן, ושיראך באוברזלצברג, 1938
באלדור פון שיראך (עומד בימין התצלום, ליד יואכים פון ריבנטרופ) במהלך משפטי נירנברג

באלדור פון שיראךגרמנית: Baldur von Schirach‏; 9 במאי 1907 - 8 באוגוסט 1974), מראשי המשטר הנאצי בגרמניה, מנהיג הנוער ברייך, וראש מחוז וינה. הוא הורשע במשפטי נירנברג כפושע מלחמה בשלושה סעיפי אישום.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיראך נולד בעיר ברלין, בן לקצין, שר-חצר ומנהל אמנותי בתיאטרון, ולאשתו האמריקנית. דרך אמו, שיראך טען לייחוס משני אנשים אשר חתמו על הצהרת העצמאות של ארצות הברית.

בהיותו בן עשר הצטרף לקבוצת צוערים צבאית, ובשנת 1925 הצטרף למפלגה הנאצית. הוא השיג את תשומת לבו של אדולף היטלר והועבר למינכן בשנת 1929 לתפקיד ראש ארגון הסטודנטים הנאצים. בשנת 1931 הפך לראש ההיטלריוגנד ("נוער היטלר"), וקיבל דרגת קצונה גבוהה (גרופנפיהרר באס אה).

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 השתלט שיראך בכוח על ארגוני נוער קיימים, תוך שהוא מחרים רכוש בשווי מיליוני מארקים. ב-1 בדצמבר 1936 נאסר על קיום כל ארגון נוער פרט להיטלריוגנד ("נוער היטלר").

ארגון ההיטלריוגנד הטיף לאנטישמיות ארסית, ולפולחן האישיות של היטלר. ההשתתפות בו הייתה חובה, ויש שהורים נשלחו למאסר על שמנעו מילדיהם את ההשתתפות בארגון.

הכניסה לארגון הייתה בגיל 6, ובגיל 14 נכנס הנער לארגון עצמו, בו קיבל אימון צבאי, ואינדוקטרינציה אידאולוגית נאצית. הארגון אף ניהל פנימיות לתלמידים מצטיינים, בהן חינכו את דור העתיד של "הרייך השלישי". נראה כי אווירה זו של ציות עיוור לפקודות, אנטישמיות ופולחן המנהיג היא שהייתה בין הגורמים שאפשרו את ביצוע השואה על ידי העם שנחשב לאחד התרבותיים בעולם.

בשנת 1938 הגיע שיראך לביקור בבגדאד כאורח "אל-פתווה" (בערבית: الفُتُوَّة, אל-פוּתוּוָה), תנועת הנוער הפרו-נאצית של עיראק, שהשתתפה מאוחר יותר בפוגרום הפרהוד.

שיראך התגייס לצבא בשנת 1940 ושירת בצרפת חודשים מספר. בתקופה קצרה זו איבד את השליטה בהיטלריוגנד לטובת פעיל בשם ארתור אקסמן. כניחומים מינה אותו היטלר לגאולייטר ורייכסשטאטהאלטר (Reichsstatthalter‏, ראש מחוז) של וינה הגדולה (Groß-Wien), מחוז שיצרו הנאצים לצורך הפיכתה של וינה לעיר הגדולה ביותר בשטחה ברייך הגרמני. הוא שירת בתפקיד זה עד תום מלחמת העולם השנייה. במהלך כהונתו בווינה דחף שיראך לגירוש תושביה היהודים למזרח‏‏[1]. חנו סר בעיני היטלר כאשר הציע שמדיניות מתונה יותר באוקראינה יכולה להתאים יותר לצרכים של גרמניה[דרושה הבהרה] ולאחר שאשתו הביעה מחאה באוזני היטלר על היחס כלפי נשים יהודיות באמסטרדם שהיא הייתה עדה לו‏‏[2].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיראך הסגיר את עצמו ב-5 ביוני 1945. הוא נעצר והועמד לדין במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במשפטו הביע חרטה, וגינה את היטלר ואת הנאציזם. הוא ניסה להראות כי מחה בפני מרטין בורמן על השמדת היהודים, אם כי הודה כי מגיל צעיר היה אנטישמי קנאי, בעקבות קריאת ספרו של הנרי פורד "היהודי הבינלאומי". הוא נמצא אשם ב"קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית תוך הפרת הסכמים בינלאומיים" וב"פשעים נגד האנושות", ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו בברלין. בהיותו בכלא התגרש מאשתו הנרייטה.

שיראך שוחרר ממאסרו יחד עם אלברט שפר בשנת 1966 ועבר להתגורר בפנסיון בעיירה קרב (Kröv) שבמדינת ריינלנד-פפאלץ, בדרום גרמניה. שנתיים לאחר שחרורו מהכלא התראיין לדיוויד פרוסט בטלוויזיה הבריטית וסיפר בגלוי על קשריו עם היטלר.[3] בשנת 1967 פרסם את זכרונותיו בספר בשם "האמנתי בהיטלר", ובו טען שלא ידע על "הפתרון הסופי". שיראך מת בשנת 1974.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 נישא שיראך להנרייטה הופמן, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הזוג התגרש בשנת 1950, כפי הנראה לנוכח תקופת המאסר הממושכת שנפסקה לו במשפטי נירנברג. שניים מנכדיו הם עורך הדין והסופר פרדיננד פון שיראך והסופרת אריאדנה פון שיראך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איאן קרשו, היטלר - נמסיס: 1936-145, עמ' 319-318‏
  2. ^ ‏שם, 506-505‏
  3. ^ Baldur Von Schirach interview with David Frost באתר YOUTUBE