באלדור פון שיראך

באלדור פון שיראך
Baldur von Schirach

לידה	9 במאי 1907 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	8 באוגוסט 1974 (בגיל 67) Kröv, גרמניה המערבית
מקום קבורה	ריינלנד-פפאלץ
שם לידה	Baldur Benedikt von Schirach
מדינה	גרמניה
השכלה	אוניברסיטת מינכן
מפלגה	המפלגה הנאצית
בן או בת זוג	הנרייטה פון שיראך
ילדים	ריכארד פון שיראך, Klaus von Schirach, Robert von Schirach, Angelika Benedikta von Schirach
מספר ילדים	4
פרסים והוקרה	מדליית האנשלוס (ערך בלתי־ידוע) War Merit Cross 2nd Class without Swords (ערך בלתי־ידוע) War Merit Cross 1st Class without Swords (ערך בלתי־ידוע) Infantry Assault Badge in Bronze (ערך בלתי־ידוע) צלב הברזל, דרגה שנייה (ערך בלתי־ידוע) אות הזהב המפלגתי (ערך בלתי־ידוע) הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה (1939) מדליית הסודטים (ערך בלתי־ידוע) Golden Hitler Youth Badge with Diamonds and Rubies (9 במאי 1942)
חתימה

פון שיראך (במרכז) עם יושינורי פוטארה, מנהיג תנועת הנוער היפנית (בשמאל). 1937

באלדור פון שיראך (בגרמנית: Baldur von Schirach‏; 9 במאי 1907 – 8 באוגוסט 1974) היה מראשי המשטר הנאצי בגרמניה בדרגת רייכסלייטר, מנהיג הנוער ההיטלראי, וראש מחוז וינה. הוא הורשע במשפטי נירנברג כפושע מלחמה בשלושה סעיפי אישום.

קורות חייו

שיראך נולד בעיר ברלין, בן לקצין, שר-חצר ומנהל אמנותי בתיאטרון, ולאשתו האמריקנית. דרך אמו, שיראך טען לייחוס משני אנשים אשר חתמו על הצהרת העצמאות של ארצות הברית.

בהיותו בן עשר הצטרף לקבוצת צוערים צבאית, ובשנת 1925 הצטרף למפלגה הנאצית. הוא זכה לתשומת לבו של אדולף היטלר ובשנת 1929 הועבר למינכן לתפקיד ראש ארגון הסטודנטים הנאצים. בשנת 1931 הפך לראש ההיטלריוגנד ("נוער היטלר"), וקיבל דרגת קצונה גבוהה (גרופנפיהרר באס אה).

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 השתלט שיראך בכוח על ארגוני נוער קיימים, תוך שהוא מחרים רכוש בשווי מיליוני מארקים. ב-1 בדצמבר 1936 נאסר על קיום כל ארגון נוער פרט להיטלריוגנד ("נוער היטלר").

בשנת 1938 הגיע שיראך לביקור בבגדאד כאורח "אל-פותווה" (בערבית: الفُتُوَّة, אל-פוּתוּוָה), תנועת הנוער הפרו-נאצית של עיראק, שהשתתפה מאוחר יותר בפוגרום הפרהוד.

שיראך התגייס לצבא בשנת 1940 ושירת בצרפת חודשים מספר. בתקופה קצרה זו איבד את השליטה בהיטלריוגנד לטובת פעיל בשם ארתור אקסמן. כניחומים מינה אותו היטלר לגאולייטר ורייכסשטאטהאלטר (Reichsstatthalter‏, ראש מחוז) של וינה הגדולה (Groß-Wien), מחוז שיצרו הנאצים לצורך הפיכתה של וינה לעיר הגדולה ביותר בשטחה ברייך הגרמני. הוא שירת בתפקיד זה עד תום מלחמת העולם השנייה. במהלך כהונתו בווינה דחף שיראך לגירוש תושביה היהודים למזרח. חנו סר בעיני היטלר כאשר הציע שמדיניות מתונה יותר באוקראינה יכולה להתאים יותר לצרכים של גרמניה^{[דרושה הבהרה]} ולאחר שאשתו הביעה מחאה באוזני היטלר על היחס כלפי נשים יהודיות באמסטרדם שהיא הייתה עדה לו.

לאחר המלחמה

שיראך הסגיר את עצמו ב-5 ביוני 1945. הוא נעצר והועמד לדין במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במשפטו הביע חרטה, וגינה את היטלר ואת הנאציזם. הוא ניסה להראות כי מחה בפני מרטין בורמן על השמדת היהודים, אם כי הודה כי מגיל צעיר היה אנטישמי קנאי, בעקבות קריאת ספרו של הנרי פורד "היהודי הבינלאומי". הוא נמצא אשם ב"קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית תוך הפרת הסכמים בינלאומיים" וב"פשעים נגד האנושות", ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו בברלין. בהיותו בכלא התגרש מאשתו הנרייטה.

שיראך שוחרר ממאסרו יחד עם אלברט שפר בשנת 1966 ועבר להתגורר בפנסיון בעיירה קרב (Kröv) שבמדינת ריינלנד-פפאלץ, בדרום גרמניה. שנתיים לאחר שחרורו מהכלא התראיין לדייוויד פרוסט בטלוויזיה הבריטית וסיפר בגלוי על קשריו עם היטלר. בשנת 1967 פרסם את זכרונותיו בספר בשם "האמנתי בהיטלר", ובו טען שלא ידע על "הפתרון הסופי". שיראך מת בשנת 1974.

משפחתו

בשנת 1932 נישא שיראך להנרייטה הופמן, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הזוג התגרש בשנת 1950, כפי הנראה לנוכח תקופת המאסר הממושכת שנפסקה לו במשפטי נירנברג. שניים מנכדיו הם עורך הדין והסופר פרדיננד פון שיראך והסופרת אריאדנה פון שיראך.

לקריאה נוספת

• Ferdinand-von-Schirach, The Collini Case, Michael Joseph Ltd, 2013

קישורים חיצוניים

• באלדור פון שיראך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• באלדור פון שיראך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• באלדור פון שיראך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• באלדור פון שיראך, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• באלדור פון שיראך, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• באלדור פון שיראך, באתר Discogs (באנגלית)