באלדור פון שיראך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באלדור פון שיראך
Baldur von Schirach
Joachim von Ribbentrop and Baldur von Schirach crop.jpg
לידה 9 במאי 1907
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 1974 (בגיל 67)
גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Baldur Benedikt von Schirach עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ריינלנד-פפאלץ עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, תסריטאי, אוטוביוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • חבר הרייכסטאג של רפובליקת ויימאר
  • חבר הרייכסטאג של גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית כפירה בנצרות הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הנרייטה פון שיראך עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 14 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Baldur von Schirach signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פון שיראך במרכז עם מנהיג תנועת הנוער היפנית, 1937

באלדור פון שיראךגרמנית: Baldur von Schirach‏; 9 במאי 1907 - 8 באוגוסט 1974) היה מראשי המשטר הנאצי בגרמניה בדרגת רייכסלייטר, מנהיג הנוער ההיטלראי, וראש מחוז וינה. הוא הורשע במשפטי נירנברג כפושע מלחמה בשלושה סעיפי אישום.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיראך נולד בעיר ברלין, בן לקצין, שר-חצר ומנהל אמנותי בתיאטרון, ולאשתו האמריקנית. דרך אמו, שיראך טען לייחוס משני אנשים אשר חתמו על הצהרת העצמאות של ארצות הברית.

בהיותו בן עשר הצטרף לקבוצת צוערים צבאית, ובשנת 1925 הצטרף למפלגה הנאצית. הוא זכה לתשומת לבו של אדולף היטלר ובשנת 1929 הועבר למינכן לתפקיד ראש ארגון הסטודנטים הנאצים. בשנת 1931 הפך לראש ההיטלריוגנד ("נוער היטלר"), וקיבל דרגת קצונה גבוהה (גרופנפיהרר באס אה).

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 השתלט שיראך בכוח על ארגוני נוער קיימים, תוך שהוא מחרים רכוש בשווי מיליוני מארקים. ב-1 בדצמבר 1936 נאסר על קיום כל ארגון נוער פרט להיטלריוגנד ("נוער היטלר").

בשנת 1938 הגיע שיראך לביקור בבגדאד כאורח "אל-פותווה" (בערבית: الفُتُوَّة, אל-פוּתוּוָה), תנועת הנוער הפרו-נאצית של עיראק, שהשתתפה מאוחר יותר בפוגרום הפרהוד.

שיראך התגייס לצבא בשנת 1940 ושירת בצרפת חודשים מספר. בתקופה קצרה זו איבד את השליטה בהיטלריוגנד לטובת פעיל בשם ארתור אקסמן. כניחומים מינה אותו היטלר לגאולייטר ורייכסשטאטהאלטר (Reichsstatthalter‏, ראש מחוז) של וינה הגדולה (Groß-Wien), מחוז שיצרו הנאצים לצורך הפיכתה של וינה לעיר הגדולה ביותר בשטחה ברייך הגרמני. הוא שירת בתפקיד זה עד תום מלחמת העולם השנייה. במהלך כהונתו בווינה דחף שיראך לגירוש תושביה היהודים למזרח‏‏[1]. חנו סר בעיני היטלר כאשר הציע שמדיניות מתונה יותר באוקראינה יכולה להתאים יותר לצרכים של גרמניה[דרושה הבהרה] ולאחר שאשתו הביעה מחאה באוזני היטלר על היחס כלפי נשים יהודיות באמסטרדם שהיא הייתה עדה לו‏‏[2].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיראך הסגיר את עצמו ב-5 ביוני 1945. הוא נעצר והועמד לדין במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במשפטו הביע חרטה, וגינה את היטלר ואת הנאציזם. הוא ניסה להראות כי מחה בפני מרטין בורמן על השמדת היהודים, אם כי הודה כי מגיל צעיר היה אנטישמי קנאי, בעקבות קריאת ספרו של הנרי פורד "היהודי הבינלאומי". הוא נמצא אשם ב"קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית תוך הפרת הסכמים בינלאומיים" וב"פשעים נגד האנושות", ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו בברלין. בהיותו בכלא התגרש מאשתו הנרייטה.

שיראך שוחרר ממאסרו יחד עם אלברט שפר בשנת 1966[3] ועבר להתגורר בפנסיון בעיירה קרב (Kröv) שבמדינת ריינלנד-פפאלץ, בדרום גרמניה. שנתיים לאחר שחרורו מהכלא התראיין לדייוויד פרוסט בטלוויזיה הבריטית וסיפר בגלוי על קשריו עם היטלר.[4] בשנת 1967 פרסם את זכרונותיו בספר בשם "האמנתי בהיטלר", ובו טען שלא ידע על "הפתרון הסופי". שיראך מת בשנת 1974.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 נישא שיראך להנרייטה הופמן, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הזוג התגרש בשנת 1950, כפי הנראה לנוכח תקופת המאסר הממושכת שנפסקה לו במשפטי נירנברג. שניים מנכדיו הם עורך הדין והסופר פרדיננד פון שיראך והסופרת אריאדנה פון שיראך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איאן קרשו, היטלר - נמסיס: 1936-145, עמ' 319-318‏
  2. ^ ‏שם, 506-505‏
  3. ^ רודולף הס יוותר יחידי בכלא שפאנדאו, על המשמר, 1 בספטמבר 1966
  4. ^ Baldur Von Schirach interview with David Frost באתר YOUTUBE