לדלג לתוכן

יוליוס שטרייכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוליוס שטרייכר
Julius Streicher
לידה 12 בפברואר 1885
Fleinhausen, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 16 באוקטובר 1946 (בגיל 61)
בית המשפט של כלא נירנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ונצבאך עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1929 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק דר שטירמר, דר שטירמר עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • חבר הרייכסטאג של גרמניה הנאצית (19331945)
  • חבר הרייכסטאג של רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית, German Socialist Party עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית קתוליות לאפסדית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוליוס שטרייכר בגרמנית: Julius Streicher;‏ 12 בפברואר 188516 באוקטובר 1946) היה מראשי העיתונות האנטישמית ומראשי המשטר הנאצי בגרמניה. המקים, הבעלים והעורך של העיתון האנטישמי והתעמולתני "דר שטירמר" (המסתער). נידון למוות במשפטי נירנברג על חלקו בשואה והוגדר בפסק הדין כ"אויב היהודים מספר אחד".

שטרייכר נולד בכפר פליינהאוזן (Fleinhausen; כ-25 ק"מ ממערב לאאוגסבורג) שבממלכת בוואריה, אחד מתשעת בניו של פרידריך, מורה מקומי, ואשתו אנה. עבד תקופה קצרה כמורה בבית ספר יסודי, עד שהתגייס לצבא הגרמני ב-1914. שטרייכר נלחם במלחמת העולם הראשונה ואף קיבל את עיטור צלב הברזל ודרגת קצונה.

בתחילת 1920 נכנס שטרייכר לפוליטיקה הגרמנית כשנמנה עם מייסדי "המפלגה הגרמנית הסוציאלית" (DSP), שהתפרקה ב-1922 ורבים מחבריה הצטרפו למפלגה הנאצית. באוקטובר 1922 הקים בנוכחות אדולף היטלר את סניף המפלגה הנאצית בנירנברג. השתתף במרידה הנאצית הכושלת המכונה "הפוטש במרתף הבירה". שטרייכר יצא במסע ציבורי להגנתו של היטלר. בין השנים 1924 ל-1932 שימש בתפקידים ייצוגיים שונים בפוליטיקה הגרמנית, מטעם המפלגה הנאצית ובין השנים 1928 ל-1940 שימש כראש המפלגה הנאצית במחוז פרנקוניה. בתקופה זו פעל בעיקר בעיר נירנברג. בהתקדמותו בתוך המפלגה הנאצית הפך למקורב של מנהיגה, אדולף היטלר.

לאחר שפרסם בעיתונו ידיעות בדבר חייו האישיים של הרמן גרינג בשנת 1940 פוטר מכל משרותיו, אך נותר ביחסים טובים עם היטלר. במרץ 1940 נפתחה נגד שטרייכר חקירה בתוך המוסדות הנאציים בחשד ללקיחת שוחד בתמורה להגדרתם של מספר עסקים כ"אריים". עקב כך הושעה שטרייכר מפעילותו הציבורית אך בכל זאת, יחסיו הטובים עם אדולף היטלר נמשכו והוא המשיך להפיץ את אמירותיו האנטישמיות.

אידאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרייכר נחשב לאחד האנטישמים הנאצים הקיצוניים ולאחד הראשונים שבהם, שקרא להשמדת יהודים. בשנת 1923 ייסד את העיתון האנטישמי "דר שטירמר" (המסתער) שהיה במה להתקפות אנטישמיות ארסיות במיוחד כנגד יהודים. תפוצת השיא של העיתון הגיעה ל-800,000 עותקים.

בין דפי העיתון חיווה שטרייכר את דעתו כי היהודים הם אחראים למשבר הכלכלי, לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה. הוא טען כי היהודים מדיחים לזנות נערות אריות טהורות גזע, וכי הם אחראים ל-90% מהזונות ברחבי גרמניה. היהודים תוארו בעיתונו כשרצים מזוהמים, זבובים רוחשי מזימות ופטריות רעל המאיימים על הגזע הארי.

האידאולוגיה האנטישמית של שטרייכר מצאה לעצמה ביטוי מעשי בפעילותו במחוז פרנקוניה. שטרייכר עשה מאמץ על מנת לסגור את בתי האוכל של נירנברג בפני יהודים ופעל למען הקמתם מחדש של גטאות בערי האזור. היה מיוזמי חרם אחד באפריל 1933 וב-1935 היה מן היוזמים של חוקי נירנברג. היה היוזם הראשי של הרס בית הכנסת המרכזי בנירנברג (עוד לפני ליל הבדולח).

השימוש בחומר האנטישמי שפרסם שטרייכר, נמשך עד ימינו אנו ועיתונו יחד עם הפרוטוקולים של זקני ציון נחשב לחיבור אנטישמי קלאסי. מפורסמות במיוחד הקריקטורות ששטרייכר עשה בהן שימוש המשמשות השראה לקריקטוריסטים אנטישמיים עד ימינו.

תפיסתו, משפטו והוצאתו להורג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במאי 1945 נתפס שטרייכר בעיירה בשם ויידרינג בצפון-מערב אוסטריה. קבוצת קצינים אמריקאים בראשות המייג'ור הנרי פְּליט (שהיה יהודי) גילתה את שטרייכר, שטען כי הוא צייר בשם יוסף סיילר. לאחר חקירה קצרה, הודה בזהותו האמיתית.

שטרייכר הורשע ונידון למוות במשפטי נירנברג. לפי המגזין "ניוזוויק", בעת הוצאתו להורג, בהושענא רבה תש"ז (16 באוקטובר 1946), קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946", וכנראה כיוון להשוות את 10 הנאצים שנדונו לתלייה בנירנברג לעשרת בני המן שניתלו בפורים כמסופר במגילת אסתר. לפי דניס בארק ודייוויד גרס[1], אמר שטרייכר – "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוהים. משתה פורים 1946! הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם"[2]. שטרייכר היה היחיד מהנידונים למוות שעונשו בא אך ורק על חלקו ברדיפת היהודים. להגנתו טען שמעולם לא קרא להשמדת יהודים, אלא רק לגירושם.

גופתו של יוליוס שטרייכר לאחר תלייתו
הגדלה

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bytwerk, Randall L. (2001). Julius Streicher: Nazi Editor of the Notorious Anti-Semitic Newspaper Der Stürmer. New York: Cooper Square Press. ISBN 0-8154-1156-1.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליוס שטרייכר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Dennis L. Bark, David R. Gress, "A History of West Germany", Vol. 2.
  2. ^ "Heil Hitler! Dies ist mein Purimfest 1946. Ich gehe zu Gott. Die Bolschewisten werden eines Tages Euch auch hängen.".