בוב וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוב וייס
Bob Weiss
לידה 7 במאי 1942 (בן 81)
איסטון, פנסילבניה, ארצות הברית
עמדה רכז / מאמן
גובה 1.88 מטרים
מספר 8, 12, 21, 35
מכללה אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה
דראפט בחירה מספר 22, 1965
פילדלפיה 76'
קבוצות כשחקן
1965–1967
1967–1968
1968
1968–1974
1974–1976
1976–1977
פילדלפיה 76'
סיאטל סופרסוניקס
מילווקי באקס
שיקגו בולס
באפלו ברייבס
וושינגטון בולטס
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1967)
קבוצות כמאמן
1978–1980
1980–1986
1986–1988
1989–1990
1990–1993
1993–1994
1994–2005
2005–2006
2008–2010
2010–2011
2012–2013
2013–2017
2017–2019
סן דייגו קליפרס (עוזר)
דאלאס מאבריקס (עוזר)
סן אנטוניו ספרס
אורלנדו מג'יק (עוזר)
אטלנטה הוקס
לוס אנג'לס קליפרס
סיאטל סופרסוניקס (עוזר)
סיאטל סופרסוניקס
שאנשי ברייב דראגונס
שאנדונג גולדן סטארס
אטלנטה הוקס (עוזר)
שארלוט בובקאטס/הורנטס (עוזר)
דנוור נאגטס (עוזר)

רוברט ויליאם "בוב" וייסאנגלית: Robert William "Bob" Weiss; נולד ב-7 במאי 1942) הוא כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי. שיחק כרכז בליגת ה-NBA בין השנים 1965–1977, ולאורך התקופה רשם ממוצעים של 7.6 נקודות ו-3.7 אסיסטים למשחק.[1]

כמו כן שימש כמאמן ראשי וכעוזר מאמן ב-NBA בין השנים 1978–2019. אימן בעבר את קבוצות ה-NBA סן אנטוניו ספרס (1986–1988), אטלנטה הוקס (1990–1993), לוס אנג'לס קליפרס (1993–1994) וסיאטל סופרסוניקס (2005–2006).[2]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייס נולד בעיר איסטון שבפנסילבניה, ובין השנים 1961–1965 למד באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה ("פן סטייט"). לאורך 3 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה קלע 16.3 נקודות בממוצע למשחק.[3]

בדראפט ה-NBA‏ 1965 נבחר וייס בבחירה ה-22 (סיבוב שלישי), על ידי קבוצת פילדלפיה 76'.[4] בעונת 1966/1967 זכה עם הקבוצה באליפות ה-NBA השנייה בתולדותיה, לאחר שגברה על סן פרנסיסקו ווריורס בסדרת הגמר. וייס עצמו שותף בשבעה משחקים בלבד לכל אורך העונה הסדירה והפלייאוף, ותרם 2.3 נקודות בממוצע למשחק.

בדראפט ההרחבה של שנת 1967 נבחר על ידי סיאטל סופרסוניקס, לקראת עונת הבכורה של המועדון, ושנה לאחר מכן נבחר על ידי מילווקי באקס בדראפט ההרחבה של שנת 1968.

בנובמבר 1968 הועבר עם בוב לאב בטרייד לשיקגו בולס, בתמורה לפלין רובינסון. ב-5 וחצי עונותיו עם הבולס קלע 9.5 נקודות ומסר 4.3 אסיסטים בממוצע למשחק, תחת המאמן דיק מוטה.

בין השנים 1974–1977 שיחק עבור באפלו ברייבס ו-וושינגטון בולטס, בטרם פרש ממשחק, בגיל 35.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 הצטרף לצוות האימון של קבוצת סן דייגו קליפרס, אותה אימן ג'ין שו, ושנתיים לאחר מכן מונה לעזור מאמן בדאלאס מאבריקס, לקראת עונת הבכורה של המועדון ב-NBA. בכל שש עונותיו עם המאבריקס שימש כעוזרו של המאמן הראשי דיק מוטה, אשר אימן את וייס כשחקן בשיקגו ובוושינגטון.

לקראת עונת 1986/1987 עזב את דאלאס, ומונה למאמן הראשי של סן אנטוניו ספרס במקומו של קוטון פיטסימונס.[5] בשתי עונותיו בתפקיד רשמו הספרס מאזן שלילי 59–105, ובסיבוב הראשון של פלייאוף 1988 הפסידו מול לוס אנג'לס לייקרס (0–3).

לאחר עונה אחת כעוזר מאמן באורלנדו מג'יק, מונה למאמן הראשי של אטלנטה הוקס לקראת עונת 1990/1991.[6] בשתיים מתוך שלוש עונותיו בתפקיד העפילה אטלנטה לשלב הפלייאוף, בהובלתו של דומיניק וילקינס הוותיק, אולם בשתי הפעמים הודחו ההוקס כבר בסיבוב הראשון. בקיץ 1993 פוטר וייס מאימון הקבוצה, והוחלף על ידי לני וילקינס.

בעונת 1993/1994 אימן את לוס אנג'לס קליפרס,[7] אשר רשמה תחתיו מאזן שלילי 27–55.

בין השנים 1995–2005 שימש כעוזר מאמן בסיאטל סופרסוניקס, תחת המאמנים הראשיים ג'ורג' קארל, פול וסטפאל ונייט מקמילן. לקראת עונת 2005/2006 החליף את מקמילן כמאמן הראשי של הסופרסוניקס, אולם פוטר כבר בינואר 2006, לאחר שקבוצתו פתחה את העונה עם מאזן שלילי 13–17.[8]

בין השנים 2008–2011 אימן את קבוצות שאנשי ברייב דראגונס ושאנדונג גולדן סטארס מליגת העל הסינית.[9]

בעונת 2012/2013 חזר לצוות האימון של אטלנטה הוקס, אותה אימן לארי דרו, ובשש העונות הבאות שימש כעוזר מאמן בשארלוט בובקאטס/הורנטס (תחת סטיב קליפורד) ובדנוור נאגטס (תחת מייק מלון).[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]