אטלנטה הוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אטלנטה הוקס
Atlanta Hawks
לוגו המועדון
מידע כללי
שנת ייסוד 1946
מדינה ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
אולם ביתי פיליפס ארינה (19,445 מושבים)

אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית

ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית הדרום-מזרחי
היסטוריה טריי סיטיז בלקהוקס (1946-1951)
מילווקי הוקס (1951-1955)
סנט לואיס הוקס (1955-1968)
אטלנטה הוקס (הווה-1968)
בעלים טוני רסלר
מנכ"ל מייק בודנהולצר
מאמן מייק בודנהולצר
צבעי תלבושת צהוב, לבן, אדום, שחור
תארים
אליפויות ליגה‏ 1
1958
אליפויות אזוריות‏ 4
1957, 1958, 1960, 1961
תלבושת
מדי בית וחוץ של אטלנטה הוקס
Kit body vneckred.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts redsides.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body vneckred.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts redsides.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

אטלנטה הוקסאנגלית: Atlanta Hawks) היא קבוצת כדורסל הממוקמת בעיר אטלנטה, ג'ורג'יה שבארצות הברית ומשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה מהווה חלק מהבית הדרום-מערבי שבאזור המזרח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1946 - 1965: השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל המקורי של טריי-סיטיז בלקהוקס

המועדון נוסד בשנת 1946 כ"בפאלו ביזונס", ושיחק באולם באפלו ממוריאל אודיטוריום שבבאפלו, ניו יורק, כשבשורותיה משחק הגארד/פורוורד והמאמן-שחקן דיאנג'לו קינג. ב-27 בדצמבר 1946 ורק 13 משחקים בעונה הסדירה החליט הבעלים בן קרנר להעביר את המועדון לעיר מולין שבאילינוי, שהייתה באותו הזמן חלק מאזור הידוע בשם "שלוש הערים"[1] (כיום אזור זה ידוע בכינוי "ארבע הערים"). קרנר שינה את שם המועדון לטריי-סיטיז בלקהוקס כהתייחסות למלחמת הנץ השחור שנערכה בעיקר באילינוי. הבלקהוקס הפכו לאחת מ-17 המועדונים המקוריים לאחר האיחוד שנערך בשנת 1949 של ליגת ה-NBA בת ה-12 שנה וליגת ה-BAA בת ה-3 שנים. הבלקהוקס הגיעו למשחקי הפלייאוף בעונת הפתיחה של ליגת ה-NBA, תחת הנהגתו של המאמן רד אאורבך. אך, עונה לאחר מכן, לאחר שהמועדון בחר את בוב קוזי אך ביצעו טעות גסה כאשר העבירו את הזכויות עליו לשיקגו סטאגס (שבשלב מאוחר יותר העבירו את הזכויות עליו לבוסטון סלטיקס לאחר שהקבוצה התפרקה ובוצע דראפט מיוחד על שחקני המועדון), ההוקס נכשלו בניסיונם להגיע אל משחקי הפלייאוף. בשנת 1951, שינה המועדון מיקום ועבר למילווקי, ויסקונסין, והפך למילווקי הוקס. בשנת 1953, בחרו ההוקס את בוב פטיט, לימים MVP של ליגת ה-NBA. למרות זאת, היו ההוקס לאחת הקבוצות הגרועות בליגה, ובשנת 1955, עברו ההוקס שוב, הפעם לסנט לואיס, מיזורי, יריבתה של העיר מילווקי בתעשיית הבירה, והפכו לסנט לואיס הוקס.

לאחר שההוקס הצליחו להשתפר ולהתמודד בכל שנה עמוק יותר בתוך משחקי הפלייאוף הצליח המועדון לזכות בכמה תארים בבית בו שיחק. למרות ההצלחה, הפך הבעלים קרנר למודאג הכל הקשור לאולם המזדקן, בן 10,000 המקומות בו שיחקו עתה ההוקס, קייל אודיטוריום. מידי פעם שיחקו ההוקס באולם סנט לואיס ארינה (בעיקר נגד יריבות פופולריות), אך קרנר לא היה מוכן להעביר את הקבוצה באופן מלא לאולם כיוון שהוא לא תוחזק כראוי מאז שנות ה-40. קרנר היה מעוניין באולם חדש כדי להגדיל את הרווחים. אך, הוא נתקל בסירוב מהעיר בכמה הזדמנויות.

1965 - 1975: המעבר לאטלנטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968, נמכר המועדון ליזם הנדל"ן, טום קוזינס ולמושל מדינת ג'ורג'יה לשעבר קארל סאנדרס ועבר לאטלנטה, ג'ורג'יה. בעוד האולם החדש היה בשלבי בנייה, שיחקו ההוקס באולם של המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה אלכסנדר ממוריאל קוליסאום. זוכים בתואר הבית הראשון שלהם בעונת 1969-70 עם מאזן של 48-34 באזור המערב. חברת הבנייה של קוזינס פתחה במהרה את אולם האומי קולסאום, בן ה-16,500 מקומות, שהיה לאולם חדיש בעיר התחתית של אטלנטה, האולם שימש את ההוקס ואת קבוצת ה-NHL החדשה אטלנטה פליימס, בשנת 1972 כשלב הראשון בקומפלקס ענקי לספורט, משרדים, בית מלון, ומסחר, שכיום רובו משמש כיום כמרכז CNN.

השנים הראשונות לאחר מעבר ההוקס לאטלנטה הציגו קבוצה מוכשרת, שכללה שחקנים כריקי ג'ביס, ומייקל מגנלי. אך, לאחר תקופה זו של הצלחה, נכנס המועדון לתקופה של בנייה מחדש. תהליך הבנייה מחדש נראה בכיוון הנכון כאשר הקבוצה זכתה בבחירה הראשונה והשלישית בדראפט של שנת 1975. אך, הוא נכשל לאחר ששתי הבחירות, דייוויד תומפסון, וגיילורד מקלווין חתמו במועדונים בליגת ה-ABA.

1975 - 2004: תקופת הבעלים טד טרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזם רשת הכבלים והבעלים של אטלנטה ברייבס, טד טרנר, רכש את המועדון בשנת 1977 ושכר את יובי בראון לתפקיד המאמן הראשי. ההוקס היו לקבוצת הכדורסל היחידה בדרום מזרח ארצות הברית, כמו שהאטלנטה ברייבס היו לקבוצת המייג'ור ליג בייסבול היחידה באזור במהלך שנים רבות. בעלותו של טרנר על המועדונים הייתה כלי מרכזי בהשארותם של המועדונים באזור. יובי בראון נבחר למאמן השנה בשנת 1978. בעונת 1979-80, סיימו ההוקס את העונה הסדירה במאזן של 50-32, זכו בתואר אליפות הבית המרכזי. היה זה תואר האליפות הראשון שלה בבית המרכזי ותואר שני מאז מעברם לעיר אטלנטה. בשנת 1982, העביר המועדון אליו את דומיניק וילקינס, לאחר שזה נבחר כבחירה השלישית בדראפט של שנת 1982 על ידי יוטה ג'אז אך סירב לשחק שם, וקידם את מייק פראטלו לתפקיד המאמן הראשי שנה לאחר מכן. לאחר צניחה במספר הצופים, שיקו ההוקס 12 משחקי בית במהלך עונת 1984-85 באולם לקפרונט ארינה שבניו אורלינס, לואיזיאנה. בתקופה זו גם דומיניק וילקינס זכה בתחרות ההטבעות של משחק האולסטאר של שנת 1985 (מאוחר יותר זכה וילקינס שוב בשנת 1990) וזאת לאחר יריבות מדהימה עם מייקל ג'ורדן. שחקן נוסף של אטלנטה, ספאד ווב זכה אף הוא בתואר תחרות ההטבעות בשנת 1986. בעבור המשחקים ששוחקו בניו אורלינס קיבלו ההוקס תשלום מראש על סך 1.2 מיליון דולר מבארי מנדלסון כאשר הקבוצה מציגה מאזן של 6-6 במשחקים אלה.

בין השנים 1985-1989, היו ההוקס בין קבוצות הצמרת של הליגה, כשהם מסיימים את שנים אלה עם 50 ניצחונות ומעלה בכל עונה. המועדון זכה בתואר אליפות שלישית של הית בו שיחקו בעונת 1986-87 עם מאזן שיא של המועדון 57-25 בעונה הסדירה, הייתה זו האליפות השנייה של הבית המרכזי בה זכו. אך, הקבוצה לא הצליחה להתקדם מעבר לחצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, מפסידים בשלב זה למי שהיו או אלופות המזרח או אלופות ה-NBA, בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. לאחר מספר עונות בינוניות מונה לני וילקינס לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1993. בעונת 1993-94, וילקינס הוביל את המועדון ל-57 ניצחונות, משווה את שיא הניצחונות של המועדון בעונה הסדירה, זוכה באליפות בית רביעית מאז עבר המועדון לאטלנטה והשלישית בבית המרכזי, וילקינס גם זכה בתואר מאמן השנה באותה עונה. אך, הקבוצה נפלה שוב במשחקי הפלייאוף, מפסידה לאינדיאנה פייסרס בשישה משחקים בחצי גמא המזרח. העונה גם נפגמה עם העברתו של דומיניק וילקינס, שנשאר הקלע המצטיין של המועדון בכל הזמנים, תמורת דני מאנינג, שבמהרה עזב תחת סעיף שחקן חופשי לפיניקס לאחר סיומה של העונה. בשנת 1995, שבר לני וילקינס את שיא הניצחונות למאמן (שהוחזק קודם על ידי רד אאורבך) עם 939 ניצחונות בקריירה. ההוקס השיגו שתי עונות נוספות של 50 נצחות ויותר במהלך העונה הסדירה בשנים 1997, 1998, כאשר הסנטר, דיקמבה מוטומבו, זוכה בפרס שחקן ההגנה של העונה ב-NBA בשתי עונות אלה, הפורוורד אלן הנדרסון זכה בפרס השחקן המשתפר של השנה. בעונת 1999 שהייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים הצליחו ההוקס להשיג מאזן של 31 ניצחונות, אך ההוקס לא הצליחו להתקדם מעבר לסיבוב השני של הפלייאוף בשנים אלה.

בשנת 1999, ביצעו ההוקס טרייד על סטיב סמית' לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת אייזיאה ריידר וג'ים ג'קסון. סמית' היה אחד מהשחקנים הפופולרים ביותר של ההוקס במהלך שנות ה-90 ולא מכבר זכה בגביע האזרחות של ג. וולטר קנדי בעבור פעילויות הצדקה הרבות שנטל בהן חלק. בניגוד לו, סבל ריידר מהיסטוריה של בעיות התנהגות בתוך ומחוץ למגרש. התנהגותו הבעייתית של ריידר המשיכה לאחר הגיעו לאטלנטה. ריידר החמיץ את יום מחנה אימונים הראשון ואחר לשני משחקים. לאחר שנפוצו שמועות כי עישן מריחואנה במלון באורלנדו במהלך מסע משחקים בחודש ינואר, תבעה הנהלת הליגה כי יתתף בייעוץ לגמילה מסמים, וקנסה אותו ב-200,000 דולר עד שהסכים להשתתף. כאשר הופיע באיחור למשחק בחודש מארס, שחררה אותו הנהלת המועדון. שנה לאחר מכן העבירו ההוקס גם את ג'קסון. הטרייד של סמית'/ריידר שלח את ההוקס לסחרור מטה; והם לא הצליחו לחזור אל הפלייאוף במשך תשע העונות הבאות.

בשנת 2001, בחרו ההוקס את הכוכב הספרדי פאו גאסול כבחירה השלישית בדראפט, אך הזכויות עליו הועברו לממפיס גריזליס בטרייד שכלל את שריף עבדור-רחים. בחודש פברואר, 2004, שיחק עבור ההוקס שחקן האול סטאר ראשיד וולאס משחק אחד. וואלאס הועבר להוקס מפורטלנד טרייל בלייזרס יחד עם וסלי פרסון תמורת עבדור-רחים, ת'יאו ראטליף, ודן דיקאו.[2] במשחקו היחיד בעבור ההוקס, השיג וולאס: 20 נקודות, 6 ריבאונדים, 5 חסימות, 2 אסיסטים, חטיפה אחת, בהפסדם של ההוקס לניו ג'רזי נטס. לאחר משחק זה הועבר וואלאס לדטרויט פיסטונס בטרייד שכלל גם את הבוסטון סלטיקס. בתורם, שלחה דטרויט את הגארד בובי סורה, ואת הסנטר זליקו רבראצ'ה, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט לאטלנטה. הסלטיקס שלחו גם את הפורוורד כריס מילס לאטלנטה כדי להשלים את העסקה.[3] בשנת 2003, ארחה אטלנטה את משחק האול סטאר, האחרון שנערך באזור המזרח בתשע השנים האחרונות.

2004 - 2013: תקופת ג'ו ג'ונסון וג'וש סמית'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ, 2004, נמכר המועדון לקבוצת משקיעים בשם אטלנטה ספיריט LLC על ידי הקונגלומרט טים וורנר (שירשו את ההוקס יחד עם האטלנטה ברייבס עם המיזוג עם חברת טרנר ברודקסטינג סיסטם, בשנת 1996), יחד עם קבוצת ההוקי אטלנטה טראשרס, איתם חלקו ההוקס את האולם פיליפס ארינה, שהחליף את אולם האומני. לאחר השינוי בבעלות על המועדון המשיכו ההוקס להאבק. בעונת 2004-05, היו ההוקס לקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה עם 13 ניצחונות בלבד (חמש פחות מהקבוצה החדשה שארלוט בובקאטס והניו אורלינס הורנטס החלשה). היה זה בשנה זו שג'וש סמית' מההוקס זכה בתחרות ההטבעות במשחק האול סטאר. למרות מאזנם הגרוע בתום העונה הסדירה, זכו ההוקס רק בבחירה השנייה בדראפט של שנת 2005 (הבחירה הראשונה הלכה למילווקי באקס). עם הבחירה השנייה, בחרו ההוקס את מרווין ויליאמס מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית. שנה קודם לכן, בחרו ההוקס את ג'וש צ'ילדרס ואת ג'וש סמית'. בדראפט של שנת 2006, בחרו ההוקס את כוכב של אוניברסיטת דיוק, שלדן ויליאמס, כבחירה החמישית של הסיבוב הראשון.

בקיץ של שנת 2005, השלימו ההוקס עסקה של "החתם והעבר" (sign and trade) עם הפיניקס סאנס כדי לקבל את ג'ו ג'ונסון תמורת בוריס דיאו ושתי בחירות דראפט עתידיות ראשונות. כמו כן החתימו ההוקס את זאזא פאצ'וליה מהמילווקי באקס. שינויים אלה התרחשו לאחר מה שנראה כמאבקי כוח בין הבעלים של המועדון שנמשכו כמעט שלושה שבועות לפני שהעסקאות נחתמו.[4]

סמל חלופי של המועדון אטלנטה הוקס

תקווה וגאולה ממצבה העגום של הקבוצה החלו להופיע באופק בתחילת שנת 2007. כאשר ההוקס זכו במקום השלישי בבחירת הדראפט של אותה שנה, ההוקס הטיבו ובחרו את אל הורפורד מאוניברסיטת פלורידה. הורפורד כמעט והצליח להשיג ממוצעים דו ספרתיים בעונת הרוקי שלו, והוא היה היחיד שנבחר פה אחד לנבחרת הרוקיז של העונה, כמו כן, הוא היה מועמד לפרס רוקי השנה. העונה נפתחה בצורה חיובית כאשר ההוקס גברו במשחק הראשון על דאלאס מאבריקס 101-94, ומעלים את רף התקווה של אוהדי הקבוצה. הפעם האחרונה בה הצליח המועדון לנצח את משחק פתיחת העונה היה בשנת 1998, שהייתה גם העונה האחרונה בה הגיעה המועדון למשחקי הפלייאוף. לכבוד עונת 2007-08, עדכנו ההוקס את צבעי המדים שלהם לכחול, אדום ולבן, מציינים את הפעם הראשונה בה השתמש המועדון בצבעים אלה מאז ימיהם בסנט לואיס.

באמצע העונה בצעו ההוקס טרייד שהעביר אליהם את מייק ביבי המריץ יותר את תקוות הפלייאוף. בזמן שהתבצע הטרייד היו ההוקס במאזן של 22-28, ולאחר מכן הם הצליחו לנצח 15 מ-32 המשחקים האחרונים של העונה וסיימו את העונה הסדירה במאזן של 37-45. אף על פי שההוקס סיימו את העונה במאזן שלילי, הם הצליחו להתברג לפלייאוף לראשונה מאז שנת 1999. היה זה במהלך הפלייאוף שההוקס התחילו להראות שיפור, דוחפים את מי שלאחר מכן הפכה לאלופת ה-NBA בוסטון סלטיקס לשבעה משחקים. ההוקס הצליחו לנצח את כל שלושת משחקי הבית שלהם בפיליפס ארינה, שארח לראשונה את משחקי הפלייאוף והתמלא עד אפס מקום לראשונה בתולדות המועדון.

מדי הקבוצה בהווה

עונת 2008-09 ראתה את ההוקס מנצחים 47 משחקים, ומסיימים את העונה במאזן חיובי לראשונה מא שנת 1999. עם סגל שחקנים שנותר כמעט ללא שינוי מהעונה הקודמת הצליחו ההוקס לקחת צעד נוסף קדימה בהתפתחות שלהם. גם הפעם נדחפו ההוקס לסדרה בת שבעה משחקים, בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך הפעם נהנו מיתרון ביתיות במשחק המכריע, את יתרון זה נצלו כדי לנצח את דרת הפלייאוף לראשונה מאז שנת 1999 נגד מיאמי היט. ההוקס הודחו בסוויפ בידי קליבלנד קאבלירס 4-0 בחצי גמר המזרח.

עונת 2009-10 הראתה שיפור נוסף אצל ההוקס, הקבוצה נצחה 53 משחקים במהלך העונה הסדירה, עונה ראשונה עם 50+ ניצחונות לראשונה משנת 1997. אל הורפורד נבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר, ויחד עם ג'ו ג'ונסון, סימנה בחירה זו כי ההוקס שלחו לראשונה מאז שנת 1998 שני שחקנים למשחק האול סטאר. הפלייאוף, לעומת זאת, היה חזרה על השנה הקודמת. ההוקס גברו על מילווקי באקס בסדרה ארוכה וקשה לאחר שבעה משחקים, אך הם הובסו 4-0 בידי אורלנדו מג'יק בחצי גמר המזרח, כאשר כל אחד מהמשחקים היה חד צדדי לחלוטין. לאחר העונה, פיטרו ההוקס את המאמן מייק וודסון ומינו במקומו את לארי דרו.

בעונת 2010-11 נסוגו ההוקס צעד לאחור, כשסיימו את העונה הסדירה עם 44 ניצחונות, אף על פי שהרפורד וג'ונסון נבחרו לנבחרת האול סטאר של המזרח. באמצע העונה העבירו ההוקס את מייק ביבי לוושינגטון ויזארדס תמורת קירק היינריך, בתקווה שיחליף את יכולתיו ההגנתיות של ביבי. אך המצב רק הורע כאשר ההוקס הפסידו את ששת המשחקים האחרונים של העונה. למרות זאת, בפלייאוף ההוקס המריאו שוב, כאשר הם נוקמים באורלנדו מג'יק על ההפסד בעונה הקודמת בסדרה של שישה משחקים. אך, ההוקס נעצרו שוב בחצי גמר המזרח לאחר שהפסידו לשיקגו בולס בשישה משחקים.

נכון להיום ההוקס מחזיקים במקום השני (לאחר הסקרמנטו קינגס) ברצף השנים ללא תואר אליפות. כל ההופעות בסדרת הגמר והאליפות היחידה של המועדון התרחשו כאשר הקבוצה הייתה בסנט לואיס. בינתיים, המועדון נכשל לעבור את מחסום חצי הגמר האזורי (הסיבוב השני של הפלייאוף) מאז עברו לאטלנטה, שעתה עומד על 44 עונות. סיבה עיקרית לכשלונות הרבים של המועדון ניתן לתלות בהיסטוריה העגומה של ההוקס בבחירות דראפט. מאז שנת 1980, בחרו ההוקס סך הכל שלושה שחקנים שנבחרו למשחק האול סטאר (דוק ריברס, קווין ויליס, ואל הורפורד; דומיניק וילקינס נבחר למעשה על ידי היוטה ג'אז והועבר להוקס כמה חודשים לאחר הדראפט). למעשה, הרפורד הוא שחקן ההוקס היחיד ששיחק במשחק האול סטאר מאז שנבחר ויליס בשנת 1984, והוא גם השחקן הסיבוב הראשון היחיד שנבחר מההוקס בתשע שנות הבצורת ממשחקי הפלייאוף שחווה המועדון.

באוגוסט, 2011, נודע כי איש העסקים מקליפורניה אלכס מרואלו יהפוך לבעל רוב המניות של המועדון,[5] בנובמבר, עקב שביתת השחקנים, התבטלה העסקה.[6]

2013 - הווה: תקופת מייק בודנהולצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מספר שנים של דשדוש וחוסר הצלחה, הוחתם ב-2012 דני פרי, שהיה סגן נשיא סן אנטוניו ספרס, ובעונת 2013-2014 מינה את מייק בודנהולצר, שהיה עוזר מאמן בסן אנטוניו, למאמן.[7]

כבר בעונתו הראשונה הוביל את ה"הוקס" לפלייאוף, שם נפגשו עם המדורגת ראשונה במזרח, אינדיאנה פייסרס. ההוקס, שהיו מדורגים במקום השמיני, הצליחו למתוח את הסדרה מול הקבוצה מהמקום הראשון לסדרה של שבעה משחקים, אך בסופם גברה אינדיאנה.

את עונת 2014/2015, סיימו ההוקס עם המאזן הטוב ביותר במזרח והטוב בתולדות הקבוצה. הצלחתו של בודנהולצר מתעצמת מכיוון שבקבוצה לא שיחקו שחקנים שנחשבים מהטופ העולמי. ושחקנים דוגמת קייל קורבר ג'ף טיג ופול מילסאפ הצטיינו תחת שרביטו. בסיום העונה נבחר בודנהולצר למאמן השנה.[8] בפלייאוף הגיעו ההוקס עד לגמר המזרח בו הפסידו לקליבלנד קאבלירס.

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת טבלת מאמני הקבוצה לחצו על "הצגה" משמאל           
# שם כהונה משחקים ניצחונות הפסדים  %ניצחונות משחקים ניצחונות הפסדים  %ניצחונות הישגים הערות
עונה סדירה פלייאוף
1 רוג'ר פוטר 1949 7 1 6 .143 [9]
2 רד אאורבך 1949 57 28 29 .491 3 1 2 .333 אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA.[10] [11]
3 דייב מקמילן 1950 23 9 14 .391 [12]
4 ג'וני לוגן 1950 3 2 1 .667 [13]
5 מייק טודורוביץ' 1950 42 14 28 .333 [14]
6 דוקסי מור 1951 66 17 49 .258 [15]
7 אנדרו לביין 1952-1953
1953-1954
117 38 79 .325 [16]
8 רד הולצמן 1953
1954-1956
203 83 110 .409 9 4 5 .444 אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA.[10] [17]
9 סלייטר מרטין 1956 8 5 3 .625 [18]
10 אלכס האנום 1957
1957-1958
103 56 47 .544 23 16 7 .696 אלופת ה-NBA‏[19] [20]
11 אנדי פיליפ 1958 10 6 4 .600 [21]
12 אד מקאולי 1958
1959-1960
137 89 48 .650 20 9 11 .450 [22]
13 פול סימור 1960-1961 93 56 37 .602 12 5 7 .417 [23]
אנדרו לביין 1961-1962 60 20 40 .333 [16]
14 בוב פטיט 1961 6 4 2 .667 [24]
15 הארי גלאטין 1962-1964 193 111 82 .575 23 12 11 .522 מאמן השנה ב-NBA‏ (1962/1963).[25] [26]
16 ריצ'י גארין 1964-1969
1970-1971
618 327 291 .529 60 26 34 .434 מאמן השנה ב-NBA‏ (1967/1968).[25] [27]
17 קוטון פיטסימונס 1972-1975 320 140 180 .438 6 2 4 .333 [28]
18 באמפר טורמולן 1975 8 1 7 .125 [29]
19 יובי בראון 1976-1980 407 199 208 .489 16 6 10 .375 מאמן השנה ב-NBA‏ (1977/1978).[25] [30]
20 מייק פראטלו 1980 3 0 3 .000 [31]
21 קווין לאורי 1981-1983 164 85 79 .518 5 1 4 .200 [32]
מייק פראטלו 1984-1989 574 324 250 .564 40 18 22 .450 מאמן השנה ב-NBA‏ (1985/1986).[25] [31]
22 בוב וייס 1990-1992 246 124 122 .504 8 2 6 .250 [33]
23 לני וילקינס 1993-1999 542 310 232 .572 47 17 30 .362 מאמן השנה ב-NBA‏ (1993/1994).[25] אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA[10] [34]
24 לון קרוגר 2000-2002 191 69 122 .361 [35]
25 טרי סטוטס 2002-2003 137 52 85 .380 [36]
26 מייק וודסון 2004-2009 492 206 286 .419 29 11 18 .379 [37]
27 לארי דרו 2010-2013 230 128 102 .557 24 10 14 .417 [38]
28 מייק בודנהולצר 2013-הווה 246 146 100 .593 19 11 8 .579 מאמן השנה ב-NBA‏ (2014/2015).[25] [39]

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2015/2016.[40] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:


פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה



שחקנים שגופייתם הופרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
9 בוב פטיט פאוור פורוורד 1965-1954 1971
21 דומיניק וילקינס סמול פורוורד 1994-1982 2001
23 לו האדסון קלע, סמול פורוורד 1977-1966 1977
40[א] ג'ייסון קולייר סנטר 2005-2004 -
55 דיקמבה מוטומבו סנטר 2001-1996 2015
- טד טרנר בעלים 2001-1977 2004
  1. ^ הגופייה לא הועלתה לתקרת האולם באופן רשמי.

סגל שחקנים בעונת 2016/2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל אטלנטה הוקס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG/SF 24 ארצות הבריתFlag of the United States.svg קנט בייזמור 1.96 מטרים 1 ביולי 1989 אוניברסיטת אולד דומיניון
SF 95 ארצות הבריתFlag of the United States.svg דיאנדרה במברי 1.98 מטרים 4 ביולי 1994 אוניברסיטת סנט ג'וזפס
PG 5 ארצות הבריתFlag of the United States.svg מלקולם דילייני 1.91 מטרים 11 במרץ 1989 אוניברסיטת וירג'יניה טק
SG/SF 10 ארצות הבריתFlag of the United States.svg טים הארדוויי הבן 1.98 מטרים 16 במרץ 1992 אוניברסיטת מישיגן
PG 12 ארצות הבריתFlag of the United States.svg קירק היינריך (ח) 1.93 מטרים 2 בינואר 1981 אוניברסיטת קנזס
C 8 ארצות הבריתFlag of the United States.svg דווייט האוורד 2.11 מטרים 8 בדצמבר 1985 אטלנטה קריסצ'ן*
PF 43 ארצות הבריתFlag of the United States.svg כריס האמפריז 2.06 מטרים 6 בפברואר 1985 אוניברסיטת מינסוטה
PG/SG 3 ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'רט ג'ק 1.91 מטרים 28 באוקטובר 1983 המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה
SG/SF 26 ארצות הבריתFlag of the United States.svg קייל קורבר 2.01 מטרים 17 במרץ 1981 אוניברסיטת קרייטון
PF 4 ארצות הבריתFlag of the United States.svg פול מילסאפ (ק) 2.03 מטרים 10 בפברואר 1985 אוניברסיטת לואיזיאנה טק
C 31 ארצות הבריתFlag of the United States.svg מייק מוסקאלה 2.11 מטרים 1 ביולי 1991 אוניברסיטת באקנל
SF 12 ארצות הבריתFlag of the United States.svg טוריין פרינס 2.03 מטרים 22 במרץ 1994 אוניברסיטת ביילור
PG 17 גרמניהFlag of Germany.svg דניס שרדר 1.85 מטרים 15 בספטמבר 1993 גרמניה
PF 32 ארצות הבריתFlag of the United States.svg מייק סקוט 2.03 מטרים 16 ביולי 1988 אוניברסיטת וירג'יניה
SG/SF 25 שווייץFlag of Switzerland.svg תאבו ספולושה 2.01 מטרים 2 במאי 1984 שווייץ
C 11 ברזילFlag of Brazil.svg טיאגו ספליטר 2.11 מטרים 1 בינואר 1985 ברזיל
C 22 כף ורדהFlag of Cape Verde.svg וולטר טבארס 2.21 מטרים 22 במרץ 1992 כף ורדה
מאמן:

ארצות הבריתFlag of the United States.svg מייק בודנהולצר


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההיסטוריה של אטלנטה הוקס באתר הקבוצה
  2. ^ כתבה על ההעברה באתר CBC
  3. ^ תיאור העסקה באתר ה-NBA
  4. ^ ידיעה בנושא באתר אטלנטה הוקס
  5. ^ ידיעה באתר גלובס
  6. ^ סוכנויות הידיעות, מכירת אטלנטה הוקס בוטלה, באתר כלכליסט, 9 בנובמבר 2011
  7. ^ אטלנטה מינתה את עוזרו של פופוביץ' למאמן, באתר ‏mako‏‏, ‏29 במאי 2013‏
  8. ^ בודנהולצר נבחר למאמן העונה הסדירה ב-NBA, באתר ONE‏, 21 באפריל 2015
  9. ^ סטטיסטיקת האימון של רוג'ר פוטר
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 רשימת עשרת המאמנים הגדולים באתר אינציקלופדיית ה-NBA
  11. ^ סטטיסטיקת האימון של רד אאורבך
  12. ^ סטטיסטיקת האימון של דייב מקמילן
  13. ^ סטטיסטיקת האימון של ג'וני לוגן
  14. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק טודורוביץ'
  15. ^ סטטיסטיקת האימון של דוקסי מור
  16. ^ 16.0 16.1 סטטיסטיקת האימון של אנדרו לביין
  17. ^ סטטיסטיקת האימון של רד הולצמן
  18. ^ סטטיסטיקת האימון של סלייטר מרטין
  19. ^ ההיסטוריה של אטלנטה הוקס
  20. ^ סטטיסטיקת האימון של אלכס האנום
  21. ^ סטטיסטיקת האימון של אנדי פיליפ
  22. ^ סטטיסטיקת האימון של אד מקאולי
  23. ^ סטטיסטיקת האימון של פול סימור
  24. ^ סטטיסטיקת האימון של בוב פטיט
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 25.3 25.4 25.5 רשימת הזוכים בפרס מאמן השנה ב-NBA‏
  26. ^ סטטיסטיקת האימון של הארי גלאטין
  27. ^ סטטיסטיקת האימון של ריצ'י גארין
  28. ^ סטטיסטיקת האימון של קוטון פיטסימונס
  29. ^ סטטיסטיקת האימון של באמפר טורמולן
  30. ^ סטטיסטיקת האימון של יובי בראון
  31. ^ 31.0 31.1 סטטיסטיקת האימון של מייק פראטלו
  32. ^ סטטיסטיקת האימון של קווין לאורי
  33. ^ סטטיסטיקת האימון של בוב וייס
  34. ^ סטטיסטיקת האימון של לני וילקינס
  35. ^ סטטיסטיקת האימון של לון קרוגר
  36. ^ סטטיסטיקת האימון של טרי סטוטס
  37. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק וודסון
  38. ^ סטטיסטיקת האימון של לארי דרו
  39. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק בודנהולצר
  40. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com