דיק מוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיק מוטה
Dick Motta
מוטה בשנת 1971
מוטה בשנת 1971
לידה 3 בספטמבר 1931 (בן 90)
מידווייל, יוטה, ארצות הברית
עמדה מאמן
גובה 1.78 מטרים
מכללה אוניברסיטת המדינה של יוטה
קבוצות כמאמן
1962–1968
1968–1976
1976–1980
1980–1987
1990–1991
1994–1996
1996–1997
אוניברסיטת המדינה של ובר
שיקגו בולס
וושינגטון בולטס
דאלאס מאבריקס
סקרמנטו קינגס
דאלאס מאבריקס
דנוור נאגטס
הישגים כמאמן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978)
מאמן השנה ב-NBA(1971)
מאמן במשחק האולסטאר של ה-NBA(1979)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1973–1976 שיקגו בולס

ג'ון ריצ'רד "דיק" מוטהאנגלית: John Richard "Dick" Motta; נולד ב-3 בספטמבר 1931) היה בעברו מאמן כדורסל אמריקאי, אשר אימן בליגת ה-NBA בין השנים 19681997. לאורך הקריירה שימש כמאמן הראשי של 5 קבוצות שונות ב-NBA, והוביל את קבוצותיו למאזן כולל של 935 ניצחונות לעומת 1,017 הפסדים (47.9%) בעונה הסדירה, ו-56 ניצחונות לעומת 70 הפסדים (44.4%) בשלב הפלייאוף.[1]

בעונת 1970/1971 זכה בפרס מאמן השנה ב-NBA כמאמן שיקגו בולס, ובעונת 1977/1978 הוביל את וושינגטון בולטס לזכייתה היחידה באליפות ה-NBA. לאורך הקריירה אימן מוטה ב-1,952 משחקי עונה סדירה בסך הכול, אשר מציבים אותו במקום השביעי בתולדות הליגה.[2]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטה נולד בעיר מידווייל שביוטה, ובבגרותו למד בבית הספר לחקלאות של אוניברסיטת המדינה של יוטה. בשנים הבאות אימן קבוצות כדורסל של חטיבות ביניים באיידהו, ולתקופה קצרה שירת בחיל האוויר של ארצות הברית.[3]

ובר סטייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 מונה למאמן קבוצת הכדורסל באוניברסיטת המדינה של ובר ("ובר סטייט ויילדקטס") אשר באוגדן, יוטה, וב-6 עונותיו בתפקיד רשמה הקבוצה מאזן כולל של 120 ניצחונות ו-33 הפסדים. בעונת 1967/1968 הוביל את הקבוצה להעפלתה הראשונה אי פעם לטורניר אליפות המכללות, ממנו הודחה בסיבוב הראשון מול אוניברסיטת המדינה של ניו מקסיקו, בה שיחק סם לייסי.[4] בקיץ 1968 עזב את ובר סטייט, והוחלף על ידי עוזרו פיל ג'ונסון.

שיקגו בולס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונתו השלישית של המועדון, 1968/1969, מונה מוטה למאמן הראשי של שיקגו בולס, במקומו של ג'וני קר. בארבע העונות 19701973 הודחו הבולס בסיבוב הפלייאוף הראשון, ובעונות 1974 ו-1975 הפסידו בגמר האזור המערבי מול מילווקי באקס וגולדן סטייט ווריורס, בהתאמה. בעונת 1970/1971, בה רשמה שיקגו שיפור של 12 ניצחונות לעומת העונה הקודמת (51–31), זכה מוטה בפרס מאמן השנה ב-NBA. לאורך התקופה הובילו את הקבוצה השחקנים צ'ט ווקר, בוב לאב, ג'רי סלואן, נורם ואן ליר וטום בורווינקל. במאי 1976 התפטר מוטה מתפקידו, לאחר 8 עונות רצופות בשיקגו בהן רשמו הבולס מאזן כולל של 356 ניצחונות ו-300 הפסדים (54.3%).

וושינגטון בולטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1976 מונה למאמן וושינגטון בולטס, במקומו של קיי. סי. ג'ונס. בעונת 1977/1978 העפילה הקבוצה לגמר ה-NBA בפעם השלישית בתולדותיה, לאחר שגברה על אטלנטה הוקס, סן אנטוניו ספרס ופילדלפיה 76' בשלושת הסיבובים הראשונים, על אף שהעפילה לפלייאוף מהמקום השלישי בלבד באזור המזרחי ולא החזיקה ביתרון ביתיות מאז הסיבוב השני. בסדרת הגמר גברו הבולטס על סיאטל סופרסוניקס בתוצאה 4–3, בדרך לזכייתם הראשונה באליפות ה-NBA. וס אנסלד, הקלעי השביעי של הקבוצה בסדרת הגמר (9.0 נקודות למשחק), זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בשל הצטיינותו בהגנה ובריבאונד, ולצדו בלטו הפורוורדים אלווין הייז ובוב דאנדרידג'. הייתה זו האליפות הראשונה של קבוצת ספורט מקצוענית מוושינגטון, מאז שזכתה וושינגטון רדסקינס באליפות ה-NFL בשנת 1942. לאחר הזכייה באליפות אמר עליה מוטה: "מה שהפך את האליפות למדהימה כל כך הוא העובדה שלא היינו אמורים לזכות בה. עברנו דרך ארוכה. רוב האנשים לא נתנו לנו סיכוי, אבל לכל הדרך הרגשתי שאנחנו מסוגלים לכך".[5]

בעונה העוקבת השיגו הבולטס את מאזן הניצחונות הטוב בליגה, 54–28, והעפילו לגמר ה-NBA בפעם השנייה ברציפות. בסדרת הגמר עצמה, בה שוב התמודדה מול סיאטל, הפסידה וושינגטון בתוצאה 1–4. בעונת 1979/1980 אכזבו הבולטס כשהעפילו לפלייאוף מהמקום השישי בלבד במזרח, והודחו ממנו כבר בסיבוב הראשון. בסיום אותה עונה התפטר מוטה מתפקיד המאמן, לאחר 4 עונות, והוחלף על ידי ג'ין שו.

דאלאס מאבריקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 מינתה דאלאס מאבריקס את מוטה למאמן הראשי של הקבוצה, לקראת עונת הבכורה של המועדון. את עונת 1980/1981 סיימו המאבריקס עם המאזן הגרוע בליגה, 15–67, אולם בכל אחת משש העונות הבאות שיפרה הקבוצה את מאזנה תחת מוטה. בעונת 1983/1984 העפילה דאלאס לראשונה לפלייאוף ה-NBA, ואף גברה על סיאטל סופרסוניקס (3–2) בסיבוב הראשון בטרם הודחה על ידי לוס אנג'לס לייקרס (1–4) בחצי גמר המערב. בעונת 1985/1986 שחזרה הקבוצה את הישג ההעפלה לחצי גמר המערב, בו הפסידה בשנית מול הלייקרס, בתוצאה 2–4. את עונתו האחרונה של מוטה בדאלאס, 1986/1987, סיימו המאבריקס במקום השני באזור המערבי, עם מאזן 55–27, אך הודחו מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון, על ידי הסופרסוניקס. במאי 1987 החליף ג'ון מקלאוד את מוטה בתפקיד המאמן, לאחר 7 עונות רצופות. לאורך התקופה, בה העמידה הקבוצה מאזן כולל של 267 ניצחונות ו-307 הפסדים (46.5%), בלטו בה השחקנים ג'יי וינסנט, מארק אגוויר, רולנדו בלאקמן, סם פרקינס ודרק הרפר.

סקרמנטו קינגס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 1989/1990 מונה למחליפו של ג'רי ריינולדס כמאמן סקרמנטו קינגס, וכשנתיים לאחר מכן, בדצמבר 1991, פוטר מהתפקיד. לאורך התקופה, אשר השתרעה על פני 3 עונות שונות, רשמו הקינגס 48 ניצחונות ו-113 הפסדים תחת מוטה.

החזרה לדאלאס מאבריקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1994/1995 חזר לאמן את דאלאס מאבריקס, במקומו של המאמן קווין באקנר. באותה עונה ניצחו המאבריקס 23 יותר משחקים מאשר בעונה הקודמת (36), אולם בעונת 1995/1996 רשמה הקבוצה מאזן מאכזב 26–56, על אף יכולת מעודדת מצד השחקנים הצעירים ג'ייסון קיד, ג'ים ג'קסון וג'מאל משבורן. בשתי העונות לא העפילה דאלאס לפלייאוף.

דנוור נאגטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 13 משחקים בעונת 1996/1997 החליף את ברני ביקרסטאף כמאמן דנוור נאגטס, אשר רשמה תחתיו מאזן שלילי 17–52 עד לסיום העונה. באפריל 1997 פוטר מוטה מתפקידו בדנוור, ופרש מאימון. באותה העת היה ביל פיץ' המאמן היחיד בתולדות ה-NBA אשר אימן במספר רב יותר של משחקים מאשר מוטה (1,968 לעומת 1,952).[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטטיסטיקות האימון של מוטה ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  2. ^ 1 2 סטטיסטיקות כל מאמני ה-NBA, באתר basketball-reference.com
  3. ^ השמרו, האיש הקטן-גדול כאן, באתר ספורטס אילוסטרייטד, 25 באוקטובר 1971
  4. ^ סטטיסטיקות קריירת האימון של מוטה בליגת המכללות, באתר sports-reference.com
  5. ^ כאשר וושינגטון הלכה לאופרה, באתר וושינגטון ויזארדס, 8 באפריל 2003