בונצ'וקלו טרלה
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
טורקיה  |
| קואורדינטות | 37°31′46″N 41°49′56″E / 37.529444°N 41.832361°E |
 | |
  | |
בונצ'וקלו טרלה (בטורקית: Boncuklu Tarla, בתרגום לעברית: שדה חרוזים) הוא אתר ארכאולוגי של ישוב פרהיסטורי, מלפני כ־12,000 שנים, בצפון מסופוטמיה, בנפת דרגצ'יט (Dargeçit), כ-125 ק"מ ממזרח לעיר מרדין (Mardin) בדרום מזרח טורקיה. התל נתגלה בשנת 2008 במהלך הסקר הארכאולוגי, שנערך לפני בניית סכר איליסו (Ilısu) על נהר החידקל. השם, שדה חרוזים, ניתן לו על ידי תושבי הכפר הסמוך בגלל שפע החרוזים שנמצאו שם במהלך פעילותם החקלאית.[1][2][3][4]
האתר מכיל ממצאים עשירים מההיסטוריה של האנושות, מאז התקופה האפיפלאוליתית המאוחרת ועד התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית ב' (PPNB - en). האתר טרם נחשף במלואו אך הנתונים שהצטברו בינתיים מציגים אתר שהיה מיושב לאורך יותר מ-5,000 שנים, בין 12,500 ל-7,000 שנים לפני תקופתנו.[3] התמשכות ההתיישבות באתר יכולה להעיד על התהליך של המהפכה הנאוליתית במזרח אנטוליה. האתר מספק את אחת העדויות ההיסטוריות הברורות הראשונות של ארגון חברתי והתמחות באדריכלות,[4] על כיצד עוצבו המבנים החברתיים-תרבותיים-דתיים, והחברתיים-כלכליים של התקופה, שהיו הגורמים הקובעים בהיווצרות וארגון המרחב הכפרי של יישובי התקופה הנאוליתית.[5] כמו כן, האתר מספק מידע חשוב על המעבר מאורח חיים של ציידים לקטים לחיים של יושבי קבע המייצרים מזון, על תהליך הביות של חיטה ושעורה, ועל ביות עיזים וכבשים.[1][3]
האתר יושב על רמה בגובה של 500 מ', מוקף הרים המתנשאים לגובה של 1,500 מ', ומשקיף על נהר (Nevala Maherk) שנשפך לחידקל כ-2 ק"מ במורד הזרם. מול האתר, ישנו הר געש, שפעילותו מהווה מקור למשאבי בזלת בשפע ולנביעה של מי גופרית, המשמשים כמתקן תרמי מתחת לרמה, במרחק דקות ספורות מהאתר.[4]
החפירות הארכאולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התל בונצ'וקלו טרלה נתגלה בשנת 2008 במהלך סקר ארכאולוגי. החפירות באתר החלו בשנת 2012 בחסות מוזיאון מרדין, במסגרת עבודות תיעוד והצלה של נכסי התרבות שנותרו באזור סכר איליסו ופרויקט תחנת הכוח ההידרואלקטרית.[6] בשנת 2017 הצטרף, לסבב חפירות שני, ד"ר ארגול קודאש (Ergül Kodaş) מאוניברסיטת מרדין ארטוקלו (Artuklu). עונת חפירות שלישית התנהלה בשנת 2019,[2][4] ועונת החפירות הרביעית הסתיימה בשנת 2021.
בונצ'וקלו טרלה נחשב לאתר חשוב ביותר בגלל העושר הייחודי של הממצאים שמלמדים על תהליך הנאוליתיזציה (המהפיכה הנאוליתית).[4] לפי ניתוח הממצאים באתר, מחקרי מעבדה ותיארוך על פי פחמן-14, נמצא, שבאתר יש לפחות כשש שכבות התיישבות מאז התקופה האפיפלאוליתית המאוחרת ועד סוף התקופה הנאוליתית קדם קרמית ב'.[2]
החפירות חשפו שרידים אדריכליים שונים, בתים פרטיים, מבני ציבור ואכסון, וממצאים שונים אחרים. נמצאו כ־130 שלדים, למעלה מ-100 אלף חרוזים ותכשיטים, וכן כלים וחפצים לשימוש יומיומי, שנמצאו ברבדים תרבותיים שונים.[6] כמו כן נמצאו שרידים ארכיאובוטניים (אנ') של דגנים, קטניות, אגוזים ועוד.[5][7][8]
המבנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקרים מיינו את המבנים שנחשפו בכפר לארבעה סוגים ייחודיים: מבנים קהילתיים, בתי מגורים, מקומות אחסון, ומרחבים משותפים לא בנויים. המבנים בנויים מאבנים קטנות שטויחו בבוץ, והרצפות עשויות מחלוקי נחל ואדמה חבוטה. המבנה הקהילתי, שנתגלה תחילה, ממוקם במרכז קבוצת בתים בגדלים וצורות משתנות. מבין הבתים שנחשפו, מבנה קהילתי זה, הוא המבנה היחיד בעל צורה רבועה, ואילו מבני המגורים הם עגולים או מעוגלים בפינותיהם. בין הבתים קיימים מרחבים משותפים נוספים שאינם בנויים המאפשרים תנועה.[2]
הבניין הקהילתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבניין הקהילתי שנחשף בבונצוקלו טרלה בחפירות 2017 ו- 2019, שאותו כינו "מקדש", נבנה כחמש מאות שנה לאחר יישוב האתר והוא מבטא את האלמנט המרכזי של מרקם הכפר. פריסתו מלבנית (קרובה לריבוע) - 8.5 מ' על 8.3 מ' - על שטח של כ-70 מ"ר. הוא נבנה בתוך תעלה שנחפרה בעומק של כ-2 מ'. זהו מבנה קהילתי מהראשונים מסוגו מתקופה זו במזרח הקרוב, ומשקף מעבר מבנייה מעגלית לבניה מלבנית בכפר של האלף העשירי לפני הספירה.[2] לגבי התעלה שנמצאה בחפירות נטען כי שימשה כמערכת ביוב, שאם תאושר, תהיה מערכת הביוב העתיקה ביותר המוכרת בעולם.[9][10] המבנה נקבר כולו לאחר נטישתו בסלעים גדולים ולא מעובדים ואדמה כהה והומוגנית.[2]
בעונת החפירות הרביעית, נחשף מבנה ציבורי נוסף, עגול ועם מאפיינים אדריכליים שונים, בקוטר של כ-10 מ' ובעומק של 2.5 מ',[7] שגילו מוערך כבן 12,000 שנה. יש לו מאפיינים דומים למבנים בגבקליטפה ולמבנים אחרים באזור מאותה תקופה. לדעת החוקרים, זהו מקדש הן בשל מאפייניו האדריכליים והן בשל הממצאים שבתוכו. כך למשל, נמצאו בו אח ומזבחות, שהושארו בהם ראשי שוורים בכוונה. כמו כן, נמצא במבנה חלון אבן עגול, שהוא ככל הנראה החלון העתיק ביותר שנמצא אי פעם.[6]
מנהגי קבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הודות לקברים שנמצאו במהלך החפירות בשנים 2017 ו-2019, התקבל מידע חשוב על מסורות הקבורה בתקופה הנאוליתית ועוד לפניה. בתוך הבתים מתחת לרצפות נחשפו כ-130 שלדים של נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, בכ-80 קברים.[1][5][11] בחלק מהקברים נקברו האנשים בזוגות שלשות ואף רביעיות, לרוב בתנוחה עוברית.[4] בנוסף, נתגלו שלוש קבורות משניות (אנ'), כמו גם גולגולות של תשעה פרטים שנחשפו בשבעה קברים שונים המרמזים על "פולחן הגולגולות", שמתבסס על אמונה בלידה מחדש.[1][5] פולחן שנראה גם במקומות אחרים במזרח הקרוב הנאוליתי, לפיו, זמן מה לאחר הקבורה מפרידים את הגולגולת משאר חלקי הגוף וקוברים אותה במקום אחר.[11]
כל הקברים נמצאו בתוך בתי המגורים. לא נחשפו שרידי אדם במבנים 'ציבוריים' או בשטחים הפתוחים. מכאן עולה כי מקומות ציבוריים נחשבו לא מתאימים לקבורה וכי הנפטרים נקברו בבתי המגורים כדי לאכוף את הזהות הקבוצתית והקשר שלהם למקום, לקהילה ואולי לזכויות בירושה.[11] רוב המתים נקברו עם סוגים שונים של מנחות שנמצאו בקבר, בעיקר חרוזים ותכשיטים.[5] בקברים של תינוקות וילדים היו יותר דברי ערך מאשר למבוגרים, שלעיתים נקברו ללא מנחות כלל. לא נמצאו מנחות בקבורה משנית.[11]
חפצים פיגורטיביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגוון החפצים הפיגורטיביים שנמצאו בבונצ'וקלו טרלה, ששמורים במוזיאון מרדין, הם מהתקופה האפיפלאוליתית המאוחרת ועד סוף התקופה הנאוליתית קדם קרמית ב' המאוחרת.
האוסף מורכב מחרוזים, תליונים, צמידים, אבזמי חגורה, לוחות עצם, עגילים וחפצי אבן מעוטרים. רוב החפצים עשויים מסרפנטין, אבן גיר, כלוריט, אבן חול, עצם, אובסידיאן, מלכיט וחלוקי נחל שונים. נפוצים בעיקר תליונים בעלי ראש שור, צבאים, נמר, ראשי עז בר וחרוזים בצורת בעלי חיים, כמו נחש, ציפור ועקרב.[5]
מלבד החפצים הפיגורטיביים, נמצאו באתר כלים וחפצים לשימוש יומיומי מאבני צור, אבני גיר או עצם, כמו: מכתשים, אבני ריחיים, להבים ראשי חצים ומרצעים המעידים על קיומה של תעשייה ליתית (כלי אבן) מפותחת במקום.[2][3][5]
נכון ליום פרסום הערך, הספרות המקצועית על בונצ'וקלו טרלה מצומצמת מאוד ומאמרים חדשים צפויים להתפרסם בהמשך.
אתרים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Boncuklu Tarla (Beaded Field), the earliest known human settlement
- 12,000-Year-Old Site in Turkey is OLDER than Gobekli Tepe! New Discoveries at Boncuklu Tarla
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Halil İbrahim Sincar, Boncuklu Tarla' 12 bin yıllık geçmişiyle insanlık tarihine ışık tutuyor, AA, 30.11.2019
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ergül Kodaş, Communal Architecture at Boncuklu Tarla, Mardin Province, Turkey, Near Eastern Archeology 84.2, The University of Chicago Press, 2021, עמ' 159-165
- ^ 1 2 3 4 Ergül Kodaş, Boncuklu Tarla: Un nouveau site du Néolithique précéramique en Anatolie Orientale, Bulletin de la Société préhistorique française 115(3), 2018, עמ' 01-605
- ^ 1 2 3 4 5 6 Ergül Kodaş, Un Nouveau Site du Néolithique Précéramique dans la Vallée du Haut Tigre : Résultats Préliminaires de Boncuklu Tarla, NEO-LITHICS 19: The Newsletter of Southwest Asian Neolithic Research, 2019, עמ' 3-15
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Bahattin İpek & Yunus Çiftçi, Boncuklu Tarla Doğu Alanı Çanak Çömleksiz Neolitik Dönem Mimarisi ve Köy-Mekan Organizasyonu, Mukaddime 11(1), 2020, עמ' 212-234 doi: 10.19059/mukaddime.682169
- ^ 1 2 3 Leman Altuntaş, A 12.000 -year-old temple was found during excavations in Boncuklu Tarla in southeastern Turkey, Arkeonnews, 21 October 2021
- ^ 1 2 Halil İbrahim Sincar, 'Boncuklu Tarla'da 12 bin yıllık olduğu tahmin edilen tapınak bulundu, AA, 21.10.2021
- ^ Hüreyla Balcı, Güneydoğu Anadolu’da Çanak Çömleksiz Neolitik’te Bitki-İnsan İlişkisi: Sayburç ve Boncuklu Tarla
- ^ Halil İbrahim Sincar, Archaeologists unearth ancient settlement in SE Turkey, AA, 07.11.2019
- ^ Neolithic Sewer System Uncovered in Southeastern Turkey, Archaeology Magazine: A publication of the Archaeological Institute of America, November 8, 2019
- ^ 1 2 3 4 D. Ackerfeld and A. Gopher (eds.), The Relationship between Burials and Dwellings at the Pre-Pottery Neolithic Boncuklu Tarla, Southeast Turkey, [https://cris.tau.ac.il/ws/portalfiles/portal/151449905/10_Ackerfeld_Gopher.pdf#page=40 Dealing with the Dead: Studies on Burial Practices in the Pre-Pottery Neolithic Levant.], Berlin: ex oriente, 2022, עמ' 40–53. (באנגלית)