בוריס סבידנסקי
בוריס סְבידֶנסקי (18 בפברואר 1941, סימפרופול, ברית המועצות (קרים) – 1 בנובמבר 2017, תל אביב) היה פנטומימאי ומורה לפנטומימה רוסי-ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוריס בן מַטוֶויי[1] סבידנסקי (Борис Матвеевич Свиденский) נולד בשנת 1941 בעיר סימפרופול שבחצי האי קרים, ברית המועצות. במלחמת העולם השנייה, כשהיה כבן שנתיים, גויסו הוריו לצבא האדום ומאז גידלו אותו סבו וסבתו; אולם כעבור כשנה נספו אלה בשואה,[2] ומאז גדל בבית יתומים,[3] שם היה היהודי היחידי (לימים סיפר איך אימן את עצמו באיגרוף כדי לגדול כ"יהודי מעורר כבוד ופחד".[3] ב-1997 סיפר בתוכניתו של חיים גיל בערוץ הראשון תמונות מן האלבום על ילדותו בבית היתומים ועל הצורך להתגבר על המבטא היידי שלו כדי להיטמע בחברה הכללית[4]).
כבר בגיל תשע החל להופיע כאקרובט בקרקס רוסי בקרים, שבו פעל עד גיל 13.[3] בשנת 1958 החל ללמוד במגמת משחק ב-VGIK (האוניברסיטה לקולנוע במוסקבה), ובה התמחה בלימודי משחק ופנטומימה בהדרכת פרופ' אלכסנדר רוֹמְניֶיב (רו'). ב-1963, עם סיום לימודיו בתואר מוסמך, החל לעבוד בתיאטרון פנטומימה ניסיוני שפעל במסגרת תיאטרון לשחקני קולנוע במוסקבה, ובו שיחק עד 1965. באותה שנה זכה בפרס ראשון באמנות הפנטומימה בתחרות ארצית שנערכה בין אמני ברית המועצות במוסקבה. בשנים 1965–1972 הופיע במסגרת הארגון הרוסי של אמני צמרת של ברית המועצות, "רוס קונצרט", בעשרות הצגות ומופעים, בהם מופע שהועלה באולם ה"אולימפיה" בפריז. באותה תקופה ביקר ביותר מ-30 ארצות.[3] במקביל לימד פנטומימה במוסקבה.
נישא לגלינה סבידנסקי (נולדה ב-1939), שחקנית ובמאית,[5] ובני הזוג היו הורים לבת בשם לנה. בשנת 1972, כשהיה בן 31, עלה לישראל עם משפחתו. בהמשך נפרדו השניים, וסבידנסקי נישא לאסתי ניסים, שחקנית וזמרת ילידת חיפה,[6] וממנה היה אב לבן, אשר סבידנסקי (צלם[7]).
את דרכו בהוראה החל סבידנסקי עוד בהיותו סטודנט. בשנים 1960–1970 היה מורה לפנטומימה במגמת ליצנות באקדמיה לקרקס במוסקבה, וב-1965–1967 היה מורה לפנטומימה בבית הספר הגבוה למקצועות הבמה (לשחקנים מקצועיים) במוסקבה. גם בישראל המשיך להורות פנטומימה ומשחק: בשנים 1974–1977 הורה משחק בבית הספר למשחק בית צבי וב-1977–1978 היה מורה לפנטומימה ולהטוטנות בסמינר הקיבוצים. בשנת 1974 החל ללמד פנטומימה, ליצנות ולהטוטנות בסטודיו למשחק ניסן נתיב, ובו לימד עד מותו.
בשנת 1978 נסע ללמוד באקדמיה לפנטומימה של אטיין דקרו ובאקדמיה של מרסל מרסו בפריז בעזרת מלגת השתלמות שהוענקה לו מטעם קרן שרת ואמנות לעם. משנת 1979 ועד 1990 הופיע בתוכנית סולו ברחבי הארץ מטעם אמנות לעם וכן בתפקידי אורח בהצגות בידור שונות, היה משתתף קבוע בפסטיבל הפנטומימה הארצי שבהנהלת ג'וקי ארקין. כמו כן שיחק בסרטים הישראליים לנה של איתן גרין, אלכס חולה אהבה של בועז דוידזון, חולה אהבה בשיכון ג' של שבי גביזון וצור הדסים של גדעון קולירין, בסרט הטלוויזיה "זמן אוויר" וכן בסדרת הטלוויזיה שבתות וחגים של רני בלייר. לאורך השנים גם יצר כוריאוגרפיות וקטעי אקרובטיקה להצגות רבות שהועלו בניסן נתיב ומחוצה לו, בהן "הקהל" מאת לורקה שביים יובל זמיר בתיאטרון הסמטה ב-2005 ו"סיפורו של סוס" על פי טולסטוי, שביימה אורי אגוז בסטודיו בירושלים ב-2013.
בוריס סבידנסקי נפטר ב-1 בנובמבר 2017, בגיל 76. נקבר בבית העלמין ירקון. לאחר מותו קיבל בנו בשמו פרס מיוחד מטעם ארגון הפנטומימה העולמי על תרומתו למשחק ולהוראה. בהודעת הארגון על הפרס נכתב: "אי אפשר לשכוח את הדמויות הרבות שגילם בקולנוע הישראלי, שהפכו לסמל בתרבות הישראלית, יחד עם אכילת הפלאפל האגדתית שלו בפנטומימה שבה צפו אלפי תיירים [...] אמנות הפנטומימה לא תמות בזכותו ובזכות תלמידיו, והוא היה דוגמה ומופת למאות תלמידיו".[4] הסטודיו למשחק ניסן נתיב מסר לעיתון "הארץ": "במהלך השנים הכשיר בוריס דורות רבים של תלמידים לאמנות המשחק והטביע את חותמו הייחודי בפילוסופיית ההוראה של הסטודיו. הוא היה בעל לב חם ואהוב על ידי כל המורים והתלמידים במוסד".[4]
עם תלמידיו של סבידנסקי לאורך השנים נמנים הפנטומימאי והבמאי חנוך רוזן והשחקן רועי אסף. לאחר מותו אמר אסף: "בוריס היה שחקן וליצן מחונן, שיכול היה לבצע קטע של דקה וחצי ולהעביר בו עולם שלם, עם דקויות ופרטים שאתה רואה רק אצל הגדולים באמת. בן אדם שלא נולד פה הצליח לקלוט ולהעביר את 'הישראליות' באופן מעורר השתאות. תמיד הרגשתי שהוא מנסה להעביר לנו את דרך החיים המיוחדת של האמן, כפי שהוא חי כל חייו".[4] גם השחקן אודי רוטשילד, תלמידו של סבידנסקי בניסן נתיב, ספד לו: "בוריס היה מורה מהסוג הישן והטוב, שהאמין שמוסר עבודה, חריצות והתמדה באים לפני כישרון. הוא חלק כל כך מהותי במרחב הנפשי של הסטודיו למשחק, שקשה לי לדמיין אותו בלעדיו".[4]
לעיון נוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הפנטומימאי הישראלי בוריס סבידנסקי": סרט תיעודי בבימויו של מיכאל קאליק, 1976.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בוריס סבידנסקי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
בוריס סבידנסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בוריס סבידנסקי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- בוריס סבידנסקי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- בוריס סבידנסקי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- בוריס סבידנסקי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- בוריס סבידנסקי(הקישור אינו פעיל) באתר הסטודיו למשחק ניסן נתיב
- בוריס סבידנסקי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יאיר אשכנזי, השחקן והפנטומימאי בוריס סבידנסקי מת בגיל 76, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2017
הקטע "פלאפל" של בוריס סבידנסקי, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בוריס סבידנסקי: מודעת אבל באתר "אבלים".
- ^ יעל (פרוינד) אברהם, צוות אוויר: הישראלי שחולל מהפכה פמיניסטית במונגוליה, באתר nrg.
- ^ 1 2 3 4 שרית פוקס, קברט בלי סקס ועם ציונות, מעריב, 27 בדצמבר 1977.
- ^ 1 2 3 4 5 יאיר אשכנזי, השחקן והפנטומימאי בוריס סבידנסקי מת בגיל 76, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2017.
- ^ גלינה סבידנסקי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב; גלינה סבידנסקי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית.
- ^ אסתי ניסים באתר תיאטרון תמונע.
- ^ האתר של אשר סבידנסקי.
- ^ בוריס סבידנסקי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.