ביופילם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביופילםאנגלית: Biofilm) הוא קבוצה של תאים שנדבקים אחד אל השני על משטח כלשהו. תאים אלה נמצאים בדרך כלל בתוך חומר חוץ-תאי הנקרא חומר חוץ-תאי פולימרי (extracellular polymeric substance). החומר החוץ תאי הפולימרי הוא תערובת של חומרים חוץ תאיים שמורכבים מחלבונים, DNA ורב-סוכרים. ביופילם יכול להיווצר על משטחים חיים (כמו הלשון) או דוממים וניתן למצוא אותם כמעט בכל מקום כמו בתי חולים, מפעלים, דופן ספינות, צינורות נפט ואף בגוף האדם.[1][2] תאי הביופילם שונים פיזיולוגית מתאים פלנקטוניים מאותו האורגניזם.

מיקרואורגניזמים יוצרים ביופילם בתגובה לגורמים רבים כמו המשטח שעליהם הם נמצאים, כמות המזון בסביבה או במקרים מסוימים אפילו חשיפת תאים פלנקטוניים למינונים נמוכים של אנטיביוטיקה.[3][4] כאשר תא עובר למצב הביופילם, הוא עובר שינויים בביטוי הפיזי של חלק גדול מהגנים שלו (שינוי פנוטיפי) כך שהם מבוקרים גנטית בצורה שונה.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביופילם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hall-Stoodley L, Costerton JW, Stoodley P (February 2004).
  2. ^ Lear, G; Lewis, GD (editor) (2012).
  3. ^ Karatan E, Watnick P (June 2009).
  4. ^ Hoffman LR, D'Argenio DA, MacCoss MJ, Zhang Z, Jones RA, Miller SI (August 2005).
  5. ^ An D, Parsek MR (June 2007).