החצנת התנהגות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ביטוי בפעולה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החצנת התנהגות או ביטוי בפעולה ("Acting out") הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה המתייחס לביטוי התנהגותי של תוכן נפשי המצוי בקונפליקט בדרך של פעולה גופנית, במקום בדיבור. החצנת התנהגות קשורה למנגנוני הגנה ושליטה עצמית.

תמצית הרעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהותה של החצנת התנהגות עומדת הנטייה לפעול במקום לדבר או להיזכר. כאשר תוכן רגשי מסוים הוא מאיים או בלתי נסבל עבור הנפש, הוא מבקש לפרוץ ולהתבטא, וכך עשוי למצוא את ביטויו באמצעות פעולה.

החצנת התנהגות באה לידי ביטוי לעתים כהתנהגות אנטי סוציאלית, כגון התמכרויות לאלכוהול או סמים. היא יכולה להביע צורך בתשומת לב, בדרך כלל באופן לא מודע, למשל על ידי התפרצויות זעם או התנהגות מינית מוחצנת. לרוב, החצנת התנהגות היא פוגענית כלפי האדם או כלפי הסביבה, ועלולה למנוע מהאדם לפתח דרכי התמודדות יעילות יותר להתמודדות עם רגשותיו הקשים. במושג זה עושים שימוש בתחומי הקרימינולוגיה, הפסיכולוגיה וההורות.

החצנת התנהגות של רגשות מכאיבים עשויה להופיע במקום דרכים יעילות יותר להקלת המצוקה: דיבור, תרפיה, פסיכודרמה ועוד. פיתוח היכולת לבטא את הקונפליקטים של אדם בצורה בטוחה ומועילה הוא חלק חשוב של שליטה בדחפים והתפתחות אישית.

החצנת התנהגות עשויה להתרחש בחיים היומיומיים, אך גם ביחסים טיפוליים בתחום בריאות הנפש. זיגמונד פרויד הדגיש את הקשר המשמעותי בין החצנת התנהגות לבין יחסי ההעברה המתפתחים בטיפול. הוא הניח כי החצנת התנהגות המתרחשת בעת האנליזה, יש להבין במונחי ההעברה, גם אם ביטוי זה מתרחש מחוץ לחדר הטיפולים. החצנת התנהגות במקרים אלו תכוון פעמים רבות להכחשת רגשות ההעברה.

פרויד כותב:

המטופל לא זוכר דבר ממה שנשכח או הודחק, ובמקום זאת הוא פועל אותו. הוא מייצר את הדבר מחדש לא כזיכרון, אלא כפעולה; הוא חוזר על הדבר, ללא הכרה בכך שנעשית כאן חזרה.

[1]

אוטו פניצ'ל (Otto Fenichel) הוסיף כי החצנת התנהגות במהלך טיפול פותחת בפני המטפל אפשרות לתובנות רבות ערך, זאת לצד היותה ביטוי להתנגדות בהתנהגות המתמודדת רק עם המתרחש בהווה (התהליך הטיפולי), תוך הסתרת השפעת אירועי העבר.[2] גם ז'אק לאקאן דיבר על "הערך המתקן" בהחצנת התנהגות.[3] היינץ קוהוט [4] אינו רואה בהחצנת התנהגות תוצרים של "חולשות אני וחוסר שליטה על דחפים" אלא צורך של אדם לבטא את עצמו באופן התנהגותי כדי לחזק את עולמו הסובייקטיבי. לפיו, יש לראות בהתפרצויות הקשורות להחצנת התנהגויות תוקפניות תוצרי פירוק של העצמי, אותם אין לפרש, אלא לחפש אחר הכישלון האמפתי של המטפל שהביא להתפרצותם.

פרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנות והתגובה לאדם המבצע החצנת התנהגות הן תלויות הקשר, מצב, וקהל הנוכח בסיטואציה.

הורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרצויות זעם בגיל הילדות יכולות להתפרש כאפיזודות של החצנת התנהגות. עבור ילדים צעירים אשר טרם פיתחו יכולות תקשורת להבעת מצוקותיהם, החצנת התנהגות היא דרך יעילה להסב את תשומת לב ההורים לצורכיהם. באופן אידאלי, ככל שילדים מתפתחים הם לומדים להחליף את הדרכים הללו לקבלת תשומת לב, באסטרטגיות תקשורתיות מקובלות חברתית ויעילות יותר.[5] בגיל ההתבגרות, החצנת התנהגות יכולה להתבטא בצורת מרד: התנהגויות כמו עישון, גניבות ושימוש בסמים יכולות להתפרש כזעקה לעזרה. התנהגויות אלה, על סף העבריינות, יכולות לנבוע מתוך הצורך בהכלה מצד הורים או מצד דמויות משמעותיות אחרות.[6] המתבגר עשוי להיראות הרסני ועלול גם להיות הרסני. התנהגות זו בגיל הנעורים יכולה לבטא את חוסר היכולת של הנער לווסת רגשות בדרך אחרת.

התמכרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתמכרויות, החצנת התנהגות יכולה להוות אשליה עבור המכור, שהוא בשליטה.[7]

קרימינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרימינולוגים דנים בשאלה האם עבריינות נוער היא צורה של החצנת התנהגות, או שהיא משקפת קונפליקטים רחבים יותר הכרוכים בתהליך החיברות.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sigmund Freud, On Metapsychology (PFL 7) p. 288-9
  2. ^ Otto Fenichel, The Psychoanalytic Theory of Neurosis (1946) p. 570-1
  3. ^ Jacques Lacan, Écrits (1997) p. 239
  4. ^ כיצד מרפאת האנליזה?, הוצאת עם עובד, 2005
  5. ^ Selma H. Fraiberg, The Magic Years (1987) p. 153
  6. ^ Patrick Casement, Further Learning from the Patient (1990) p. 115
  7. ^ Craig Nakken, The Addictive Personality (1996) p. 7
  8. ^ Michael J. Lynch, Critical Criminology p. 20