בית הכנסת בית אהרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת בית אהרן
Beth Aharon Synagogue.jpg
מידע על המבנה
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
סיום הבנייה 1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°14′29″N 121°29′13″E / 31.2415°N 121.487°E / 31.2415; 121.487
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית הכנסת בית אהרן היה בית כנסת ספרדי בשאנגחאי, סין, שנבנה בשנת 1927 על ידי איש העסקים הבגדדי סאלח חרדון לזכר אביו אהרן. במהלך מלחמת העולם השנייה סיפק בית הכנסת מחסה לישיבת מיר שהיגרה לעיר מיפן. לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין שימש המבנה את העיתון הפופולרי Wenhui Bao המחולק בשנחאי, ובהמשך כבית חרושת. בית הכנסת נהרס בשנת 1985.

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת בית אהרן נבנה בשנת 1927 על ידי איש העסקים היהודי העיראקי הבולט סאלח חרדון, אחד האנשים העשירים ביותר בשאנגחאי, כתרומה לקהילה היהודית העיראקית שבעיר.[1] על פי המסופר, אביו, אהרן חרדון, התגלה לו בחלום הלילה וזעם עליו קשות. בעקבות כך, החליט חרדון להשקיע סכומי כסף עצומים על מנת לרכוש שטח אדמה ולממן את הוצאות הבנייה של בית הכנסת.[2] סאלח הנציח את שם אביו בשם בית הכנסת. בית הכנסת היה ממוקם על כביש 20, בסמוך לאזור הבונד ולמחוז הונגקו (Hongkou, בימינו מחוז הונגפו - Huangpu). הוא החליף את בית הכנסת שארית ישראל, שנבנה בשנת 1900. בית הכנסת תוכנן על ידי משרד האדריכלים פאלמר וטרנר, אשר עיצב גם את סמלי בניין HSBC על הבונד, והכיל 400 מקומות ישיבה. עד מלחמת העולם השנייה היה בית הכנסת שומם רוב הזמן ואף מנין קבוע כמעט ולא היה בו.[3]

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידי ורבני ישיבת מיר לומדים בהיכל בית הכנסת בית אהרן. בשורה הראשונה יושב הצוות, בו ניתן להבחין בראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ (שני מימין) והמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין (ראשון משמאל)

בשנת 1941, אלפי יהודים פולנים שברחו מהרדיפה הנאצית הגיעו לעיר קובה שביפן דרך סיביר. יפן, שהייתה אז באמצע ההכנות לקראת מלחמה עם ארצות הברית, לא ששה לקבל את הפליטים היהודים וניסתה לגרש אותם. הפליטים ביקשו רשות מן המשטרה העירונית של שאנגחאי להיכנס לעיר, אשר ניתנה מתוך הבנה כי הם יהגרו לארצות הברית לאחר שישה חודשים. היהודים עברו לשנגחאי בין אוגוסט לאוקטובר.[4]

בין הפליטים היו 400 רבני ותלמידי ישיבת מיר, הישיבה האירופית היחידה במזרח ששרדה בשואה בשלמותה, וכן מספר תלמידים אחרים מישיבת חכמי לובלין, ישיבת טלז, ישיבת קלצק וישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. הם שוכנו בבית הכנסת בית אהרן, שהספיק להכיל אותם בדיוק. היה עבורם אולם לימודים ענק, מטבח וחדרי אוכל מרווחים. פנימיות הישיבה נשכרו בתוך גטו שאנגחאי, ברובע הונגקיו. במהלך המלחמה הם המשיכו את לימודיהם הסדירים בבית הכנסת, ואף הדפיסו מספר ספרים ביידיש ובעברית. לאחר מספר שנים, בראשית שנת תש"ה (1944), הודיעו השלטונות על שלילת רישיון הלימוד בבית הכנסת בית אהרן, בנימוק רשמי שהמקום דרוש לצבא. לאמתו של דבר היה זה ביטול הזכות לצאת מהגטו לצורך הלימוד וריכוז מוחלט של היהודים בגטו. הלימוד הופרע לזמן קצר עד שהושג בשכונת המעונות הרחוקה בניין רעוע שם שהתה הישיבה כחצי שנה. הנוכחות של ישיבת מיר עשתה את שאנגחאי באופן זמני לאחד המרכזים הפעילים ביותר בעולם של לימוד תורה באותה העת.

הרפובליקה העממית של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית זכתה בשלטון לאחר מלחמת האזרחים הסינית, והקימה את הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, בית הכנסת בית אהרן הפך לחלק ממתחם של העיתון הממשלתי Wenhui Bao. במהלך מהפכת התרבות בסין שונה מבנה בית הכנסת והוא הפך מפעל. בשנת 1985 נהרס מבנה בית הכנסת ובמקומו נבנה בנין משרדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בית אהרן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Melvin Ember, Carol R. Ember, Ian Skoggard, Encyclopedia of Diasporas: Immigrant and Refugee Cultures Around the World. Volume I: Overviews and Topics; Volume II: Diaspora Communities, Springer Science & Business Media, 2004-11-30
  2. ^ ראשית ההתיישבות היהודית בסין - הרדיו הבינלאומי של סין, hebrew.cri.cn
  3. ^ הרב יוסף ד. עפשטיין, ‏ישיבת מיר, באתר "דעת"
  4. ^ Marcia Reynders Ristaino, Port of Last Resort: The Diaspora Communities of Shanghai, Stanford University Press, 2003-11-01