בית הספר המלכותי לבלט

בית הספר המלכותי לבלט
The Royal Ballet School
RBS logo.jpg
בית ספר פרטי
מוטו "Strength and Grace"
("כוח וחן")
השתייכות הבלט המלכותי
הבלט המלכותי של ברמינגהאם
תאריך ייסוד 1926 (96 שנים)
מייסדים נינט דה ולואה
התמחות בית ספר לבלט
שכבות לימוד גילאים 11–19
מספר כיתות 8
בעלי תפקידים
נשיא צ'ארלס, נסיך ויילס
סגן נשיא ליידי שרה צ'אטו
יו"ר כריסטופר רודריגס
סגל 189 (נכון ל־2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידים
בית הספר הנמוך: 134
בית הספר הגבוה: 85
(נכון ליולי 2020)
שונות
מיקום רחוב פלוראל, קובנט גארדן
הלשכה הלבנה, פארק ריצ'מונד
לונדון, אנגליה
www.royalballetschool.org.uk
קואורדינטות 51°30′48″N 0°07′24″W / 51.5132091°N 0.1232248°W / 51.5132091; -0.1232248
(למפת לונדון רגילה)
Greater London UK district map (blank).svg
 
בית הספר המלכותי לבלט
בית הספר המלכותי לבלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית הספר המלכותי לבלטאנגלית: The Royal Ballet School) הוא בית ספר בריטי לבלט קלאסי, שנחשב לאחד המרכזים הטובים בעולם להכשרה בתחום[1]. מטרת בית הספר היא להכשיר ולחנך רקדנים מצטיינים לבלט קלאסי בשביל הבלט המלכותי, בבסיסו שבבית האופרה המלכותית שבלונדון, ובשביל הבלט המלכותי של ברמינגהאם. הקבלה לבית הספר מבוססת אך ורק על כישרון ועל פוטנציאל, ללא קשר ליכולת אקדמית או נסיבות אישיות, ו-90% מתלמידי בית הספר מסתמכים על תמיכה כספית כדי ללמוד בו[2].

בית הספר מבוסס בשני מקומות: הלשכה הלבנה בפארק ריצ'מונד (לתלמידים בגילאים 11–16) וקובנט גארדן (לתלמידים בגילאים 16–19) באולפנים ייעודיים ברחוב פלוראל, סמוך לבית האופרה המלכותית. בית הספר המלכותי לבלט חינך במשך דורות רקדנים וכוריאוגרפים בעלי מוניטין בינלאומי ביניהם מרגוט פונטיין, בריל גריי, קנת' מקמילן, דארסי באסל, אלסנדרה פרי, ויויאנה דוראנטה, סרגיי פולונין ומנהל הבלט המלכותי הנוכחי, קווין או'הר. בוגרי בית הספר משתלבים בתעסוקה גם בתחום מחזות הזמר, מחול מודרני, מחול ג'אז, טלוויזיה וקולנוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926, הרקדנית ילידת אירלנד, נינט דה ולואה, הקימה את האקדמיה לאומנות הכוריאוגרפית[3], בית ספר לריקוד עבור בנות, אשר היווה את קודמו של בית הספר המלכותי לבלט. כוונתה של דה ולואה הייתה ליצור להקת בלט רפרטוארית ובית ספר, מה שהוביל אותה לשיתוף פעולה עם מפיקת התיאטרון ליליאן בייליס(אנ'). בייליס הייתה הבעלים של תיאטרון אולד ויק, וכמו כן רכשה את תיאטרון סאדלר'ס וולס בשנת 1925. ב-1928 בייליס חיברה את דה ולואה להופעות המחול בשני התיאטראות, ופתחה מחדש את תיאטרון סאדלר'ס וולס בשנת 1931. לאחר פתיחת התיאטרון, דה ולואה העבירה את בית הספר לסטודיו שבאתר תחת השם "בית הספר לבלט של סאדלר'ס וולס", והחלה ללמד בנים ובנות יחד. במקביל, להקת הבלט ויק-וולס נוצרה, תוך שהיא משלבת תלמידים מבית הספר ורקדנים בולטים מאותה התקופה. בית הספר והלהקה התפתחו שניהם במהירות, ולאחר שנפסקו ההופעות באולד ויק הלהקה שינתה את שמה ל"בלט סאדלר'ס וולס".

סטודיו דה ולואה, בית הספר הגבוה

ב-1946 הלהקה הפכה להיות להקת הבית של בית האופרה המלכותית, שנפתח מחדש בקובנט גארדן. כתוצאה מכך, ב-1947 בית הספר עבר מסאדלר'ס וולס לברונ'ס קורט שבמערב לונדון, כאשר לראשונה הוצעו לימודים אקדמיים לתלמידים הצעירים. לאחר ההתרחבות המהירה של בית הספר, ב-1955 בית הספר הבטיח לעצמו מיקום חדש בלשכה הלבנה שבפארק ריצ'מונד בלונדון, כך נוצר "בית הספר הנמוך" של הבלט המלכותי. בית ספר הפועל בצורת פנימייה עבור ילדים בגילאים 11–16, תוך שילוב לימודים אקדמיים כלליים עם אימוני בלט מקצועיים. בית הספר הגבוה נוסד באתר הקיים של בית הספר בברונ'ס קורט, עם תלמידים בגילאים 16–19 הלומדים בלט במשרה מלאה.

באוקטובר 1956, ניתן צ'רטר מלכותי רשמי אשר חיבר בין הלהקה ובית הספר, והפך אותם לבלט המלכותי ולבית הספר המלכותי לבלט. להקה נוספת, קטנה יותר, אשר המשיכה להופיע בסאדלר'ס וולס וקיימה סיבובי הופעות ברחבי ההמלכה המאוחדת, הפכה לבלט המלכותי של סאדלר'ס וולס. נינט דה ולואה פרשה מתפקידה כבמאית ומנהלת הלהקה בשנת 1970. ב-1990, להקת סאדלר'ס וולס הפכה להיות להקת הבית בהיפודרום של ברמינגהאם, שם היא שינתה את שמה לבלט המלכותי של ברמינגהאם(אנ') ויצרה קשרים חדשים עם בית הספר לבלט אלמהרסט בשנת 2002.

בינואר 2003, התלמידים הבוגרים של בית הספר המלכותי לבלט עברו לקומפלקס אולפנים חדש ברחוב פלוראל, סמוך לבית האופרה המלכותית בקובנט גארדן, שם הבלט המלכותי נותר להקת הבית. נבנה גשר בין בית הספר ובית האופרה, אשר מקשר בין מבנה בית הספר לתיאטרון ולאולפנים של הבלט המלכותי עצמו. הגשר נקרא בשם "גשר השאיפות", ומעצבו קיבל פרס אדריכלי[4].

הלשכה הלבנה White Lodge[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון הלבן

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמידים הצעירים של בית הספר המלכותי לבלט עברו ללשכה הלבנה(אנ') בפארק ריצ'מונד ב-1955, כאשר בית הספר פוצל לראשונה. הבניין הג'ורג'יאני הוא מגורים מלכותיים ובקתת ציד לשעבר, והוא נבנה בתקופת מלכותו של ג'ורג' השני. בניין זה הוא בית הקבע של בית הספר וחלו בו שיפוצים נרחבים כדי לספק תנאים לריקוד, ללימודים אקדמיים ולמגורים לתלמידים. ילדים מגיעים לבית הספר בין הגילאים 11–16 והקבלה אליו נעשית על ידי אודישן בלבד. בית הספר מקבל מעל עשרים אלף מועמדויות מדי שנה, ועקב המוניטין הבינלאומי שלו מגיעים אליו גם תלמידים ממדינות זרות. בית הספר פועל כפנימייה, כך שרוב תלמידי בית הספר גרים באתר. עם זאת, ישנו מספר קטן של תלמידים החיים בביתם ומגיעים מדי יום.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודיו אשטון בלשכה הלבנה

בריקוד, תלמידי בית הספר לומדים בלט קלאסי, ריקודי אופי, מחול מודרני, התעמלות וכן מחול אירי וסקוטי וריקודי מוריס. מאוחר יותר בהכשרתם, התלמידים לומדים רפרטואר בלט, סולואים ופה דה דה. החל מהשנה הראשונה, הבנות מקבלות שיעורי פוינט שנועדו לחזק את כף הרגל והקרסול בהדרגה. הבנים מתחילים שיעורי פיתוח פלג הגוף העליון בשנתיים האחרונות ללימודים בבית הספר, כדי להכין אותם לדרישות של פה דה דה. בשנה הראשונה ללימודים, התלמידים מקבלים בסיס באמצעות טכניקות מבוססות דלקרוז (Dalcroze-based techniques), שמטרתן לבצע הפנמה של עקרונות הקצב והתזמון[5]. בשנה האחרונה ללימודיהם בלשכה הלבנה, התלמידים מוזמנים לאודישנים עבור בית הספר הגבוה, במטרה להמשיך את לימודיהם שם. תלמידי בית הספר מקבלים הזדמנויות שונות להופיע עם הבלט המלכותי, כאשר הבולטת ביניהם היא בתפקידי הילדים בבלט מפצח האגוזים.

חדר האוכל של הלשכה הלבנה

בית הספר מציע גם לימודים אקדמיים ברמה של בית ספר תיכון טיפוסי בבריטניה. הלימודים האקדמיים מתקיימים באנגלית, על כן תלמידים שאינם דוברים אנגלית כשפת אם נדרשים לעבור תוכנית ללימודי אנגלית טרם תחילת לימודיהם. תלמידים אלו מקבלים תמיכה מבית הספר, ומותאמת להם תוכנית לימודים אישית[6]. בשנים הראשונות ללימודים בבית הספר כלל התלמידים מקבלים שיעורי אנגלית, מתמטיקה, מדעים, גאוגרפיה, היסטוריה, שפות, מוזיקה, דרמה ואומנות. בשנתיים האחרונות ללימודים התלמידים מתחילים להתכונן לבחינות GCSE(אנ') או iGCSE(אנ'). בחינות GCSE כוללות לימודי אנגלית, מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, וכן בחירה בנושאים: צרפתית, לימודי מחול, אומנות, מוזיקה, גאוגרפיה, היסטוריה ודרמה. המבחנים הסופיים נערכים בסוף השנה האחרונה ללימודים[7].

בבית הספר פועלת תוכנית התלמידים הבינלאומיים. מטרתה של תוכנית זו היא לאתר מספר מצומצם של תלמידים מצטיינים מרחבי העולם, ולהציע להם הזדמנויות שונות ללימודים בבית הספר. התוכנית מיועדת לתלמידים בגילאים 11-15, אשר אינם מוכנים לגור מחוץ לארץ המוצא שלהם, או שאין להם אמצעים מתאימים לכך. למספר שבועות בשנה, תלמידים אלו מוזמנים לבית הספר במטרה להתאמן במערכת של בית הספר בלשכה הלבנה. אותם תלמידים משמשים גם כשגרירים של בית הספר בארצות המוצא שלהם, וחלקם מתקבלים בהמשך ללימודים במתכונת מלאה[8].

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר מכיל שישה אולפני ריקוד, ביניהם סטודיו פונטיין, על שם מרגוט פונטיין בוגרת בית הספר. סטודיו פונטיין הוא אולם תיאטרון מצויד בעל תכולה של 250 אנשים, והוא יכול להיות מומר לסטודיו ריקוד גדול, או לשניים קטנים. בית הספר כולל גם מתקני פנאי שונים, כגון בריכה פנימית מחוממת, מגרש טניס/נטבול, וכן מגרש כדורגל קטן. מועדוני התלמידים כוללים משחקי הטלת חיצים, סנוקר, טניס שולחן, משחקי וידאו וטלוויזיה[9]. מבנה בית הספר כולל בתוכו את מעונות התלמידים, המופרדים לפי מגדר ולפי קבוצות גילאים. בנוסף, ישנו חדר אוכל משותף בו מתקיימות הארוחות מדי יום[7].

בית הספר הגבוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר המלכותי לבלט לתלמידים בוגרים התבסס בשנת 1955, לאחר מעבר התלמידים הצעירים ללשכה הלבנה. בית הספר נשאר בסטודיו הקיים במערב לונדון, כאשר נוספו לו לראשונה לימודים אקדמיים. מאוחר יותר, בינואר 2003, בית הספר עבר לבסיסו החדש, והמבנה הישן מארח כיום את האקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה של לונדון. במנה החדש של בית הספר, אשר נבנה למטרותיו, וממוקם בקובנט גארדן, ולומדים בו תלמידי בית הספר בגילאים 16–19.

הכשרת מחול[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודיו אנתוני דאוול ואנטואנט סיבלי

לצד מערכת שעות הכוללת אימוני בלט אינטנסיביים, התלמידים לומדים גם פה דה דה, סולו, רפרטואר בלט, פוינט, ריקודי אופי, בלט מודרני, בימוי ואלתור, איפור, וכן אימונים גופניים ביניהם פילאטיס ואימוני פלג הגוף העליון. תלמידים בשנתם השלישית מקבלים הזדמנויות להתאמן עם הבלט המלכותי ועם הבלט המלכותי של ברמינגהאם לאורך השנה. התלמידים מקבלים כשש שעות של שיעורי מחול וחזרות מדי יום, משני עד שישי, ושעתיים נוספות מדי שבת שנייה. בתקופות בהן התלמידים מעורבים בהופעות ובחזרות, נעשים מאמצים לצמצם את כמות השיעורים[6]. מורים אורחים מגיעים אל בית הספר הגבוה מכל העולם, במטרה להציג לתלמידים סגנונות ריקוד מגוונים וטכניקות שונות[10]. קורס הכוריאוגרפיה הנוכחי של בית הספר נבנה בשנת 1999 ומועבר עד היום על ידי הכוריאוגרפית הבריטית קייט פלאט. הקורס נלמד בשנתיים הראשונות ללימודים בבית הספר, והוא כולל ביקורים בהופעות ובגלריות. כל תלמיד המשתתף בקורס מקבל הזדמנות לקחת חלק בתהליך היצירה. מטרת הקורס היא העמקת ההיכרות עם מסורת הבלט והבנה של גישות כוריאוגרפיות חדישות ברפרטואר העכשווי. השנה הראשונה כוללת מפגשי מבוא ביניהם הבנת המרחב והזמן, אלתור, מחוות, שימוש במוזיקה ופיתוח רעיונות חדשים על בסיס עקרונות הבלט. בשנה השנייה ישנם עבודה בקבוצות, חינוך מוזיקלי ופרויקטים ארוכי טווח הכוללים שיתופי פעולה בתחומים שונים. הקורס מסתכם במופע הכוריאוגרפיה על שם אורסולה מורטון, בו התלמידים מציגים את עבודותיהם[11].

מדי שנה נבחנים התלמידים על הישגיהם האומנותיים. בבית הספר הגבוה הבחינות המעשיות כוללות בלט קלאסי, פה דה דה ומחול מודרני. הערכת התלמידים נעשית במהלך שיעור בכל אחד מהתחומים, כאשר המעריכים הם המורה הרלוונטי ופאנל מעריכים מטעם בית הספר. בשנים הראשונות, הערכת המורה מקבלת משקל משמעותי בציון הסופי, ואילו בשנים המתקדמות המשקל הרב יותר ניתן לפאנל המעריכים, מתוך הבנה שעמידה בציפיות בסיטואציה של מופע היא חלק מהיכולות הנדרשות לרקדן מקצועי. התלמידים נבחנים על פי מספר קריטריונים, הכוללים: מודעות מרחבית, סיבולת, מיקום משקל נכון, יציבות, טכניקה, קואורדינציה, נוכחות בימתית, פרשנות אישית, סנכרון, תקשורת עם בן הזוג (במקרה של פה דה דה), התנהלות מקצועית, מוטיבציה, יישום נכון של פידבק, דייקנות ועוד. בסיום הבחינות כל תלמיד מקבל הערכה ומשוב, במטרה להצביע על חוזקות, הישגים ונקודות לשיפור[12].

לימודים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2017 יצאה לפועל תוכנית התואר של בית הספר, בשיתוף עם אוניברסיטת רוהמפטון(אנ'). החל מאותה שנה, כל תלמיד שמצטרף לבית הספר הגבוה נרשם גם ללימודי תואר בוגר בבלט קלאסי והופעת מחול. התוכנית נפרסת על פני שלוש שנים, כאשר קצב ההתקדמות תלוי בכל תלמיד בעצמו. תלמידים אשר סיימו את שתי שנות הלימודים הראשונות, אך בחרו שלא להמשיך לשנת הלימודים השלישית, יקבלו תעודת תואר בסיסי(אנ') ויוכלו בהמשך להירשם ללימודים גבוהים ולהשלים את התואר. תלמידים שסיימו את כל שלוש שנות הלימודים יקבלו בסיומן תואר ראשון. תוכנית התואר מותאמת לתוכנית ההכשרה של בית הספר. כדי להוסיף ללמידה ולהבנה של התלמידים, יש להם גישה למאגרי המידע של בית הספר, המשמשים עבור מחקרים בתחום הספורט, וכן לארכיון האספנים המצוי בלשכה הלבנה[13].

תוכנית הלימודים של התואר מחולקת ליחידות[6]:

  • טכניקת בלט קלאסית - בלט קלאסי, פה דה דה, ריקודי אופי
  • תרגול ביצועים בבלט קלאסי - וריאציות, רפרטואר, סולואים
  • טכניקת מחול עכשווית
  • הקשר קלאסי - התפתחות טכניקת הבלט האנגלית, הבלט המלכותי, בלט פרה-רומנטי, רומנטי וקלאסי, הגדרת סגנונות
  • הקשר עכשווי - התפתחות הריקוד במאה ה-20 ובמאה ה-21, מודרניזם, פוסטמודרניזם, השפעות בריטיות עכשוויות
  • הרקדן הבריא - תזונה, מערכת השריר-שלד, המערכת הקרדיווסקולרית, מערכת העצבים, גורמים, טיפול ומניעה של פציעות בריקוד, פסיכולוגיה של ריקוד
  • תרגול רפרטואר
  • פרויקט ביצועי
  • אימון מקצועי
  • עבודת גמר

בנוסף לכך, לתלמידים ניתנת האפשרות ללמוד ולהיבחן עבור A-Level(אנ') באומנות, ספרות אנגלית, צרפתית או מתמטיקה. ישנה גם אפשרות למסלול של פרויקט מורחב(אנ') עבור תלמידים המעוניינים בלימודים מבוססי מחקר. תלמידים בינלאומיים יכולים להיבחן בהתאם לסילבוס האקדמי של מדינת המוצא שלהם, במקביל להכשרה שלהם כרקדנים בלונדון. בית הספר המלכותי לבלט מאפשר לתלמידיו להתמקד בפיתוח קריירה עתידית במקביל ללימודי המחול, מתוך הבנה שקריירה של רקדן היא לרוב קצרה בהשוואה למקצועות אחרים[14]. יתר על כן, בית הספר מפעיל תוכנית חינוך מיני המועברת בשנתיים האחרונות ללימודים[15].

אולם אוד ג'בסון, פימליקו

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה החדש של בית הספר הגבוה הוא בניין בן ארבע קומות הכולל שישה סטודיואים לריקוד, ביניהם סטודיו-תיאטרון עם סט מושבים מתקפלים עבור קהל של 200 איש. הבניין כולל גם חדרי הלבשה ומקלחות לתלמידים ולתלמידות, חדר כושר, סטודיו לפילאטיס, חדרי פיזיותרפיה ומועדון תלמידים. מתקני הלימוד האקדמיים כוללים ארבע כיתות לימוד, ספרייה עם ציוד מחשוב, סטודיו לציור ואולפן אורקולי. כל סטודיו לריקוד בבית הספר מקושר לאולפן האורקולי, כך ששיעורים וחזרות יוכלו להיות מוקלטים לצפייה חוזרת, לשם לימוד ואימון, כדי שהתלמידים יוכלו לנתח את ביצועיהם בעצמם[9]. התלמידים חיים במגורים השייכים לבית הספר: בשנתיים הראשונות הם מתגוררים באולם אוד ג'בסון שבפימליקו, מבנה אשר נחנך בשנת 2016[16], ובשנה השלישית התלמידים גרים בבית ג'בסון שבקובנט גארדן[14]. המגורים כוללים חדרים משותפים המחולקים לפי מין, 2-6 תלמידים בחדר, מטבח וחדר אוכל משותפים ומתקני שירותים ומקלחת.

התוכנית לרקדן הבריא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית לרקדן הבריא פועלת בבית הספר בכל שכבות הגיל מאז שנת 2019. עיקרה של התוכנית הוא הצורך להשקיע בבריאות התלמידים בטווח הארוך, לצד הכשרתם כרקדנים. התוכנית מחנכת גם את התלמידים עצמם לדאוג לבריאותם, מתוך מחשבה על הדרישות הפיזיות והנפשיות של קריירה בתחום הריקוד. התוכנית מנוהלת על ידי צוות של 20 אנשי מקצוע בתחום הבריאות, ביניהם: מנהל שירותי בריאות, פסיכולוג קליני, יועצים, מדריכי בלט שיקומי, פיזיותרפיסטים, תזונאי ספורטאים, רופאי ספורט, מאמני כוח וסיבולת, אחיות ומדריכי פילאטיס. מומחים אלה עובדים עם צוות ההוראה של בית הספר, ליצירה של גישה משולבת ומשלימה ביחס לתלמידי בית הספר, לצד אפשרויות מחקר שונות.

כל תלמיד בבית הספר עובר תהליך סקירה והתאמת פרופיל, במטרה להתאים לכל אחד תוכנית אימונים אישית שתתמוך בהכשרתו. התלמידים נתמכים על ידי צוות בריאות הנפש, לצד מומחי הספורט שמעורבים במצבם הגופני. תחום בריאות הנפש בתוכנית מערב צוות של יועצים ופסיכולוג, המתמחים בפסיכולוגיה של מופע. מטרת התוכנית היא ללמד את התלמידים להתמודד עם הלחצים הנפשיים הנובעים איתם יאלצו להתמודד, כתוצאה מהציפיות הגבוהות ומהאווירה התחרותית שבלהקה המקצועית[17]. הנתונים על כל התלמידים נאספים למאגר מידע משותף עם להקות הבלט המלכותי והבלט המלכותי של ברמינגהאם. המידע משמש עבור מחקר שמתקיים בשיתוף של אוניברסיטת קווין מרי בלונדון, אוניברסיטת סנט מרי(אנ') והמכון האנגלי לספורט(אנ'). בתוכנית מושקע סכום של כ-3,000£ עבור כל תלמיד מדי שנה, סכום אשר ממומן על ידי תרומות מגופים שונים[18].

קבלה לבית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר מקיים אודישנים מדי שנה ברחבי הממלכה המאוחדת וכן במספר מדינות נוספות, ביניהן: פורטוגל, איטליה, ספרד, אוסטרליה, ארצות הברית, צ'כיה ויפן[19]. השלב הראשון בתהליך הקבלה הוא הגשת מועמדות, תהליך שנמשך לאורך החודשים ספטמבר ואוקטובר של השנה הקודמת לשנת תחילת הלימודים המיועדת. האודישנים הראשונים מתחילים בחודש נובמבר ומסתיימים בחודש ינואר[20], הם מתרחשים בקבוצות, כאשר התלמידים עוברים שיעור בלט מותאם לגילם, בהובלת אחד ממורי בית הספר. באודישן צופים ראש הכשרות התלמידים ואדם או שניים נוספים מסגל בית הספר. בית הספר מאפשר גם הגשת מועמדות ראשונית באמצעות אודישן מצולם, עבור תלמידים שלא חיים במדינה בה מתקיימים אודישנים לבית הספר[21]. האודישן הסופי לבית הספר מתקיים בלונדון, והוא מתרחש בפני המנהל האומנותי של בית הספר וחברים נוספים מהסגל האומנותי. בנוסף לאודישן עצמו, המבחן האחרון כולל ריאיון אישי. הודעות קבלה או דחייה מגיעות לרוב כחודש לאחר האודישן האחרון[22].

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Grand Défilé

בכל שנה בית הספר המלכותי לבלט מציג את מופעי הקיץ שלו, בהשתתפות תלמידים מכל שכבות הגיל, אשר מבצעים מגוון רחב של עבודות קלאסיות ומודרניות שונות. עונת הקיץ מתחילה לרוב עם חמישה מופעים ב-Linbury Studio Theatre שבבית האופרה[23]. שיא עונת ההופעות ושנת הלימודים הוא באירוע שנתי המתקיים על הבמה המרכזית בבית האופרה המלכותית מדי חודש יולי, בו מוצגים התלמידים הבוגרים לפני תחילת הקריירה המקצועית שלהם, לצד תלמידים מכל הגילאים הלומדים בבית הספר. המופע כולל עבודות חדשות ויצירות ממורשת הבלט המלכותי, כאשר שיאו הוא המצעד הגדול (Grand Défilé), בו כל תלמידי בית הספר עולים יחד לבמה בהדרן[24].

בית הספר מעניק פרסים לתלמידים במסגרת תחרויות בהן התלמידים מעלים מופע. כך, לדוגמה, מדי שנה בחודש מרץ מוענק בלשכה הלבנה הפרס לכוריאוגרפיה על שם נינט דה ולואה, מייסדת בית הספר. במהלך מופע זה מעלים תלמידי בית הספר הצעירים (גילאי 11–14) הפקות, ונשפטים על ידי צוות שופטים הכולל כוריאוגרפים, מנהלים אומנותיים, מורים בבית הספר ורקדנים[25][26]. פרס נוסף הוא הפרס על שם לין סימור, אשר נוסד על ידי נינה פינבורג בשנת 2000 וניתן בחודש נובמבר בכל שנה מאז. במסגרת מופע זה תלמידי השנה השנייה בבית הספר הגבוה מכינים ריקוד סולו משלהם, ללא הנחיית איש צוות מקצועי, ומופיעים מול הנהלת בית הספר[27].

תוכניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית העמיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית העמיתים של בית הספר המלכותי לבלט מבוססת בתשעה מרכזים ברחבי הממלכה המאוחדת. מטרת הקורס היא להעמיק את ההכשרה האינדיבידואלית של הרקדנים תוך היכרותם עם שיטת הלימודים בבית הספר, יחד עם תלמידים נוספים ששואפים לפתח קריירה בתחום המחול. התלמידים המשתתפים בתוכנית ממשיכים להתאמן עם מוריהם הרגילים לצד שיעורי העמיתים המתרחשים מדי יום שבת. למשתתפים בתוכנית העמיתים יש לעיתים הזדמנות להופיע עם להקת הבלט המלכותי, ורבים מהם ממשיכים בבית הספר ולבסוף מתקבלים ללהקה. התוכנית מחולקת למספר שלבים, לפי גילאי התלמידים: צעירים (8–10), ביניים (11–13), בוגרים (14–15) ומתקדמים (16–17). התוכנית לצעירים פתוחה לילדים אשר אינם בגיל המתאים להצטרף לבית הספר להכשרה מלאה, וחלקם מתקבלים בהמשך ללימודים בלשכה הלבנה. התוכנית מעודדת בנים ברמות ביניים ובוגרים להגיע למרכז התוכנית בלונדון, שם מתקיימים שיעורים ייעודיים לבנים בלבד[28]. במהלך התוכנית התלמידים עובדים על סיבולת, פירואטים, תנועות ידיים, קפיצות, אלגרו, פוינט, רפרטואר ועוד[29]. לצד תוכנית זו, קיימת תוכנית עמיתים בינלאומית אשר מתרחשת בפורטוגל. במסגרת תוכנית זו מתקיימים 12 מפגשים וירטואליים, במהלכם התלמידים מגיעים לסטודיו בעיר פורטו והמורים מספקים להם הוראות והכוונה באמצעות פלטפורמה ממוחשבת[30].

קורסים מרוכזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הצפונית של הלשכה הלבנה

קורסים מרוכזים מתרחשים מדי אביב וקיץ. קורסי האביב מתרחשים במקביל בלשכה הלבנה ובאקדמיה לאומנויות הבמה בהונג קונג(אנ'). תלמידים המשתתפים בקורס זה מקבלים שבוע של אימוני בלט אינטנסיביים. הקורס פתוח לתלמידים בגילאים 10–15. בשנת 2021 נפתח לראשונה קורס אביב מקוון בן ארבעה ימים, בו תלמידים יכלו לצפות בשיעורים המתקיימים בלשכה הלבנה בשידור חי ולהשתתף בהם[31]. קורסי הקיץ של בית הספר מפוצלים לפי גילאים, כאשר תלמידים בגילאי 10–15 מגיעים לקורס בלשכה הלבנה ואילו תלמידים בגילאי 16–18 מגיעים לקורס בקובנט גארדן. בדומה לקורס האביב, החל משנת 2021 נפתח קורס קיץ מקוון בן מספר ימים[32]. קורס הקיץ של הלשכה הלבנה הוא בן חמישה שבועות, המחולקים לקורסים קצרים של שבוע או שבועיים, בהתאם לגילאי התלמידים. קורס הקיץ של הלשכה הלבנה כולל לימודי בלט קלאסי, ריקודי אופי, ריקוד עכשווי, פילאטיס, וריאציות ורפרטואר. במהלך הקורס התלמידים מתגוררים במעונות שבלשכה הלבנה ועוברים שיעורים באולמות שבמתחם[33]. קורס הקיץ של קובנט גארדן אורך גם הוא חמישה שבועות ומחולק לשני חלקים - תלמידים יכולים לבחור להגיע לאחד משני החלקים או לשניהם יחד. בקורס זה התלמידים עוברים שיעורי בלט, ריקודי אופי, ריקוד עכשווי, פה דה דה, פילאטיס, וריאציות ורפרטואר. הלימודים מתרחשים בבניין בית הספר, ואילו התלמידים מתגוררים במגורי בית הספר שבלונדון[34].

הכשרת מורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר מספק מסלול דיפלומה למורי מחול. לימודי הדיפלומה אורכים כשנתיים, והם מותאמים לרקדנים מקצועיים בעבר ובהווה וכן למורים שרוצים לפתח את כישוריהם. התוכנית נועדה לספק בסיס ללימודי בלט עבור טווח רחב של תלמידים. הקורס מכסה נושאים מגוונים, ביניהם: טכניקת בלט קלאסית, הרקדן הבריא, פרקטיקה חינוכית, פרקטיקה רפלקטיבית, פסיכולוגיה והתפתחות הילד, סביבת העבודה ותרגול מעשי. הקורס מועבר על ידי הסגל החינוכי של בית הספר, בתוספת הרצאות אורחות של מומחים. הלימודים מתרחשים אחת לשבוע, לרוב בקובנט גארדן. בשנה הראשונה ללימודים הסטודנטים נדרשים להגיע למספר סדנאות, ימי תצפית והתנסויות. בשנה השנייה הסטודנטים יקבלו הזדמנות להתנסות בהוראה בבית הספר ובמוסדות הכשרה נוספים. במהלך ההכשרה הסטודנטים נדרשים להכשרה מעשית לצד הגשת עבודות כתובות[35]. רבים ממסיימי המסלול מגויסים בתור מורים חדשים בבית הספר[36]. בית הספר מספק גם ימי עיון וסמינרים עבור מורים לבלט. ימי העיון כוללים ביקור בלשכה הלבנה, צפייה בשיעורים, הרצאות מהסגל המקצועי של בית הספר והיכרות עם תוכניות שונות, כמו התוכנית לרקדן הבריא[37]. תוכנית הסמינרים מיועדת למורים ותיקים, מורים חדשים וסטודנטים להוראה. התוכנית מחולקת לשני חלקים: הראשון בנוי משישה מפגשים חד-יומיים שמערבים לימודים פדגוגיים ומעשיים. החלק השני בנוי מארבעה מפגשים חד-יומיים, וכולל תצפיות והתנסויות. המשתתפים בתוכנית הסמינרים יכולים לבחור להשתתף בחלק מהסמינרים או בכולם, ובהתאם לכך הם מקבלים בסוף התוכנית תעודה[38]. בנוסף לסמינרים בבית הספר, ישנה תוכנית של סמינרים מקוונים המועברים באמצעות פלטפורמה ממוחשבת. תוכנית הסמינרים המקוונים בנויה ממפגשים בני שעה, העוסקים בנושאים פדגוגיים וחינוכיים שונים בהקשר ללימודי מחול, וכן בנושאים של ניהול ומודלים עסקיים. בסיום תוכנית זו ישנו מפגש שאלות ותשובות, בו מורים מטעם בית הספר תומכים ומייעצים למשתתפים בסמינר במגוון נושאים[39].

פרימה בלרינה אסולוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלה של אלסנדרה פרי בבית הספר

בית הספר המלכותי לבלט מחזיק בהישג על כך שאימן ארבע מתוך מספר מצומצם של רקדניות שזכו לתואר "פרימה בלרינה אסולוטה" - התואר המכובד ביותר עבור בלרינה. מרגוט פונטיין, אשר התאמנה בבית הספר המלכותי לבלט ורקדה בבלט המלכותי לאורך כל חייה המקצועיים, קיבלה את תואר פרימה בלרינה אסולוטה של להקת הבלט המלכותי בשנת 1979, על ידי המלכה אליזבת השנייה. אווה אבדוקימובה, אשר התאמנה בבית הספר משנת 1959 ועד 1966, הפכה לרקדנית אורחת בינלאומית והוכרה כפרימה בלרינה אסולוטה לאחר הופעתה עם בלט קירוב בשנות השבעים המאוחרות. התואר הוכר באופן רשמי מאוחר יותר על ידי הסנאט הגרמני. פיליס ספירה החלה את אימוניה בבית הספר המלכותי לבלט בשנת 1959, והצטרפה ללהקת הבלט המלכותי בשנת 1960. בהמשך, היא בחרה להתרחק מקריירה בינלאומית וחזרה למולדתה - דרום אפריקה, שם העבירה את רוב הקריירה שלה בלהקת ה-CAPAB (כיום, הבלט של קייפטאון). היא הוכרה כפרימה בלרינה אסולוטה על ידי נשיא המדינה של דרום אפריקה בשנת 1984. אלסנדרה פרי, אשר למדה בבית הספר, קיבלה את התואר פרימה בלרינה אסולוטה של בלט לה סקאלה בשנת 1992.

הבלרינה הבריטית אליסיה מרקובה, אשר אומנה על ידי מייסדת בית הספר המלכותי לבלט - נינט דה ולואה, והמשיכה לקריירת ריקוד בבלט רוס, הייתה הפרימה בלרינה הראשונה של הבלט המלכותי, בשנת 1933. בהמשך היא הייתה אחת ממייסדי תיאטרון הבלט האמריקאי, וממייסדי הבלט הלאומי האנגלי, אשר מכיר בה כיום כפרימה בלרינה אסולוטה של הלהקה. למרות שלא התחנכה בבית הספר המלכותי לבלט, הקשר הישיר עם מייסדת בית הספר מביא את סך הרקדניות שקיבלו את התואר ל-5.

גשר השאיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר השאיפות

בינואר 2003 בית הספר הגבוה עבר למושבו החדש ברחוב פלוראל שבקובנט גארדן, בסמוך לבית האופרה המלכותית בו להקת הבלט המלכותי נותרה להקת הבית. בין שני המבנים נבנה גשר השאיפות, Bridge of Aspiration, אשר מחבר בין מבנה בית הספר לבין בית האופרה והאולפנים של להקת הבלט[40]. הגשר נבנה על ידי חברת האדריכלות הבריטית WilkinsonEyre(אנ'), אשר נוסדה על ידי כריס וילקינסון וג'ים אייר, וזיכה אותה בפרס על עיצובו. הנדסת המבנה נעשתה על ידי Flint & Neill(אנ'). תלמידי בית הספר משתמשים בגשר על בסיס יומיומי, לשם הגעה לקפיטריית האמנים והצוות של בית האופרה לארוחת צהריים, או לשם הגעה לחזרות של להקת הבלט.

הגשר בנוי מ-23 ריבועי זכוכית, הנתמכים על ידי שדרת אלומיניום. המסגרות המרובעות מסתובבות בזווית של 3.91 מעלות זו ביחס לזו, ליצירת סיבוב של 90 מעלות מקצה אחד של הגשר לקצהו השני במהלך המפיק אפקט של קונצרטינה, המתאים לעדינות ולגמישות של הרקדנים[41][42]. שם הגשר ניתן לו לאור השאיפה של תלמידי בית הספר לסיים את לימודיהם ולהפוך לרקדנים בוגרים בבלט המלכותי.

תאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאורת הגשר תוכננה כדי להשלים את המבנה המתפתל, תוך שימת דגש על משתמשי הגשר - הרקדנים עצמם. תאורת הגשר מספקת תבנית תאורה שניתן לראות מהרחוב. התאורה נוצרת מ-57 גופי לד זוהרים וחשאיים בצורת L, הבנויים משתי יחידות מרובעות עשויות זכוכית אקרילית, באורך 45 סנטימטרים כל אחת. גופי התאורה משולבים בפינות של צדו הפנימי של הגשר, על גבי מסגרות האלומיניום המרכיבות אותו. כאשר הנורות כבויות הן בלתי נראות. נורות הלד הלבנות מאירות את הזכוכית בצורה שווה, תוך ניצול עיקרון ההחזרה הגמורה. זכוכית אטומה משתי חזיתות מאפשרת פרטיות, כך שמבחוץ הרקדנים נראים בתור צלליות חולפות. צללית הגשר על הרחוב היא בעלת איכות ארעית, אשר קצוותיה משתלבות עם המדרכה בצורה רכה ונעימה. כתוצאה ממערכת התאורה, הגשר לא רק שומרת על חזות רכה, עדינה והולמת בזמן החושך, אלא גם מחזק את הרעיון האדריכלי של תנועה באור[43].

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלן אנקר
  • גארי אוויס
  • אליסה באדנס
  • מתיו בול
  • הטי ביינס
  • ליאן בנג'מין
  • דייוויד בינטלי
  • דבורה בול
  • דארסי באסל(אנ')
  • דאסטי באטן
  • כריס צ'אנינג
  • פלורה צ'ונג-לין
  • מייקל קלארק
  • סימון קלארק
  • אלינה קוג'וקארו
  • לסלי קוליי
  • אדם קופר
  • לורן קאת'ברטסון
  • דייוויד דוסון
  • דניאל די בורז'
  • אנתוני דואל
  • סמארה דאונס
  • ויויאנה דוראנטה
  • וויין אילינג
  • ג'ניפר אליסון
  • אווה אבדוקימובה
  • אלסנדרה פרי(אנ')
  • ג'ון פילד
  • איליין פייפילד
  • מרגוט פונטיין
  • קלייר פרנסיס
  • כריסטופר גייבל
  • בריל גולדווין
  • מרי גודיו
  • כריסטופר המפסון
  • פרנצ'סקה הייוורד
  • מומוקו היראטה
  • ונסה הופר
  • סטיבן ג'פריז
  • לסלי ג'אד
  • יירי קיליאן
  • דיאן קרוגר
  • רוזלין לנדור
  • דאגלס לי
  • קנת מקמילן(אנ')
  • סנדרה מדג'וויק
  • דבי מקגי
  • סטיבן מקריי
  • מוניקה מייסון
  • יסמינה נג'דימרי
  • איאקו נקאנו
  • ג'ון נומייר
  • מרסלינו סאמבה
  • מריאנלה נונייס
  • קווין או'האר(אנ')
  • אנט פייג'
  • מרל פארק
  • ג'ון פרטרידג'
  • סרגיי פולונין
  • איוון פוטרוב
  • סמנתה ריין
  • ג'יליאן רווי
  • לואיז רובי
  • פיטר רויסטון
  • אמה סאמס
  • טום ספספורד
  • לין סימור
  • ג'רמי שפילד
  • אנטואנט סיבלי
  • וויין סליפ(אנ')
  • פיליס ספירה
  • דייוויד וול
  • אדוארד ווטסון
  • שרה וילדור
  • כריסטופר ווילדון
  • פיטר רייט
  • מיאקו יושידה
  • וונג לי לין
  • וואנג ג'י-וואן
  • לאורה מוררה
  • בריל גריי
  • מרסיה היידי
  • מוירה שירר
  • מריון טייט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגי טאגארט, Ballet star dances his way back home, באתר BBC News,‏ 6 בפברואר 2007
  2. ^ Fees, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  3. ^ The Royal Ballet School - History
  4. ^ The world-famous architect, the cancer victim and the dream that turned into a glittering prize, אינדפנדנט, 10 ביוני 2004
  5. ^ Dancer training - White Lodge, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  6. ^ 1 2 3 Curriculum policy, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  7. ^ 1 2 Life at White Lodge, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  8. ^ International Scholars Programme, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  9. ^ 1 2 Facilities, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  10. ^ Dancing Training - Upper School, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  11. ^ Choreography, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  12. ^ Reporting and assessment policy, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  13. ^ Degree course: Classical Ballet and Dance Performance, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  14. ^ 1 2 Life at Upper School, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  15. ^ Relationships and sex policy, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  16. ^ Grand Opening of Aud Jebsen Hall, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  17. ^ ג'ון סונדרס, Introducing: The Royal Ballet School’s healthy dancer programme, באתר london loves business,‏ 21 בנומבר 2021
  18. ^ Healthy Dancer Programme, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  19. ^ International auditions, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  20. ^ Audition, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  21. ^ Video audition requirements, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  22. ^ Audition FAQs, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  23. ^ Performance opportunities, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  24. ^ Royal Ballet, Grand Défilé, באתר classic fm
  25. ^ Ninette de Valois Choreographic Award 2018, באתר בית הספר המלכותי לבלט, 29 במרץ 2018
  26. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg Ninette de Valois Choreographic Award 2017, סרטון באתר יוטיוב
  27. ^ Lynn Seymour Award for Expressive Dance 2020, באתר בית הספר המלכותי לבלט, 26 בנובמבר 2020
  28. ^ Associate Programme, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  29. ^ Advanced Associate Programme, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  30. ^ International Online Associates Portugal, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  31. ^ Spring Intensives, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  32. ^ Summer Intensives, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  33. ^ White Lodge Summer Intensive, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  34. ^ Intensive Courses באתר בית הספר המלכותי לבלט
  35. ^ Diploma of Dance Teaching, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  36. ^ Dance teacher training, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  37. ^ Teachers’ Insight Day, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  38. ^ Inspire seminars, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  39. ^ Enlighten webinars, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  40. ^ Bridge of Aspiration, באתר Architectuul
  41. ^ Royal Ballet School: Bridge of Aspiration, באתר WilkinonEyre
  42. ^ The Bridge of Aspiration, באתר בית הספר המלכותי לבלט
  43. ^ Bridge of Aspiration, London, UK, באתר Speirs Major Light Architecture