בלרמפור
 | |
| מדינה / טריטוריה |
 הודו |
|---|---|
| מדינה | אוטר פרדש |
| שטח | 36.28 קמ"ר |
| גובה | 106 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 81,054 (2011) |
| קואורדינטות | 27°25′46″N 82°11′08″E / 27.4295126°N 82.1854602°E |
| אזור זמן | UTC+5:30 |
  | |
בלרמפור (בהינדי: बलरामपुर) היא עיר ומועצה עירונית באוטר פרדש, שבהודו. העיר ממוקמת על גדת נהר רפטי והיא המרכז של מחוז בלרמפור.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון למפקד האוכלוסין ההודי בשנת 2011, בלרמפור מנתה אוכלוסייה כוללת של 81,054 בני אדם, מתוכם 42,237 גברים ו-38,817 נקבות. המספר הכולל של יודעי קרוא וכתוב בבלרמפור היה 47,964, שהיוו 59.2% מהאוכלוסייה עם אוריינות גברית של 63.2% ואוריינות נשית של 54.8%. שיעור האוריינות האפקטיבי של 7+ אוכלוסיית בלרמפור היה 68.0%, מתוכם שיעור האוריינות הגברים היה 72.3% ושיעור האוריינות הנשי היה 63.1%.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר בלרמפור נמצאת בקרבת שרוואסטי, שם נחשב לורד גאוטאם בודהה כמי שהפגין את כוחותיו העל-טבעיים בשינוי הרוחני של אנגולימאלה.[2][3]
בעידן המוגולי, בלרמפור היה מקום מושבה של אחוזת בלרמפור, אחוזת הטלוקדרי הגדולה ביותר באוואד והשליט היו מקלאן ג'אנוואר של הרג'פוטים.[4] סר דיגביג'אי סינג, מהרג'ה מבלרמפור (1818–1882), מונה למפקד אביר של כוכב הודו על ידי הבריטים עקב תמיכתו בהם במהלך המרד ההודי הגדול ב-1857.[5] [6]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלרמפור ממוקמת בצפון מזרח הודו, במרחק לא גדול מגבול הודו–נפאל. הגובה הממוצע מעל פני הים הוא 106 מטרים.[7]
אתרים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני אתרים ארכאולוגיים בולטים, ג'טוואנה וסאוואת'י, שממוקמים בסביבת העיר בלרמפור. אלכסנדר קנינגהם השתמש בדיווחים מהמאה ה-6 לספירה של צליינים סיניים כדי לקבוע שסאאת-מהת' מתייחס למעשה לג'טוואנה ולסאוואת'י.
ג'טוואנה, המשתרע על שטח של 32 דונם, היה האתר של מנזר ג'טוואנה. זה הפך למקום עלייה לרגל חשוב, מעוטר במספר מקדשים, סטופות ומנזרים. הסטופות שייכות בעיקר לתקופת קושאן, בעוד המקדשים הם בסגנון גופטה. השרידים מתוארכים מהתקופה המאורית (המאה ה-3 לפנה"ס) ועד המאה ה-12 לספירה. אחת הסטופות המוקדמות ביותר, הכילה שרידים של הבודהה. במקום נמצא גם פסל אדיר של הבודהה השמור כעת בהמוזיאון ההודי שבקולקטה.
סאוואת'י, משתרע על שטח של כ-160 הקטאר, והוא זוהו בו שרידי העיר. הוא ממוקם כ-400 מטר מצפון-מזרח לג'טוואנה. חפירות חשפו את השערים האדירים של העיר, חומות וגם חורבות של מבנים אחרים המעידים על שגשוגה של סאוואת'י. במקום ניתן למצוא את מקדש סובהנאת. חורבות סאוואת'י כוללות שתי סטופות. סטופה אחת, הידועה בשם פאקי קוטי, שהיא הסטופה של אנגולימאלה, בעוד שהשנייה, הידועה בשם קאצ'י קוטי, היא זו של סודאטה, תלמידו של בודהה.[8] פאקי קוטי וקאצ'י קוטי הפכו מאוחר יותר למקדשים ברהמניים.
בג'טוואנה נמצא גם העץ השני בקדושה לבודהיזם: עץ האננדבודהי.
תיירות ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למחוז יש מורשת ספרותית עשירה מאוד. המשורר באורדו המפורסם עלי סרדר ג'פרי נולד בבלרמפור ב-1913. הוא בין ארבעת המשוררים האורדויים היחידים שקיבלו את פרס ג'ננפית היוקרתי. המשורר הבולט הנוסף של העיר הוא סייד עלי מהדי ריזבי, המפורסם מאוד בשירת באורדו הדתית שלו. מלבד זאת, מקום הולדתו של מוהד שאפי עלי חאן הידוע גם בשם בקל אוצאהי הוא בלרמפור. בשנת 1976 הוא קיבל את פרס פאדמה שרי בתחום הספרות.
אחד ממקומות הפולחן ההינדיים הפופולריים ביותר ממוקם בטולסיפור כ-27 קילומטרים מהעיר, שידוע בשם Devi Patan.
במשך כמעט שלושים שנה, ההכשרה במדיטציה וחוכמה לציבור ולנוער מתאילנד וממדינות אחרות ניתנת ללא תשלום על ידי המרכז. במרכז יש שישה אולמות גדולים למדיטציה שיכולים להכיל עד 3000 איש, כל אחד עם מתן מדיטציה בודדת בבקתות יחד עם אולמות אוכל גדולים לחסידים ולמבקרים. [9]
מקדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקדש פאטן דווי
- מקדש בייליפור
- דיאן מהמונגקול
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת המלוכה של בלרמפור קידמה את החינוך בעיר והקימה את האינטר קולג' הוותיק ביותר, בשנת 1883. המכללה המהאראני לאל קונווארי (M.L.K P.G College) נוסדה בשנת 1955 כשהמהרג'ה תרמה את הקמפוס והבניינים של ארמון העיר כדי להקים המוסד.[10]
תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפעל טחינת הסוכר צ'יני (BCM), הוא מפעל ייצור הסוכר הגדול ביותר בהודו, שממוקם בבלמפור.
כלי תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבלמפור יש תחנת רדיו של כל הודו הידועה בשם אקשווני בלרמפור. הוא משדר בתדרי FM.
אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקאש מישרה, כדורגלן מקצועי, משחק בנבחרת הודו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מחוז בלמפור (באגלית ובהינדי)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Census of India: Balrampur". censusindia.gov.in. נבדק ב-23 בנובמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Murthy, K. Krishna (1 בינואר 1987). Glimpses Of Art, Architecture And Buddhist Literature in Ancient India. Abhinav Publications. pp. 121–122. ISBN 978-81-7017-226-0. נבדק ב-9 ביוני 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Dhammika, Shravasti (2005). The Buddha and His Disciples. Buddhist Publication Society. pp. 59–63. ISBN 978-955-24-0280-7. נבדק ב-9 ביוני 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "BALRAMPUR". members.iinet.net.au. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-4 באוקטובר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wight, Colin. "Balrampur: Sir Digbijai Singh, Maharaja of Balrampur (1818-1882)". British Library. נבדק ב-21 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "जानिए बलरामपुर राजपरिवार का गौरवशाली इतिहास, सामाजिक क्षेत्र में रहा उत्कृष्ट योगदान". Patrika News (בהינדי). נבדק ב-21 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Balrampur (באנגלית)
- ^ The Buddha (באנגלית)
- ^ "Daen Mahamongkol Chai". אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2013. נבדק ב-2 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ MLK (PG) College (באנגלית)
