ברוך ספרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר מקומארנו
רבי ברוך ספרין
אין תמונה חופשית
לידה תרע"ג או תרע"ד
סטולין
נרצח ז' בסיוון תש"ג
בית העלמין של קומארנו
חיבורו העיקרי ביאור ל"שולחן הטהור - זר זהב" על השו"ע של הרבי השני בחסידות, ר' יצחק אייזיק יחיאל יהודה ספרין
מקום קבורה קומארנו
חסידות חסידות קומרנה
מקום מגורים סטולין, קומארנו
מקום פעילות קומארנו, רודיק, סמבור
מספר בשושלת שישי
הקודם אביו, רבי שלום ספרין
הבא ר' ברוך היה הרבי מקומארנא האחרון. אך יש ענף של קומארנא שממשיך עד היום דרך ר' אברהם מרדכי, שהיה בנו של האדמו"ר השלישי, ר' אליעזר צבי, ואחיו של ר' יעקב משה, האדמו"ר הרביעי, והוא כיהן כאדמו"ר בבוריסוב. בנו, ר' חיים יעקב, היגר לארצות הברית לפני השואה. ענף זה ממשיך בארץ עד היום
תחילת כהונה כ"ו באדר תרצ"ז (פטירת אביו)
סיום כהונה ז' בסיוון תש"ג
רבותיו אבי אמו, ר' ישראל פרלוב (הינוקא) מסטולין, ואבי אביו, ר' יעקב משה ספרין, הרבי הרביעי מקומארנו
נושאים בהם עסק תלמוד, הלכה, קבלה, חסידות
חיבוריו ביאור לחיבור "שולחן הטהור - זר זהב" שאבד בשואה
אב רבי שלום
אם חוה
ילדים שניים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי ברוך ספרין מקומארנו (תרע"ג או תרע"ד, (1913 או 1914) - ז' בסיוון תש"ג,(10 ביוני 1943)) היה האדמו"ר השישי והאחרון של חסידות קומארנו. נספה בשואה ביום השני של חג שבועות תש"ג[1] בגטו סמבור שהיה אז במחוז לבוב בגליציה המזרחית שבפולין והיום במערב אוקראינה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסטולין לרבי שלום, האדמו"ר מקומארנו החמישי, ולחוה בתו של רבי ישראל פרלוב מחסידות קרלין ("הידוע בכינוי "הינוקא מסטולין"). התחנך בילדותו על ברכי סבו, אבי אמו, ובהמשך למד תורה וחסידות מפי סבו, אבי אביו, ר' יעקב משה, האדמו"ר הרביעי מקומראנו. כשהפך לאדמו"ר אמר בשני סעודות השבת הראשונות דברי תורה בתורת הנגלה כדרכה של חסידות קרלין ובסעודה שלישית דרש בתורת הנסתר כמקובל בחסידות קומארנו.

בתרצ"ז מונה לאדמו"ר לפי צוואת אביו. על הבסיס של הנהגת אבותיו הוסיף משלו. הקים את ישיבת "בנין שלום" על שם אביו, דבר שלא היה מקובל בעולם החסידי.

הנהיג את החסידים בדרך חביבות ועדינות, אך שמר בתקיפות את קיום המצוות והמנהגים החסידיים. תפילת שחרית נמשכה אצלו זמן רב והיה מסיימה בחצות היום. היה משיב לחסידים תשובות קצרות וחריפות. נודע גם בלחניו ונגינתו. לאחר פטירתו של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקץ', הצטרפו רבים מחסידיו לחסידות קומראנו.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאר שכבשו הרוסים את מזרח פולין, הרבי דאג להעניק סיוע לפליטים שהגיעו לאזורו ועזר להם למצוא מקומות מגורים ופרנסה. מווילנה שהייתה עדיין עצמאית בא שליח מיוחד אל הרבי מקומארנו כדי להעביר את הרבי לווילנה ובאמצעות דרכון מיוחד יהגר לארצות הברית. אך הרבי התנגד בכל תוקף לעזוב את משפחתו וחסידיו.

הרבי המשיך במנהגיו ובסדר יומו גם לאחר שהנאצים כבשו את קומארנו. בג' בחשוון תש"ב (1941) רצחו הגרמנים 470 מיהודי קומארנו, והונחתו על הקהילה גזרות שונות. בין השאר נאסר לצאת מהעיירה ולא אפשרו ליהודים להתפרנס, והיה רעב גדול. הרבי מכר את כל הנכסים בעלי הערך שירש מאבותיו כדי לפרנס את בני הקהילה והפליטים. לאלו שניסו לשכנעו להימנע מכך הגיב:

"אם העולם ישאר כמות שהוא – אקנה לי כלים חדשים, ואם יחרב העולם – בשביל מי ובשביל מה אני צריך אותם?!"

אף כשהרבי היה מיועד להשמדה, סירב לעזוב את הקהילה ודחה את השליח של חסידיו בהונגריה (הנאצים כבשו אותה רק כשנתיים וחצי מאוחר יותר). גטו קומארנו חוסל בכסלו תש"ג (1942) ומשפחת הרבי גורשה לעיר רודיק והועברה משם לגטו סמבור. הרבי עודד את יהודי הגטו והעביר להם שיעורים ודיבר על לבם להצדיק עליהם את הדין. אמו, רעייתו ושני ילדיו של הרבי נפטרו בסמבור והיו מראשוני הקרבנות בגטו. על אף הצרות הקשות הרבי לא נפל ברוחו ואמר לחסידיו:

"חיילי ה' אנו ובתור שכאלו אנו צריכים להתייצב בפניו בכל המצבים ולהודות לו".

הרבי קרא לחסידיו להסתתר ביערות, אך עצמו סירב לברוח ואמר:

"כל זמן שיהודי אחד יישאר בגטו, לא אעזוב את הגטו!"

בז' בסיוון תש"ג הובלו יהודי קומארנו לבית העלמין של העיירה ושם נרצחו ביריות. הנאצים פתחו את קברו של קרובו של הרבי, ר' אלתר מאלט שטאט[2] וירו ברבי ליד הקבר הפתוח של קרובו ולתוכו נפל. כמה מחסידיו הגיעו בלילה לקבר וכיסוהו מחדש.

כתב היד של החיבור על השו"ע של ר' יצחק אייזיק יחיאל יהודה ספרין, האדמו"ר השני בחסידות קומארנו, שהיה בידיו, נמסר לאחת ממשפחות חסדיו, משפחת זיס, שהסתתרה אצל משפחה לא יהודית. הספר יצא לאור והתפרסם בשם "שלחן הטהור – זר זהב". ר' ברוך חיבר ביאור לחיבור זה, אך כתבה היד נשאר אצלו ואבד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, כרך שישי, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"ה, עמ' 150-146
  • ד"ר יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות : אישים, כרך א' (א-ט), מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ו, עמ' שע"ח-שע"ט
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק א - מהבעש"ט ועד לדור החמישי, "מכון דעת יוסף", ירושלים תשנ"ה עמ' 333
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות, "ספרית מעריב", תל אביב תשל"ז (מהדורה שנייה מעודכנת)[3].
  • מאיר וונדר, מאורי גליציה : אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג'.
  • דנוטה דומברובסקה ואברהם ויין ואהרן וייס (עורכים), פנקס הקהילות : פולין: כרך שני - גאליציה המזרחית, יד ושם, ירושלים תש"ם, עמ' 480 ו-481
  • הרב ברוך ישר (שליכטר), בית קומרנא : קורות העיר ותולדותיה, מהווסדה ועד חורבנה: רבניה, גדוליה ואדמורי"ה, אישיה, חייהם וכליונם, ירושלים תשכ"ה, עמ' 130-125
  • הרב דוד הלחמי (וייסבורד), ארזי הלבנון, הוצאת אלתר-ברגמן, תל אביב תשט"ו
  • בסוד ישרים ועדה : פרקי היסטוריה וזכרונות מן הגדולה בקהלות ישראל בגאליציה, לבוב, הוצאת "נצח", בני ברק תשכ"ט, עמ' רכ"ג-רכ"ט.
  • שלחן הטהור, חלק א', מבוא; חלק ב', מדור שושלת הקודש, פרק י"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בחו"ל חוגגים כל חג מהתורה במשך יומיים. ראה יום טוב שני של גלויות.
  2. ^ "עיר ישן" בספרות היהודית העברית לעומת ניישטט ("עיר חדש").
  3. ^ במהדורה הראשונה שיצאה בתשל"ד הדברים על ר' ברון מקומרנו הם בעמ' 125.