ברונו גנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברונו גנץ
Bruno Ganz
ברונו גנץ
לידה 22 במרץ 1941
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בפברואר 2019 (בגיל 77)
וידנסויל, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץשווייץ  שווייץ
פרסים טבעת איפלנד (1996)
שבלייה בלגיון הכבוד (2007)
קצין מסדר האמנויות והספרות
צלב ההצטיינות של מסדר ההצטיינות של סקסוניה התחתונה
צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (4 באוקטובר 2006)
מדליית קרל צוקמאייר (2015)
פרס האקדמיה האירופית לקולנוע (2010)
פרס התיאטרון של ברלין (2001)
פרס במבי (2004)
פרס דוד דה דונטלו למפעל חיים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברונו גנץגרמנית: Bruno Ganz;‏ 22 במרץ 194116 בפברואר 2019) היה שחקן שווייצרי בינלאומי. מוכר בעיקר בזכות הדמות "דמיאל" שגילם בסרט "מלאכים בשמי ברלין", ודמותו של אדולף היטלר בסרט "הנפילה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנץ הוא בנם של מכונאי שווייצרי ואם איטלקית. הוא החליט להיות שחקן, עוד בטרם סיים את לימודיו בתיכון. בגיל תשע עשרה שיחק בסרטו הראשון, "האדון עם הכובע השחור" ("Der Herr mit der schwarzen Melone"). למרות התמיכה שקיבל מהשחקן הראשי בסרט, גוסטב קנוט (Knuth), הופעת הבכורה הקולנועית שלו לא הייתה מוצלחת במיוחד ורק שנים רבות לאחר מכן הסתמנה עלייה בקריירה הקולנועית שלו. למד בסטודיו לבמה "Zürcher Bühnenstudio" (כיום בית הספר הגבוה לאמנויות). במקביל עבד כמוכר ספרים והשלים לימודי חובש בבית הספר של הצבא השווייצרי. בשנת 1961 שיחק תפקיד של חובב ג'אז בסרט "Chikita". באותה שנה ערך את הופעת הבכורה התיאטרלית שלו, ובמשך כמעט שני עשורים לאחר מכן התמסר בעיקר לתיאטרון.

את פריצת הדרך שלו כשחקן עשה גנץ בסרט "Sommergäste" משנת 1976, שזיכה אותו בהכרה רחבה באירופה ובארצות הברית. בשנת 1978 שיחק יחד עם סר לורנס אוליבייה במותחן "הנערים מברזיל", ובשנת 1979 כיכב מול קלאוס קינסקי בסרט של הרצוג: "Phantom der Nacht". אולם גנץ מוכר כנראה בעיקר בזכות תפקיד המלאך "דמיאל" שגילם ב"מלאכים בשמי ברלין" מאת הבמאי וים ונדרס. כמו כן שיחק לצד דניס הופר בסרטו של ונדרס "הידיד האמריקאי", עיבוד לרומן "המשחק של ריפלי" של פטרישיה הייסמית'. לאורך השנים עבד עם במאים נודעים נוספים כגון ורנר הרצוג, אריק רוהמר, ופרנסיס פורד קופולה.

בשנת 2004 שיחק את דמותו של אדולף היטלר ב"Der Untergang" ("הנפילה"), לאחר שערך מחקר במשך ארבעה חודשים לקראת התפקיד. בשנת 2008 הופיע בסרט "נער קריאה" וב"כנופיית באדר מיינהוף", שהיו שניהם מועמדים לפרס אוסקר (הסרט הטוב ביותר והסרט הזר הטוב ביותר).

גנץ שימש כדובר בשורה של יצירות מוזיקה קלאסית, כולל היצירה של לואיג'י נונו "Il Canto Sospeso" שהוקלט עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין. בשנת 2010 נבחר עם איריס ברבן לנשיאות האקדמיה הגרמנית לקולנוע.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא בשנת 1965 לסבין, ונשאר נשוי לה עד יום מותו על אף שנפרדו. בנו היחיד התעוור בהיותו בן ארבע שנים. התגורר לסירוגין בעיר הולדתו ציריך, בוונציה ובברלין, יחד עם הצלמת ושותפתו הוותיקה רות ולץ.

נפטר ב-16 בפברואר 2019 כתוצאה מסרטן המעי הגס, בגיל 77.[1]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברונו גנץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]