מלאכים בשמי ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מלאכים בשמי ברלין
Der Himmel über Berlin
Wings of desire.jpg
בימוי וים ונדרס
הפקה אנטול דאומן, וים ונדרס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט וים ונדרס
פטר הנדקה
ריכארד ריטינגר
עריכה פטר פְּשִיגוֹדָה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פיטר פאלק
ברונו גנץ
אוטו סאנדר
מוזיקה יירגן קְניפּר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום הנרי אלקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 23 בספטמבר 1987
משך הקרנה 127 דקות
שפת הסרט גרמנית, אנגלית וצרפתית
סוגה סרט פנטזיה, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו wingsofdesire
פרסים פרס אינדפנדנט ספיריט
פרס קורד לסביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
סרט הבא כה רחוק, כה קרוב עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מלאכים בשמי ברליןגרמנית: Der Himmel über Berlin, "השמיים מעל ברלין"; באנגלית: Wings of desire) הוא סרט קולנוע מערב-גרמני מ-1987, שבוים על ידי הבמאי הגרמני וים ונדרס. הסרט עוסק בחיים בברלין באותה תקופה, וכן, באמצעות הדמויות, קורץ לעברה ולעתידה של ברלין וגרמניה כולה.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט, המתרחש בברלין המחולקת לקראת סוף שנות ה-80, עוסק בשני מלאכים – דמיאל, המגולם על ידי השחקן השווייצרי ברונו גנץ, וקסיאל, המגולם על ידי השחקן הגרמני אוטו סאנדר. דמיאל וקסיאל משוטטים בחוצות ברלין, רואים ואינם-נראים ולא מסוגלים לקשר גשמי כלשהו עם העולם, ומאזינים למחשבותיהם של הברלינאים.

דמיאל וקסיאל היו קיימים עוד לפני שהייתה קיימת ברלין; למעשה, עושה רושם שהם היו קיימים מאז ומעולם.

דמיאל וקסיאל אינם עוסקים במלאכת מלאכים רגילה, אלא עסוקים ב"לאסוף, לתעד, לשמר" את המציאות. מדי יום הם משוטטים בברלין ומתעדים מחשבות ואירועים מעניינים הנקרים בדרכם. ("מישהו הרוצה לשים לחייו סוף, הדביק בולים ממהדורה ראשונה על מכתבי-הפרידה שלו, על כל אחד בול אחר. אחר-כך דיבר אנגלית עם חייל אמריקאי, בפעם הראשונה מאז ימי חוק-לימודיו, ועשה זאת באופן רהוט", קסיאל).

דמיאל מואס בקיומו הרוחני ומייחל לגוף גשמי. הוא חולק את מחשבות אלו עם קסיאל. ("עם כל צעד ועם כל משב-רוח רוצה הייתי לומר: "עכשיו ועכשיו ועכשיו", לא עוד "לנצח" ו"לעולם").

דמיאל מתאהב באמנית טרפז יפהפייה ששמה מריון (סולוויג דומרטין). בדידותה, יופיה וחוכמתה של מריון שובים את דמיאל והוא מתחיל לקבל מאפיינים גשמיים. (הסרט צולם בשחור-לבן, המשקף את העולם כפי שרואים אותו המלאכים, וקטעי צבע משקפים את העולם כפי שנראה לבני-האדם). לאחר התאהבותו במריון מתחיל דמיאל לראות את העולם בצבע.

דמיאל נתקל בפיטר פאלק ("קולומבו", בתפקיד עצמו) המגלם בסרט שחקן המגיע לברלין כדי לצלם סרט על מלחמת העולם השנייה. דמיאל מגלה שפיטר הוא מלאך לשעבר, שלבש צורה גשמית לאחר שמאס בקיום הסטרילי של המלאכים.

לבסוף, הופך דמיאל לאנושי ומתעורר ברחוב כששריון - המלאך שלו לידו וראשו מדמם. הוא מבין שהפך לאנושי ויוצא לחוות את העולם ולחפש את מריון.

עוד דמות בסרט היא הומר (קורט בואה, בקריצה ברורה להומרוס), משורר גרמני זקן שחולם לכתוב "אפוס של שלום".

("מה הפגם בו, בשלום, שהשראתו אינה בת-קיימא, שסיפורו לעיתים רחוקות מסופר?", הומר).

המלאך קסיאל עוקב אחר הזקן בעודו מחפש את כיכר פוטסדאם ומוצא במקומה חורבות שבמרכזן עוברת חומת ברלין.

בסוף הסרט מוצא דמיאל את מריון והם משוחחים כאילו הם מכירים זה את זו זמן רב. דמיאל מתאחד עם האישה שאליה השתוקק זמן כה רב.


מקורות השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיאלוג בסרט, וכן מחשבותיהן של הדמויות, מתאפיינות לעיתים בסגנון לירי מאוד, השאוב מכתיבתו של המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה וממחזותיו וספריו של הסופר האוסטרי פטר הנדקה, אשר אחראי למוטיבילדות" החוזר על עצמו בסרט. הנדקה עצמוהיה שותף לכתיבת התסריט.[1]

מקורות השראה נוספים היו ציוריו של האמן השווייצרי פאול קלה, וציורו אנגלוס נובוס, בהשראתו כתב ולטר בנימין לקראת סוף ימיו את ה"תזה על מושג ההיסטוריה".[2]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל שני שירים של הלהקה ניק קייב והזרעים הרעים. שניים מחברי הלהקה, ניק קייב ובליקסה ברגלד, מופיעים בסרט בתפקיד עצמם. כמו כן, הפסקול כולל את השיר "When I Go" של להקת מינימל קומפקט הישראלית.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס תאריך קטגוריה מקבל הפרס תוצאה הערות
Belgian Film Critics Association 1988 Grand Prix Wim Wenders זכייה [3]
British Academy Film Awards 19 March 1989 Best Film Not in the English Language Wim Wenders and Anatole Dauman מועמדות [4]
Cannes Film Festival 7 – 19 May 1987 Best Director Wim Wenders זכייה [5]
César Awards 12 March 1988 Best Foreign Film מועמדות [6]
European Film Awards 1988 Best Film Wim Wenders and Anatole Dauman מועמדות [7][8]
Best Director Wim Wenders זכייה
Best Supporting Actor Curt Bois זכייה
Best Camera Henri Alekan מועמדות
French Syndicate of Cinema Critics 1988 Best Foreign Film Wim Wenders זכייה [9]
German Film Awards 1988 Best Feature Film זכייה [10]
Best Cinematography Henri Alekan זכייה
Independent Spirit Awards 25 March 1989 Best Foreign Film Wim Wenders זכייה [9]
Los Angeles Film Critics Association 10 December 1988 Best Foreign Language Film זכייה [11]
Best Cinematography Henri Alekan זכייה
National Society of Film Critics 8 January 1989 Best Director Wim Wenders מקום שלישי [12]
Best Cinematography Henri Alekan זכייה [13]
New York Film Critics Circle 15 January 1989 Best Cinematography זכייה [14]

סרט המשך ועיבוד הוליוודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדרס ביים סרט המשך, בהשתתפות חברי הקאסט המקורי בשם "כה רחוק, כה קרוב" (אנ') שזכה לביקורות מעורבות.

הסרט עובד לאנגלית וצולם ב-1998 תחת השם "עיר של מלאכים"(אנ'), בכיכובם של ניקולס קייג' ומג ראיין. הגרסה האמריקאית רומנטית יותר ומלבד קווי-העלילה הבסיסיים, אין דמיון רב בינה לבין המקור. הסרט עובד גם לתיאטרון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3806876,00.html
  2. ^ "כנפיו העמוסות לעייפה של המלאך הקטן – וולטר בנימין והמלאכים". יְקוּם תַּרְבּוּת (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2018. 
  3. ^ "Les Ailes Du Désir" (בצרפתית). Cinémathèque royale de Belgique. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2 July 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2017. 
  4. ^ "Film in 1988". British Academy of Film and Television Arts. ארכיון ארכיון מהמקור מ-23 August 2017. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  5. ^ "Der Himmel Uber Berlin". festival-cannes.com. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  6. ^ "Palmarès 1988 - 13 Ème Cérémonie Des César" (בצרפתית). Académie des Arts et Techniques du Cinéma. ארכיון ארכיון מהמקור מ-19 March 2016. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  7. ^ "Nominations 1988". European Film Academy. ארכיון ארכיון מהמקור מ-20 December 2017. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  8. ^ "1988 The Winners". European Film Academy. ארכיון ארכיון מהמקור מ-27 May 2017. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  9. ^ 9.0 9.1 Riggs 2003, p. 329.
  10. ^ "Deutscher Filmpreis, 1988". German Film Awards (בגרמנית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-26 October 2017. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  11. ^ "14th Annual Los Angeles Film Critics Association Awards". Los Angeles Film Critics Association. ארכיון ארכיון מהמקור מ-25 June 2016. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2017. 
  12. ^ Kehr, David (9 בינואר 1989). "'Unbearable Lightness' Named Best Film Of '88 By Critics Group". The Chicago Tribune. ארכיון ארכיון מהמקור מ-29 July 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2017. 
  13. ^ "'Unbearable Lightness' Gets Film Prize". The New York Times. 9 בינואר 1989. ארכיון ארכיון מהמקור מ-25 May 2015. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2017. 
  14. ^ Maslin, Janet (16 בדצמבר 1988). "'Accidental Tourist' Wins Film Critics' Circle Award". The New York Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-1 October 2017. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2017.