בת הארץ (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בת הארץ
Daughter of Earth
כריכת הספר
כריכת הספר - בת הארץ, מהדורה מחודשת
מידע כללי
מאת סמדלי, אנייס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן אוטוביוגרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Virago Press עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-86068-003-1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בת הארץאנגלית: Daughter of Earth ‏(1929)) הוא רומן אוטוביוגרפי של הסופרת והעיתונאית האמריקאית אנייס סמדלי. הרומן מתעד את שנות ילדותה הסוערת של מארי רוג'רס, מאבקיה ביחסים עם גברים (הן פיזית והן רגשית), וכן פעילותה עם המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית ומעורבותה בתנועה לעצמאות ההודית.[1]

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופי הבדיוני של מארי רוג'רס שואב השראה מחיי הסופרת - אנייס סמדלי. בעוד הרומן הוא בדיוני, התוכן הוא בעיקר אוטוביוגרפי. בהתייחסות לנושא בשנת 1987, אומרת אליס ווקר בהקדמה למהדורה חדשה של הספר:"... זה הסיפור האמיתי (להוציא כמה שינויים קלים) של חיי אישה אחת. מארי רוג'רס, ״בת הארץ״ היא אנייס סמדלי".[2] ב-1973, דן פול לאוטר שמתייחס לחייה של סמדלי שהיו מלאי מאבקים וקשיים וכן לטיפולים שעברה: "הפסיכואנליזה ... לא הייתה לה תחביב אלא תרופה אחרונה".[3]

הספר הפך ליצירת מופת בספרות הפרולטרית האמריקאית, בגלל ההתמקדות במאבקים של מעמד הפועלים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן מתחיל בשנות ה-90 של המאה ה-19, עם משפחת חקלאים במיזורי בשם רוג'רס. אף על פי שהם עניים, מארי, גיבורת הספר, אינה מודעת לכך ונהנתה לרוב מילדות רגילה. היא סובלת התעללות פיזית בידי אמה שמאמינה כי מארי משקרת. נישואי הוריה של מארי אינם מאושרים; אבא שלה רצה להרוויח יותר כסף על ידי עזיבת החווה על מנת להשיג עבודה בעיבוד עצים. המשפחה עוברת הלוך ושוב בין מקומות עבודותיו הזמניות של ג'ון רוג'רס לבין החיים בחווה.

הדודה של מארי, הלן, באה לגור עם המשפחה ועובדת ככובסת עבור נשים עשירות. כאשה עובדת, היא נתפסת כדמות מכובדת באותה רמה כמו ג'ון רוג'רס. מארי לומדת בבית הספר באופן קבוע והופכת לאחת התלמידים הטובים בכיתה. כאשר היא משתתפת במסיבת יום ההולדת של אחד התלמידים העשירים, מארי נעשית מודעת להבדל במעמדות החברתיים. היא רואה שלא כולם חיים כפי שהיא חיה, והיא מרגישה מושפלת.

כאשר ג'ון מגלה כי הדודה הלן עובדת גם כזונה, הוא מגרש אותה מחוץ לבית. מארי ואמה - אלי, נותרים כדי לפרנס את המשפחה כאשר ג'ון עוזב אותם שוב. מארי מתחילה לגנוב כדי להביא אוכל למשפחה. ג'ון רוג'רס חוזר והמשפחה כולה עוברת למחנה כורים. אנני, אחותה הגדולה של מארי, מתחתנת בגיל שש-עשרה. בעלה הוא המחזר לשעבר של דודה הלן.

אנני מתה כמה שנים מאוחר יותר. ג'ים, אחד האנשים שעובדים עבור ג'ון, מציע נישואים למארי והיא מסכימה. מארי בת חמש-עשרה. ג'ון ואלי מסבירים לה את השלכות הנישואים למארי, והיא מפסיקה את האירוסין. בשל בעיות כלכליות, המשפחה ממשיכה לחפש עבודה.

כנערה, מארי הופכת להיות מורה ועוברת לניו מקסיקו. היא מתכתבת עם רוברט המפטון. מארי מעריצה אותו על השכלתו ועל המעמד הכלכלי הגבוה יותר, שההשכלה העניקה לו. מארי עוזבת את עבודת ההוראה כשהיא מגלה שאמה חולה ונטה למות, וחוזר הביתה להיות איתה.

מארי משנה את מקצוע, והופכת לסוכנת נוסעת. כך היא מגלה כי אביה ואחיה חיים בזוהמה. היא מוציאה את הכסף שהרוויחה, מאכילה ומלבישה את אחיה הקטנים. מארי נתקעת בניו מקסיקו בלי עבודה ובלי כסף. בזמן שהיא גוועת ברעב וחולה בבית מלון, היא מגלה ששני גברים אנסו אישה שהם חשבו בטעות שהיא מארי, כי יצא לה (למארי) שם של זונה. המוזג בבר, אחד האנסים, טיפל במארי והיא הבריאה. כאשר הוא מגלה שהיא בתולה ולא זונה, הציע לה נישואים. מארי נעלבה מאוד ועזבה את העיר.

היא מתאחדת מחדש עם ביג באק, גבר שנהג לעבוד במחנות הכרייה עבור אביה. הוא טיפל בה בזמן שהיא מחלימה ומציע לשלם לה עבור לימודים בבית הספר, במשך שישה חודשים. הוא גם מציע לה נישואים, היא דוחה את ההצעה.

בעודה בבית הספר באריזונה, מארי פוגשת את שני האחים קארין ונוט לארסון. האחים מרתקים את מארי כי הם צעירים משכילים. מארי מנהל רומן עם נוט. נוט וקארין מחליטים לעבור לסן פרנסיסקו. באותה העת, מארי מקבלת מכתב מאחיה ג'ורג' כי אביהם שלח אותם לעבוד בחוות חקלאית אצל אדם שמתעלל בהם. מארי קרועה בין הרצון לעזור למשפחתה לבין השלמת השכלתה. היא שולחת לג'ורג' את הכסף שיש לה ועוברת לסן פרנסיסקו. מארי ונוט החליטו להתחתן בהבנה כי הנשואים יהיו שותפות מלאה. כאן היא נחשפת לרעיונות הסוציאליזם באמצעות ידידיה של קארין. מארי נכנסת להריון ומבצעת הפלה.

ביאטריס, אחותה הצעירה, עוברת לגור איתה. מארי מזהה כמה קשים היו החיים עבור אחיה הצעירים. מארי נכנסת להריון ושוב מפילה את התינוק. באותה העת, נשואיה של מארי ונוט מגיעים לנקודת שפל, היא לא מסוגלת להמשיך לקבל את פקודותיו כבעלה לאשתו ונישואיהם מסתיימים.

בעודה בבית הספר, מארי פגשה אשה הודית שחשפה אותה ל״תנועה לעצמאות ההודית״. מארי מתבקשת לעזוב את בית הספר בגלל פעילותה הפוליטית, ויוצאת מזרחה. בדרכה לניו יורק, היא עוצרת לפגוש את חבר העט שלה, רוברט המפטון, שמאוכזב ממנה בגלל אמונתו הנוצרית האדוקה.

בניו יורק, מארי מתגוררת עם קארין ועובדת כקצרנית. מארי נהיית מעורבת יותר ויותר בתנועה הסוציאליסטית, אם כי עדיין מרגישה קשר רגשי קטן לנושא. היא מקבלת מכתב מג'ורג' אחיה המבקש עזרה כספית. הוא נמצא בכלא על גניבת סוס. מארי שולחת לו כסף. זמן לא רב לאחר מכן, היא מקבלת מברק מדן מודיע לה כי ג'ורג', אשר שוחרר מהכלא בגלל גילו הצעיר מת במערה נידחת. מארי הרגישה רגשי אשמה על מות אחיה. דן עצמו, שאינו מסתדר כלכלית, החליט להצטרף לצבא ולהלחם במלחמת העולם הראשונה. מארי דואגת לו כל הזמן.

מארי, שעדיין למדה וגם עבדה במרץ כעיתונאית פגשה הודי בשם סרדאר רנג'יט סינג. באמצעותו היא הופכת להיות מעורבת ב״תנועה לעצמאות הודו״. טלוואר סינג, הודי נוסף, מבקש ממנה להסתיר עבורו רשימה של כתובות. חואן דיאז, חבר אחר של התנועה, פורץ לדירתה של מארי. כשהיא מגיעה הביתה, הוא חוקר אותה על מקום הימצאו של טלוואר סינג. מארי טוענת שאינה יודעת. חואן דיאז אונס את מארי. מארי מנסה להתאבד ומאושפז. לאחר שחזרה לביתה, היא נעצרת ונחקרה על מעורבותה בתנועת העצמאות ההודית. כאשר מארי מסרבת לשתף פעולה היא נכלאת.

לאחר שחרורה, היא פוגשת גבר נוסף אנאנד מנווקאר, השניים מתאהבים ונישאים. מארי מוצאת אושר בנישואים אלה, אבל עד מהרה קנאתו של אנאנד על עברה המיוחד של מארי הופכת לבעיה. נישואיה של מארי ועבודתה עם התנועה נהרסים כאשר חואן דיאז הודיע לבעלה שהוא ומארי מקיימים יחסי מין.

בסוף הספר מארי מתחננת שאנאנד יעזוב אותה כי הם לעולם לא יהיו מאושרים, והיא תהיה בקשר איתו רק בענייני עבודה.

מארי יושבת לבדה בדירתם, נישואיה ועבודת החיים שלה נהרסו.

ביקורת וניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הנושאים המרכזיים בספר ״בת הארץ״ הם מגדר ומעמד. ברברה פולי טוענת שתשוקתה של מארי לשוויוניות מינית קשורה במאבקה ליצירת עולם טוב יותר. לדעתה, יכולתה של מארי לחוש תשוקה כלפי אנאנד היא סימן לאמון שלה כלפיו כחבר פוליטי. ברגע שהיא מבינה כי הוא אינו עומד על האידיאלים בהקשר של שוויון מגדרי, היא עוזבת אותו.[1]

סונדרה גוטמן טוענת כי סוגיות המגדר, הגזע והמעמד מתמזגות, ומפריעות להתקדמות זו לזו. המאבק בין גברים ונשים למען שוויון מונע על ידי האתגרים של חיי המעמד הבינוני, אשר לעיתים קרובות גורם לגברים להרגיש לא מספיק חזקים ולנשים להרגיש חסרות אונים. גברים ונשים מתנגשים זה בזה על ידי הקפיטליזם כדי לשמור על מעמד הפועלים מפני התחזקות.[2]

הדיכוי שמארי רואה כילדה הוא מגדרי בעיקרו, אבל כשהיא מגיעה לבגרות - דיכוי המבוסס על המעמד והגזע הופכים להיות פופולריים יותר. זירת האונס של מארי נתפסת לא כאונס של אישה על ידי גבר, אלא כאישה לבנה על ידי הודי, מה שמסבך את יחסי הגזע והמין.

כריסטי לאוניוס, מציינת כי הסלידה של מארי מנישואין עשויה להיות מבוססת במידה רבה על המוטיבציה שלה להשיג ניידות במעמדה. להיות נשואה לגבר ממעמד הפועלים היה מפריע לה להגשים יעד זה. זאת הסיבה ששני נישואיה הם עם גברים משכילים שלא יתכחשו למטרותיה ויוכלו לעזור לה להשיג את העלייה במעמד החברתי.[4] יש שטוענים שמארי רואה בחינוך צורה של בריחה ממחזורי הנישואין האכזריים והיחס לנשים במעמד הפועלים. בניגוד לפועלים והחקלאים מימי ילדותה, היא מעריצה את רוברט המפטון - הוא לא יאיים על רצונה להשתפר בחינוך ובמעמד.[5]

אנדרו סיירקס טוען כי ״בת הארץ״ בולטת בספרות של שנות השלושים שנותרה סקסיסטית בתיאורי הנשים שלה. אנדרו מטפל בהיפוך המגדרי ברומן. מארי היא גברית ללא תנאי, בעוד שהיא חושפת יותר ויותר את הפנים הנשיות של הגברים. הוא מאחד את אהבתה של מארי לאנאנד עם אהבתה להודו, וטען כי אנאנד והודו הם למעשה זהות אחת.[6]

באופן דומה, פולה רבינוביץ מעריכה את ״בת הארץ״ בניגוד לספרות הפרולטרית האחרת שעוסקת בתפקידים מגדריים בנישואין, במשפחה ובמיניות שנכתבה על ידי גברים. היא מסבירה כי סמדלי וסופרות אחרות מציגות נשים המורדות נגד הסטריאוטיפים של שיפור מעמד הנשים על ידי הנישואים, משפחה והטרוסקסואליות. רבינוביץ מקבלת את הטיעונים של וולטר רידאוט שאמר כי המיניות בספרות הפרולטרית נראית בריאה. רבינוביץ מציינת שספרות פרולטרית שנכתבה על ידי נשים תציע אמת אחרת, כנראה משום שהיא מביטה במיניות מנקודת המבט של נשים במקום של גברים.

רומנים כמו ״בת הארץ״ מתארים פעילות מינית כמדכאת את הנשים. דיכוי המיניות הנשית במעמד הפועלים דומה לדיכוי המעמדות בארצות הברית. מעמד הפועלים נתפס כגברי, אך הוא זקוק לנשים כדי להצליח ליצירת אחדות בתוך המעמד. לכן, סוגיית המיניות יוצרת סכסוך באחדות מעמד הפועלים.[7]

לדינמיקה המשפחתית יש תפקיד מרכזי ברומן. שלא כמו ברומנים השמאלניים של שנות ה-30, ״בת הארץ״ תיארה את המשפחה כישות שלילית, שמשמידה את סיכוייו של אדם לחיים מאושרים. תפקידה של הבת רלוונטי לרומן. הבת מסמלת מורשת, לא רק של המשפחה, אלא גם, במקרה של ״בת הארץ״, של האומה והעולם.

יירקס מציין שהפסיכואנליזה הפרוידיאנית של סמדלי גרמה לה להיות מודעת מדי לפילוסופיה. סמדלי משתמשת במודע בפסיכואנליזה שלה כשהיא פונה לסוגיות המגדריות בספר ״בת הארץ״. כילדה, מארי חשה שנאה קיצונית לאמה שלה, והרגישה שאבא שלה לא יכול לטעות.[8]

הספר מתאר תמונות של אמהות באור כה שלילי, ומארי רוג'רס נדרה להימלט מהנישואין. ג'ודית קגן גרדינר מפרטת את תפקיד האמהות בספר, כחיבור בין תפקידים נשיים מסורתיים לבין שאיפתה של הגיבורה להשתחרר. מותה של האם מסמן קץ הניסיון לחבר ביניהם.[9]

אלמנט נוסף שנדון בהרחבה בספר הוא ההקשר שבו הוא נכתב והתבנית שלו. ישנה הסכמה רחבה כי הרומן הוא אוטוביוגרפיה. בשנת 1973, פול לאוטאר מציין את קווי הדמיון בין חייהם של מארי לסמדלי. בעיקרו של דבר, הם זהים פרט לשינויים בעיקר בגאוגרפיה ובשמות. לאוטר מסביר שסמדלי כתבה את הרומן תוך כדי חיפוש עצמה בתהליך של טיפול נפשי. הרומן נועד למעשה להיות תרגיל טיפולי.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Foley, Barbara. "Women and the Left in the 1930s." American Literary History, 2.1 (1990). 150-69. Print.
  2. ^ 2.0 2.1 Guttman, Sondra. “Working Toward ‘Unity in Diversity’: Rape and the Reconciliation of Color and Comrade in Agnes Smedley’s Daughter of Earth.” Studies in the Novel, 32.4 (2000). 488-515. Print.
  3. ^ Lauter, Paul. Afterword. Daughter of Earth. By Agnes Smedley. New York: The Feminist Press, 1973
  4. ^ Launius, Christie. “The Three Rs: Reading, (W)riting, and Romance in Class Mobility Narratives by Yezierska, Smedley and Saxton.” College Literature, 34.4 (2007).125-147. Print.
  5. ^ Yerkes, Andrew C. “‘I was not a character in a novel’: Fictionalizing the Self in Agnes Smedley’s Daughter of Earth.” “Twentieth-Century Americanism” Identity and Ideology in Depression-Era Leftist Fiction. New York: Routledge, 2005. 65-84. Print.
  6. ^ Yerkes, Andrew C. “‘I was not a character in a novel’: Fictionalizing the Self in Agnes Smedley’s Daughter of Earth.” “Twentieth-Century Americanism” Identity and Ideology in Depression-Era Leftist Fiction. New York: Routledge, 2005. 65-84. Print.
  7. ^ Rabinowitz, Paula. “The Contradictions of Gender and Genre.” Labor and Desire. Chapel Hill: The University of North Carolina Press, 1991. 63-96. Print.
  8. ^ Yerkes, Andrew C. “‘I was not a character in a novel’: Fictionalizing the Self in Agnes Smedley’s Daughter of Earth." “Twentieth-Century Americanism” Identity and Ideology in Depression-Era Leftist Fiction. New York: Routledge, 2005. 65-84. Print.
  9. ^ Gardiner, Judith Kegan. “A Wake for Mother: The Maternal Deathbed of Women’s Fiction.” Feminist Studies, 4.2 (1978). 146-65. Print.
  10. ^ Lauter, Paul. Afterword. Daughter of Earth. By Agnes Smedley. New York: The Feminist Press, 1973. 407-427. Print.