אליס ווקר
 | |
| לידה |
9 בפברואר 1944 (בת 74) ארצות הברית  |
|---|---|
| עיסוק | סופרת, משוררת, מחברת רומנים, מסאית, מרצה באוניברסיטה, עורכת דין לזכויות אדם, מחנכת, כותבת סיפורים קצרים, סופרת ילדים, תסריטאית, שחקנית, מפיקת קולנוע |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים |
מלגת גוגנהיים (1977) פרס הספר הלאומי (1983) פרס הספר ע"ש ליליאן סמית' (1973) פרס הספר ע"ש ליליאן סמית' (1984) הומניסט השנה (1997) פרס פוליצר לסיפורת (1983) פרס קאנדס (1982) היכל התהילה של קליפורניה (2006) פרס ספרות ע״ש קרל סנדברג (2016) מלגת השלום של לנון-אונו (2010) פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1983) פרס או. הנרי (1986) |
|
www | |
  | |
אליס ווקר (אנגלית: Alice Walker; נולדה ב-9 בפברואר 1944) סופרת אפרו-אמריקאית, פמיניסטית ופעילה חברתית, זוכת פרס פוליצר.
תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליס ווקר נולדה באיטונטון שבמדינת ג'ורג'יה. בגיל 8 התעוורה בעין אחת כתוצאה מתאונת ירי. את לימודיה האקדמיים החלה ב-Spelman College שבאטלנטה, שם למדה שנתיים. למדה שנה נוספת ב-Sarah Lawrence College שבניו יורק. באותה שנה כתבה את ספר השירים הראשון שלה וביקרה באפריקה. סיימה את לימודיה בהצטיינות וקיבלה תואר ראשון בשנת 1965.
לאחר סיום לימודיה חזרה לדרום. גרה במיסיסיפי כ-10 שנים, ועבדה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. שם פגשה את עורך הדין היהודי מלוויל לוונטל, שהיה אף הוא פעיל בתנועה. הם התחתנו בניגוד לחוק המדינה באותה תקופה, שאסר על נישואים בין-גזעיים. בשנת 1969 נולדה בתם רבקה. כשבתם הייתה קטנה הם התגרשו ומאז חייתה לסירוגין שנתיים אצל אמה ושנתיים אצל אביה, שבינתיים נישא מחדש ליהודייה.
אליס ווקר הקימה בשנת 1984 חברת הוצאה לאור בשם Wild Trees Press. לאורך כל השנים המשיכה להיות פעילה חברתית ופוליטית. היא מתגוררת בצפון קליפורניה. בנוסף לפעילותה הפמיניסטית, ווקר תומכת גם בזכויות בעלי־חיים ומקיימת אורח־חיים צמחוני. ב-2013 קראה להחרים את ישראל, אותה כינתה "מדינת אפרטהייד".[1] ווקר חתמה על עצומות הקוראות לשחרורן של דארין טאטור ועהד תמימי הפלסטיניות מהכלא הישראלי.
יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליס ווקר כתבה יצירות רבות השייכות לז'אנרים שונים: רומנים, סיפורים קצרים, שירים, מאמרים, כתבות ועוד.
יצירותיה השונות משקפות את השקפותיה החברתיות והפוליטיות על נושאים שונים. ביצירותיה היא מתמקדת במאבק של האפרו-אמריקאים, ובמיוחד במאבק של הנשים האפרו-אמריקאיות נגד גזענות, סקסיזם, ושוביניזם. בכתביה היא נוטה להדגיש את הכוח של הנשים האפרו-אמריקאיות ואת החשיבות של המורשת והתרבות האפרו-אמריקאית. היא מרבה לכתוב על פמיניזם, זכויות האדם והאזרח, אקולוגיה ואיכות הסביבה, זכויות בעלי חיים ועוד.
ווקר זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם: פרס פוליצר על הרומן שלה "הצבע ארגמן" (שעובד לסרט קולנוע מצליח בשם זהה), פרס או. הנרי על סיפור קצר שכתבה, ועוד.
ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצבע ארגמן - 1984
- ההזדמנות השלישית - 1989
- הזעקה האדומה - 1997
ביוני 2012 סירבה ווקר לאשר תרגום מחדש לעברית של ספרה "הצבע ארגמן" שפורסם בהוצאת ידיעות ספרים. בתשובתה לפניית ההוצאה, טענה ווקר כי ישראל "אשמה באפרטהייד וברדיפה של העם הפלסטיני, גם בישראל וגם בשטחים הכבושים".[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אליס ווקר- Anniina's Alice Walker Page ביוגרפיה קצרה של אליס ווקר ולינקים ליצירותיה
- תרצה פלור, אוטוביוגרפיה. כשהאני כולל הרבה אחרים, באתר nrg, 12 באפריל 2002 - בתה של אליס ווקר, שספרה האוטוביוגרפי "שחורה, לבנה ויהודיה" תורגם לעברית, ובו היא מספרת על חייה ועל משפחתה
- טל בשן, החיים בשחור לבן, באתר nrg, 1 במרץ 2002 - ראיון עם רבקה ווקר, שבו היא מספרת על עצמה, על אמה ועל חיי משפחתה
