אליס ווקר
 | |
| לידה |
9 בפברואר 1944 (בת 76) איטונטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Alice Malsenior Walker |
| עיסוק |
סופרת, משוררת, מחברת רומנים, מסאית, מרצה באוניברסיטה, עורכת דין לזכויות אדם, מחנכת, כותבת סיפורים קצרים, סופרת ילדים, תסריטאית, שחקנית, מפיקת קולנוע |
| בן/בת זוג |
Robert L. Allen |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| מקום לימודים |
קולג' שרה לורנס, Spelman College, Russell Sage College |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
הצבע ארגמן, The Third Life of Grange Copeland, Meridian, The Temple of My Familiar, Possessing the Secret of Joy |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
אליס ווקר (אנגלית: Alice Walker; נולדה ב-9 בפברואר 1944) היא סופרת אפרו-אמריקאית, פמיניסטית ופעילה חברתית, זוכת פרס פוליצר.
תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליס ווקר נולדה באיטונטון שבמדינת ג'ורג'יה. בגיל 8 התעוורה בעין אחת כתוצאה מתאונת ירי. את לימודיה האקדמיים החלה ב-Spelman College שבאטלנטה, שם למדה שנתיים. למדה שנה נוספת ב-מכללת שרה לורנס שבניו יורק. באותה שנה כתבה את ספר השירים הראשון שלה וביקרה באפריקה. סיימה את לימודיה בהצטיינות וקיבלה תואר ראשון בשנת 1965.
לאחר סיום לימודיה חזרה לדרום. גרה במיסיסיפי כ-10 שנים, ועבדה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. שם פגשה את עורך הדין היהודי מלוויל לוונטל, שהיה אף הוא פעיל בתנועה. הם התחתנו בניגוד לחוק המדינה באותה תקופה, שאסר על נישואים בין-גזעיים. בשנת 1969 נולדה בתם רבקה. כשבתם הייתה קטנה הם התגרשו ומאז חייתה לסירוגין שנתיים אצל אמה ושנתיים אצל אביה, שבינתיים נישא מחדש ליהודייה.
אליס ווקר הקימה בשנת 1984 חברת הוצאה לאור בשם Wild Trees Press. לאורך כל השנים המשיכה להיות פעילה חברתית ופוליטית. היא מתגוררת בצפון קליפורניה. בנוסף לפעילותה הפמיניסטית, ווקר תומכת גם בזכויות בעלי־חיים ומקיימת אורח־חיים צמחוני.
יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליס ווקר כתבה יצירות רבות השייכות לז'אנרים שונים: רומנים, סיפורים קצרים, שירים, מאמרים, כתבות ועוד.
יצירותיה השונות משקפות את השקפותיה החברתיות והפוליטיות על נושאים שונים. ביצירותיה היא מתמקדת במאבק של האפרו-אמריקאים, ובמיוחד במאבק של הנשים האפרו-אמריקאיות נגד גזענות, סקסיזם, ושוביניזם. בכתביה היא נוטה להדגיש את הכוח של הנשים האפרו-אמריקאיות ואת החשיבות של המורשת והתרבות האפרו-אמריקאית. היא מרבה לכתוב על פמיניזם, זכויות האדם והאזרח, אקולוגיה ואיכות הסביבה, זכויות בעלי חיים ועוד.
ווקר זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם: פרס פוליצר על הרומן שלה "הצבע ארגמן" (שעובד לסרט קולנוע מצליח בשם זהה), פרס או. הנרי על סיפור קצר שכתבה, ועוד.
ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצבע ארגמן - 1984
- ההזדמנות השלישית - 1989
- הזעקה האדומה - 1997
האשמות באנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009 הגיעה ווקר לביקור מתוקשר בעזה, עם כ-60 אקטיביסטיות כדי למחות נגד מדיניות ישראל ברצועה. ביוני 2012 סירבה ווקר לאשר תרגום מחדש לעברית של ספרה "הצבע ארגמן" שפורסם בהוצאת ידיעות ספרים. בתשובתה לפניית ההוצאה, טענה ווקר כי ישראל "אשמה באפרטהייד וברדיפה של העם הפלסטיני, גם בישראל וגם בשטחים הכבושים".[1] ב-2013 קראה להחרים את ישראל, אותה כינתה "מדינת אפרטהייד".[2] ווקר חתמה על עצומות הקוראות לשחרורן של דארין טאטור ועהד תמימי הפלסטיניות מהכלא הישראלי.
ב-2018 המליצה ווקר בריאיון לעיתון הניו יורק טיימס על קריאת הספר האנטישמי And the Truth Shall Set You Free של הסופר הבריטי האנטישמי דייוויד אייק, הסופרת רוקסן גיי כתבה בעקבות זאת: "אליס ווקר אנטישמית כבר שנים. אני מציינת את זה גם כשאני מספרת כמה אהבתי את Possessing the Secret of Joy" (ספר אחר של ווקר)[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
אתר האינטרנט של אליס ווקר- Anniina's Alice Walker Page ביוגרפיה קצרה של אליס ווקר ולינקים ליצירותיה
- תרצה פלור, אוטוביוגרפיה. כשהאני כולל הרבה אחרים, באתר nrg, 12 באפריל 2002 - בתה של אליס ווקר, שספרה האוטוביוגרפי "שחורה, לבנה ויהודיה" תורגם לעברית, ובו היא מספרת על חייה ועל משפחתה
- טל בשן, החיים בשחור לבן, באתר nrg, 1 במרץ 2002 - ראיון עם רבקה ווקר, שבו היא מספרת על עצמה, על אמה ועל חיי משפחתה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיה סלע, אליס ווקר סירבה לאשר תרגום חדש לספרה "הצבע ארגמן", באתר הארץ
- ^ http://www.inn.co.il/News/News.aspx/257842 ערוץ 7
- ^ יובל פלוטקין, זוכת פרס פוליצר המליצה על ספר אנטישמי - וספגה גינויים, באתר ynet, 19 בדצמבר 2018
