ג'וליאנו אמאטו (באיטלקית: Giuliano Amato; נולד ב-13 במאי 1938) הוא פוליטיקאי איטלקי, שכיהן פעמיים כראש ממשלת איטליה, תחילה בין השנים 1992–1993 ושוב בין השנים 2000–2001.
מאוחר יותר הוא היה סגן נשיא האמנה בדבר עתיד אירופה שניסחה את החוקה האירופית ועמדה בראש קבוצת אמאטו. הוא מכונה בדרך כלל הדוטור סוטיל (Sottile), (שפירושו "דוקטור סובטיליס", הסוויטה של הפילוסוף הסקוטי מימי הביניים ג'ון דונס סקוטוס, התייחסות לעדינותו הפוליטית). בין השנים 2006–2008 הוא היה שר הפנים בממשלתו של רומנו פרודי.
ב־12 בספטמבר 2013 מינה אותו הנשיא ג'ורג'יו נפוליטאנו לבית המשפט החוקתי באיטליה, שם כיהן מאז.
נולד בטורינו למשפחה סיציליאנית, אמאטו גדל בטוסקנה. הוא קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת פיזה בשנת 1960, בזמן שלמד בבית הספר היוקרתי "קולג'יו מדיקו-ג'יוריקו" מ"סקואולה נורמלה סופרורי", שהיום הוא בית הספר ללימודים מתקדמים בסנט'אנה, ותואר שני במשפטים השוואתיים ממשפט קולומביה. בית ספר בשנת 1963. לאחר לימד באוניברסיטאות מודנה, פרוג'יה ופירנצה, עבד כפרופסור למשפט חוקתי איטלקי והשוואתי באוניברסיטת רומא לה ספינזה בין השנים 1975–1997.
אמאטו החל את הקריירה הפוליטית שלו בשנת 1958, כשהצטרף למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית. הוא היה חבר פרלמנט בין השנים 1983–1993.
היה מזכיר המדינה במשרד ראש הממשלה בין השנים 1983–1987, סגן ראש הממשלה בין השנים 1987–1988 ושר האוצר בין השנים 1987–1989.
מיוני 1992 עד אפריל 1993 כיהן אמאטו כראש הממשלה. במהלך עשרת החודשים האלה סדרה של פרשיות שחיתות טלטלה את איטליה וסחפה כמעט מעמד שלם של מנהיגים פוליטיים. אמאטו עצמו מעולם לא היה מעורב, למרות קרבתו לבטינו קראקסי, דמות מרכזית במערכת השחיתות.
כראש ממשלה, אמאטו הגיב ביעילות לשני פיחות של הלירה בעקבות ספקולציות במטבע שהובילו את גירוש איטליה מהמערכת המטבעית האירופית בכך שקיצץ את הגירעון התקציבי בצורה דרסטית ובכך נקט בצעדים הראשונים בדרך שתביא את איטליה לאמץ את האירו.
ג'וליאנו אמאטו משמש כיו"ר שותף לכבוד בפרויקט הצדק העולמי. פרויקט הצדק העולמי פועל להובלת מאמץ רב-תחומי עולמי לחיזוק שלטון החוק לפיתוח קהילות של הזדמנויות ושוויון.
.svg)
