ג'ורג'ו דה קיריקו
.jpg) | |
| לידה |
10 ביולי 1888 וולוס, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
20 בנובמבר 1978 (בגיל 90) רומא, איטליה |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1906–1978 (כ־72 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אמנות מטאפיזית |
| יצירות ידועות |
The Song of Love, The Uncertainty of the Poet, Mystery and Melancholy of a Street |
| פרסים והוקרה |
צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| בן או בת זוג |
Raissa Calza |
| חתימה |
 |
| האתר הרשמי | |
  | |
ג'ורג'ו דה קיריקו (באיטלקית: Giorgio de Chirico; וולוס, יוון, 10 ביולי 1888 – רומא, 20 בנובמבר 1978) היה צייר קדם-סוריאליסטי איטלקי יליד יוון. דה קיריקו השפיע רבות על הסוריאליזם בציור ובעיצוב ונחשב למבשר הסוריאליזם.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של דה קיריקו היה מהנדס רכבות חשוב ביוון ונדד ברחבי המדינה במסגרת הקמת רשת הרכבות היוונית. מקור המשפחה והשפה השגורה בבית ילדותו הייתה איטלקית. ג'ורג'ו, שהיה בן בכור להוריו, נולד בשעה שהמשפחה שהתה בעיר וולוס, עיר הנמל ממנה יצאו, לפי המיתולוגיה היוונית, יאסון והארגונאוטים לחיפוש אחר גיזת הזהב. נופי ילדותו היו נופי חצי האי פיליון, המקום בו חיו, לפי המיתולוגיה, הקנטאורים, יצורים אגדיים, פראיים ונבונים שחציים אדם וחציים סוס. לעובדות אלה הייתה השפעה גדולה על דה קיריקו הצעיר, שחי בעולם מיסטי רווי דימויים מיתולוגיים. בנוסף, בילה ג'ורג'ו דה קיריקו הצעיר בנדודים ברחבי יוון והתרשם בעיקר מביקוריו הרבים בתחנות רכבת בהן עבד אביו. דימוי תחנת הרכבת (בדרך כלל עם שעון) הוא דימוי המופיע רבות ביצירותיו.
בשנת 1906, לאחר מות אביו וסיום לימודיו באתונה, עבר דה קיריקו יחד עם אמו ואחיו למינכן שבגרמניה, שם למד באקדמיה לאמנות. הוא נחשף לכתביהם הפילוסופיים של ניטשה ושופנהאואר ולהשקפותיהם על האמנות, אשר השפיעו עליו עמוקות (אחד מציוריו המוקדמים הוא דיוקן עצמי המבוסס על תנוחה מתצלום של ניטשה).
בשנת 1909 יצא דה קיריקו לטיול ארוך באיטליה. הוא ביקר בערים מילאנו, טורינו ופירנצה. כמו כן נסע לפריז, בה קבעו אימו ואחיו הצעיר את ביתם. הוא המשיך לנוע בין פריז ואיטליה והחל ליצור בסגנונו הייחודי, החידתי והמסתורי, המשלב עצמים ריאליסטיים ואווירה חלומית.
בשנת 1914 שיבחו היוצרים פבלו פיקאסו וגיום אפולינר את תערוכתו הראשונה, בה מכר בין היתר את ציורו הראשון "המגדל האדום".
במלחמת העולם הראשונה החליט לחזור לאיטליה ואף ניסה להתגייס לצבא האיטלקי אך נפסל לשירות קרבי והוצב בתפקיד עורפי בפרארה, שם שכר דירה ברובע היהודי. הוא הוקסם מחיי היהודים ברובע העתיק ומחפצי היודאיקה שראה בחלונות הראווה. שנות המלחמה היו שנים פוריות עבורו ובהן יצר את רוב יצירותיו המוכרות. ב-1917 ייסד את "קבוצת הציור המטהפיזי", כעין הקדמה למה שייחשב שנים לאחר מכן לסוריאליזם. ב-1918 הציג תערוכה ברומא, אשר נדדה ברחבי אירופה וזכתה להצלחה. בשנת 1928 הגיעה התערוכה לניו יורק.
ב-1920 נפגש עם אחד מראשוני הסוריאליסטים אנדרה ברטון וחתם על עצומת הדאדא.
ב-1924 נשא לאשה את ראיסה גורייביץ' (Raissa Gurievich), בלרינה רוסיה. ביתם היה בפריז אולם רוב התקופה בה חיו יחדיו נדדו ברחבי אירופה.
החל מ-1929 עיצב דה קיריקו תפאורה ותלבושות להפקות מחול של מפיק הבלט הנודע סרגיי דיאגילב.
ב-1930 נשא לאשה רקדנית רוסיה אחרת, איסאבלה פאקשוור פאר (Isabella Pakszwer Far), עמה חי ברומא עד מותו ב-1978.
ב-1974 נבחר כחבר באקדמיה לאמנויות יפות (Le Académie des beaux-Arts) של צרפת.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף ששהה בפריז בתחילת המאה ה-20, לא נקשר דה קיריקו עם אף אחת מהקבוצות האמנותיות שנוצרו בה באותה תקופה, כמו הקוביזם או הפוטוריזם למשל.
ציוריו בתקופה שבין השנים 1909-1919 נראים בעיקר כחלומות, המערבים מבנים ממשיים כמו מקדשים יווניים ושרידים ארכאולוגיים, ארמונות איטלקיים, אכסדראות עמודים, כיכרות או תחנות רכבת, תאורה מוזרה, דמויות מרוחקות וצללים מתארכים וצבעים המקנים לציור אווירה לא ממשית. האור בציוריו הוגדר כ"אור ים תיכוני", אך מקור האור (השמש) תמיד נסתר מעין המתבונן.
מוטיב נוסף בציוריו, אותו פיתח יחד עם אפולינר, הוא בובות-תצוגה (מנקינים), גלמים חסרי פנים אשר השפיעו רבות על הסוריאליסט הבלגי רנה מגריט.
בשנות ה-20, שינה את סגנונו וניכרת השפעה של פיקאסו על יצירתו. בציוריו מתקופה זו מופיעות דמויות דשנות, פיסוליות וכבדות של נשים, מתאבקים וסוסים. גם המנקינים בציורים מתקופה זו כבדים יותר ובעלי קווים גאומטריים יותר.
בתקופה שלאחר שנות ה-30, הפנה דה קיריקו עורף לציור המודרני והעדיף לצייר נופים, וילות רומיות וקנטאורים.
דה קיריקו שלח ידו גם בכתיבה ספרותית. בשנת 1929, כתב את הרומן Hebdomeros. בשנת 1945, הוציא לאור את זכרונותיו וכן רומן בצרפתית בשם "הרפתקאתו של מר דודרן" (Une Adventure de M. Dudron).
השפעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציירים קארלו קארה, מילנה פבלוביץ'-ברילי, אדולף גוטליב, מקס ארנסט, סלבדור דאלי, זאב צוק ורנה מגריט הודו בהשפעתו של דה קיריקו עליהם. כמו כן השפיע דה קיריקו על היווצרות התנועה הסוריאליסטית.
במאי הקולנוע מיכלאנג'לו אנטוניוני אמר שהושפע מדה קיריקו בעיקר בצילומים ארוכים של כיכרות ריקות ובהן דמויות מרוחקות.
עיצוב משחק הפלייסטיישן 2 ICO[1] מושפע מציוריו של דה קיריקו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Magdalena Holzhey, Giorgio De Chirico - The Modern Myth, Taschen books, 2005, ISBN 3822841528
- Giorgio de Chirico, Hebdomeros & Other Writngs, USA 2004, ISBN 1878972065
- Giorgio de Chirico, The Memoirs of Giorgio de Chirico, University of Miami Press, 1971, ISBN 0870241257
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ורג'ו דה קיריקו- מציוריו במוזיאון המודרני של ניו-יורק MoMa
- ג'ורג'ו דה קיריקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ורג'ו דה קיריקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
