יאסון (מיתולוגיה)

יאסון
Ἰάσων

תרבות	מיתולוגיה יוונית
אב	איסון
אם	אמפינומה
אחים	פרומאכוס
בן או בת זוג	קראוסה, מדיאה, היפספילה
צאצאים	Mermerus, Tisander, Thessalus, מדוס, Deipylus, Alcimenes, Euneus, Pheres, Eriopis

יאסון מביא לפליאס את גיזת הזהב. ציור על גביע מן המאה הרביעית לפנה"ס הנמצא בלובר בפריז.

יאסון (ביוונית: Ίασων) הוא גיבור מן המיתולוגיה היוונית. נודע בעיקר בזכות הנהגתו את הארגונאוטים במהלך החיפוש אחר גיזת הזהב ובהיותו מושא אהבתה של המכשפה מדיאה. אביו היה איסון, מלכה החוקי של יולקוס.

המקורות העיקריים לסיפורו של יאסון הם הפואמה האפית "ארגונאוטיקה" שנכתבה בידי אפולוניוס מרודוס, היצירה "מטמורפוזות" מאת אובידיוס והמחזה הטרגי "מדיאה" שכתב אוריפידס.

ילדות ונעורים

יאסון נולד לאיסון, יורש העצר החוקי של יולקוס שבתסליה (העיר וולוס שביוון של ימינו). זהות אימו של יאסון משתנה מגרסה לגרסה. לאחר שאיסון הודח מכס המלכות בידי אחיו למחצה, פליאס, דאג האחרון להרוג את כל צאצאי איסון כדי להימנע מהופעת יורשים חוקיים שיטענו לכתר. מתוך חשש לחיי יאסון התינוק, הבריחו אותו הוריו אל כיירון – הקנטאור שהיה מחנכם של גדולי גיבורי יוון, ביניהם אכילס והרקולס – והודיעו ברבים שהוא מת. פליאס, חושש למקומו, הלך לטכס עצה עם האוראקל שהזהירו מפני אדם הנועל סנדל אחד בלבד.

כעבור שנים רבות שב יאסון חזרה למולדתו. על דרכו נקרתה זקנה שביקשה שיעזור לה לחצות את הנהר. יאסון נחלץ לעזרתה ואיבד תוך כדי כך אחד מסנדליו. הזקנה הייתה האלה הרה שבחנה את טוב לבו ובעקבות עמידתו במבחן נטתה לו חסד מאותו רגע.

בהגיעו ליולקוס ראה פליאס את יאסון בעל הסנדל האחד וידע שזה עתיד למלוך תחתיו. יאסון תבע את המלוכה המגיעה לו על פי חוק, ופליאס, בתקווה אחרונה, הסכים לפנות את כסאו בתנאי שיאסון ייצא למשימה ממנה חשב שאיש לא יכול לשוב בשלום. המשימה הייתה הבאת גיזת הזהב מקולכיס אשר במזרח הים השחור.

המסע להשבת גיזת הזהב

ערך מורחב – ארגונאוטים

יאסון ארגן קבוצת גיבורים והפליג על סיפון האוניה ארגו לקולכיס (גאורגיה בימינו). המסע לקולכיס לווה בהרפתקאות רבות אבל האלים, ובייחוד אתנה והרה, היו בעזרתו והוא הגיע בשלום ליעדו. כתנאי להסכמתו למסירת גיזת הזהב הטיל אייטס, מלך קולכיס, על יאסון לרתום שני פרים רושפי אש, לחרוש שדה, לזרוע בו שיני דרקון ולהילחם בלוחמים שיצמחו מהן. גורלו של יאסון היה עגום לולא באה לעזרתו בת המלך מדיאה אשר ציידה אותו במשחה שתגן עליו מפני הפרים ובעצה כיצד לגרום ללוחמים להילחם איש ברעהו. ואכן כך היה, אולם עדיין היה עליו להתגבר על דרקון ששמר על גיזת הזהב. שוב באה מדיאה לעזרתו, ונתנה לו משחה אשר הרדימה את הדרקון.

יאסון, מדיאה והארגונאוטים נסו מקולכיס. אייטס רדף אחריהם בספינתו אך עצר ושב לאחור כאשר גילה לזוועתו את נתחי גופת בנו הקטן, אפסירטוס, שבותר על ידי מדיאה. בשובם ליולקוס החייתה מדיאה בכשפיה את אביו הגוסס של יאסון. היא גם גרמה לבנותיו של פליאס להאמין כי תוכל להצעיר גם את אביהם, ושכנעה אותן לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולהרתיחן בקדרה עם מים ועשבי תיבול קסומים, כפי שעשתה לאביו של יאסון. אולם, הפעם לא הוסיפה את עשבי התיבול הקסומים, וכתוצאה מכך גרמה למותו. לאחר שהבינו את אשר עוללו באשמתה יצאו הבנות מדעתן. מאורע זה גרם לתושבי יולקוס לשנוא את מדיאה. יאסון מלך במקומו של פליאס, עד אשר גבר פחדם של התושבים מכוחות הקסמים של מדיאה. השניים ומשפחתם הוגלו מיולקוס והגיעו לקורינתוס.

אחרית ימיו

אחרי המקרה עזב יאסון את מדיאה ועמד להנשא לגלאוקה בתו של המלך קריאון. מדיאה תכננה נקמה אכזרית והעניקה לבתו של המלך שמלה ביום חתונתה עם יאסון. הכלה, שלא ידעה כי השמלה מכושפת, לבשה אותה, ולפתע עלתה באש ומתה. באותו זמן נמלטה מדיאה, רצחה בסכין את שני ילדיה המשותפים עם יאסון, ולאחר מכן ברחה מן המקום. סופו של יאסון לא ברור, יש האומרים שסלח למדיאה והם חיו שוב יחדיו ויש המספרים שחרטומה של אונייתו "ארגו" נפל עליו והרגו.

בתרבות ובאמנות

בתקופה ההיסטורית, מקומות רבים שעל הנתיב לכאורה של הספינה הארגו נקשרו לשמו של יאסון. כך, בקיזיקוס, שם הקריבו הארגונאוטים קורבנות, היו פולחנים לאפולו יאסון ולאתנה יאסון. סטראבון כותב על מקדשי יאסון, המוצגים במקומות רבים בארמניה, במדיה ובמדינות הסמוכות לה; על עדויות למסע של יאסון ופריקסוס באזור סינופה ובחוף הסמוך לה, כמו גם באזור הפרופונטיס וההלספונטוס עד לאזור למנוס; ועל עקבות למסע של יאסון והקולכיאנים שרדפו אחריו באזור עצום, עד כרתים, איטליה והים האדריאטי. עם זאת, כל אתרי הזיכרון האלה הופיעו לא לפני תקופת כיבושיו של אלכסנדר מוקדון במאה הרביעית לפני הספירה; בפרט, מקדש יאסון באבדירה נבנה בידי פרמניון. מקומות גאוגרפיים רבים טענו לזכות להיות המקום שבו יאסון נישא למדיאה. היו אלה מקומות שונים בקולכיס (לפי אלקימאך וטימונאקס), יולקוס (לפי הסיודוס), ביזנטיון (לפי דיוניסיוס סקיטובראכיון), האי פוקה שבשפך הדנובה (לפי ולריוס פלאקוס), ומערה בקירקירה (לפי אפולוניוס הרודוסי). לזכרו של יאסון, סנדל צויר על מטבעות לריסה כסמל העיר.

בספרות

סיפורו של יאסון מופיע בספר "מטמורפוזות" מאת אובידיוס.

ריק ריירדן מספר גם הוא על יאסון, בספרו "הגיבור האבוד", בסדרת "גיבורי האולימפוס". ובספרו "Percy Jackson's Greek Heroes", שלא תורגם לעברית.

הסיפור עובד ב-1963 לסרט יאסון והארגונאוטים.

האסטרואיד 6063 Jason שהתגלה על ידי יוג'ין וקרוליין שומייקר נקרא על שמו.

ביוון

המסע של הארגונאוטים הפך במהרה לאחד הנושאים הפופולריים ביותר בסיפורי הגבורה של יוון. ייתכן שמקורו של מיתוס זה בקשרים הראשונים של ההלנים, או אף של אבותיהם, עם עמי חופי הים השחור; בתקופת הקולוניזציה הגדולה, כאשר קשרים אלה התעצמו, זכתה היצירה הספרותית לתנופה חדשה. כבר באודיסאה של הומרוס מוזכר ה"ארגו" המפורסם, היחיד שהצליח לעבור את סקאלות. שם גם נזכר שמו של יאסון כשם מוכר. בתחילת המאה ה־20 הופיעה השערה לפיה קדמה לאיליאדה ולאודיסאה פואמה אפית בשם "ארגונטיקה" – מקור חומר עבור הומרוס. משם, על פי השערה זו, ייתכן שהמשורר שאב מוטיבים ומהלכי עלילה שונים: שהות הגיבור בארץ הפאיאקים, ניסיון השיט בין סקילה וכיריבדיס, מפגש עם קירקה ועוד. אולם, באף אחד ממקורותינו לא מוזכרת פואמה כזו; הדבר עשוי להצביע על כך ששירי האאדים בנושא זה לא תועדו בכתב – אולי בשל הפופולריות הרבה שלהם. עם זאת, ידוע שעל הארגונאוטים הוזכר בפואמה "נבפאקטיה" (שפוסאניאס מזכירה), ובפואמה "קורנפיהקה" של אומילוס, שחי במאה ה־8 לפנה"ס. במאה ה־6 לפנה"ס, לדברי דיוגנס לארטיוס, כתב אפמינידס פואמה "על בניית הארגו ועל הפלגתו של יאסון לקולכיס", בת 6,500 שורות.

גלריה

• 
  יאסון וגיזת הזהב מאת פטר פאול רובנס במוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות של בלגיה
• 
  פסל של יאסון מאת פייטרו פרנקווילה במוזיאון הלאומי ברג'לו
• 
  יאסון וגיזת הזהב מאת ברטל תורוואלסן במוזיאון תורוואלסן
• 
  יאסון וגיזת הזהב מאת יוהאן וילהלם בייר בארמון שנברון

לקריאה נוספת

• רוברט גרייבס, גיזת הזהב. הוצאת עם עובד, 1959

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יאסון בוויקישיתוף

• יאסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)