ג'יי וינסנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יי וינסנט
Jay Vincent
לידה 10 ביוני 1959 (בן 64)
קלמזו, מישיגן, ארצות הברית
עמדה סמול פורוורד, פאוור פורוורד
גובה 2.01 מטרים
מספר 3, 30, 31
מכללה אוניברסיטת המדינה של מישיגן
דראפט בחירה מספר 24, 1981
דאלאס מאבריקס
קבוצות כשחקן
1981–1986
1986–1987
1987–1989
1989
1989
1989–1990
1990–1991
1991–1992
1992–1993
1993
דאלאס מאבריקס
וושינגטון בולטס
דנוור נאגטס
סן אנטוניו ספרס
פילדלפיה 76'
לוס אנג'לס לייקרס
אולימפיה מילאנו
ליברטאס ליבורנו
פלקנסטרו טורינו
אמטורי אודינה
הישגים כשחקן
חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA(1982)
זכייה בטורניר אליפות המכללות (1979)

ג'יי פלטשר וינסנטאנגלית: Jay Fletcher Vincent; נולד ב-10 ביוני 1959) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 1981–1993. ממוצעיו הכוללים לאורך 9 עונותיו בליגת ה-NBA הם 15.2 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-2.0 אסיסטים למשחק.[1]

אחיו הצעיר, סם וינסנט, שיחק אף הוא ב-NBA בין השנים 1985–1992, ואימן את קבוצת שארלוט בובקאטס בעונת 2007/2008.

קריירת מכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינסנט נולד בעיר קלמזו שבמישיגן, וגדל בלאנסינג הסמוכה. בשנת 1977 החל ללמוד באוניברסיטת המדינה של מישיגן ("מישיגן סטייט"), והצטרף לקבוצת הכדורסל שלה יחד עם מג'יק ג'ונסון. בעונת 1978/1979 קלע 12.7 נקודות בממוצע למשחק, וסייע לקבוצתו לזכות בטורניר אליפות המכללות, לראשונה בתולדותיה; במשחק הגמר גברה מישיגן סטייט על אוניברסיטת המדינה של אינדיאנה, אותה הוביל כוכב המכללות לארי בירד, בתוצאה 75–64.[2] בשתי העונות הבאות, לאחר עזיבתו של ג'ונסון ל-NBA, הוביל וינסנט את כל שחקני מחוז Big-Ten עם 22.1 נקודות בממוצע למשחק, אולם בשתי העונות לא הצליחה הקבוצה להעפיל לטורניר המכללות.[3]

קריירת משחק מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1981 נבחר וינסנט בבחירה ה-24 על ידי דאלאס מאבריקס, אשר צירפו באותו הדראפט גם את מארק אגוויר (בחירה ראשונה) ואת רולנדו בלאקמן (בחירה תשיעית).[4] שלושת שחקני הרוקי של דאלאס סיימו את העונה כשלושת קלעיה המובילים, אך מעל כולם בלט וינסנט, אשר קלע 21.4, אסף 7.0 ריבאונדים ומסר 2.2 אסיסטים בממוצע למשחק. ב-4 העונות הבאות נותר אחד השחקנים הבולטים בדאלאס, עם ממוצע של 16.3 נקודות למשחק, והעפיל עמה לחצי גמר האזור המערבי בעונות 1984 ו-1986.

לקראת עונת 1986/1987 הועבר בטרייד לוושינגטון בולטס, בתמורה לבחירת דראפט עתידית.[5] בעונתו היחידה בוושינגטון קלע 13.3 נקודות בממוצע למשחק.

בנובמבר 1987 הועבר עם מייקל אדמס בטרייד לדנוור נאגטס, תמורת דארל ווקר.[6] ב-11 בינואר 1988 קלע שיא קריירה של 42 נקודות במשחק מול פיניקס סאנס.[7] עד לסיום עונת 1987/1988 קלע 15.4 נקודות בממוצע למשחק כשחקן ספסל, וסייע לנאגטס להעפיל לחצי גמר המערב, כקלעי השני של הקבוצה בפלייאוף (אחרי אלכס אינגליש) עם ממוצע של 17.5 נקודות למשחק.

בינואר 1989, לאחר כעונה וחצי בדנוור, הועבר לצד קלווין נאט בטרייד לסן אנטוניו ספרס, בתמורה לדייוויד גרינווד ודרווין קוק.[8] באוגוסט 1989 נשלח בטרייד נוסף, לפילדלפיה 76', ממנה שוחרר כעבור 17 משחקים. בדצמבר 1989 חתם על חוזה בלוס אנג'לס לייקרס עד לסיום עונת 1989/1990.

באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1990/1991 עבר לשחק בקבוצת אולימפיה מילאנו האיטלקית, אותה אימן מייק ד'אנטוני. מילאנו הפסידה באותה עונה הן בגמר הליגה האיטלקית (מול קזרטה) והן בגמר הגביע האיטלקי (מול ורונה).

בין השנים 1991–1993 שיחק עבור ליברטאס ליבורנו, פלקנסטרו טורינו ואמטורי אודינה האיטלקיות, בטרם פרש ממשחק, בגיל 33.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2010 הואשמה חברה בבעלותו של וינסנט בתרמית הונאה מקוונת של כ-20,000 אנשים ברחבי ארצות הברית, בסכום כולל של מעל 2 מיליון דולר. וינסנט הודה באשמה, ונשפט ל-5 וחצי שנות מאסר.[9] בינואר 2016, לאחר ריצוי 4 וחצי שנות מאסר, זכה לשחרור מוקדם בשל התנהגות נאותה.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]