ג'ף הלפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ף הלפר
Jeff Halper color.jpg
ג'ף הלפר בהרצאה בשנת 2008
לידה 28 בנובמבר 1946 (בן 72)
היבלינג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ויסקונסין–מילווקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אנתרופולוג, פעיל זכויות אדם, מרצה באוניברסיטה, כותב ספרי עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ף הלפר (נולד ב-1946) הוא אנתרופולוג יליד ארצות הברית, סופר, מרצה ופעיל פוליטי שחי בישראל מאז 1973. הוא ייסד ומנהל את הוועד הישראלי נגד הריסת בתים.

הלפר כתב כמה ספרים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומרצה לעיתים קרובות על הפוליטיקה בישראל, תוך התמקדות בשיטות אי-אלימות לפתרון הסכסוך. הוא תומך בתנועת ה-BDS והחרם האקדמי על ישראל, ורואה בישראל מדינת "אפרטהייד" המנסה "לייהד" את השטחים הפלסטיניים.

רעייתו, שושנה הלפר, הייתה פעילה בארגונים נשים בשחור ומחסום Watch.

חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפר נולד וגדל במינסוטה, ארצות הברית, שם למד בישיבה. בהמשך הוא קיבל תואר דוקטור באנתרופולוגיה תרבותית ויישומית מאוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא היה פעיל בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית ובתנועת המחאה נגד מלחמת וייטנאם. הוא התנגד לגיוס למלחמה זו.

הלפר עלה לישראל בשנת 1973 על מנת לחמוק מהגיוס למלחמת וייטנאם[דרוש מקור]. הוא שימש כמרצה מן החוץ בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עם זאת, רוב הקריירה האקדמית שלו נעשתה במסגרת מכללת FWC, שהיא כיום חלק מאוניברסיטת לונג איילנד. בתחילה הוא היה מנהל המרכז לחקר המזרח התיכון של המכללה בירושלים, בשנת 1991 הוא מונה למנהל התפעול האקדמי הבינלאומי של המכללה, ולאחר מכן קודם לדרגת פרופסור חבר.

מחקריו האקדמיים מתמקדים בהיסטוריה של ירושלים המודרנית, התרבות הישראלית העכשווית, והסכסוך במזרח התיכון. בנוסף להוראה ומחקר, הלפר מעורב בפעילויות למען צדק חברתי בישראל. הוא התנדב לפעילויות חברתיות בשכונות מצוקה בירושלים במשך עשר שנים, והקים ארגון מחאה מזרחי בשם "אהל". הלפר שימש כיו"ר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שהייתה פעילה בשנות ה-60 בקידום זכויותיהם של היהודים יוצאי אתיופיה, וקידמה את המחקר ההיסטורי של הקהילה היהודית באתיופיה.

הקמת הוועד הישראלי נגד הריסת בתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפר ייסד את הוועד הישראלי נגד הריסת בתים בשנת 1997, מתוך התנגדות למדיניותה של ממשלת ישראל בנושא זה. על פי הארגון, מאז 1967 נהרסו יותר מ-18,000 בתים פלסטיניים על ידי צה"ל או על ידי רשויות אזרחיות. לפי הלפר, רק 5% מהריסות הבתים הוצדקו על ידי שיקולי ביטחון. חלק מהבתים שנהרסו הוא על קרקע פרטית פלסטינית. הלפר טוען שישראל נוקטת באמצעים שונים על מנת למנוע תנאי חיים נורמליים מהפלסטינים, ביניהם הפקעת קרקעות, תכנון מפלה במדיניות הקצאת קרקעות, הקצאה מגבילה של היתרי בנייה והריסת בתים פלסטיניים.

הלפר אירגן והוביל מספר פעולות ישירות נגד מדיניותה של ישראל. הוא נעמד מול דחפורים שניסו להרוס בתים פלסטיניים. הוא ארגן פלסטינים וגופים בינלאומיים שסייעו לבנות מחדש את הבתים שנהרסו. ב-3 באפריל 2008 הלפר נעצר בזמן מחאה מול דחפורים בשכונה פלסטינית. זהו המעצר השמיני עבורו. "כישראלים, אנו זוכים ליחס מיוחד", הוא אמר לאחר אחד המעצרים, "המשטרה לא תפגע בנו בזמן שאנו מתנגדים להריסה, אבל אם פלסטיני יעשה את זה, הם בהחלט יירו בו."

בדרך כלל הוועד הישראלי נגד הריסת בתים מקבל שיחת טלפון ממשפחה פלסטינית המודיעה כי דחפורים הגיעו לביתה. הוועד שולח למקום פעילים שמתנגדים להריסה ומפריעים לדחפורים. כמו כן הארגון מגייס כספים כדי לבנות מחדש את הבתים שנהרסו. בנוסף, תחת הנהגתו של הלפר, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים מעודד דיאלוג בין קבוצות שונות במאמץ ליצור תקשורת פתוחה, אווירה של פיוס ושבירת סטריאוטיפים.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפרופסור לאנתרופולוגיה, הלפר לימד באוניברסיטאות בישראל, ארצות הברית, אמריקה הלטינית ואפריקה.

הלפר היה חבר ב"ועדת התמיכה" של ועדת ראסל לעניין פלסטין.

הלפר נעצר עת השתתף במשט לעזה בשנת 2008, יחד עם מפגינים אנטי-ישראליים נוספים מרחבי העולם. הוא היה הישראלי היחידי על הסיפון.

בחודש מרץ 2010 הלפר היה הנואם המרכזי ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" בגלאזגו.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפר תומך בתנועת BDS ובחרם אקדמי על ישראל.

באפריל 2012 כתב הלפר כי "פתרון "שתי מדינות לשני עמים" הוא כבר לא בר קיימא." לדבריו, "ההתנחלויות, גדר ההפרדה, הכבישים הנפרדים ופיצול השטח הפלסטיני מהווים "עובדות בשטח" באופן משמעותי ומתמשך, ולכן אי אפשר עוד לדון באפשרות של מדינה פלסטינית רציפה, תקינה וריבונית. כמו כן, לא קיים רצון פוליטי בקהילה הבינלאומית שיאלץ את ישראל לצאת מהשטחים הכבושים."

בספטמבר 2012 הוועד הישראלי נגד הריסת בתים פרסם תמיכה מפורשת בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי פתרון מדינה אחת.

"מטריצת השליטה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפר טבע את המונח "מטריצת שליטה", והוא משתמש בו לעיתים קרובות בחומרי ההסברה של הוועד הישראלי נגד הריסת בתים. מטריצה זו, לפי הלפר, מורכבת מ"מבוך של חוקים, צווים צבאיים, הליכי תכנון, מגבלות על תנועה, בירוקרטיה קפקאית, התנחלויות ותשתיות – ובנוסף לכך, גם לחימה בעצימות נמוכה ממושכת ובלתי פוסקת. מטריצה זו משמשת להנצחת הכיבוש, מאפשרת לנהל אותו עם נוכחות צבאית מינימלית, ובסופו של דבר מצליחה להסתיר אותו מאחורי "עובדות בשטח" וחזית של "מנהל תקין" לכאורה." המטריצה משלבת, לפי הלפר, מדיניות של פיצול ,עקירה וניכוס.

בסרטון באתר הוועד הישראלי נגד הריסת בתים מתאר הלפר את "מטריצת השליטה" בסיור במזרח ירושלים ובמערבה, שבמהלכו הוא מאשים את ישראל בהיותה "אתנוקרטיה," מכחיש את הלגיטימיות של המדינה היהודית, ומאשים את ישראל בקידום תעמולה אנטי-מוסלמית. לפי הלפר, ישראל מפיצה ברחבי העולם מיתוס לפיה היא "דמוקרטיה מערבית קטנה, מוקפת במחבלים מוסלמים."

הלפר טוען שהפלסטינים משמשים כ"שפן ניסויים" לתעשיית הנשק הישראלית ושישראל מתחזקת את הכיבוש כדי לייצא נשק "מוכח מבצעית".[1]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הארגון הנוצרי-אמריקני "American Friends Service Committee" המליץ לתת להלפר, יחד עם הפעיל הפלסטיני ע'סאן אנדוני, פרס נובל לשלום.

בשנת 2007 הוועד הישראלי נגד הריסת בתים קיבל את "פרס ענף הזית" של ארגון "קול יהודי לשלום".

בשנת 2009 זכה הלפר בפרס "אזרח העולם" של קרן פרייבורג-קנט, יחד עם דום לואיז קאפיו, פעיל זכויות אדם מברזיל.[2]

ספרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל ספריו של הלפר יצאו לאור בשפה האנגלית.

  • "הפלשים: ניתוח ההיסטוריה, הדת והחברה", אוניברסיטת מינסוטה, 1966
  • "בין גאולה לתחייה: היישוב היהודי בירושלים במאה התשע-עשרה", 1991
  • "ישראלי בפלסטין", 2008
  • "מכשול לשלום: בחינה מחודשת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני", 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ף הלפר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]