הבלגריאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גאריון)
הבלגריאד
עטיפת חייל הנבואה, הספר הפותח את הסדרה
עטיפת חייל הנבואה, הספר הפותח את הסדרה
ספרי הסדרה
חייל הנבואה (1982)
מלכת הכישוף (1982)
קורבן הקוסם (1983)
טירת הכישוף (1984)
סוף משחק המכשפים (1985)
מידע כללי
מאת דייוויד אדינגס עריכת הנתון בוויקינתונים
איורים גאוף טיילור, שלי שפירו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פנטזיה, סיפור הרפתקאות, פנטזיה אפית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה ספרי בלנטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
הספר הבא המלוריאן עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-345-33551-7
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הבלגריאד (The Belgariad) היא סדרת ספרי פנטזיה אפית בת חמישה ספרים (פנטלוגיה), שנכתבה על ידי סופר הפנטזיה האמריקאי דייוויד אדינגס. לסדרה יש סדרת המשך בשם המלוריאן. בנוסף, קיימים עוד שלושה ספרים המהווים מעין רקע היסטורי לעולם הבלגריאד, קורות בלגראת הקוסם, קורות פולגרה הקוסמת והקודקס הריבאני.

עלילת הסדרה מתמקדת בחייו של נער חווה פשוט בשם גאריון, התבגרותו ומסעו ברחבי ארצות המערב, בצל התעוררותו של האל האפל טוראק מתרדמתו. מוטיב מרכזי בסדרה, כפי שמשתקף בשמות הספרים השונים, הוא משחק שחמט קוסמי בין שני גורלות מנוגדים (מעין דואליזם מופשט). הדמויות בספרים, בני אדם פשוטים, גיבורים, קוסמים ואפילו אלים, משמשים ככלי המשחק בידי הגורלות הללו.

ספרי הסדרה הם:

  1. חייל הנבואה (1982)
  2. מלכת הכישוף (1982)
  3. קורבן הקוסם (1983)
  4. טירת הכישוף (1984)
  5. סוף משחק המכשפים (1985)

כל ספרי הסדרה תורגמו לעברית בהוצאת אופוס.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל הנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח בפרולוג, המתאר את בריאת העולם על ידי שבעה אלים. אלדור, הבכור מבין השבעה, מעצב כדור מאבן שמפתחת לה תודעה. טוראק, היפה מבין השבעה, חומד את האבן לעצמו. הוא מכה את אחיו אלדור ובורח עם האבן. שאר האלים מכנסים צבאות ומתקיפים את טוראק. שמפצל את האדמה בעזרת הכדור בניסיון להגן על עצמו, ויוצר ים חדש שמפריד בינו לבין הצבאות התוקפים. הכדור תוקף את טוראק בתמורה, וחצי מפניו נכווה קשות. שנים רבות לאחר מכן, מתגנבים לארמונו של טוראק בלגארת המכשף, המלך האלורני חרק ושלושת בניו, ומשיבים את האבן חזרה למערב. ריבא, בנו הצעיר של חרק, מקבל את האבן למשמרת, והוא וצאצאיו מגנים עליה מפני טוראק. השושלת המלכותית נשמרת, עד שבניה נרצחים על ידי מתנקשים, ועל ריבא ועל האבן מופקדים העוצרים.

מכאן הסיפור מתאר את חייו של גיבור הסדרה, גאריון. גאריון הוא נער החי בחווה קטנה ושקטה עם דודתו פול, לאחר שהוריו מתו. את החווה מבקר מדי פעם מספר סיפורים פרוע, שגאריון קורא לו מר זאב. ערב אחד מר זאב ופול מנהלים וויכוח סוער, ובתגובה הם לוקחים את גאריון ועוזבים את החווה. אליהם מתלווה גם דורניק, נפח החווה, שדואג להם. לאחר עזיבת החווה הם נפגשים עם עוד שני אלורנים, ענק מהאי חרק הנקרא ברק, ודרזאני הנקרא משי. החבורה יוצאת לדרך. גאריון מבין מהשיחות שכולם מנהלים שמשהו נגנב, והם מנסים לאתר את הגנב. בדרך הוא לומד לחשוד בכל אנגרקי - בן העם הסוגד לטוראק - שהוא פוגש. אחרי החבורה רודף כהן טוראק. לאחר שעברו כברת דרך, החבורה מוזמנת בדחיפות לארמונו של מלך סנדריה, ומשם לחרק. גאריון מבין כי דודה פול אינה דודתו באמת, וכי מר זאב הוא לא אחר מאשר הקוסם בלגארת. גם ברק ומשי מתגלים כבני אצולה.

האנגרקים מנסים לזרוע מהומה בארצות המערב, וגאריון מצליח למנוע ניסיון הפיכה בחרק. בלגארת מסביר לגאריון שאמנם פול אינה אחותה של אמו, אבל היא כן קרובת משפחתו. הדבר מנחם אותו, והוא מכנה את בלגארת "סבא". בלגארת מספר לכל החבורה שהם מנסים לאתר את זדאר, שליחו של טוראק, שהצליח לגנוב את כדור אלדור מאולם הכס בריבא. הם מנסים לתפוס אותו לפני שיחצה את הגבול לארצות האנגרקים. אל החבורה מצטרף הטאר, בנו של מנהיג השבטים האלגרי.

מלכת הכישוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל החבורה מצטרפים ללדורין, צעיר אסטוריאני, ומנדורלין, אביר מימברטי. בטולנדרה מצטרפת לחבורה הנסיכה צ'נדרה, והיא וגאריון נהנים להתווכח ללא הרף. החבורה נתפשת על ידי כהן טוראק הרודף אחריהם, ולאחר שגאריון מגלה שהוא זה שהרג את הוריו, הוא משמיד אותו באמצעות כישוף. החבורה נכנסת לנייסא, שם המלכה מנסה לחטוף את גאריון. פול וברק מצילים אותו והחבורה ממשיכה לעמק אלדור. גאריון מתקשה לקבל את היותו קוסם, אך בעזרתם של סבו ודודתו הוא לומד להשתמש בכוחו. הם משנים את שמו לבלגאריון כאות להיותו מכשף.

במהלך המסע גאריון מגלה כי קיימות שתי נבואות. האחת, אותה הם משרתים, היא נבואת הטוב. הנבואה השנייה היא הנבואה המשרתת את טוראק. הנבואה יכולה להתערב במהלך העניינים, מדברת עם גאריון ומסבירה לו מה עליו לעשות.

קרבן הקוסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מפגש קצר בעמק אלדור עם שליחיו האחרים של אלדור, החבורה יוצאת לאולגו ואוספת את רלג, חבר נוסף המוזכר בנבואה. הם יוצאים לארצות המורגו כדי להתעמת עם קטוצ'יק, שליח נוסף של טוראק, ולהחזיר את האבן. הנסיכה צ'נדרה נשארת באולגו, תחת חסותו של הגורים הקדוש (המנהיג של האולגו). במהלך המסע לראק כתול (עירו של קטוצ'יק) הם מתמודדים עם שלל בעיות, אך מצליחים לפתור אותן בעזרת היכולות השונות שלהם. במערות מתחת לעיר ראק כתול הם מגלים את החברה האחרונה בחבורה, טאיבה, אשה ממאראג שנשלחה לעבדות כאשר כל שאר גזעה הושמד. קטוצ'יק נותן לחבורה להגיע עד אליו מכיוון שהוא חושב שצ'נדרה נמצאת איתם, והיא פגיעה. אבל מכיוון שהיא נשארה באולגו, התכסיס לא עובד. בלגארת וקטוצ'יק מנהלים מאבק איתנים. קטוצ'יק רואה שגאריון מתקרב לאבן, ונבהל עד כדי כך שהוא שוכח את החוק הראשון של הקוסמים ובטעות משמיד את עצמו. את האבן מחזיק ילד קטן ותמים למראה, והחבורה קוראת לו שליח (ארנד).

טירת הכישוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבורה ממהרת לברוח מראק כתול. בלגארת חולה מאוד בעקבות הקרב עם קטוצ'יק, ופולגרה עסוקה בלהגן על ארנד מפני התקפת הגרולים. גאריון מקבל על עצמו את האחריות, ומשתמש בקסם כדי להגן על החבורה. החבורה מצליחה להימלט בקושי רב, חוזרת לאולגו כדי לאסוף את הנסיכה, ומשם נוסעת לריבא. שם גאריון מגלה כי הוא הנצר של מלך ריבא, וכי עליו לקבל על עצמו את המלוכה, את האחריות על האבן, ולשאת את צ'נדרה לאשה. הדבר דורש קצת הסתגלות, אך הוא מגלה שהשד אינו נורא כל כך.

בעקבות הנבואה, גאריון חומק מהארמון עם בלגארת ומשי לכיוון מאלוריה, כדי להילחם בטוראק עצמו. פולגרה וצ'נדרה מובילות את צבאות הממלכות השונות להילחם באנגרקים, כדי להסיח את דעתם ולתת לגאריון הזדמנות להגיע לכתול משראק בה שוכן טוראק.

סוף משחק המכשפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תלאות רבות, כולם מגיעים לעיר כתול משראק, וזדאר הורג את דורניק. בלגראת נלחם בו וקובר אותו לנצח באבן. טוראק מתעורר משנתו, ומנסה לשכנע את פולגרה להינשא לו. היא נזכרת בדורניק ומצליחה לעמוד בכוח שהופעל נגדה. אז טוראק וגאריון נלחמים, וגאריון מנצח. האלים מחזירים לחיים את דורניק. האל מארא מגלה כי טאיבה היא בת עמו האחרונה, אך באמצעותה הגזע ישתקם. גאריון וצ'נדרה נישאים, והמשימה מגיעה לקיצה. בלגראת מזכיר לגאריון כי האבן היא באחריותו וכי המשימה שלו לא נגמרה, אף על פי שטוראק מת.

העולם של הבלגריאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העולם של הבלגריאד נשלט על ידי שתי "מטרות" או יעדים מנוגדים. בעבר הייתה רק מטרה אחת, אבל אחרי שהתרחשה תאונה קוסמית - כוכב שלם נהרס והרס את הכוכבים בסביבתו - נוצרה ליקום מטרה נוספת מלבד מטרתו המקורית. בגלל הפיצול הזה, שתי המטרות קיבלו תודעות וניסו במשך שנים לבטל אחת את השנייה. לבסוף שתי המטרות האלו (שנקראות גם גורלות) בחרו בעולם מסוים כזירת הקרב שלהם, ובעולם הזה העלילה של הספר מתרחשת. מאחר שכל אחד מהגורלות שווה בצורה מלאה לגורל השני, הם בחרו להשתמש ב"ילד האור" וב"ילד החושך", שהם למעשה שני יצורים שהגורלות מדברים איתם. במפגשים בין ילד האור וילד החושך הגורלות למעשה מתעמתים ביניהם. בשביל שילד האור וילד החושך ידעו מה הם צריכים לעשות, הגורלות יצרו נבואות שנותנות להם את המידע שהם צריכים. חוץ מהנבואות ילד האור וילד החושך מתייעצים לפעמים עם "הקול" של הגורל שאותו הם משרתים. במהלך ספרי הבלגריאד גאריון משמש כילד האור, וטוראק כילד החושך.

האלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעולם של הבלגריאד יש שמונה אלים: אול, אלדור, טוראק, מארא, איסא, נדרה, חלדאן ובלאר. לקראת סוף סדרת ההמשך, המלוריאן, מתגלה אל נוסף. האלים בספר נוצרו על ידי אול ביחד עם היקום, כך שאול מופיע כאב האלים והיקום כאמם.

במקור לכל אחד מהאלים (מלבד אול) היה אמור להיות בעל חיים שמייצג אותו ועם שסוגד לו, אבל אלדור לא רצה אף אחד מהדברים האלה. גם לאל שמתגלה בסדרת המלוריאן אין בעל חיים שמייצג אותו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם בו מתרחשת עלילת הבלגריאד יש שתי יבשות גדולות. בעבר שתי היבשות היו יבשת אחת, עד שטוראק חצה אותה כדי למנוע מהלוחמים של שאר העמים להגיע לאנגראקים (בני העם הסוגדים לו). רוב סדרת הבלגריאד מתרחשת ביבשת המערבית, שלה מספר ארצות:

אולגו: רכס הרים גבוה שבו חיות מפלצות. בני עם האולגו חיים בעולם תת-קרקעי בתוך ההרים, בעיקר בעיר פרולגו. בני האולגו והמפלצות שייכים לאב האלים אול.

טולנדרה (האימפריה הטולנדרית): ארץ עשירה שבה חיים הטולנדרים, העם שסוגד לאל נדרה. הטולנדרים הם עם רודף בצע וכבוד. השליט שלהם הוא הקיסר, שממונה על ידי פוליטיקה מסובכת. הטולנדרים אינם מאמינים בקסם, למרות היותם דתיים, ומתעקשים שלכל דבר יש סיבה טבעית. לטולנדריה מאפיינים המזכירים את האימפריה הרומית.

ארנדיה: ממלכה עם מאפיינים המזכירים את אירופה של ימי הביניים. הארנדים סוגדים לאל חלדאן, ויש להם מוניטין של אנשים טיפשים במיוחד ובעלי נטייה לדרמה. הארנדים מחולקים לשתי קבוצות: ממברטים ואסטוריאנים. הממברטים הם אבירים מעוררי אימה, המדברים בשפה גבוהה וממהרים לקרוא תיגר על כל אחד. האסטוריאנים הם קשתים טובים במיוחד. שתי הקבוצות נלחמות אחת בשנייה במשך חמש מאות שנה בגלל פרט רשמי. החברה הארנדית היא חברה פיאודלית, הכוללת אצילים, אבירים, אריסים וצמיתים.

נייסא: נייסא היא ארץ מכוסה בג'ונגל בדרום היבשת. הנייסאנים הם עם עצלן הסוגד לאל איסא. עיר הבירה של נייסא היא סתיס תור. הנייסאנים נשלטים על ידי אישה בשם סלמיסרה, שמתחלפת פעם במספר שנים באישה שנראית בדיוק כמוה ונהיית הסלמיסרה החדשה. הפוליטיקה הנייסאנית מורכבת במיוחד, כיוון שמדובר בארץ קטנה יחסית המוקפת אימפריות חזקות, כמו האימפריה הטולנדרית וארצות המורגו. בנייסא צמחים מיוחדים רבים, והתושבים מתייחסים לסימום והרעלה כחלק משגרת החיים.

מאראג: מאראג הייתה בעבר ממלכה שבה סגדו לאל מארא. האוכלוסייה המאראגית הייתה נשית ביסודה. בנהרות של מאראג היה זהב רב, והדבר הוביל למלחמה בין המאראגים לטולנדרים. הטולנדרים זכו בניצחון אכזרי וטבחו את כל המאראגים. מארא האבל, שכל מאמיניו נהרגו, הפך את המתים לרוחות רפאים הרודפות את מאראג. הרפתקנים עדיין מגיעים למאראג כדי לנסות למצוא זהב, אך רוחות הרפאים גורמים להם לאבד את שפיותם.

אלוריה: אלוריה היא הממלכה העתיקה של האלורנים, העם הסוגד לאל בלאר. האלורנים הם אנשים גבוהים שנהנים להילחם ולשתות אלכוהול, עם מוניטין של לוחמים מפחידים. לאחר שהמלך חרק ושלושת בניו עזרו לגנוב את כדור אלדור מטוראק, הממלכה האלורנית התפצלה לארבע:

  • ריבא: אי קטן ממערב ליבשת.
  • חרק: ממלכה קטנה עם שטח ימי רב. בני חרק נחשבים לאלורנים המקוריים, וההתנהגות שלהם הרבה יותר ברברית משל האלרונים בממלכות האחרות. התעשייה הנפוצה בחרק היא שיט. בגלל יכולות השיט הגבוהות שלהם הם נודעו כמצטיינים במסחר וביזה.
  • אלגריה: ארץ רחבת ידיים שרובה שטוחה ומלאה בעשב. האלגרים הם אנשים שקטים ומכונסים בעצמם, אף על פי שבזמן קרב הם יכולים להיות פראיים מאוד. הכלכלה האלגרית מבוססת על גידול בקר וסוסים. האלגרים הם נוודים הנודדים עם העדרים שלהם, כאשר בכל אלגריה יש מעט מאוד מקומות יישוב. כל האלגרים מרגישים בנוח מאוד על סוסים.
  • דרזניה: דרזניה היא מדינה צפונית וקרה. חלק גדול מהמדינה הוא ביצות. בני דרזניה הם המרגלים הטובים ביותר בעולם, ואין כמעט מידע שהביון הדרזני אינו יודע.

האנגראקים, בני עמו של טוראק, חיו תחילה ביבשת המזרחית. בשלב מאוחר יותר הם כבשו שטחים ביבשת המערבית, ונחלקו לארבע ממלכות:

  • מלוריאה - היבשת המזרחית. האנגראקים החיים שם קרויים מלוריאנים.
  • קתול מורגוס - ממלכת המורגו, צאצאי מעמד הלוחמים והאצילים בחברה האנגארקית הקדומה. עם גאה וקשוח.
  • גאר אוג נדראק - ממלכת הנדראקים, צאצאיהם של מעמד הסוחרים והבורגנים בחברה האנגארקית הקדומה. הנדראקים אינטליגנטים וערמומיים, ומתעניינים יותר בכסף, באלכוהול ובנשים מאשר במלחמה.
  • מישראק אק ת'אל - ממלכת הת'אלים, צאצאיהם של מעמד הפועלים והאיכרים בחברה האנגארקית הקדומה. הת'אלים הם אנשים חזקים ומוצקים, הזוכים ליחס משפיל מצד האנגארקים האחרים. משמשים בדרך כלל כסבלים וכעבדים עבור בני המורגו, וכקרבנות אדם עבור כהני טוראק.

מקומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבא היא הממלכה עליה מולך גאריון. הממלכה היא אי עליו יש רק עיר אחת, ריבא, שהיא גם הנמל היחיד באי. חוץ מהמפרץ שלחופו שוכנת העיר, חופי האי הם מצוקים טרשיים ותלולים, והנמל הוא הכניסה היחידה לאי. העיר עצמה שוכנת על מדרון תלול לכיוון המפרץ. בראש המדרון עומדת מצודה המשמשת כארמונו של מלך ריבא. העיר עצמה בנויה שורות שורות של בתים, וכל הבתים הפונים למפרץ מצוידים בחרכי ירי במקום בחלונות. האקלים באי גשום ומושלג רוב השנה, והסופות המשתוללות בים המערבי דוחות את רוב המבקרים בתקופת החורף.

בריבא שלטו בתחילה הצאצאים של המלך ריבא. אחרי שהמלך האחרון נרצח השליטה עברה לידי ברנד, שהפך לעוצר של העיר. כל אחד מהעוצרים הבאים אחריו קיבל גם הוא את הכינוי ברנד. העוצרים שלטו בעיר עד שגאריון, שהיה צאצא של המלך, חזר לכס המלכות.

לעיר מתחם מסחר בעל חשיבות גדולה למדי במסחר הבינלאומי, והיא מייצאת את תפוקת האי לשאר הממלכות. באי מייצרים בעיקר כלי זכוכית, מוצרי צמר ומגפיים. האי סוחר בעיקר עם האימפריה הטולנדרנית, דרזניה, חרק וסנדריה.

צבא ריבא הוא צבא רגלים שמתמחה בלוחמה זעירה ומצור, כמו גם בלוחמה בשטח בנוי. הצי הריבאני הוא גדול למדי ושני בכוחו רק לצי הלוחם של חרק, ממלכתם של אנשי הצפון.

הריבאנים הם עם רציני ואחראי ברובו, נאמנים לארצם ולמלכם. הם ידועים בלבושם האפור, שהוא למעשה גלימה עליונה בצבע אפור, העשוי מצמר גס שאינו ניתן לצביעה.

דגל הממלכה הוא בצבעי כחול ולבן ועליו חרב, המסמלת את חרבו של המלך הריבאני, שאליה מחובר כדורו של אלדור, העצם החזק ביותר ביקום.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטגוניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלגאריון (או גאריון) - גיבור הסדרה. גדל כנער חווה פשוט בממלכה סנדריה. ילדותו עוברת באופן רגיל למדי, מלבד הצורך המרחף בשולי תודעתו, מעיר הערות ומדבר איתו. גאריון מתיידד עם נער זריז וחד לשון בשם דורון, ועם נער נוסף ממוצא ארנדי בשם ראנדורינג. שלושת החברים מיודדים עם זוברט, נערה בת גילם. גאריון מבלה את ימיו בין חובותיו כנער חווה לבין משחקיו עם חבריו, וככל שהוא מתבגר, מצטמצם זמן העבודה והמשחק לטובת שהיה באסם הגדול עם זוברט היפה. בהמשך הסדרה, לאחר מסע ארוך, מתברר לגאריון שהוא צאצא של השולשלת המלכותית הריבאנית. הוא נהפך למלך ריבא, ומביס בקרב חרבות את טוראק, האל הרשע. ידוע בתארים: אדון המערב, קוטל האלים, בעלה של צ'נדרה, אדון הים המערבי, בעל כדורו של אלדור וילד האור.

בלגארת הקוסם - שליחו הראשי של האל אלדור.

פולגרה הקוסמת - בתו של בלגארת. מגדלת את גאריון, שמכיר אותה בילדותו בשם "דודה פול".

דורניק - הנפח של החווה, מתלווה אל השלושה כאשר הם בורחים באישון הלילה מחוות פלאדור. לקראת סוף הסדרה, לפני הקרב של גאריון עם האל טוראק, הורג שליחו של טוראק את דורניק. לאחר הקרב פולגרה פונה אל האלים בתחינה להחזיר אותו לחיים. האלים מסכימים למנות את גאריון להחיות אותו, כיוון שעליהם נאסר לעשות זאת, אך דורשים כתנאי מפולגרה שכוחה יהיה שווה ערך לכוחו של דורניק לאחר שיחזור לחיים.

ברק - אלורני מחרק המתלווה לחבורה במהלך מסעם.

משי - דראזני נמוך בעל פני סמור, ששמו האמיתי הוא הנסיך חלדאר. מרגל וסוחר ממולח. מתלווה לחבורה במהלך מסעם.

הטאר - נסיך האלרגים, מסוגל לדבר עם סוסים. מתלווה לחבורה במהלך מסעם.

ללדורין - אסטוריאני צעיר וקשת מיומן. מתלווה לחבורה במהלך מסעם.

מנדורלן - אביר מימברטי. מתלווה לחבורה במהלך מסעם.

רלג - קנאי דתי בן אולגו. מתלווה לחבורה במהלך מסעם.

צ'נדרה - בתו של קיסר טולנדרה. חצי דריאדה.

טייבה - שפחה מאראגית יפהפייה. החבורה מצילה אותה ממכלאות העבדים בראק קתול.

ארנד - ילד ממוצא לא ידוע אשר בני החבורה מוצאים ומכנים "שליח" או "ארנד"

אנטגוניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטוצ'יק - אחד משלושת שליחיו של האל הרשע טוראק.

זדאר - אחד משלושת שליחיו של האל הרשע טוראק. בעבר הרחוק היה אחד משליחיו של האל אלדור ובגד בו.

חמדאר - גרולים (כהן של האל טוראק). התנקש בחייהם של הוריו של גאריון, גראן ואילדרה, שעות ספורות לאחר לידתו. לולא התערבותו ברגע האחרון של בלגארת הקוסם, היה גאריון התינוק נופל לרחמיו של חמדאר, שהיה מאלץ אותו לקחת את אבן אלדור ולהביא אותה לידיו של קטוצ'יק, שהיה מעניק אותה לטוראק.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה להצלחה מסחרית כאשר יצאה בארצות הברית, ושני הכרכים האחרונים שלה, טירת הקוסם וסוף משחק המכשפים, הגיעו למקומות ה-13 וה-7 ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.[1][2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבלגריאד, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]