גברים לבנים אינם יכולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גברים לבנים אינם יכולים
White Men Can't Jump
White men cant jump.jpg
בימוי רון שלטון
הפקה דייוויד ו' לסטר
דון מילר
מיכאל רפפורט
תסריט רון שלטון
שחקנים ראשיים וסלי סנייפס
וודי הרלסון
רוזי פרז
מוזיקה בני וואלאס
צילום ראסל בויד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ פוקס המאה ה-20
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 27 במרץ 1992
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט אנגלית
הכנסות 90,753,806 $
הכנסות באתר מוג'ו whitemencantjump
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גברים לבנים אינם יכוליםאנגלית: White Men Can't Jump) הוא סרט מז'אנר קומדיית דרמת ספורט משנת 1992 שבויים על ידי רון שלטון והופק על ידי דייוויד ו' לסטר. בסרט מככבים וודי הרלסון ווסלי סנייפס בתפקיד כדורסלני רחוב. הסרט יצא ב-27 במרץ 1992 לקולנועים בהפצת פוקס המאה ה-20.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילי הויל (וודי הרלסון) הוא שחקן כדורסל מכללות לשעבר שמתפרנס מרמאות והתערבויות בכדורסל רחוב. הוא מסתובב במגרשי כדורסל בהם משחקים אפרו אמריקאים, המניחים שהוא לא משחק טוב בגלל צבע עורו הלבן. הוא מתערב איתם ובדרך כלל מנצח. יום אחד מגיע בילי למגרש ושם הוא פוגש את סידני דין (וסלי סנייפס), שלא פחות מוכשר ממנו אך יהיר וגאוותן. סידני מפסיד בהתערבות מול בילי.

בילי וחברתו גלוריה קלמנטה (רוזי פרז) מסתתרים מחבורת גנגסטרים אשר להם הם חבים כסף. מטרתה של גלוריה היא להתעשר, באמצעות השתתפות בשעשועון הטריוויה הטלוויזיוני "Jeopardy!". חלומו של סידני הוא לעבור עם משפחתו לשכונת פאר בלוס אנג'לס. סידני משכנע את בילי שהם יוכלו לשחק ביחד, ולרמות כדורסלנים אחרים. לאחר מספר שיתופי פעולה מוצלחים, סידני עוקץ את בילי בסכום של 1,700 $.

גלוריה כועסת על בילי שאיבד את כספם, ומגלה חשדנות לגבי המקרה. בדרכם לביתו של סידני היא אומרת לבילי: "לפעמים כשאתה מנצח, אתה בעצם מפסיד. ולפעמים כשאתה מפסיד, אתה בעצם מנצח. ולפעמים כשאתה מפסיד או מנצח אתה מסיים בתיקו, ולפעמים כשאתה מסיים בתיקו את מפסיד או מנצח. לנצח או להפסיד זה בעצם כדור אורגני, שממנו לוקחים מה שצריכים".

בילי וגלוריה מגיעים לבית משפחת דין, ושם פוגשים גם את אשתו, רונדה (טיירה פרל). כדי לפתור את הקונפליקט, הנשים מצוות על סידני ובילי לשתף פעולה בטורניר 2 על 2. בטורניר הם זוכים בפרס הגדול בסך 5000 $. הניצחון מושג במידה רבה בזכות יכולתו של בילי לעצבן את יריביו ולהוציא אותם מריכוז. לאחר הטורניר סידני מתערב עם בילי שהוא לא יכול להטביע ומוסיף "גברים לבנים לא יכולים". בילי אכן לא מצליח להטביע, וסידני לוקח את כל הכסף.

כשבילי מספר לגלוריה ששוב הפסיד את כל הכסף היא מחליטה לעזוב אותו.

בילי הנואש מבקש את עזרתו של סידני. סידני פונה לאחד מחבריו המועסק כמאבטח באולפנים בהם מצולמת התוכנית "Jeopardy!". החבר דואג ש גלוריה תשתתף בתוכנית. תחילה גלוריה מתקשה עם שאלות הספורט, אך לאחר מכן היא מנצחת בתוכנית וזוכה ב-14,100 $. לאחר הזכייה בילי וגלוריה חוזרים להיות יחד.

אחרי שהמזל משחק לבילי, מגיע תורו של סידני לסבול. ביתו נשדד, וכך גם כל כספו. הוא מבקש את עזרת בילי, ומציע ששניהם ייתחרו בטורניר. על מנת להשתתף בטורניר צריך 2,000 $. בילי קיבל סכום דומה מגלוריה כדי לרכוש בגדים ולמצוא עבודה. גלוריה מאיימת שאם בילי ישתמש בכסף כדי להמר במשחק הם יפרדו. בילי וסידני מנצחים בטורניר, כאשר סל הניצחון הוא הטבעה של בילי.

בילי חוזר שמח לביתו, אך מגלה שגלוריה עזבה. הוא נכנס לדיכאון, ואז מגיעים הגנגסטרים שבאאים לפרוע את החוב. בילי נותן להם את כל כספו. אחר כך הוא מבקש מסידני שיסדר לו עבודה. בסיום הסרט נראים בילי וסידני מתווכחים, על מגרש הכדורסל, אך הפעם כחברים.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הכניס 14,711,124 $ בשבוע הראשון להקרנתו ב-1,923 בתי קולנוע. הסכום הכולל של ההכנסות בארצות הברית הוא 76,253,806 $. הסכום הכולל של ההכנסות בעולם הוא 90,753,806 $.[1] הסרט דורג במקום ה-16 בין הסרטים המכניסים ביותר בשנת 1992.

הסרט קיבל בסך הכול ביקורות טובות. הסרט קיבל 76% ממבקרים באתר Rotten Tomatoes, כשמתוך 38 ביקורות בסך הכול 29 מהן לטובה.[2] מבקר הסרטים רוג'ר איברט של ה"שיקגו סאן-טיימס" כתב שהסרט הוא "לא רק סרט כדורסל", ונתן לו שלושה כוכבים וחצי. בנוסף הוא כתב שהבמאי רון שלטון "הכיר את שחקניו".[3]

סרט זה הוא אחד מהסרטים החביבים ביותר על יוצר הסרטים סטנלי קובריק.[4]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוב לניר, שחקן דטרויט פיסטונס ומילווקי באקס לשעבר ונכנס להיכל התהילה של הכדורסל, מונה למאמן הכדורסל של הסרט. פרימן וויליאמס, השחקן ששיחק את "דאק" בסרט היה שחקן מקצועי בעצמו כששיחק בקבוצות סן דייגו קליפרס, אטלנטה הוקס, יוטה ג'אז ווושינגטון בולטס בין 1978-1986. בנוסף שחקן ה-NBA לעתיד, גארי פייטון, שיחק בסרט כאחד משחקני כדורסל הרחוב ללא קבלת קרדיט מיוחד.[5]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים שהסרט קיבל במסגרת הטקס פרסי הקולנוע של MTV:

  • הנשיקה הטובה ביותר (רוזי פרז וודי הרלסון)
  • הצמד הטוב ביותר (וסלי סנייפס וודי הרלסון)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]