לדלג לתוכן

יוטה ג'אז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יוטה ג'אז
Utah Jazz
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1974
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי ויוינט סמארט הום ארנה (19,911 מושבים)
מיקום סולט לייק סיטי, יוטה, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הצפון-מערבי
היסטוריה ניו אורלינס ג'אז (1974–1979)
יוטה ג'אז (1979–הווה)
בעלים ראיין סמית'
נשיא סטיב סטארקס
מנכ"ל דניס לינדסי
מאמן ויל הארדי
צבעי תלבושת צהוב, לבן, שחור וסגול
תארים
אליפויות אזוריות 2
1997, 1998
תלבושת
מדי בית וחוץ של יוטה ג'אז
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוטה ג'אזאנגלית: Utah Jazz) היא קבוצת כדורסל מהעיר סולט לייק סיטי שביוטה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם ויוינט סמארט הום ארנה. מאז שנת 2011 הג'אז הם מועדון הספורט היחיד ממדינת יוטה המשחק באחת מארבע ליגות הספורט המקצועניות בארצות הברית (NBANFL, MLB ו-NHL).

המועדון הוקם בשנת 1974 תחת השם ניו אורלינס ג'אז (לכבוד סגנון המוזיקה שיצא מניו אורלינס) בעיר ניו אורלינס, לואיזיאנה, אך עבר ליוטה בשנת 1979. במהלך סוף שנות ה-80, ג'ון סטוקטון וקארל מלון הפכו לכוכבים כשחקני המועדון, ויצרו את אחד מצמדי השחקנים המוצלחים בהיסטוריה של ה-NBA. בהנהגתו של המאמן הראשי ג'רי סלואן הקבוצה הפכה לאחת הדומיננטיות במהלך שנות ה-90, כשהעפילה לשתי סדרות גמר ה-NBA בעונות 1997 ו-1998, ובשתיהן הפסידה לשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן.

1974–1979: תקופת פיט מרוויץ' והשנים הראשונות בניו אורלינס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 נוסדה קבוצת הג'אז כמועדון בעיר ניו אורלינס כקבוצה השמונה-עשרה בליגת ה-NBA. המהלך הגדול הראשון שלה היה טרייד שהביא לקבוצה את פיט מרוויץ' ששיחק באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה מאטלנטה הוקס תמורת שתי בחירת סיבוב ראשון, שלוש בחירות סיבוב שני, ובחירת סיבוב שלישי אחת בדראפט בשלוש שנים הבאות.[1] מרוויץ' נחשב לאחד השחקנים הטובים בליגה ואף זכה בתואר "מלך הסלים" של הליגה לעונת 1976/1977 עם 31.1 נקודות בממוצע למשחק. למרות זאת, העונות הראשונות של הג'אז היו גרועות מאד, ואפילו המאזן הטוב ביותר שלהם, כאשר בסיסם היה בניו אורלינס לא היה מרשים - 39–43, בסיומה של עונת 1977/1978. מרוויץ' עצמו נאבק בפציעות ברכיים מעונה זו והלאה.

בעיות מתמשכות הקשורות לאולם הביתי היו מנת חלקם של הג'אז בזמן ששיחקו בניו אורלינס. בעונתם הראשונה הם אירחו את משחקיהם הביתיים באולם ליולה יוניברסטי פילדהאוס, בו הרצפה מורמת מהקרקע עד כדי כך שאיגוד שחקני ה-NBA דרשו מההנהלה להציב רשת מסביב לתחומי המגרש כדי שלא יפלו אל היציעים. מאוחר יותר, שיחקו הג'אז באולם לואיזיאנה סופרדום, אך, הדברים לא היו טובים יותר עקב דרישות גבוהות הנדרשות מאצטדיון בליגה, תנאי שכירות מכבידים מאד וכן בעיות הברכיים התכופות מהן סבל מרוויץ'. כמו כן, ניצב בפניהם אילוץ לשחק חודש שלם במשחקי חוץ עקב פסטיבל המרדי גרא. שנים מאוחר יותר, מייסד המועדון ובעליו הראשון סם באטיסון אמר, כי לא הייתה מעולם כל תוכנית למקרה שהג'אז יעפילו לפלייאוף. יחד עם זאת, מנהל הסופרדום באותו הזמן, ביל קורל, אמר כי הנהלת האולם תמיד הגישה רשימת תאריכים פוטנציאליים להנהלת ניו אורלינס ג'אז למקרה שהקבוצה תעפיל אל הפלייאוף, אך תכתובות אלה מעולם לא נענו.[2]

לאחר עונתם האחרונה במזרח סבלו הג'אז מהחמצה אחרונה, לפני המעבר ליוטה, כאשר לוס אנג'לס לייקרס בחרו את מג'יק ג'ונסון כבחירה הראשונה בדראפט 1979. בחירה שהייתה אמורה להיות של הג'אז אלמלא הם העבירו אותה לידי הלייקרס תמורת גייל גודריץ' שנתיים קודם. יתירה מזאת, הג'אז ויתרו על הזכויות בעבור מוזס מלון כדי להשיב לעצמם את אחת משלוש בחירות הסיבוב הראשון בהן השתמשו בטרייד עבור גודריץ'. השילוב של מג'יק ג'ונסון ומוזס מלון שברבות השנים הפכו לחברי היכל התהילה, ואילו גודריץ' הפך ללא רלוונטי כלל, לאחר שפציעה הרסה את שנותיו בניו אורלינס, הפכה את העסקה הזו לאחת הגרועות ביותר בהיסטוריית ה-NBA.

1979–1984: המעבר ליוטה והגעתו של המאמן פרנק ליידן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שכמעט ולא היו תחרותיים, הג'אז הצליחו למדי מבחינה כלכלית. אך, בשנת 1979 המועדון צלל כלכלית. בארי מנדלסון, סגן הנשיא הבכיר ברוב שנותיו הראשונות של המועדון, טען כי אחת הבעיות הכלכליות העיקריות של המועדון היה מס-שעשועים בשיעור 11%, הגבוה ביותר בארצות הברית באותו הזמן. המועדון גם לא הצליח למשוך את תמיכת התאגידים המקומיים, נתון חשוב אפילו באותם הימים, ואף לא משקיעים מקומיים.[2]

באטיסון הסיק כי המועדון לא יכול להיות בר-קיימא כל עוד הוא ישהה בניו אורלינס, והחליט כי על המועדון לעזוב למקום אחר. לאחר שבדק כמה מקומות חדשים, הוא החליט לעבור לסולט לייק סיטי, וזאת אף על פי שהייתה שוק קטן בהשוואה לניו אורלינס באותו הזמן. אך, סולט לייק סיטי הוכיחה שהיא יכולה לתמוך בקבוצת כדורסל מקצוענית כאשר היא שימשה ביתם של יוטה סטארס מליגת ה-ABA משנת 1970 ועד שנת 1976.[3] הסטארס זכו לפופולריות רבה בעיר, אך באופן בלתי מוסבר התמוטט מצבם הכלכלי בשתי עונותיהם האחרונות, והם התפרקו במהלך חודש דצמבר 1975 לאחר ששיחקו רק 16 משחקים בעונת ה-ABA האחרונה. אף על פי שסולט לייק סיטי לא נודעה בשל תרבות הג'אז שלה, החליטה הנהלת המועדון להשאיר את השם, כמו גם את צבעי המועדון המקורי, ירוק, סגול וזהב (צבעי פסטיבל המרדי גרא). היו שנפגעו מכך שהג'אז נשארו בשמם לאחר שעזבו את ניו אורלינס, כשהם מציינים כי ישנה כאן מטאפורה של גנבה של הג'אז משורשיו התרבותיים.

ג'ון סטוקטון הגיע אל יוטה ג'אז בדראפט 1984.

כמות הצופים של הג'אז ירדה במעט לאחר מעברם מניו אורלינס ליוטה, וזאת עקב קבלת אישור המעבר מאוחר (יוני 1979) ושיווק גרוע בעיר סולט לייק סיטי וסביבתה.[4] הצעד הראשון, מני רבים, אותו ביצעה הנהלת הג'אז היה טרייד שהביא לקבוצה את הקלע אדריאן דאנטלי תמורת ספנסר הייווד. במהלך עונת 80–1979 קלע דאנטלי 28 נקודות בממוצע למשחק, ונתן לקבוצה את האפשרות לנפות את מרוויץ' בתחילת העונה. הקבוצה השתרכה מאחור וסיימה את העונה הסדירה במאזן 24–58, אך כתוצאה ממיקום נמוך זה זכתה בבחירה השנייה בדראפט 1980, אותה ניצלו כדי לבחור את דארל גריפית' מאוניברסיטת לואיוויל, כחלק נוסף מהפאזל הנבנה במועדון.

במהלך עונת 1980/1981, נאבק המועדון במגרש אך גם בבעיות כלכליות. אף על פי שבסגל השחקנים היו דאנטלי, שהפך לשחקן אולסטאר רב-שנתי, וגריפית' שהפך לקלעי של 20 נקודות בממוצע למשחק, כמו גם הרכז העולה ריקי גרין, לא הצליחו הג'אז להגיע למאזן חיובי וסיימו את העונה הסדירה במאזן 28–54. טום ניסאלק עזב את תפקיד המאמן הראשי לאחר שהקבוצה החלה את עונת 82–1981 במאזן 8–12, והג'נרל מנג'ר פרנק ליידן החליפו. תחילה, תקופת אימונו של ליידן לא הראתה כל שיפור, כאשר הג'אז המשיכו את העונה במאזן 17–45 וסיימו את העונה הסדירה במאזן 25–57.

בדראפט 1982, בחרו הג'אז בבחירה הראשונה את דומיניק וילקינס, אך שילוב בין בעיות תזרים מזומנים של המועדון, כמו גם סירובו של וילקינס לשחק ביוטה, הביא את המועדון לבצע טרייד עליו, חודשים ספורים לאחר הדראפט. בתמורה לזכויות על וילקינס העבירה אטלנטה הוקס את הגארדים ג'ון דרו ופרימן ויליאמס, ועוד מיליון דולר במזומן.

בעונת 1982/1983 החמיץ דאנטלי 60 מתוך 82 המשחקים עקב פציעה, שולל מהג'אז את הקלע המוביל שלהם למשך רובה של העונה. גם הרכש החדש, ג'ון דרו, החמיץ חלק מהעונה, כשהוא משחק רק 44 משחקים במהלכה. בסופו של דבר הובילו את הג'אז דארל גריפית' עם 22.2 נקודות, ריקי גרים עם 14.3 נקודות ודני שייס 12.4 נקודות בממוצע למשחק. מארק איטון, המתנשא לגובה 2.24 מטר, בעונת הרוקי שלו, החל לאייש את עמדת הסנטר של הג'אז. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 30–52, עדיין מחוץ לפלייאוף, אך היווה שיפור לעומת המאזן בסיום העונה הקודמת.

במהלך דראפט 1983, בחרו הג'אז את ת'רל ביילי כבחירה השביעית מאלופת ה-NCAA לשנת 1983, אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית, ובשלב מאוחר יותר לקחו את בובי האנסן מאוניברסיטת איווה כבחירה ה-54.

עונת 84–1983 נפתחה בחוסר ודאות. המועדון הפסיד כסף, כאשר ההנהלה מתמרנת במיומנות, כמו לשחק את חלק ממשחקי הבית בלאס וגאס, כדי לעזור למועדון להפוך לריווחי יותר.[5] נפוצו שמועות כי המועדון יעזוב את יוטה, בעקבות השוק הקטן ומאבקים כלכליים בין בעלי המועדון. אך, מזלה של הקבוצה על המגרש המשיך להשתפר, עם אדריאן דאנטלי הכשיר, ג'ף וילקינס, והרוקי ת'רל ביילי בעמדת הפורוורד, מארק איטון וריץ' קיילי התחלקו ביניהם באיוש עמדת הסנטר, וריקי גרין יחד עם דארל גריפית' בעמדת הגארד, וג'ון דרו שסיפק 17 נקודות לערב מהספסל. הג'אז השיגו 37–45 בסיומה של העונה הסדירה וזכו באליפות הבית המרכז-מערבי, תואר אליפות הבית הראשון בהיסטוריה של הג'אז.

לאחר שהתקדמו למשחקי הפלייאוף, גברו הג'אז על דנוור נאגטס 3-2 בסיבוב הראשון של הפלייאוף, והתקדמו לשחק מול פיניקס סאנס בחצי גמר המערב. אף על פי שנהנו מיתרון ביתיות בסדה של הטוב משבעה משחקים, הפסידו הג'אז לסאנס המנוסים בשישה משחקים 2–4.

חודש לאחר מכן לא היו אוהדי הג'אז שבעי רצון, כאשר הקבוצה בחרה רכז אלמוני בסיבוב הראשון של דראפט 1984, ג'ון סטוקטון מאוניברסיטת גונזגה. אוהדי הג'אז שהגיעו למסיבת הדראפט הביעו את מורת רוחם בקריאות בוז לבחירה.[6]

1984–1988: תחילת עידן סטוקטון ומלון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארל מלון הגיע אל יוטה ג'אז בדראפט 1985, כבחירה ה-13.

עונת 85–1984 חזתה בעלייתו של מארק איטון ככוח הגנתי. כשהשיג 5.56 חסימות בממוצע למשחק, יחד עם 9.3 נקודות ו-11.3 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, וזכה בתואר שחקן ההגנה של העונה. מהצד השלילי, ג'ון דרו שיחק רק 19 משחקים במהלך העונה, ובכך חסר היה בקבוצה קלעי בתפקיד השחקן השישי. למרות זאת, הג'אז הצליחו להעפיל שוב למשחקי הפלייאוף, כשפגשו בסיבוב הראשון את יוסטון רוקטס וכוכביהם האקים אולאג'ואן ורלף סמפסון. הג'אז הצליחו לגבור על הרוקטס בסדרה 3-2, והתקדמו לחצי גמר המערב, שם פגשו את דנוור נאגטס. הג'אז נוצחו בסדרה בחמישה משחקים, 4-1.

חוסר היציבות הכלכלית של המועדון השתנתה באופן חלקי במהלך חודש אפריל 1985, כאשר לארי מילר רכש 50% מהמועדון תמורת 8 מיליון דולר, והפך לשותף לסאם באטיסטון, שחיפש להעביר את המועדון מיוטה.[7] בדראפט 1985 צרפו הג'אז את קארל מלון מאוניברסיטת לואיזיאנה טק, פאוור פורוורד המתנשא לגובה 2.06 מטר, כבחירה ה-13.

למלון הייתה השפעה מידית על הקבוצה בעונת 1986/1985, כשקלע בממוצע 14.9 נקודות וקלט 8.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. מוסיף לדאנטלי כוח בהתקפה. אך, הגארד הפותח דארל גריפית' החמיץ את העונה כולה עקב שברי מאמץ, והקבוצה הייתה בסביבות 50% הצלחה ברובה של העונה. במשחקי הפלייאוף הודחו הג'אז בסיבוב הראשון לאחר שנוצחו בידי דאלאס מאבריקס 3-1.

במהלך פגרת שנת 1986 קיבל סאם באטיסטון פנייה למכור את חלקו במועדון למארב וולפסון והארווי ראת'ר, שהיו מעוניינים להעביר את המועדון למיניאפוליס, מינסוטה. לארי מילר לא היה מעוניין למכור את חלקו במועדון, אך בעקבות סעיפים שונים בחוזה שלו עם באטיסטון הייתה למשקיעים החדשים אפשרות לרכוש גם את חלקו במועדון גם אם הוא יסרב למכור. במהלך תהליך ההתדיינות עלה מחיר המועדון עד ל-28 מיליון דולר (שוויים של הג'אז הוערך ב-16 מיליון דולר, כאשר רק שנה קודם לכן רכש מילר מחצית מהמועדון ב-8 מיליון דולר). ברגע האחרון נכנס גם מילר למשא ומתן ורכש את המחצית השנייה של המועדון תמורת 14 מיליון דולר, כשהוא קונה למעשה את החוזה המקורי עם באטיסטון, והשאיר את המועדון ביוטה.[8] מאוחר יותר הפכו וולפנסון וראת'ר למייסדים של מינסוטה טימברוולבס, קבוצת הרחבה של הליגה, שכמעט נמכרה והועברה לניו אורלינס בשנת 1994. עונת 1985/1987 הייתה עונה של שינוי. כוכב הקבוצה, אדריאן דאנטלי, שנשא את הקבוצה על כתפיו בשנים הראשונות ביוטה, הועבר בטרייד לדטרויט פיסטונס תמורת קלי טריפיוקה, שחלק את העמדה עם ת'רל ביילי. ג'רלד גריפית', שחזר מסדרת פציעות שגרמה לו להפסיד את עונת 1985/1986, איבד את מקומו בחמישייה הפותחת לבובי האנסן. ג'ון סטוקטון בילה יותר זמן על הספסל מאשר ריקי גרין בעמדת הרכז הפותח. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה במאזן 38–44, והפסידה לגולדן סטייט ווריורס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בעונת 1987/1988, תפס ג'ון סטוקטון את תפקיד הרכז הפותח לפני ריקי גרין, וקארל מלון התחיל לבסס את עצמו כאחד הפאוור פורוורדים הטובים בליגה. באותה שנה, סיימו הג'אז את העונה הסדירה במאזן 35–47 וגברו על פורטלנד טרייל בלייזרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף בתוצאה 1–3, ונפגשו בחצי גמר המערב מול האלופה היוצאת לוס אנג'לס לייקרס. לאחר שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון בלוס אנג'לס, הפתיעו הג'אז כשגברו על הלייקרס במשחק השני, 101-97, בלוס אנג'לס, ואף עלו ליתרון בסדרה, 2-1, לאחר ניצחון במשחק השלישי בסולט לייק סיטי. הג'אז הפסידו בשני המשחקים הבאים, 4 ו-5, אך במשחק השישי הביסו את הלייקרס 108-80 והשוו את המאזן ביניהן ל-3-3. במשחק השביעי והמכריע הצליחו הלייקרס לגבור על הג'אז 98–109, אך סדרה זו הוכיחה כי הג'אז הם כוח שיש להתחשב בו במאבקי הפלייאוף, שלא כמו בשנים הקודמות.

1988–1990: תחילת עידן ג'רי סלואן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 1988/1989 פרש פרנק ליידן מתפקיד המאמן הראשי של יוטה ג'אז לאחר 17 משחקים מתחילת העונה, והוחלף בידי ג'רי סלואן. הג'אז ניצחו ב-51 משחקים באותה עונה וזכו באליפות הבית המערבי-תיכוני. מלון וסטוקטון, כמו גם מארק איטון, נבחרו למשחק האולסטאר. איטון זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה בפעם השנייה, ונראה היה כי הג'אז מוכנים לקחת את הצעד הבא במשחקי הפלייאוף, לאחר שדחקו את לוס אנג'לס לייקרס לשבעה משחקים מתישים בעונה הקודמת. אך, אופן מפתיע הם נוצחו בידי המדורגת שביעית (הג'אז היו מדורגים במקום השני) גולדן סטייט ווריורס, 0-3, בסיבוב הראשון, וסיימו באופן מפתיע את העונה.

עונה לאחר מכן, עונת 1989/1990, הג'אז שיחקו עם בובי האנסן, שדחק את רגליו של דארל גריפית' כגארד הפותח לצידו של סטוקטון. גם ת'רל ביילי שהפך למניה בטוחה עם 19 נקודות בממוצע למשחק בעונה הקודמת, סבל מהפחתה במעמדו, כאשר הגארד הרוקי בלו אדוארדס שיחק תפקיד מרכזי בקו הקדמי. מייק בראון, הפורוורד-סנטר המחליף, החליף את מארק איטון בצורה תכופה יותר. התוצאה הייתה מאזן ההפסדים-ניצחונות הטוב בהיסטוריה של הג'אז, כאשר הג'אז השיגו מאזן 27–55 בסיומה של העונה הסדירה, וסיימו במקום השני לאחר סן אנטוניו ספרס שסיימה את העונה הסדירה במאזן 26–56. קארל מלון השיג את העונה הסטיסטית הטובה ביותר שלו, כשקלע 31 נקודות וקלט 11.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. ג'ון סטוקטון השיג 17.2 נקודות ו-14.5 אסיסטים בממוצע למשחק, שהיו גם שיאי קריירה, כאשר גם סך כל האסיסטים שלהם היה הגבוה בליגה. בפלייאוף נקבע כי הג'אז יפגשו עם פיניקס סאנס, בהובלתם של שחקני האולסטאר, טום צ'יימברס וקווין ג'ונסון. הסאנס הפתיעו את הג'אז כאשר גברו עליהם בחמישה משחקים, 2-3, בסיבוב הראשון. שוב, התברר כי הג'אז מצליחים מאד במהלך העונה הרגילה, אך נכשלים במשחקי הפלייאוף.[9]

1990–1996 התקדמות ומאבק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'אז החלו את עונת 1990/1991 במאזן 15–22, ולאחר מכן גילו שיפור במשחקם והמשיכו למאזן 8–27 במהלך החודשים ינואר ופברואר, כאשר התוספת החדשה לסגל, ג'ף מלון, קלע 18.6 נקודות בממוצע למשחק באותה העונה, נותן לג'אז שלוש אופציות חזקות בעמודת הנקודות (קארל מלון, ג'ף מלון, וג'ון סטוקטון קלעו יחדיו 64.8 נקודות מתוך 104 הנקודות שקלעו הג'אז בממוצע למשחק). הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 28–54, וסיימו במקום השני באזור המערב, ניצחון אחד פחות מסן אנטוניו ספרס, בדומה למיקומם שתי הקבוצות בסיומה של העונה הקודמת. בפלייאוף, הם פגשו בפעם השנייה ברציפות את פיניקס סאנס בסיבוב הראשון, אך הפעם הג'אז היו מוכנים יותר. במשחק הראשון התפוצצו הג'אז על הסאנס, בפיניקס, אריזונה, 129-90, ונתנו את הטון בסדרה כולה, כאשר גברו על הסאנס 1–3 לאחר ארבעה משחקים, וזכו לעלות לסיבוב השני של הפלייאוף למפגש מול פורטלנד טרייל בלייזרס, אלופת המערב בניסיונה להגן על כתרה.[10] הג'אז שיחקו היטב, אך בסופו של דבר נכנעו והפסידו בסדרה 1–4 לבלייזרס, בעלי הסגל העמוק והמנוסה יותר.

עונת 1991/1992 התבררה כמוצלחת בהיסטוריה של המועדון, עד אותו הזמן. הג'אז עברו לאולם חדש הדלתא סנטר, אולם חדיש המכיל 19,911 מקומות ישיבה. אולם זה היווה שיפור משמעותי לעומת הסולט פאלאס המיושן, שאליו יכלו להיכנס מעט יותר מ-12,000 צופים וחסרו בו יציעי כבוד וחלל להשכרה (שניהם מניבים תוספת הכנסה מהותית). מוקדם באותה עונה, טרייד הביא לקבוצה את טיירון קורבין, פורוורד הגנתי וקשוח, ממינסוטה טימברוולבס בתמורה לחביב האוהדים, ת'רל ביילי.

הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 27–55, זכו בתואר אליפות הבית המערב-תיכוני לראשונה משנת 1989, וציפו להתקדם שלב נוסף במשחקי הפלייאוף. בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף, גברו הג'אז על לוס אנג'לס קליפרס, 3-2. בסיבוב השני גברו על סיאטל סופרסוניקס 4-1, והגיעו לראשונה לסדרת גמר המערב, שם פגשו את פורטלנד טרייל בלייזרס. שוב, הוכיחו הבלייזרס כי הם טובים יותר, כאשר גברו על הג'אז בשישה משחקים, 4-2, ומנעו מהג'אז עלייה ראשונה לגמר ה-NBA.

עונת 1992/1993 התבררה כאכזבה בהשוואה לשנים הקודמות, כאשר הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 35–47, במקום השלישי במערב. עמדת הסנטר, שאוישה ברובה על ידי מארק איטון במהלך העשור האחרון, הפכה לבעייתית, בשעה שאיטון התמודד עם פציעות ועם גילו המתקדם. נקודת האור של העונה הייתה אירוחו של משחק האולסטאר והאירועים הסובבים אותו במהלך סוף שבוע האולסטאר.[11] הג'אז אכזבו בפלייאוף, כאשר הפסידו בסיבוב הראשון לסיאטל סופרסוניקס 2-3.[12] במהלך הפגרה טיפל המועדון בבעיית הסנטר כאשר פלטון ספנסר נרכש ממינסוטה, בתמורה לסנטר המחליף מייק בראון.

במהלך עונת 1993/1994, העבירו הג'אז בטרייד את ג'ף מלון לפילדלפיה 76' ובתמורה קיבלו את ג'ף הורנסק. הורנסק היה מתואם היטב עם ג'ון סטוקטון, והג'אז הגיעו למאזן 29–53 בסיומה של העונה הסדירה, ודורגו במקום החמישי במערב. בפלייאוף הם פגשו את סן אנטוניו ספרס, המדורגת רביעית, בסיבוב הראשון. בתצוגת הגנה מרשימה הצליחו הג'אז לעצור את כוכבם של הספרס, דייוויד רובינסון, שסיים כמלך הסלים של העונה הסדירה עם 29.8 נקודות בממוצע למשחק ב-50% הצלחה מהשדה, והורידו אותו ל-20 נקודות בממוצע למשחק ב-41% הצלחה מהשדה במהלך סדרת הפלייאוף.[13] הג'אז גברו על הספרס בארבעה משחקים, 3-1, כאשר מחקו את יתרון הביתיות של סן אנטוניו ספרס. בסיבוב השני, חצי גמר המערב, פגשו הג'אז את דנוור נאגטס הנחושים, שדורגו במקום השמיני במערב בסיומה של העונה הסדירה. הג'אז שנהנו מיתרון ביתיות עלו ליתרון 0–3 מבטיח, אך הנאגטס התאוששו ובנחישות הצליחו להשוות את הסדרה לאחר שישה משחקים, 3-3. במשחק השביעי והמכריע, שנערך בדלתא סנטר שבסולט לייק סיטי, הג'אז התאוששו והצליחו לעצור את תנופת הנאגטס ולנצח במשחק, 91-81 ולהעפיל לגמר המערב, שם נוצחו 1–4 בידי מי שלבסוף הפכה לאלופת ה-NBA, יוסטון רוקטס, 4-1.

בעונת 1994/1995 היה לסגל הג'אז עומק וניסיון הנחוצים, לדעת הפרשנים, להוות מתמודדת משמעותית על אליפות ה-NBA. אך, הג'אז איבדו את הסנטר הפותח פלטון ספנסר לאחר 34 משחקים כאשר קרע את גיד אכילס. סגל השחקנים של הג'אז היה עמוק מספיק כדי להצליח ולסיים את העונה במאזן 22–60, אך, למרות זאת הפסידו הג'אז בסיבוב הראשון של הפלייאוף ליוסטון רוקטס, 3-2.

האיש הגדול גרג אוסטרטאג, צורף לקבוצה לקראת עונת 1995/1996. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 27–55, במקום השלישי במערב. בפלייאוף הם גברו על פורטלנד טרייל בלייזרס בסיבוב הראשון, 3-2, בסיבוב השני, חצי גמר המערב, גברו על סן אנטוניו ספרס, 4-2, והעפילו לגמר המערב שנה שנייה ברציפות. בסדרת גמר המערב פגשו הג'אז את המדורגת הראשונה במערב, סיאטל סופרסוניקס. הסוניקס עלו ליתרון 0–2 בסדרה לאחר שני המשחקים הראשונים בסיאטל. במשחק השלישי שנערך בסולט לייק סיטי הצליחו הג'אז להתאושש ולזכות בניצחון ראשון בסדרה- 96-76. אך במשחק הרביעי, שנערך גם הוא בסולט לייק סיטי, גברו הסוניקס על הג'אז 86-88 ועצרו את מומנטום מהמשחק השלישי בסדרה. עתה, כאשר הסוניקס ביתרון 3-1 בסדרה, חזרה הסדרה למשחק החמישי בסיאטל. הג'אז התאוששו וגברו על הסוניקס 98-95 והחזירו את הסדרה לסולט לייק סיטי, למשחק השישי. במשחק זה התפוצצו הג'אז באולמם הביתי, הביסו את הסוניקס 83–118 והשוו את הסדרה ל-3-3. אך, במשחק השביעי והמכריע, בסיאטל. הסוניקס התאוששו, והצליחו לזכות בסדרה ההפכפכה 4-3, לאחר שניצחו 86–90.

1996–2003: גמר ה-NBA והשנים האחרונות של מלון וסטוקטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1996/1997 השיגו הג'אז את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון, 64-18, כשהם זוכים בתואר אליפות הבית המערב-תיכוני ובמאזן הטוב ביותר באזור המערב. הצלחת הקבוצה הושגה בעיקר על ידי ג'ון סטוקטון, קארל מלון, וג'ף הורנסק, כמו גם על ידי ביירון ראסל, אנטואן קאר, הווארד איזלי, ושנדון אנדרסון. קארל מלון זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה לעונת 1996/1997, כשההשיג 27.4 נקודות, 9.9 כדורים חוזרים, ו-4.5 אסיסטים בממוצע למשחק.[14]

בפלייאוף פגשו הג'אז בסיבוב הראשון את המדורגת שמינית במערב, לוס אנג'לס קליפרס, וגברו עליהם 0–3. בחצי גמר המערב הם פגשו את לוס אנג'לס לייקרס, שסיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי במערב, וגברו עליה בחמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הג'אז את יוסטון רוקטס, ולאחר שישה משחקים גברו עליהם 2–4, כאשר במשחק השישי סטוקטון קלע שלשת ניצחון. עתה, העפילו הג'אז לסדרת גמר ה-NBA הראשונה בתולדותיהם, ובה פגשו את האלופה היוצאת שיקגו בולס בהובלתו של מייקל ג'ורדן. לאחר שנוצחו בשני המשחקים הראשונים בשיקגו, במשחק הראשון על ידי סל ניצחון של ג'ורדן, הצליחו הג'אז להתאושש ולנצח בשני המשחקים הבאים שהתקיימו בסולט לייק סיטי. הבולס הצליחו לגבור על הג'אז במשחק החמישי בסדרה, שהתקיים אף הוא בסולט לייק סיטי, 88-90. עתה חזרה הסדרה לשיקגו, והג'אז לא הצליחו לעצור את הבולס ונוצחו שוב במשחק צמוד, 86-90, ניצחון שהעניק לשיקגו בולס את האליפות השנייה ברציפות.

במהלך הפגרה, ערכו הג'אז שינויים משמעותיים בסגל השחקנים. לפיכך, כאשר עונת 1997/1998 קרבה, התעוררה הציפייה כי הג'אז יהפכו למועמדים לתואר האליפות שוב. אך, סטוקטון סבל מפציעת ברכיים קשה לפני שהחלה העונה,[15] והחמיץ את 18 המשחקים הראשונים, בהן הג'אז השיגו מאזן של 7–11. לאחר חזרתו של סטוקטון השיגו הג'אז מאזן של 13–51. הם סיימו את העונה הסדירה במאזן 20–62 וזכו באליפות הבית המערב-תיכוני. אף על פי שסיימו את העונה הסדירה עם מאזן זהה לאלופה, שיקגו בולס, החזיקו הג'אז ביתרון ביתיות לאורך הפלייאוף, מאחר שמאזן המפגשים בין הג'אז לבולס במהלך העונה הסדירה היה לטובת הג'אז שניצחו את שני המפגשים ביניהן.

בפלייאוף, גברו הג'אז על יוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, 3-2, ובחצי גמר המערב על סן אנטוניו ספרס, 4-1, והתקדמו לסדרת גמר המערב עונה שלישית ברציפות. הג'אז פגשו בסדרה זו את לוס אנג'לס לייקרס בהנהגתו של שאקיל אוניל, הגארדים אדי ג'ונס, ניק ואן אקסל וקובי בראיינט הצעיר. הג'אז קבעו את הטון בסדרה, כאשר כבר במשחק הראשון הביסו את הלייקרס 77–112. המשחק השני בסדרה היה צמוד והסתיים בניצחון הג'אז, 99-95. שני המשחקים הבאים בסדרה התקיימו בלוס אנג'לס, והוכרעו בהפרש של 7.5 נקודות בממוצע לטובת הג'אז. שניצחו בסדרה 0–4, מנחילים ללייקרס את ה"סוויפ" הראשון שלהם בסדרת פלייאוף מאז סדרת גמר ה-NBA של שנת 1989, ובכך עלו בפעם השנייה ברציפות לסדרת גמר ה-NBA.[16]

בסדרת הגמר של ליגת ה-NBA לעונת 1997/1998, פגשו הג'אז שוב, כמו בעונה הקודמת, את האלופה שיקגו בולס בהנהגתו של מייקל ג'ורדן. הג'אז שנהנו מיתרון ביתיות על פני הבולס, ניצחו במשחק הראשון בסדרה, 88-85 לאחר הארכה, לאחר שסקוטי פיפן מהבולס החמיץ זריקת 3-נקודות בשניות האחרונות. במשחק השני בסדרה, שנערך גם הוא בסולט לייק סיטי, הצליחו הבולס במהלך הרבע הרביעי לעלות ליתרון, שהשתיק את הדלתא סנטר הגועש, וניצחו 88–93, ובכך ביטלו לג'אז את יתרון הביתיות. במשחק השלישי בסדרה הביסו הבולס את הג'אז ב-42 נקודות יתרון, 96-54. הג'אז קבעו במשחק זה שיא שלילי עם כמות הנקודות הנמוכה ביותר בהיסטוריה של סדרות גמר ה-NBA מאז הכנסתו של שעון ה-24 שניות. המשחק הרביעי בסדרה היה צמוד לרוב אורכו, אך הג'אז נוצחו 82–86. דניס רודמן, שהחסיר אימונים בין המשחקים כדי להשתתף באירוע היאבקות מקצוענית, היה לגיבור הבלתי צפוי של המשחק, כשקלע זריקות עונשין מכריעות וחסם זריקה של קארל מלון בשניות הסיום של המשחק. הג'אז התאוששו במשחק החמישי וניצחו 81–83. מלון הציג את משחקו הטוב בסדרה עם 39 נקודות. במשחק השישי הצליחו הג'אז להחזיק ביתרון במשך רוב שלבי המשחק, אך הבולס הצליחו להתעלות ובשניות האחרונות של המשחק לעלות ליתרון מקליעה של ג'ורדן (שסיים את המשחק עם 45 נקודות) שנודעה לימים בשם "The last shot", שהבטיחה אליפות שלישית ברציפות לשיקגו בולס עם ניצחון, 87-86, ובסדרה כולה ניצחו הבולס 4-2.[17]

בעונת 1998/1999, שקוצרה ל-50 משחקים עקב שביתת השחקנים, סיימו הג'אז במאזן 13–37 בתום העונה הסדירה, כשהם בשוויון עם סיאטל סופרסוניקס במאזן הטוב בליגה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברו הג'אז על סקרמנטו קינגס בחמישה משחקים. אך, בסיבוב השני נוצחו בידי פורטלנד טרייל בלייזרס 4-2. קארל מלון זכה בפרס ה-MVP של העונה הסדירה.[18]

את עונת 1999/2000 סיימו הג'אז במאזן 27–55 וזכו באליפות הבית המערב-תיכוני. אך, בפלייאוף הפסידו, שוב בסיבוב השני, לפורטלנד טרייל בלייזרס. במהלך הפגרה פרש ג'ף הורנסק והווארד איזלי הועבר בטרייד שכלל ארבע קבוצות והביא לג'אז את דונייל מרשל. בדראפט 2000 בחרו הג'אז בסיבוב הראשון כבחירה ה-23 את בוגר התיכונים ד'שון סטיבנסון.

בעונת 2000/2001 הגיעו הג'אז למאזן 29–53 בתום העונה הסדירה, אך נכשלו בשלב הראשון של הפלייאוף מול דאלאס מאבריקס, לאחר שכבר עלו ליתרון 0–2 בתום שני המשחקים הראשונים בסדרה, אך הפסידו הג'אז בשלושת המשחקים הבאים ונכנעו בסדרה 2-3. הייתה זו ההדחה המוקדמת ביותר של הג'אז ממשחקי הפלייאוף מאז עונת1994/1995.

בעונת 2001/2002 בחרו הג'אז בדראפט 2001 את אנדריי קירילנקו בסיבוב הראשון כבחירה ה-24. בעונת הרוקי שלו השיג קירילנקו 10.7 נקודות, 4.9 כדורים חוזרים ו-2.91 חסימות בממוצע למשחק. הג'אז לא החלו טוב את העונה, והשיגו מאזן של 15–16 במהלך החודשיים הראשונים, וסיימו במאזן 38–44 בתום העונה הסדירה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נוצחו הג'אז בידי סקרמנטו קינגס 3-1.

קודם לעונת 2002/2003 הועברו מרשל וראסל לקבוצות אחרות. הפורוורד מאט הארפרינג נרכש מפילדלפיה 76'. הוא הוצב בעמדת הפורוורד הפותח ליד מלון והשיג 17.6 נקודות ו-6.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, המספרים הטובים בקריירה שלו. הג'אז השיגו מאזן 35–47 בתום העונה הסדירה והתקדמו אל הפלייאוף, שם פגשו שוב את סקרמנטו קינגס, והפסידו לאחר חמישה משחקים, 4-1.

לאחר העונה הגיע עידן לסיומו כאשר ג'ון סטוקטון פרש, וקארל מלון עזב כשחקן חופשי ללוס אנג'לס לייקרס.

2003–2006: בנייה מחדש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עזיבתם של שתי אבני היסוד של המועדון, מצאו את עצמם הג'אז חסרי בסיס איתן עם כניסתם לעונת 2003/2004. התחזית של כמה מהעיתונים במסקרים את ה- NBA, כולל המגזין ספורטס אילוסטרייטד הייתה כי יסיימו קרוב לתחתית הליגה.[19] באופן מפתיע, הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 40–42. הקבוצה הציגה כמה שחקנים לא ידועים שהפתיעו ונתנו תרומה משמעותית, כולל קירילנקו, ראג'ה בל, וקרלוס ארויו. במיוחד, היה זה אנדריי קירילנקו שהפגין את רב-גוניותו גם בהגנה וגם בהתקפה וזכה להיבחר למשחק האולסטאר. הג'אז החמיצו את הפלייאוף במשחק אחד לדנוור נאגטס, ובכך סיימו רצף של 20 עונות בפלייאוף. ג'רי סלואן המאמן הראשי סיים במקום השני לתואר מאמן השנה, כשהפסיד ליובי בראון מממפיס גריזליס.

במהלך הפגרה, עשו הג'אז מהלכים שנועדו לשפר את הסגל המבוגר, כשרכשו את קרלוס בוזר ומהמט אוקור כשחקנים חופשיים והחתימו מחדש את קרלוס ארויו וגורדן גיריצ'ק על הארכת חוזה.

עונת 2004/2005 סומנה בעיקר על ידי סדרה של פציעות, תחילה ארויו וראול לופס, ומאוחר יותר בוזר וקירילנקו, שמילאו תפקיד מרכזי בנפילתם של הג'אז לתחתית הבית המערב-תיכוני. כאשר היה בריא מילא בוזר בכישרון את תפקיד הפאוור פורוורד, כשהוא משיג 17.8 נקודות ו-9.0 כדורים חוזרים בממוצע למשחק ב-51 משחקים. הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 26–56, הגרוע ביותר מאז עונת 1981/1982.

בקיץ שנת 2005, המשיכו הג'אז לעצב את סגל השחקנים כאשר ביצעו טרייד על בחירות דראפט עתידיות כדי לקבל את הבחירה השלישית בדראפט 2005, אותה ניצלו כדי לבחור את דרן ויליאמס מאוניברסיטת אילינוי. עסקאות אחרות כללו את העברתו של ראג'ה בל לפיניקס סאנס. הג'אז החתימו מחדש את הסנטר גרג אוסטרטאג מסקרמנטו קינגס, והגארד הפצוע תדיר ראול לופס הועבר לממפיס גריזליס.

עונת 2005/2006 הייתה מוכת פציעות עוד לפני שהחלה; בוזר החמיץ 49 משחקים וגורדן גיריצ'ק ואנדריי קירילנקו החמיצו גם הם מספר משמעותי של משחקים עקב פציעות. אוקור וקירילנקו, לעומת זאת, הראו משחק יעיל ועקבי. אך, בעלי הקבוצה, לארי מילר, הביע באופן עקבי את חוסר שביעות רצונו מהתוצאות באותה העונה. הג'אז נשארו במירוץ לפלייאוף עד שלושה משחקים לסיומה של העונה הסדירה, כאשר הפסידו לדאלאס מאבריקס. הג'אז סיימו את העונה במאזן 41-41, שלושה משחקים ממקום המוביל לפלייאוף. אוסטרטאג פרש בסיומה של העונה, לאחר ששיחק 10 מ-11 שנותיו ב-NBA במדי יוטה ג'אז.

בדראפט 2006, בחרו הג'אז כבחירה ה-14 את הקלע המבטיח רוני ברואר מאוניברסיטת ארקנסו. בסיבוב השני של הדראפט בחרו הג'אז את די בראון כבחירה ה-46 ואת פול מילסאפ כבחירה ה-47. כמה שחקנים צעירים הועברו לגולדן סטייט ווריורס תמורת דרק פישר, טרייד שנתן לג'אז רכז ותיק. כמה עיתוני ספורט גדולים היללו את הג'אז על בחירות דראפט טובות וביצוע מהלכים טובים במהלך הפגרה.[20]

2006–2011: תקופת ויליאמס ובוזר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 2006/2007 השתפרו הג'אז באופן משמעותי בהשוואה לעונות קודמות, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 31–51. קרלוס בוזר נבחר לראשונה למשחק האולסטאר (אך הפסיד את המשחק עקב פציעה קלה). גם מהמט אוקור נבחר לראשונה למשחק האולסטאר. דרן ויליאמס פרץ בעונתו השנייה בליגה, כשהוא מסיים שלישי בליגה במספר האסיסטים בממוצע למשחק עם 9.3 (אחרי סטיב נאש וכריס פול).

הג'אז פיתחו גם ספסל עמוק; בעשרת המשחקים שבוזר ואוקור (שני הקלעים המובילים) החמיצו, הצליחה הקבוצה להשיג מאזן 2–8. פול מילסאפ היווה הפתעה נעימה בעונת הרוקי שלו, כשהפך לגיבוי תחרותי לבוזר. למרות משחקם המשתפר של כוכבי הג'אז, קירילנקו חווה ירידה משמעותית בממוצעיו ונראה כמתקשה להתאים עצמו לירידת מעמדו בסגל הקבוצה. דבר שהוביל להתפרקות, שזכתה לפרסום רב, בסיבוב הראשון של הפלייאוף.[21]

בפלייאוף פגשו הג'אז את יוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, כמפגש של המדורגות רביעית וחמישית בבית המערבי (כיוון שזכתה באליפות הבית הצפון-מערבי דורגה יוטה גבוה יותר, אך יוסטון סיימה את העונה במאזן טוב יותר, 52-30, כאשר מאזנה של יוטה היה 51-31, כך שיתרון הביתיות היה של יוסטון. הסדרה התאפיינה במשחק פיזי והייתה צמודה ברוב שלביה, כאשר שתי הקבוצות מצליחות לשמור על משחקי הבית שלהן בששת המפגשים הראשונים. הג'אז הצליחו לשבור מגמה זו במשחק השביעי בסדרה שהתקיים ביוסטון, כאשר גברו על הרוקטס 99–103. הג'אז המשיכו לסיבוב השני של פלייאוף המערב, בו פגשו את המדורגת שמינית גולדן סטייט ווריורס, שבסיבוב הראשון הצליחה להדהים את המדורגת ראשונה דאלאס מאבריקס (שסיימה את העונה הסדירה במאזן 15–67, אחד הטובים בהיסטוריה של ה-NBA). אך, למרות החששות מפני הפתעה, הצליחו הג'אז להביס בסדרה את הווריורס ולהדיחם לאחר חמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הג'אז את סן אנטוניו ספרס, אך לא הצליחו להתמודד עם שחקניה המנוסים, והפסידו בחמישה משחקים, 4-1, למי שבסופה של העונה הפכה לאלופת ה-NBA.

במהלך הפגרה צורפה למועדון קבוצת ליגת הפיתוח של ה-NBA, יוטה פלאש, כקבוצת בת של המועדון. הפלאש ששיחקו בעיר אורם, יוטה, ואת הבעלות עליה חלקו עם בוסטון סלטיקס. בסיבוב הראשן של דראפט 2007 כבחירה ה-25 בחרו הג'אז את מוריס אלמונד מאוניברסיטת רייס שבטקסס. הג'אז ביצעו רק שינויים מינוריים בסגל השחקנים לקראת העונה הקרבה, כשהחשוב ביניהם היה שחרורו של דרק פישר. פישר הפך לחביב האוהדים עקב משחקו החזק, וסימפתיה אותה קיבל בעקבות מלחמתה המתוקשרת של ביתו בסרטן העין. פישר עבר ללוס אנג'לס כדי להתגורר קרוב יותר לביתו, ומאוחר יותר חתם בלוס אנג'לס לייקרס, איתה זכה בשלוש אליפויות בין השנים 2000–2002. מחלוקת התעוררה לאחר שאנדריי קירילנקו הוביל את נבחרת רוסיה בכדורסל לזכייה באליפות אירופה בכדורסל 2007, שבו אף זכה בפרס ה-MVP. לאחר הטורניר פרסם קירילנקו בלוג בו הביע את רצונו לעבור בטרייד מיוטה ג'אז, וכי הוא יהיה מוכן לוותר על חוזהו במועדון לשם כך.[22] מאוחר יותר, אישר קירילנקו את הכתוב בבלוג בראיון, אך, מבוקשו לא נענה והוא נשאר במועדון.

במהלך עונת 2007/2008, לאחר טרייד ששלח את הגארד גורדן גיריצ'ק לפילדלפיה 76' בתמורה לגארד קייל קורבר, הג'אז ניצחו 19 משחקי בית רצופים ובכך השוו את שיא המועדון, והשתפרו במשחקי החוץ לאחר שנתקלו בקשיים במהלך חודש דצמבר. למרות דבריו מעוררי המחלוקת במהלך הפגרה ודיבורים על רצונו לעזוב, שיפר קירילנקו את משחקו, ושיפר את כל ממוצעיו בהשוואה לעונה הקודמת, ונראה מרוצה מתפקידו ההגנתי החדש וכשחקן מסייע בניגוד לתפקיד הקלע שמילא קודם לכן. קרלוס בוזר נבחר שוב למשחק האולסטאר, בעוד דרן ויליאמס המשיך לשפר את משחקו, כשהוא משיג 13.3 אסיסטים בממוצע למשחק במהלך חודש מרץ (גבוה בהרבה מהממוצע השנתי שלו - 10.5 אסיסטים למשחק). הג'אז סיימו במקום החמישי במערב במאזן של 28–54 בתום העונה הסדירה. לראשונה מאז עונת 1997/1978, מילאו הג'אז את אולמם הבייתי לאורך כל העונה, והשיגו מאזן בייתי מצוין של 37-4; אך, מאזן מצוין זה קוזז על ידי מאזן חוץ בינוני בלבד, 17-24.

הג'אז שוב פגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף את יוסטון רוקטס, הפעם כמדורגים במקום הרביעי (אף על פי שהרוקטס החזיקו ביתרון ביתיות עקב מאזן טוב יותר בסיומה של העונה הסדירה). הג'אז עלו ליתרון מהיר של 0–2 לאחר שני המשחקים הראשונים בסדרה, אך הפסידו במשחק הראשון בסולט לייק סיטי. לאחר שחילקו ביניהן את המשחקים הרביעי והחמישי, הצליחו הג'אז לגבור על הרוקטס, 113-91, במשחק השישי, שהציב אותם למפגש בסיבוב השני מול המדורגת ראשונה לוס אנג'לס לייקרס, מפגש הפלייאוף הראשון בין שני המועדונים מאז סדרת גמר המערב של עונת 1997/1998. הג'אז הפסידו בשני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס, אך הצליחו לשמור על מאזן הבית שלהם כאשר גברו על הלייקרס במשחק השלישי והרביעי. הג'אז נוצחו שוב בלוס אנג'לס במשחק החמישי בסדרה וגם במשחק השישי ווהפסידו את סדרה ללייקרס העדיפים. בפגרה שלאחר הפלייאוף לא ביצעו הג'אז שינויים משמעותיים בסגל, ואילו דרן ויליאמס השתתף בנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת בייג'ינג, סין.

עונת 2008/2009 הייתה קשה עבור הג'אז כאשר הם נאבקו בפציעות שחקנים תכופות שהפריעו לכימיה בקבוצה, ולמרות ששוב היו כמעט בלתי עצירים במשחקי הבית, היה להם מאזן חוץ עלוב. שלושת השחקנים המובילים של הג'אז החמיצו כמות נכבדה של משחקים עקב פציעות ומחלות: דרן ויליאמס החמיץ 13 מתוך 15 המשחקים הראשונים של העונה, קרלוס בוזר החמיץ יותר ממחצית העונה, ומהמט אוקור החמיץ משחקים שונים במשך העונה עקב פציעות ומחלתו של אביו שאילצה אותו לנסוע למולדתו, טורקיה, בשלב מוקדם של העונה. ב-20 בפברואר 2009 נפטר הבעלים של יוטה ג'אז, לארי מילר, מסיבוכים של מחלת הסוכרת. בנו, גרג מילר, הפך לבעלים החדש של המועדון. הג'אז סיימו את במאזן 34–48 את העונה הסדירה, מה שמיקם אותם במקום השמיני באזור המערב. בסיבוב הראשון של הפלליאוף הודחו הג'אז בידי המדורגת ראשונה לוס אנג'לס לייקרס בפעם השנייה ברציפות, 4-1.

העונה שהסתיימה הייתה גם האחרונה בקריירה המפוארת של קריין הרדיו והטלוויזיה רוד "הוט רוד" האונדלי, שהודיע על פרישתו לאחר שהיה אוהד של הג'אז לכל אורך ההיסטוריה של המועדון (35 שנים). למרות האכזבה, דרן ויליאמס הוכיח את עצמו כאחד הרכזים הטובים בליגה, כשהוא קולע 19.4 נקודות, ומוסר 10.8 אסיסטים בממוצע למשחק, השני בליגה, וזאת אף על פי ששיחק את העונה כולה עם פציעת קרסול טורדנית.

במהלך דראפט 2009, בחרו הג'אז את אריק מיינור בסיבוב הראשון כבחירה ה-20 כדי לגבות את דרן ויליאמס. מאט הארפרינג הוותיק פרש, כשהוא מציין בנסיבות לפרישה את פציעותיו התכופות הנובעות מסגנון משחקו הפיזי. שמועות החלו לרחוש סביב קרלוס בוזר שאמרו כי הוא מעוניין בטרייד. שמועות אלה תודלקו מהשמועות כי הג'אז מעוניינים למכור אותו לאחר שהחליט לנצל את האופציה שהייתה בידו לשנה נוספת בחוזהו במועדון; אך, הצהירו פומבית כי הם לא מחפשים לבצע עליו טרייד, ובוזר נשאר עם הקבוצה לעונת 2009/2010. הגאז הוסיפו גם את הרוקי וסלי מת'יוז לסגל הקבוצה לאחר שהציג יכולת מרשימה במחנה האימונים.

עם תחילת עונת 2009/2010 התקשו הג'אז בשלב מוקדם של העונה, כשהם משיגים מאזן 17–19. כמה טריידים בוצעו על ידי הקבוצה במהלך העונה, אחד שלח את הרוקי המבטיח אריק מיינור ואת חוזהו של מאט הארפרינג הפורש לאוקלהומה סיטי ת'אנדר. טרייד שני שלח את הגארד הפותח רוני ברואר לממפיס גריזליס במחצית העונה, טרייד שנתקל בביקורת חריפה של דרן ויליאמס.[23] הטרייד על ברואר פינה את הדרך עבור וסלי מת'יוז לתפקיד הרכז הפותח. בנוסף, נבחר דרן ויליאמס למשחק האולסטאר לראשונה בקריירה שלו, ולאחר פגרת קיץ שנויה במחלוקת, שיחק קרלוס בוזר טוב יותר מאשר בעונה קודמת, כשהוא משיג, 19.5 נקודות ו-11.2 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, והחמיץ רק ארבעה משחקים עקב פציעות. הוא הבהיר כי הוא ישמח להישאר ביוטה תחת חוזה ארוך טווח.[24] לאחר שחזר מפציעה בתחילת העונה, קייל קורבר קבע שיא NBA באחוז הקליעה ל-3 נקודות.[25]

באזור המערב הצמוד, סיימו הג'אז את העונה הסדירה במאזן 29–53, והפסידו את אליפות הבית הצפון-מערבי לדנוור נאגטס בשובר שוויון, כשהם מסיימים במקום החמישי במערב, ומיועדים למפגש עם הנאגטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. קירילנקו, שהחמיץ 13 מ-15 המשחקים האחרונים בעונה הסדירה עקב מתיחה טורדנית בשרירי השוק, סבל שוב מפציעה זו יום לפני המשחק הראשון של הפלייאוף והחמיץ את הסיבוב הראשון כולו. מהמט אוקור קרע את גיד אכילס במשחק הראשון של הפלייאוף וסיים את העונה. למרות הפציעות הג'אז שיחקו היטב וגברו על הנאגטס בשישה משחקים, 4-2. בסיבוב השני פגשו הג'אז בפעם השלישית ברציפות את לוס אנג'לס לייקרס והודחו שוב, הפעם 0–4 (הפעם הראשונה בהיסטוריה של הג'אז שהם מודחים מהפלייאוף בסוויפ בארבעה משחקים).

במהלך דראפט 2010 בחרו הג'אז את גורדון הייוורד כבחירה התשיעית, ואת ג'רמי אוונס בסיבוב השני של הדראפט. ב-7 ביולי 2010 חתם קרלוס בוזר על חוזה ל-5 שנים בשווי 80 מיליון דולר עם שיקגו בולס כשחקן חופשי. הג'אז הפכו את העסקה להסכם "חתום ועבור" יום למחרת, כשהם מקבלים מהבולס, כחריג להסכם עם בוזר, פיצוי של 13 מיליון דולר.[26] יומיים לאחר מכן, ב-9 ביולי 2010, הסכים גם קייל קורבר לחתום עם השיקגו בולס. ההסכם לא נחשף, אך דיווחים רבים טענו כי העסקה היא ל-3 שנים תמורת 13 מיליון דולר.[27] וסלי מת'יוז חתם ב-10 ביולי 2010, על חוזה ל-5 שנים בשוי 33 מיליון דולר כשחקן חופשי מוגבל בפורטלנד טרייל בלייזרס. הג'אז סירבו להשוות את הצעתם של הבלייזרס, ואפשרו לבלייזרס להחתים את מאת'יו. פחות משבועיים לאחר עזיבתו של בוזר, ב-13 ביולי 2010, העבירו הג'אז בטרייד את קוסטה קופוס, ושתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות, למינסוטה טימברוולבס תמורת הפורוורד אל ג'פרסון, כשהם מנצלים סעיף בהסכם עבור בוזר המאפשר לג'אז לרכוש את ג'פרסון מבלי שהדבר יחשב לחריגה מתקרת השכר.[28] ראג'ה בל צורף אף הוא, כדי לספק סיוע לקו האחורי לאחר שאיבדו את קורבר ומאת'יו. הוא הוחתם על חוזה ל-3 שנים תמורת 10 מיליון דולר.

ב-15 ביוני 2010, חשפה הנהלת הג'אז סמל ותרשים צבעים חדשים למועדון שסימן חזרה ל"תו המוזיקלי" שהיה בסמל המקורי של המועדון. את המדים החדשים חשפה הקבוצה ב-16 באוגוסט.[29]

2011–2014: עידן טיירון קורבין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2010/2011 החלה עבור הג'אז בצורה חיובית, כשבמשחקי הקדם עונה היו הג'אז בלתי מנוצחים (8-0), ובאמצע ינואר הגיעו למאזן 13–27 ונראו כמי שנמצאים בדרכם לעוד עונה חיובית. אך, ב-14 המשחקים הבאים נעצרו הג'אז והשיגו מאזן של 4–10. ב-10 בפברואר 2010, כאשר מאזן הקבוצה עמד על 23–31, לאחר הפסד לשיקגו בולס, התפטר המאמן הראשי ג'רי סלואן, יחד עם עוזרו הוותיק פיל ג'ונסון. עוזר נוסף של סלואן, טיירון קורבין, הוכרז כמאמן הראשי החדש, בעוד עוזר נוסף, סקוט ליידן, נשאר בתפקידו. שבוע לאחר מכן שכרו הג'אז את שחקן העבר, ג'ף הורנסק, כעוזר מאמן נוסף.

ב-23 בפברואר 2011, ביצעו הג'אז טרייד על כוכבם דרן ויליאמס, והעבירו אותו לניו ג'רזי נטס תמורת שתי בחירות סיבוב ראשון האחת של ניו ג'רזי ב-2011, והשנייה של גולדן סטייט ווריורס ב-2012 והשחקנים, דווין האריס ודריק פייבורס. היו שמועות כי דרן ויליאמס החליף צעקות עם המאמן הראשי לשעבר, ג'רי סלואן, במהלך המשחק נגד שיקגו בולס, שהקדים את התפטרותו של סלואן, ובסופו של דבר הביא את הנהלת הג'אז להחלטה לבצע עליו טרייד.

בעוד ויליאמס היה תחת חוזה במהלך עונת 2011/2012 עם אופציה לחתום על עונה נוספת תמורת 17.7 מיליון דולר לעונת 2012/2013, סגן נשיא יוטה ג'אז, גרג מילר, לא האמין כי ניתן יהיה להחתים אותו מחדש. "ואף על פי שלא ראיתי שום סימן לכך שהוא אינו מתכוון לחתום מחדש אצלנו, לא ראיתי גם סימן שהוא יחתום" אמר מילר.[30][31] באותה העונה הג'אז סיימו את העונה הסדירה במאזן 39–43, ובמקום ה-11 בלבד במערב, והחמיצו את הפלייאוף לראשונה מאז שנת 2006.

במהלך דראפט 2011, היו בידי הג'אז שתי בחירות לוטרי (אחת הגיעה מהטרייד ששלח את דרן ויליאמס לניו ג'רזי נטס). הג'אז ניצלו אותן בבחירת הסנטר המבטיח אנס קאנטר, שנבחר כבחירה השלישית, וכן הגארד אלק ברקס שנבחר במקום ה-12. לאחר סיום שביתת השחקנים שהביאה לקיצורה של עונת 2011/2012 ל-66 משחקים, נפרדו הג'אז משניים משחקניהם הוותיקים, מהמט אוקור, שהועבר בטרייד לניו ג'רזי נטס תמורת בחירת סיבוב שני עתידית, ואנדריי קירילנקו, ששיחק במהלך השביתה במולדתו רוסיה ושחוזהו פג בסוף העונה, והוא החליט להישאר ברוסיה לשארית עונת 2011/2012. כמו כן, רכשו הג'אז את שני השחקנים החופשיים, ג'וש הווארד וג'מאל טינסלי.

לקראת עונת 2012/2013 העבירו הג'אז את הרכז דווין האריס לאטלנטה הוקס, בתמורה לסמול פורוורד מרווין ויליאמס. כמו כן, צירפו לשורות הקבוצה את הגארדים מו ויליאמס ורנדי פוי.

2014–2022: עידן קווין סניידר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת גורדון הייוורד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2013/2014, ויתרה יוטה על שני שחקנים מובילים, פול מילסאפ ואל ג'פרסון, שעברו לאטלנטה הוקס ולשארלוט הורנטס, בהתאמה. באותו קיץ הצטרף לקבוצה הסנטר רודי גובר, שעבר אליה בטרייד לאחר שנבחר בבחירה ה-27 בדראפט 2013. באותה עונה לא הצליחה יוטה להעפיל לפלייאוף לאחר שהפסידה ללוס אנג'לס קליפרס במשחק האחרון של העונה הסדירה.

בדראפט 2014, בחרה יוטה את הגארד דנטה אקסום, ולאחר מכן גם את רודני הוד לאחר שקיבלה את הבחירה ה-23 בטרייד. באותו קיץ מונה קווין סניידר, עוזר המאמן של הקבוצה, להיות מאמנה הראשי, כשחתם על חוזה ל-3 שנים. באותן שנים הובלה הקבוצה על ידי גורדון הייוורד, אך גם בעונת 2015/2016 לא הצליחה לעלות לפלייאוף לאחר שהפסידה במשחק האחרון של העונה ללוס אנג'לס לייקרס, במה שהיה משחקו האחרון בקריירה של קובי בראיינט, בו קלע 60 נקודות.

עונת 2016/2017 הייתה עונת הפריצה של יוטה והייוורד. את העונה סיימה יוטה עם מאזן חיובי 51–31, ודורגה במקום ה-5 במערב, מה שהקנה לה מקום בפלייאוף. בסיבוב הראשון יוטה ניצחה את לוס אנג'לס קליפרס, אך הובסה בחצי גמר המערב נגד גולדן סטייט ווריורס.

תקופת גובר ומיטשל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2017/2018 עזב הייוורד את יוטה לטובת בוסטון סלטיקס. באותו הקיץ, הצטרף לקבוצה הרוקי דונובן מיטשל, שנבחר בבחירה ה-13 על ידי דנוור נאגטס, ועבר ליוטה בטרייד. דונובן מיטשל התגלה ככישרון, כשבעונת הרוקי שלו שבר את שיא המועדון לרוקי וקלע 41 נקודות במשחק אחד (מול ניו אורלינס פליקנס). באותה עונה זכה רודי גובר בתואר שחקן ההגנה של העונה, והקבוצה העפילה בפעם השנייה ברצף לפלייאוף ה-NBA. ברבע גמר המערב, יוטה ניצחה 4–2 את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, אך לאחר מכן הפסידה 4–1 ליוסטון רוקטס בחצי גמר המערב.

בעונת 2018/2019 זכה גובר שוב בתואר שחקן ההגנה, ומיטשל חווה עונת פריצה, כשרשם ממוצע של 23.8 נקודות למשחק. יוטה הפכה לקבוצה חזקה מאוד, אך הודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי הרוקטס.

בעונת 2019/2020 נבחרו שני כוכבי הקבוצה, מיטשל וגובר, להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA. בהמשך העונה, נדבק גובר בנגיף קורונה לאחר שהפר את הנחיות הליגה באופן בוטה, וככל הנראה הדביק גם את חברו לקבוצה מיטשל. בשל התפרצות הנגיף בקרב שחקני הליגה, השביתה ה-NBA את העונה במשך כחמישה חודשים. בהמשך העונה העפילה יוטה לפלייאוף ה-NBA, שם הציג דונובן מיטשל יכולת מעולה, אך היכולת לא הספיקה ליוטה, שהודחה בסיבוב הראשון.

באוקטובר 2020 מכרה משפחת מילר את מועדון הג'אז לאיש העסקים ראיין סמית', במחיר של כ-1.66 מיליארד דולר.

ב-6 ביוני 2022 הודיע סניידר על עזיבתו וסיום כהונה של שמונה עונות כמאמנה של יוטה ג'אז.[32]

2022–הווה התקופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזיבת רודי גובר ודונובן מיטשל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביוני חתם המאמן ויל הארדי על חוזה לחמש עונות בקבוצה.[33]

לקראת עונת 2022/2023 עברה הקבוצה מיתוג מחדש, לפיו שינתה את סמל המועדון, את מדי הקבוצה ואת פרקט האולם. לקראת העונה חזרה הקבוצה להשתמש בגופייה הסגולה הקלאסית משנות ה-90.[34]

ב-1 ביולי 2022 העבירה יוטה בטרייד את רודי גובר, אשר זכה 3 פעמים בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-NBA, בתמורה למליק ביזלי, פטריק בוורלי, ג'ארד ונדרבילט, ליאנדרו בולמארו ואת הבחירה ה-22 בדראפט 2022, ווקר קסלר ו-4 בחירות סיבוב ראשון ממינסוטה טימברוולבס.[35] ב-25 באוגוסט 2022 בוורלי הועבר בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס בתמורת לסטנלי ג'ונסון וטיילן הורטון-טאקר.[36] ב-1 בספטמבר 2022 עזב כוכב הקבוצה דונובן מיטשל בטרייד לקליבלנד קאבלירס בתמורה ללאורי מארקנן, קולין סקסטון, אוצ'אי אגבאג'י, הבחירה ה-14 בדראפט 2022, 3 בחירות סיבוב ראשון לא מוגנות ו-2 בחירות הניתנות להחלפה.[37]

לאורך ההיסטוריה של הג'אז לא נוצרה לקבוצה יריבות גדולה עם אף אחת מקבוצות ה-NBA האחרות. עם זאת, היו קבוצות אותן פגשו הג'אז פעמים רבות במסגרת הפלייאוף:

הרוקטס זכו בשתי אליפויות ה- NBA (1994, 1995), לאחר שניצחו את הג'אז במהלך הפלייאוף. בשתי הפעמים בהן גברו הג'אז על הלייקרס הם התקדמו לגמר ה-NBA, אך לא זכו באליפות, בעוד הלייקרס התקדמו לגמר ה-NBA בכל ארבע הפעמים בהן גברו על הג'אז, כשהם זוכים באליפות ה-NBA בשנים 1988, 2009, 2010. הבלייזרס התקדמו לגמר ה-NBA לאחר שגברו על הג'אז בפלייאוף 1992.

אולמות ביתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו אורלינס:

  • ליולה פילד האוס - 1974–1975
  • מוניציפל אודיטוריום - 1974–1975
  • לואיזיאנה סופרדום - 1975–1979

בסולט לייק סיטי:

סמלי המועדון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
סקוטי רוברטסון 1974 15 1 14 0.067
אלג'ין ביילור 1974 1 0 1 0.000
בוץ' ואן ברדה קוף 1974–1976 174 74 100 0.425
אלג'ין ביילור (2) 1976–1979 220 86 134 0.391
טום ניסאלקי 1979–1981 184 60 124 0.326
פרנק ליידן 1981–1988 571 277 294 0.485 41 18 23 0.439 זכייה בפרס מאמן העונה (1984)
ג'רי סלואן 1988–2011 1,809 1,127 682 0.623 196 96 100 0.490
טיירון קורבין 2011–2014 258 112 146 0.434 4 0 4 0.000
קווין סניידר 2014–2022 636 372 264 0.585 51 21 30 0.412
ויל הארדי 2022–הווה 164 68 96 0.415

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ביל ברטקה 1974–1976
בארי מנדלסון 1976–1977
לואיס שאפל 1977–1978
טום וילינגהם 1978–1979
פרנק ליידן 1979–1987 זכייה בפרס מנהל העונה (1984)
דייב צ'קטס 1987–1989
סקוט ליידן 1989–1999
קווין אוקונור 1999–2012
דניס לינדסי 2012–2021
ג'סטין זאניק 2021
דני איינג' 2021–הווה

הישגים ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודות: 68, פיט מרוויץ' מול ניו יורק ניקס, 25 בפברואר 1977.

ריבאונדים: 28, רודי גובר מול גולדן סטייט ווריורס, 14 במרץ 2021.

אסיסטים: 28, ג'ון סטוקטון מול סן אנטוניו ספרס, 15 בינואר 1991.

חטיפות: 9, ריקי גרין פעמיים (1982) וג'ון סטוקטון (1991).

חסימות: 14, מארק איטון מול פורטלנד טרייל בלייזרס (1985) ומול סן אנטוניו ספרס (1989).

שיאי קריירה בקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.[38]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

רוקי השנה

שחקן ההגנה של העונה

השחקן השישי של העונה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

MVP של משחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישית הרוקיז הראשונה

חמישית הרוקיז השנייה

בחירות למשחק האולסטאר

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה
1 פרנק ליידן מאמן 1981–1988
4 אדריאן דאנטלי סמול פורוורד 1979–1986
7 פיט מרוויץ' קלע 1974–1979
9 לארי מילר בעלים 1985–2009
12 ג'ון סטוקטון רכז 1984–2003
14 ג'ף הורנסק קלע 1994–2000
32 קארל מלון פאוור פורוורד 1985–2003
35 דארל גריפית' קלע 1980–1991
53 מארק איטון סנטר 1982–1993
1223[א] ג'רי סלואן מאמן 1988–2011
מיקרופון רוד האנדלי שדרן 1974–2009
  1. ^ המספר מייצג את מספר הניצחונות של סלואן כמאמן הקבוצה.

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוטה ג'אז
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG/SG 00 ארצות הבריתארצות הברית הפיליפיניםהפיליפינים ג'ורדן קלארקסון 1.91 מטרים 7 ביוני 1992 אוניברסיטת מיזורי
PF 0 ארצות הבריתארצות הברית טיילור הנדריקס 2.06 מטרים 22 בנובמבר 2003 אוניברסיטת מרכז פלורידה
PG/SG 2 ארצות הבריתארצות הברית קולין סקסטון 1.91 מטרים 4 בינואר 1999 אוניברסיטת אלבמה
SG 3 ארצות הבריתארצות הברית קיונטה ג'ורג' 1.93 מטרים 8 בנובמבר 2003 אוניברסיטת ביילור
SF 5 ארצות הבריתארצות הברית קודי ויליאמס 2.03 מטרים 20 בנובמבר 2004 אוניברסיטת קולורדו
SF 8 ארצות הבריתארצות הברית ברייס סנסבאו 1.96 מטרים 30 באוקטובר 2003 אוניברסיטת המדינה של אוהיו
PG 13 ארצות הבריתארצות הברית אייזיאה קולייר 1.88 מטרים 8 באוקטובר 2004 אוניברסיטת דרום קליפורניה
PF/C 20 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון קולינס 2.06 מטרים 23 בספטמבר 1997 אוניברסיטת וייק פורסט
PF 21 ארצות הבריתארצות הברית דריוס בייזלי 2.06 מטרים 12 ביוני 2000
C 22 ארצות הבריתארצות הברית קייל פיליפובסקי 2.13 מטרים 7 בנובמבר 2003 אוניברסיטת דיוק
PF 23 פינלנדפינלנד לאורי מארקנן 2.13 מטרים 22 במאי 1997 אוניברסיטת אריזונה
C 24 ארצות הבריתארצות הברית ווקר קסלר 2.13 מטרים 26 ביולי 2001 אוניברסיטת אובורן
PF/C 34 ארצות הבריתארצות הברית קנת' לופטון 1.98 מטרים 14 באוגוסט 2002 אוניברסיטת לואיזיאנה טק
PG 10 ארצות הבריתארצות הברית ג'ייסון פרסטון (כ) 1.91 מטרים 10 באוגוסט 1999 אוניברסיטת אוהיו
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית ויל הארדי


מקרא


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוטה ג'אז בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ השורשים של הקבוצה מיוטה נטועים בניו אורלינס
  2. ^ 1 2 המעבר ליוטה
  3. ^ לזכור את ה-ABA, יוטה סטארס
  4. ^ סיפורה של הניו אורלינס ג'אז
  5. ^ ההיסטוריה של יוטה ג'אז
  6. ^ שקט, אפקטיבי, וקשוח כמסמר, סטוקטון מבהיר את הנקודה
  7. ^ קבוצת לארי מילר
  8. ^ לארי מילר קונה את חלקו של באטיסטון ומשאיר את הקבוצה ביוטה
  9. ^ הביוגרפיה על קארל מלון
  10. ^ הג'אז רוכשים מלון שני
  11. ^ אולסטאר 1993
  12. ^ היסטוריה של יוטה ג'אז
  13. ^ סטטיסטיקה של דייוויד רובינסון
  14. ^ סטטיסטיקה של קארל מלון, באתר ה-NBA
  15. ^ הג'אז מאבדים את סטוקטון ל-6–8 שבועות
  16. ^ היסטוריית הפלייאוף של הלוס אנג'לס לייקרס
  17. ^ הטריפל דאבל של הבולס
  18. ^ שוב כישלון במשחקי הפלייאוף
  19. ^ סקירת טרום עונה: יוטה ג'אז
  20. ^ סקירת הטריידים בפגרה, באתר ESPN
  21. ^ קירילנקו מרגיש נשכח
  22. ^ קירילנקו מוכן לעזוב את ה-NBA
  23. ^ דרון ויליאמס נפגע מהטרייד של ברואר
  24. ^ קרלוס בוזר מעוניין להישאר ביוטה
  25. ^ קייל קורבר קובע שיא NBA חדש באחוז קליעה מ-3
  26. ^ הג'אז משיגים הסכם "החתם והעבר" עם שיקגו בולס בנוגע לקרלוס בוזר
  27. ^ הבולס מחתימים את קייל קורבר
  28. ^ ג'פרסון עובר מהוולבס לג'אז
  29. ^ הג'אז חושפים סמל וצבעים חדשים
  30. ^ ויליאמס יקבל חולצה חדשה בניו ג'רזי
  31. ^ בעלי יוטה ג'אז: לא נותרו רגשות רעים עם ויליאמס
  32. ^ לאחר 8 עונות: קווין סניידר החליט לעזוב את יוטה, באתר ערוץ הספורט, 6 ביוני 2022
  33. ^ המאמן הכי צעיר ב-NBA: וויל הארדי יחתום לחמש שנים ביוטה, באתר וואלה, 28 ביוני 2022
  34. ^ Utah Jazz roll out their long-awaited rebrand with new jerseys, court designs, logo, The Salt Lake Tribune (באנגלית אמריקאית)
  35. ^ מערכת ספורט היום, NBA: רודי גובר עבר למינסוטה טימברוולבס, באתר ישראל היום, 2 ביולי 2022
  36. ^ Lakers Acquire Patrick Beverley, www.nba.com (באנגלית)
  37. ^ Cavs acquire Jazz star Mitchell in blockbuster, ESPN.com, ‏2022-09-01 (באנגלית)
  38. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com