גדוד לינקולן
 | |
| דגל גדוד אברהם לינקולן | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 הרפובליקה הספרדית השנייה |
| סוג | גדוד |
| בסיס האם | אלבסטה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | ינואר 1937 – 1 בנובמבר 1938 (כשנה ו־43 שבועות) |
| מלחמות |
מלחמת האזרחים בספרד  |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | סיוע צבאי לרפובליקה הספרדית השנייה |
| כוח אדם | 2,500 חיילים |
  | |
גדוד לינקולן (בספרדית: Batallón Abraham Lincoln) היה הגדוד ה-17 (לימים ה-58) של בריגדה מעורבת של הבריגדה הבינלאומית ה-15, הידועה גם בשם בריגדת אברהם לינקולן. הגיוס לגדוד אורגן על ידי האינטרנציונל הקומוניסטי [1] [2] ונקרא על שם הנשיא אברהם לינקולן שהנהיג את ארצות הברית במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית .
גדוד לינקולן הוקם על ידי קבוצת מתנדבים מארצות הברית ששירתו במלחמת האזרחים בספרד כחיילים, טכנאים, צוות רפואי וטייסים שנלחמו יחד עם כוחות הרפובליקנים הספרדים נגד כוחותיו של גנרל פרנסיסקו פרנקו אשר נתמכו על ידי הנאצים. גדוד לינקולן שילב מתנדבים לבנים ושחורים על בסיס שוויוני. מתוך כ-3,015 מתנדבים מארצות הברית, 681 נהרגו בקרב או מתו כתוצאה מפציעה או מחלה. [3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת האזרחים בספרד התנהלה החל מ-17 ביולי 1936 ועד 1 באפריל 1939, בין הרפובליקנים, שהיו נאמנים לרפובליקה הספרדית השנייה, לבין הלאומנים, תנועת מורדים בראשות הגנרל פרנסיסקו פרנקו .
ב-26 ביולי, שמונה ימים בלבד לאחר תחילת המרד, התקיימה ועידה קומוניסטית בינלאומית בפראג כדי לארגן תוכניות לסייע לממשלה הרפובליקנית. בוועידה הוחלט להקים חטיבה בינלאומית של 5,000 מתנדבים וקרן סיוע של מיליארד פרנקים. [4] במקביל, מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם פתחו במהירות בקמפיין תעמולה רחב היקף התומך בחזית העממית. האינטרנציונל הקומוניסטי הגביר מיד את פעילותו, ושלח לספרד את מנהיגו גאורגי דימיטרוב ואת פלמירו טוליאטי, ראש המפלגה הקומוניסטית של איטליה. [1] [5] מאוגוסט ואילך החלו משלוחי סיוע מרוסיה, ולפחות אנייה אחת ביום הגיעה לנמלי הים התיכון של ספרד שהיא נושאת תחמושת, רובים, מקלעים, רימוני יד, ארטילריה ומשאיות. לצד המטען הגיעו גם סוכנים סובייטים, טכנאים, מדריכים צבאיים ותעמלנים. [1]
האינטרנציונל הקומוניסטי החל מיד בארגון הבריגדות הבינלאומיות, תוך מאמץ מכוון להסתיר או למזער את אופיו הקומוניסטי של הגיוס וכדי להדגיש שהמערכה מתנהלת למען דמוקרטיה פרוגרסיבית. [1] בהתאם לרוח החזית העממית, האמריקאים כינו את יחידותיהם גדוד אברהם לינקולן, גדוד ג'ורג' וושינגטון וסוללת ג'ון בראון. גם יחידות ממדינות אחרות השתמשו בשמות מנהיגים, למשל, "גריבלדי" באיטליה. [1] מאה עשרים וחמישה גברים ונשים אמריקאים שירתו גם בלשכה הרפואית האמריקאית כאחיות, רופאים, טכנאים ונהגי אמבולנס.
1937[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפובליקנים אשר ביקשו סיוע במאבק במרד המזוין, חיפשו לוחמים מתנדבים מרחבי תבל. המתנדבים האמריקאים הגיעו לספרד ב-1937. בארצות הברית הוקם גדוד לינקולן בידי תומכי הקומוניזם ואורגן בינואר 1937 כחלק מהבריגדה הבינלאומית ה-15. בגדוד לינקולן היו בתחילה שלוש פלוגות: שתי פלוגות חיל רגלים ופלוגת מקלעים אחת. בפברואר 1937, לאחר פחות מחודשיים אימונים, הצטרף גדוד לינקולן ללחימה. רבים מהמתנדבים זכרו כי אומנו מעט מאד: "הם נתנו לי רובה, נתנו לי 100 כדורים, ושלחו אותי להילחם".[6]
הבריגדה הבינלאומית נפרסה בדרך כלל ככוח מסתער, עובדה שהביאה לאבדות כבדות בקרב החיילים. עד סוף המלחמה, גדוד לינקולן איבד 22.5% מן הכוח הלוחם. [7]
גדוד לינקולן ספג אבדות קשות במהלך קרב חראמה (Jarama). ב-27 בפברואר 1937 איבדה היחידה שני שלישים מכוחה, כולל מפקדה, רוברט הייל מרימן שנפצע קשה, לאחר הסתערות חסרת תוחלת על עמדות לאומניות. מרימן התחנן בפני סגן אלוף ולדימיר אופיץ' (אשר תואר כ"בלתי כשיר למדי") שלא יפתח בהתקפה, מחשש לטבח. אופיץ' התעקש לבצע את ההסתערות והבטיח שהכוח יזכה לסיוע אווירי וכוח שריון, סיוע שלא הגיע. מרימן נפצע כבר בתחילת ההסתערות ולגדוד היו 136 הרוגים. [8] גדוד לינקולן נשאר בלחימה ושוקם לאיטו מחדש תוך שנותר בקו החזית. הגדוד יצא מקו החזית למנוחה קצרה לפני שהצטרף למתקפה בברונט (Brunete) ממערב למדריד, ביולי 1937.
גדוד לינקולן, לצד גדוד ג'ורג' וושינגטון שסיים אימוניו זמן קצר לפני כן, חטיבה ה-15 יצאה לקרב בווילנואבה דה לה קניאדה ביום השני של מתקפת ברונט והצליחה לשמור על העיר לאחר לחימה קשה.[9]
החטיבה ה-15 נפרסה אז מול "רכס היתושים", אך למרות התקפות חוזרות ונשנות, הם לא הצליחו להרחיק ממקומם את החיילים הלאומנים שהחזיקו בשטח שולט זה. מפקד הגדוד, אוליבר לאו, נהרג במהלך פעולה זו. החטיבה ה-15 ספגה שוב אבדות כבדות, ובשל שיעור הנפגעים הגבוה אוחדו גדודי לינקולן וושינגטון. לאחר מכן, היחידה נקראה רשמית כגדוד לינקולן-וושינגטון, אם שהמשיכו לכנותה גדוד לינקולן.
במהלך אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר, בשנת 1937, גדוד לינקולן-וושינגטון לחם בסדרה של קרבות במתקפת אראגון. הגדוד לחם בהצלחה בקינטו (Quinto) וגם בבלשיט (Belchite). בקרב בקינטו גדוד לינקולן-וושינגטון הובל להסתערות חוזרת על העיירה על ידי טנקים סובייטים, טנקי T-26, בהם צוותים סובייטים. בבלשיט ניהל הגדוד קרב קשה, עם קרבות מבית לבית, שהותירו אבדות כבדות.
לאחר קרב בלשיט, חטיבה ה-15 אורגנה מחדש. הגדוד הקנדי, מקנזי-פפינאו, הצטרף לחטיבה, והגדוד הבלקני הוותיק דימיטרוב יצא מן החטיבה. ב-13 באוקטובר 1937, החטיבה ה-15 לחמה בקרב פואנטס דה אברו (Fuentes de Ebro). אנשי גדוד 24 (הספרדי) של החטיבה הצטרפו להתקפה בטנקים רוסיים. הגדודים הנותרים היו אמורים ללכת בעקבות הטנקים, אך ההתקפה נכשלה בגלל חוסר תאום בין הטנקים לפלוגות הרגלים. גדוד 24 וגדוד מקנזי-פפינו ספגו אבדות כבדות בקרב זה. לאחר הקרב בפואנטס, החטיבה ה-15 הוחזרה לעורף וזכתה לתקופת מנוחה ממושכת, לראשונה מאז שנכנסה לקרב בחראמה .
בשלהי דצמבר, גדוד לינקולן-וושינגטון הוזעק לחזית בקרב טרואל. החטיבה ה-15 נפרסה כדי לשמור על העיר טרואל שנכבשה זמן קצר לפני כן, נגד מתקפת הנגד הצפויה. חורף 1937/38 היה מהקרים שנרשמו, וחיילים רבים סבלו מכוויות קור במהלך המערכה. תחילה החזיק גדוד לינקולן-וושינגטון בעמדות משקיפות על טרואל, אותן כינו החיילים "הקוטב הצפוני". מאוחר יותר עבר הגדוד לתוך העיר. במהלך ינואר 1938מפתחו הלאומנים במתקפות מתואמות נגד ההגנות של כוחות הרפובליקה. הגדוד הבריטי של החטיבה ה-15 וגדוד מקנזי-פפינו איבדו פלוגה שלמה שניסתה לאחוז בשטח. העליונות הלאומית הן במספר הלוחמים והן בנשק, דחקה בסופו של דבר את החטיבה ה-15 מטרואל. החטיבה, כולל גדוד לינקולן-וושינגטון, עזבו את החזית למנוחה, לאחר שלושה שבועות בקרב. אולם בדרכם לאזורי המנוחה נעצרו רכבות החיילים ומשאיות הציוד, והם הועברו מחדש לחזית, כדי להשתתף במתקפה שמטרתה הייתה להוריד חלק מהלחץ על העיר טרואל. בהסתערות עם שחר, חטיבה ה-15 תקפה סדרה של ביצורים לאומניים בסגורה דה לוס באניוס (Segura de los Baños). אף שהמתקפה הצליחה, הכוחות הלאומנים לא העבירו כוחות שתקפו בטרואל.
1938-1939[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ היה גדוד לינקולן-וושינגטון כוח מילואים באראגון. מנוחתם הייתה קצרה לאחר שכוחות לאומנים חצו את הקווים הרפובליקנים והגיעו עד לחוף הים, בכך ביתרו את הרפובליקה לשניים. במתקפת הלאומנים גדוד לינקולן-וושינגטון התפזר, עבר ארגון מחדש והתפזר שוב במהלך נסיגה בה איבד את רוב אנשיו אשר נהרגו, נפלו בשבי או הפכו נעדרים. שניים מהקצינים הבכירים בחטיבה, רוברט מרימן ודייב דוראן, נעדרו ושיערו כי נתפסו והוצאו להורג, כיוון שכוחות לאומנים הוציאו להורג בדרך כלל את כל הלוחמים הבינלאומיים. שרידי הגדוד התאספו על גדת נהר האברו, שם התארגנו באיטיות, עם מספר מצומצם של מתנדבים בינלאומיים אשר הגיעו מבתי החולים ומאזורי העורף.
חיילים ספרדים צעירים גויסו לגדודים של החטיבה ה-15 כדי להשלים את הכוחות הלוחמים החסרים. ספרדים שולבו בגדוד לינקולן כבר בחראמה. פלוגות ספרדיות נוספו לגדודים הבינלאומיים עם הירידה בהגעת מתנדבים מצפון אמריקה. לאחר הנסיגות שולבו כוחות ספרדים בכל הגדודים והיוו את רוב כוחה של הבריגדה ה-15 בפעולתה האחרונה שלה.
ביולי 1938, גדוד לינקולן-וושינגטון ששוקם השתתף במתקפת אברו. החטיבה ה-15 חצתה את אברו והתקדמה במהירות על פני השטח שדרכו נסוגו בחודשים מרץ ואפריל. עם זאת, הכוחות הלאומיים התארגנו במהירות, והמתקפה נעצרה. הכוחות הרפובליקנים חזרו למגננה באזור שאותו כבשו.
ב-21 בספטמבר 1938, חואן נגרין, ראש ממשלת ספרד, הודיע לחבר הלאומים על נסיגה חד-צדדית של הבריגדות הבינלאומיות מהקרב. חואן נגרין ניסה נואשות לנהל משא ומתן לשלום. לאחר שהודיעו לו כי הבריגדות הבינלאומיות אינן עוד בעלות ערך צבאי, הייתה לו תקוות שווא שאף הלאומנים יוציאו מן הקרב את הכוחות הגרמנים והאיטלקים. אולם פרנקו שמר על כוחותיו האיטלקיים והגרמנים עד תום המלחמה. [10]
ב-1 בנובמבר 1938 זכו הבריגדים הבינלאומיים לפרידה מרגשת מתושבי ברצלונה, שם התאספו 250,000 איש כדי להיפרד מחיילי הבריגדות הבינלאומיות. בנאום פרידה מפורסם, הכריזה דולורס איבארורי "פסיונרה", ממנהיגות המפלגה הקומוניסטית הספרדית: "אתם היסטוריה, אתם אגדה, אתם הדוגמה ההרואית לסולידריות ולאוניברסליות של דמוקרטיה".
אמריקאים בגדוד לינקולן ששרדו את הקרבות, נשלחו לריפול (Ripoll), שם אימתו אנשי הצלב האדום הבינלאומי וממשלת ארצות הברית את זהותם הושבו לארצות הברית. רבים מהם זכו להשתתף באירועי הפרידה, כולל מצעד הענק ברחובות ברצלונה, המעמד בו פורקו הבריגדות הבינלאומיות באופן רשמי. רוב המתנדבים האמריקאים חזרו לארצות הברית בין דצמבר 1938 לינואר 1939. שבויי מלחמה אמריקאים שוחררו לאחר נפילת הממשלה הרפובליקנית, שבויים אחרונים הגיעו לארצות הברית רק בספטמבר 1939.
.
הרכב הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך מלחמת האזרחים 3,015 אמריקאים איישו את גדוד לינקולן ואת ממשיכו, גדוד לינקולן-וושינגטון. בעוד שלכמה מן המתנדבים הייתה אזרחות כפולה, הם הזדהו בעיקר כאמריקאים. כ-1,681 מהגברים הללו שירתו גם בגדוד מקנזי-פפינו ("מק-פאפ") שכן אבדות כבדות בשני הגדודים הובילו למיזוגים והעברות של לוחמים ביניהם.[12]
רבים מן המתנדבים היו דור ראשון או שני למהגרים, והגדוד היה ממוצא אירופי ברובו. הגיל הממוצע של האמריקאים ששירתו בחטיבת לינקולן היה 27.[12] אולם היו לוחמים מגיל 16. [13] המתנדבים לגדוד הגיעו מ-46 מתוך 48 מדינות בארצות הברית, כאשר מן העיר ניו יורק הגיע המספר הגדול ביותר של מתנדבים, בין חמישית לשליש מן המתנדבים היו מהעיר. רוב המתנדבים דוברי ספרדית היו מניו יורק או משכונת איבור (Ybor) בטמפה, פלורידה. [14]
אמריקאים שהגישו מועמדות לגדוד נדרשו לראיון אישי על ידי ועדה מיוחדת מטעם המפלגה הקומוניסטית ארצות הברית. הראיון נועד לדחות מועמדים אשר "...חסרו הבנה פוליטית של המאבק האנטי-פשיסטי" ומחפשי הרפתקאות. לא הייתה חובת גיוס לגדוד בין חברי המפלגה הקומוניסטית. מטרת המשימה נשמרה בסודיות ומתנדבים קיבלו מידע מינימלי על הצפוי להם. לאלה שעברו את הראיון, הוועדה המליצה לספק מידע כוזב לגבי יעד נסיעתם. [15]
אמריקאים בדרך כלל נכנסו לספרד דרך צרפת כיוון שממשלת ארצות הברית לא הנפיקה אשרות נסיעה לספרד כחלק ממדיניות אי ההתערבות שלה. מתנדבים אמריקאים מעטים הגיעו לאחר ספטמבר 1937. [16]
מניעיהם של מתנדבי גדוד לינקון היו שונים ורבים. עבור 85 המתנדבים האפרו-אמריקאים בגדוד, הכוחות הלאומנים של פרנקו ייצגו חלק מהעוולות שאיתם התמודדו בארצות הברית. צבא פרנקו כלל חיילים קולוניאליים מהמושבות האפריקאיות של ספרד, או מאפריקאים מגויסים שקיוו להיחלץ מעוני. יתר על כן, פרנקו נתמך על ידי הצבא וחיל האוויר האיטלקי, זמן קצר לאחר שכבשו את אתיופיה. כמה מנהיגים אפיינו את המלחמה כמסע צלב נגד ה"אפריקניזציה" של ספרד, אף על פי שהלאומנים הם שסמכו על לוחמים אפריקאים. לנגסטון יוז, עיתונאי בעיתון בולטימור האפרו-אמריקאי באותה תקופה, כתב, "תן לפרנקו ברדס, והוא יהיה חבר בקו קלוקס קלאן ". [17] אף על פי שגדוד לינקולן היה לבן ברובו, הוא היה משולב.
רוב המתנדבים המקוריים בגדוד היו קומוניסטים, או אוהדי ברית המועצות. אין נתונים מדויקים כמה ממתנדבי הגדוד היו קומוניסטים כיוון שאידאולוגיה פוליטית מסוימת לא הייתה להתגייסות לגדוד. היסטוריונים ותיקי הגדוד מעריכים כי בין 50 ל-80 אחוז מהגדוד היו קומוניסטים. בין המפקדים בגדוד הרוב המכריע היו קומוניסטים. [18] בניגוד לרוב מקביליהם האירופים, רבים מן האמריקאים בבריגדה הבינלאומית היו סטודנטים ולא התנסו בשירות צבאי לפני המלחמה. [19]
לא כל הלוחמים בגדוד הונעו משיקולים אידאולוגיים או פוליטיים. בשנת 2006 סיפר מו פישמן, מוותיקי הגדוד: "כמה מן החיילים מצאו בגדוד מפלט ממצבי זוגיות או אהבה לא מוצלחים, אבל מה שאיחד את כולנו זה השנאה לפשיזם". אנטי-פשיזם, יותר מכל גורם אחר, הוא שהניע ואיחד את מתנדבי גדוד לינקולן.[6]
על פי הערכות היסטוריות, כשליש מכלל מתנדבי גדוד לינקולן היו יהודים.[20]
הלשכה הרפואית האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלשכה אורגנה על ידי ד"ר אדוארד ק. ברסקיוגייסה רופאים, רופאי שיניים, אחיות, אנשי מינהל ונהגי אמבולנס כדי לתמוך ברפובליקה הספרדית. באירועי גיוס התרומות שלה לעיתים כונתה גם בשמות "הלשכה הרפואית האמריקנית להצלת הדמוקרטיה הספרדית" ו"הלשכה הרפואית והוועדה הצפון אמריקאית לסיוע לדמוקרטיה הספרדית". [21]
בארצות הברית, הלשכה ערכה אירועים כדי לשכנע את דעת הקהל שלא לתמוך בחרם על סיוע לרפובליקה הספרדית אותו הטילה ממשלת ארצות הברית בעקבות הסכמי הוועדה לאי-התערבות. בספרד, מתנדבי הלשכה הופנו לבתי חולים ולמרכזים רפואיים של שירותי הרפואה הצבאית הספרדית ( Cuerpo de Sanidad ), כמו בית החולים הצבאי Gómez Ulla במדריד, וגם לאתרים בקו החזית. חברי הלשכה, שכללו גם נשים, טיפלו בלוחמים בינלאומיים וספרדים כאחד. [22]
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת האזרחים בספרד ואחריה, חברי הבריגדה נתפסו בדרך כלל בציבור האמריקאי כתומכי ברית המועצות. לאחר ששבו לארצות הברית, רבים הצטרפו לארגון וותיקי חטיבת אברהם לינקולן (VALB). עם זאת, הסכם מולוטוב-ריבנטרופ גרם לפילוג בין ותיקי בריגדת לינקולן. כמה מהם, שאימצו את הטיעון הקומוניסטי הרשמי, הצטרפו לתנועת השלום האמריקאית שיצאה במחאה על תמיכת ארצות הברית בבריטניה ובצרפת נגד גרמניה הנאצית. [23] אחרים, לעומת זאת, התמידו בקו האנטי-פשיסטי שבו הלכו לספרד. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ה-VALB שינה את עמדתו ותמך באופן מלא במלחמה. מפקד לינקולן-וושינגטון לשעבר, מילטון וולף, התנדב בשנת 1940 למנהלת המבצעים המיוחדים של הצבא הבריטי וניהל אספקת נשק לארגוני התנגדות אירופים במלחמת העולם השנייה .
במהלך מלחמת העולם השנייה, ממשלת ארצות הברית ראתה בחברים לשעבר בחטיבה סיכון ביטחוני. מנהל ה-FBI, ג'יי אדגר הובר, ביקש מהנשיא רוזוולט להבטיח שחברי גדוד לינקולן לשעבר, שנלחמו בכוחות ארצות הברית במלחמת העולם השנייה לא יהיו מועמדים לקצונה או שיינתן להם כל ציון לשבח. בשנת 1947 הוכנסו ותיקי חטיבת אברהם לינקולן לרשימת הארגונים החתרניים של התובע הכללי של ארצות הברית. [24] ארגון ותיקי הבריגדה הבינלאומית יהיו רק אחד מחמישה ארגונים שנכללו ברשימה ואשר המשיכו לפעול עד 1970. [25]
לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, המליץ ה-FBI לשלול מכל ותיקי גדוד לינקולן קידום צבאי כדי למנוע מקומוניסטים להגיע לדרגות פיקוד בכוחות המזוינים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, שוחררו ותיקי גדוד לינקולן מהצבא ונמנעה קבלתם למשרות ממשלתיות. ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית צירפה לרשימה השחורה שערכה את כל שמות ותיקי גדוד לינקולן. חיילים משוחררים שהיו בגדוד פוטרו ממקומות עבודה, נערכו עליהם מעקבים, הם הוטרדו, תויגו כקומוניסטים בפני מעסיקים פוטנציאלים, נמנעה מהם זכות לדיור וסירבו להנפיק להם דרכונים במשך עשרות שנים.[6] [26] ה-FBI הכחיש כי הוא שמר תיקים על ותיקי גדוד לינקולן, אך קבוצות ותיקים טוענות שהממשלה הפדרלית רק מחפה על פשעיה.
בראיון לעורכי סקריפס-הווארד, בשנת 1985, אמר הנשיא רונלד רייגן שרוב האמריקנים מאמינים שחבריהם האמריקאים שלחמו לצד הכוחות הנאמנים לרפובליקה הצטרפו לצד הלא נכון. [27]
החבר האחרון הידוע בגדוד לינקולן, דלמר ברג, מת ב-28 בפברואר 2016, בגיל 100. [28]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Hayes 1951, p. 117.
- ^ Richardson 1982, pp. 31-47.
- ^ Garcia, Daniel Pastor, Celeda, Antonio R. "The Victors Write History, and the Vanquished Literature: Myth, Distortion and Truth in the XV Brigade". Bulletin of Spanish Studies no. 89 (2012): 311–312.
- ^ Hayes 1951, p. 115.
- ^ Richardson 1982, p. 12.
- ^ 1 2 3 Lyden, Jacki (October 8, 2006). "Spanish Civil War Volunteers Revisit Battlegrounds". National Public Radio. accessed March 29, 2015.
- ^ Payne, Stanley G. The Spanish Civil War. New York: Cambridge University Press, 2012. 154.
- ^ Clifford 2020, pp. 93-94.
- ^ Thorpe, Richard (2009) "A Brief History of the British Battalion of the International Brigades, 1936 -1938" (אורכב 27.09.2013 בארכיון Wayback Machine) Retrieved August 13, 2013.
- ^ Clifford 2020, p. 206.
- ^ S. Herreros, The International Brigades in the Spanish War 1936-1939: Flags and Symbols, fig. 36
- ^ 1 2 Sandvick, Clinton. The Abraham Lincoln Brigade: the Historiography of the American soldiers in the Spanish American War Dailyhistory.org (Updated September 28, 2021). Retrieved September 28, 2021.
- ^ Garcia, Daniel Pastor, and Celeda, Antonio R. "The Victors Write History, and the Vanquished Literature: Myth, Distortion and Truth in the XV Brigade", Bulletin of Spanish Studies no. 89 (2012): 307–321.
- ^ Nava, Carlos, "Internationalism in the Barrios: Hispanic-Americans and the Spanish Civil War (1936-1939)" (2020). History Theses and Dissertations. 11. https://scholar.smu.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1013&context=hum_sci_history_etds
- ^ Carroll, Peter N. (1994). The Odyssey of the Abraham Lincoln Brigade: Americans in the Spanish Civil War. Stanford University Press. ISBN 9780804722773 – via Google Books.
- ^ Soto, Isabel. "'I Knew that Spain Once Belonged to the Moors': Langston Hughes, Race, and the Spanish Civil War", Research in African Literature vol. 45 (2014): 134.
- ^ Soto, Isabel. "'I Knew that Spain Once Belonged to the Moors': Langston Hughes, Race, and the Spanish Civil War", Research in African Literature vol. 45 (2014): 137.
- ^ Garcia, Daniel Pastor, and Celeda, Antonio R. "The Victors Write History, and the Vanquished Literature: Myth, Distortion and Truth in the XV Brigade", Bulletin of Spanish Studies no. 89 (2012): 312.
- ^ "Abraham Lincoln Battalion", Encyclopædia Britannica, last modified June 27, 2013
- ^ Peter N. Carroll, Fraser M. Ottanelli & Rajel Ibañes Sperber, Jewish Volunteers in the Spanish Civil War, The Abraham Lincoln Brigade Archives
- ^ Medical Bureau & North American Committee to Aid Spanish Democracy
- ^ Shairo, Martin F. (1 ביולי 1982). "Medical Aid to the Spanish Republic During the Civil War (1936-1939)". Ann Intern Med. 97 (1): 119–124. doi:10.7326/0003-4819-97-1-119. PMID 7046552.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-6 בדצמבר 2006. נבדק ב-5 במרץ 2007.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Here is List of Groups Branded as Subversive". Modesto Bee. 5 בדצמבר 1947. p. 12.
{{cite news}}: (עזרה); cf. Goldstein 2008, p. 62, 66 - ^ Goldstein 2008, p. 66
- ^ Rosenstone, Robert A. "The Man Who Swam Out of History: Spain". Reviews in American History, Vol. 37, No. 4 (December 2009), pp. 641-658
- ^ "Remark by Reagan on Lincoln Brigade Prompts Ire in Spain". The New York Times. 10 במאי 1985.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Delmer Berg, Last of American Volunteers in Spanish Civil War, Dies at 100". The New York Times. 3 במרץ 2016. נבדק ב-12 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדוד לינקולן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Clifford, Alexander (2020). Fighting for Spain: The International Brigades in the Civil War, 1936-1939. Pen & Sword Military. ISBN 9781526774385.
- Goldstein, Robert Justin (2009). American Blacklist: The Attorney General's List of Subversive Organizations. Lawrence: University Press of Kansas. ISBN 978-0-7006-1604-6
- Hayes, Carlton J.H. (1951). The United States and Spain. An Interpretation. Sheed & Ward; 1ST edition. ASIN B0014JCVS0.
- Landis, Arthur (1967). The Lincoln Brigade. New York: The Citadel Press.
- Richardson, R. Dan (1982) [first published as an academic thesis in 1969]. Comintern Army: The International Brigades and the Spanish Civil War. Lexington, Kentucky: University Press of Kentucky. ISBN 9780813154466.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- William Loren Katz and Marc Crowford, The Lincoln Brigade - A picture history. Wipf & Stock 2013. ISBN 978-1620329016
- Eric Blaine Coleman, Some Men Put Up Their Lives. Eric Riker-Coleman, 2001
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Volunteer - רבעון של ארכיון חטיבת אברהם לינקולן
- רשימת מתנדבי חטיבת אברהם לינקולן, ארכיון חטיבת אברהם לינקולן
- ארכיון חטיבת לינקולן, ספריית טמימנט (אוניברסיטת ניו יורק).
Fighting Fascism: The Americans–Women and Men–Who Fought in the Spanish Civil War, סרטון בערוץ "Abraham Lincoln Brigade Archives", באתר יוטיוב, 30 באפריל 2007- מונוגרפיה של ה-FBI: מזכר סיכום על ותיקי חטיבת אברהם לינקולן 1937 - 1948
- ארכיון מתנדבי העיר ניו יורק במלחמת האזרחים הספרדית
