גדר (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדר המקראית
(למפת עמק בית שאן רגילה)
Emek-beit-shean.svg
 
גדר המקראית
גדר המקראית
אום קיס
ערי הדקאפוליס מסומנות בשחור

גדר או גדרה היא עיר מקראית ששכנה בעבר הירדן מעל למרחצאות חמת גדר, על רכס של הרי הגלעד. במקום בו שכנה העיר המקראית עומד כיום הכפר הירדני "אוֹם-קַיְס", שבו נשתמרו שרידים שלה. חמת גדר שימשה כפרבר של העיר. הערים הוקמו במאה ה-3 לפנה"ס. גדר הייתה חלק מברית הדקאפוליס שכוננה בימי האימפריה הרומית. הערים התקיימו ברציפות עד לסוף התקופה הביזנטית ואף לאחר מכן.

דקאפוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדר השתייכה לדקאפוליס (ברית עשר הערים). דקאפוליס הייתה קבוצה של עשר ערים בגבול המזרחי של האימפריה הרומית בפרובינקיה סוריה ויהודה (ששמה שונה לפלשתינה בשנת 135 לספירה). עשר הערים לא היו קבוצה רשמית או גוף מדיני, אלא קובצו ביחד בעקבות מוצאם של תושבי הערים הללו שהיו ברובם רומאים ויוונים בשונה ממרבית תושבי האזור שהיו שמים (יהודים, נבטים וארמיים). בירתן הייתה בית שאן. ערים אלה נהנו ממידה רבה של אוטונומיה וחופש פעולה.

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם חמת נזכר כבר במקרא, בספר יהושע, שם מתוארים גבולותיו של שבט נפתלי: " וְעָרֵי, מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת" (י"ט, ל"ה). ואולם, בתלמוד הבבלי במסכת מגילה (ו, א) אין תמימות דעים לגבי זהותה של חמת המקראית: רבי יוחנן סבר שחמת היא טבריה ואילו רבא אמר שהיא חמת גדר.

התקופה ההלנסטית החשמונאית והרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נכבשה על ידי אנטיוכוס השלישי מלך האימפריה הסלאוקית בשנת 218 לפנה"ס במהלך מסע המלחמה שלו לכיבוש ארץ ישראל מידיה של האימפריה התלמית.

מלך יהודה אלכסנדר ינאי כבש את גדר לאחר מצור של עשרה חודשים, כתוצאה מכך חדל השלטון העצמי בעיר והיא הפכה להיות כפופה ליהודה. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס העיר הוחזרה לתושביה המקוריים, זכתה מחדש בשלטון עצמי והיא הפכה לחלק מברית הדקאפוליס.

העיר חזרה לשלטונה של יהודה בשנת 30 לפנה"ס לאחר שהקיסר אוגוסטוס העניק אותה במתנה למלך הורדוס. תושבי גדר לא היו מרוצים מכך והם התלוננו לפני מרקוס ויפסניוס אגריפה, סגנו של אוגוסטוס ושליט המזרח מטעמו, על יחסו הרע כביכול של המלך היהודי אל עירם. אגריפה לא התרשם מטענותיהם ושלח אותם חזרה אל הורדוס כבולים בשלשלאות.

לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס העיר הופרדה משטחה של יהודה והפכה כפופה לפרובינקיה סוריה. בעיר הייתה אוכלוסייה יהודית נכבדה שעם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 הצליחה להסב אבידות לאוכלוסייה ההלניסטית עד שאולצה להיכנע למצביא אספסיאנוס שנשלח לדכא את המרד. יוסף בן מתיתיהו כותב כי גדור (גדר) הייתה החזקה בכל עבר הירדן, וכי עשירים רבים ישבו בה, והם שמסרו את העיר בידי אספניאנוס.

תקופת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות יהודיים מתקופת חז"ל מצביעים על כך שהיו יהודים בעיר גדר. הם נהנו ללכת למרחצאות במטרה ליהנות מסגולות המרפא של המעיינות. בעקבות כך ניתנו היתרים להתרחץ בו, אפילו בשבת:

  • חכמי המשנה והתלמוד נהגו לשהות בחמת גדר ובגדר. הבולט שביניהם היה רבי יהודה הנשיא: "אתייא דרבי בא בר חנה כרבי חנינא דמר ר' חנינא עולין היינו[1][2] עם רבי לחמת גדר והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר". (מסכת שבת דף ל,ב פרק ד הלכה ב גמרא). היות שרבי חי במאה ה-2 יש להניח כי היה במקום בית כנסת עתיק יותר. ואכן, נמסר כי התגלו מתחת לרצפת בית הכנסת שהתגלה שרידי בנייה קדומים יותר
  • ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינה אני ואבא עלינו[1] לחמת גדר. (תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף כ"ב א פרק ג הלכה א גמרא)
  • יהודים גרו בעיר גדר והתירו לרדת משם לחמת בשבת, וכך נאמר בתלמוד: "רבי [יהודה הנשיא] התיר שיהיו בני גדר יורדין לחמתן בשבת" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין - ס"א, ע"א). הוא התיר גם לאנשי מגדל עדר (אולי מוחייבה של היום) לבוא בשבת למרחצאות.
  • לפי המסופר בתלמוד, היו אנשי גדר אלימים, והיו אף מכים לעתים בני ערים אחרות שהיו נקלעים לעירם.

אישים ילידי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה ההלניסטית הייתה העיר מרכז בו פעלו משכילים יווניים, ובהם בנה המפורסם ביותר, הפילוסוף היווני פילודמוס, שרבים מכתביו נמצאו ב-1750 בחווילת הפפירוסים בהרקולנאום, מלאגרוס מגדרה, והפילוסוף-סאטיריקן מניפוס (Menippus).

סיפור: גירוש השדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברית החדשה מספרת על לגיון, האיש מגדר ששדים נכנסו בו. על פי האמונה הנוצרית, ביצע ישו בכורסי, בארץ הגדריים שממזרח לכנרת, את "נס החזירים" - גירוש שדים מגופו של האיש, והחדרתם אל חזירים שרעו שם, שהחלו לדהור אל הכנרת וטבעו בה.

26 וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ הַגַּדְרִיִּים אֲשֶׁר מִמּוּל הַגָּלִיל׃ 27 וַיַּעַל אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַיִּפְגְּשֵׁהוּ אִישׁ יֹצֵא מִן הָעִיר אֲשֶׁר שֵׁדִים בּוֹ מִיָּמִים רַבִּים וּבֶגֶד לֹא לָבַשׁ וּבְבַיִת לֹא יָשַׁב כִּי אִם־בַּקְּבָרִים׃ 28 וַיַּרְא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיִּפֹּל לְפָנָיו וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל מַה־לִּי וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן־אֵל עֶלְיוֹן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אֲשֶׁר לֹא תְעַנֵּנִי׃ 29 כִּי הוּא צִוָּה אֶת־הָרוּחַ הַטָּמֵא לָצֵאת מִן־הָאִישׁ כִּי יָמִים רַבִּים תָּפַשׂ בּוֹ וַיֵּאָסֵר בַּזִּיקִים וַיִּשָּׁמֵר בַּכְּבָלִים וְהָיָה כִּי יְנַתֵּק אֶת־הַמּוֹסֵרוֹת וְנִדַּח בְּיַד הַשֵּׁד אֶל־הַמִּדְבָּרוֹת׃

לוקס, ח
הנוף מהאתר צפונה ומערבה לעבר הגולן והכנרת

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Thomas M. Weber, Gadara and the Galilee, in Jürgen Zangenberg, Harold W. Attridge, Dale B. Martin (ed.), Religion, Ethnicity, and Identity in Ancient Galilee: A Region in Transition, Mohr Siebeck, 2007, pp. 229-478.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ההדגשה לא במקור
  2. ^ אולי המנח "עולים" מתייחס לעליה אחרת


קואורדינטות: 32°39′18″N 35°40′51″E / 32.6549610°N 35.6807852°E / 32.6549610; 35.6807852