גטו בז'סקו
 | |
| גטאות ראשיים בפולין ובמזרח אירופה (1941–1942). בז'סקו ממוקמת בין קרקוב לטרנוב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו |
| מדינה |
פולין  |
| מחוז |
בז'סקו |
| מחנות נלווים | בלז'ץ, אושוויץ |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | סתיו 1941 (גטו פתוח)/ אמצע יולי 1942 (גטו סגור) |
| תאריך סגירה | 17 בספטמבר 1942 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | המשטרה הכחולה של פולין, אס אס |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 6,000 |
| קואורדינטות | 49°58′00″N 20°37′00″E / 49.9666666667°N 20.6166666667°E |
  | |
גטו בז'סקו (ביידיש: בריגל) היה גטו נאצי שהוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה בפולין הכבושה.[1] הגטו הוקם בשנת 1941 על ידי הרייך השלישי בעיירה הפולנית בז'סקו הממוקמת במחוז קרקוב כ-60 קילומטר ממרכז העיר קרקוב.[2] בתחילה הגטו היה פתוח וב-1942 הוקמו חומות והגטו הפך לגטו סגור.[3][4] על פי ההערכות חיו שם כ-4,000 יהודים, אך 2,000 נוספים עברו לשם עד שנת 1942, רבים מהם הגיעו מקרקוב והסביבה.[5] היהודים שהתגוררו בבז'סקו נשלחו למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ.[2] וב-17 בספטמבר 1942 נסגר הגטו.[3]
לפני שהעיירה בז'סקו הפכה לגטו, כמחצית מהאוכלוסייה בה (2,119) הייתה יהודית.[1] ב-5 בספטמבר 1939 הוורמאכט הגיעו לבז'סקו,[1] לקחו בני ערובה מהאוכלוסייה היהודית ודרשו כסף מהעיירה.[3] באותו החודש גם שרפו את בית הכנסת.[3] מצב היהודים הורע והם נאלצו להציב שלטים המסמנים עסקים הנמצאים בבעלותם.[1] יהודים רבים נאלצו לעזוב את תחום עבודתם ולעסוק בעבודות שניתנו להם על ידי הכוחות הגרמנים. אלה כללו בעיקר עבודות ניקיון. גברים בין הגילאים 15 עד 60 אולצו בעבודות כפייה.[1][3] עם ההרעה במצבם של היהודים הם גם חויבו לסמן את עצמם על ידי לבישת סרט עם מגן דוד בזרוע ימין.[3][6] הורחקו מעסקים ומפעילויות רבות, כולל ממסעדות, מפארקים ומחנויות.[6] אף על פי שהם התמודדו עם אפליה בעיירתם, רבים מהיהודים עדיין ראו עצמם כאזרחי העיירה והרגישו מחויבים לשפר אותה.[1]
לאחר שהעיירה נכבשה, כחלק מהשגרה הגרמנים היו מגיעים אליה ויורים באזרחים. לעיתים, יריות אלו היו אקראיות, אך לפעמים הן כוונו כלפי אמי שהיוו מטרה על ידי משטרת הסדר.[3] היו מקרי אלימות רבים, בהם מקרים שז'נדרמריה גרמנית מבז'סקו רצחה יהודים מהאזור כולו וכן פולנים אתניים.[7] במרץ 1941 מספר יהודים מקרקוב יושבו מחדש בבז'סקו.[3]
ההיסטוריה של הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסתיו 1941 הוקם הגטו, תחילה כגטו פתוח.[1] היו בו שלטים המסמנים את היותו גטו, אך לא מחסומים סגורים.[4] למרות הגדרתו כגטו פתוח, היהודים לא הורשו לעזוב ועקבו אחר כל תנועה שלהם, בעיר או מחוצה לה.[3] יתרונו היה בכך שהואאפשר הברחת מזון מהקהילה הארית הסמוכה. עם סגירתו, אחריות זו נפלה על המשטרה היהודית. מחלקה זו של המשטרה היהודית הונהגה על ידי דיסטלר, חייל לשעבר בצבא האוסטרי.[3] בלילות בוצע מסחר בין התושבים היהודים למשטרה היהודית.[3] ליהודים שחיו בגטו היה מחסור בבגדי חורף ובאספקה, זאת משום שאלה הוחרמו על ידי החיילים הגרמנים לטובת החיילים בחזית בפלישה לרוסיה. ביוני 1941 180 יהודים נורו ברחובות הגטו ו-560 יהודים נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.[8]
באמצע יולי 1942 הפך הגטו הפתוח לגטו סגור מוקף גדר.[3] הוא התפרש על פני 3 אזורים: רחוב ברקה יוסלביצ'ה, כל הבניינים מצפון לכיכר השוק עד ל-רינק סייני (שהפך לרחוב פרדריק שופן), ורחוב גלווצקיגו עד טרצ'יאנקה וכיכר קז'ימייז' ויילקי.[1] בתחילה חיו בו 3,000 יהודים. אך עד לקיץ 1942 אולצו לגור בו 6,000 יהודים. צפיפות האוכלוסין הפכה לבעיה כאשר הגטו גודר דבר שהחמיר את המצב התברואתי. הדבר הוביל להתפרצות של טיפוס הבטן שהיה אחד מגורמי המוות העיקריים בגטו, יחד עם הרעב.[3][8] אחד הרופאים שעזרו לסובלים ממחלת הטיפוס היה מוריסי גרוס.[3]
אפילו עם התפרצות הטיפוס. מקור המוות העיקרי בגטו היה הכוחות הגרמניים. כאשר יהודי נורה על ידי מישהו מהמפלגה הנאצית, היו מכריחים יהודים אחרים בתוך הקהילה לחתום על מסמך לפיו הוא מת מנסיבות טבעיות. בנוסף, היהודים אולצו לשלם עבור כל התחמושת ששימשה לירי ביהודים אחרים בתוך בז'סקו.
במהלך שנת 1942 התקיימו שלוש אקציות בתוך גטו בז'סקו ונערכו על ידי משטרת הסדר. ב-18 ביוני 1942 נהרגו 180 יהודים ברחובות ו-560 גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ באקציה השלישית.[8] בדצמבר 1942 הובאו מזקליצ'ין חמישה עשר יהודים שנורו בבית הקברות.[9]
גירוש למחנות ההשמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 בספטמבר 1942 (או ב-12)[8] חיסלו הנאצים את הגטו.[3] כ-2,000 יהודים נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. עוד 4,000 יהודים נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ באותה השנה.[2] על מנת לבצע את הגירוש רוכזו בכיכר העיירה כל יהודי בז'סקו.[1] לאורך כל תהליך הגירוש למחנות המוות, כל האזרחים שנחשבו חלשים מכדי לנסוע, בין אם בשל מחלה, גיל או פציעה, נורו בכיכר העיר. אלה שנותרו מאחור לאחר הגירוש נשלחו לגטו טרנוב או נהרגו.[3] בית הקברות כירקוט שימש כמקום המרכזי להוצאות להורג מגטו בז'סקו.
במשך כל תקופת פעילות הגטו פעלו יהודי הגטו כדי להימלט. חלקם נמלטו ליער הסמוך והסתתרו עד שיכלו לברוח או נתפסו.[10] אחרים ניסו להימלט באמצעות מסמכים אריים שזויפו עבורם.[3] זאת בידיעה כי כל מי שנתפס מחוץ לגבולות הגטו על ידי המשטרה הפולנית נמסר לגסטפו.[3]
ההערכה היא כי רק 200 מיהודי בז'סקו שרדו את השואה.[3] חסידת אומות העולם, הלנה סקרובוטוביץ', הצילה ילד אחד מגטו בז'סקו.[11]
המועצה היהודית (יודנראט) בז'סקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היודנראט הוקם כדי לענות על דרישות הגרמנים לעבודות כפייה.[3] אף שהמועצה הורכבה מיהודים שהאמינו שהם עושים שינוי, מטרת המועצה שירתה את הצרכים הגרמניים. הדבר כלל עריכת מפקד אוכלוסין של בז'סקו שהראה כי 3,270 יהודים חיו בבז'סקו ב-31 במאי 1941.[3][6] את החלוקה של המועצה היהודית הוביל יעקב הנדלר שגם פיקח על מחוזות שצ'ורובה ובוז'צ'ין.[3]
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית הקברות היהודי נמצאים קברי הנפטרים ממלחמת העולם השנייה.[12] בשנת 1947 נבנתה בבית הקברות היהודי אנדרטה לזכר קבר האחים של 200 היהודים שמתו בז'סקו ב-18 ביוני[2][5][9] לוח הנצחה מוצג על קיר ספריית העיר הממוקמת באתר הקודם של בית הכנסת של בז'סקו.[13]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גטו בז'סקו, באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- גטו בז'סקו, באתר מורשת יהדות פולין
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 היסטוריית בז'סקו, (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 מיכלצ'יק, ג'ון ג, (2017). החוק הנאצי: מנירנברג ועד נירנברג. לונדון: הוצאת בלומסברי. ע. 294. ISBN 9781350007239. OCLC 961411730
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 מגרג'י, ג'פרי פ. (2012). האנציקלופדיה למחנות וגטאות של מוזיאון השואה של ארצות הברית, 1933–1945. כרך ב' גטאות במזרח אירופה הכבושה בידי הגרמנים. מוזיאון הזיכרון לשואה של ארצות הברית. בלומינגטון: הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה. עמ. 491–492. ISBN 9780253003508. OCLC 644542383.
- ^ 1 2 סוגי גטאות באתר ushmm.org (באנגלית)
- ^ 1 2 קרואו, דיוויד (2007). אוסקר שינדלר: הסיפור הבלתי מסופר על חייו, פעילותו בזמן המלחמה והסיפור האמיתי מאחורי הרשימה. ניו יורק: ספרי יסוד. עמ. 110–111. ISBN 9780465008490. OCLC 818855379.
- ^ 1 2 3 פרידלנדר, שאול (2007). גרמניה הנאצית והיהודים 1939–1945: שנות ההשמדה. אוסף מזל השואה. (מהדורה ראשונה). ניו יורק: הארפרקולינס. עמ. 38–41. ISBN 978-0060190422.
- ^ W. Curilla, Der Judenmord in Polen und die deutsche Ordnungspolizei 1939-1945, page 383
- ^ 1 2 3 4 Vashem, Yad (2001). The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: A-J (באנגלית). NYU Press. ISBN 978-0-8147-9376-3.
- ^ 1 2 הגטו בז'סקו (בפולנית)
- ^ Leiter, Robert (2008). "The Sisters' Story". Jewish Exponent.
- ^ "The Righteous Among the Nations Database". The Righteous Among the Nations Database. נבדק ב-2020-03-31.
- ^ "Robert Kozłowski". www.cmentarze.gorlice.net.pl. נבדק ב-2018-05-05.
- ^ "Getto w Brzesku | Wirtualny Sztetl". sztetl.org.pl. נבדק ב-2020-03-31.