בז'סקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בז'סקו
Brzesko
POL Brzesko COA.svg
סמל בז'סקו
POL Brzesko flag.svg
דגל בז'סקו
Ratusz brzesko 02.JPG
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה פולין קטן (פרובינציה)פולין קטן (פרובינציה)  פולין קטן
תאריך ייסוד 1385
שטח 11.73 קמ"ר
גובה 219 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 16,825 (2006)
 ‑ צפיפות 1434 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 49°58′00″N 20°36′17.5″E / 49.96667°N 20.604861°E / 49.96667; 20.604861
אזור זמן UTC +1
www.brzesko.pl
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בז'סקופולנית: Brzesko, ביידיש: בריגעל) היא עיר באזור גליציה, בדרום פולין באזור פולין קטן, כ-25 קילומטר מערבית לטרנוב ו-50 ק"מ מזרחה לקרקוב. משנת 1999 משמשת כעיר הבירה של מחוז בז'סקו. מונה כ-17 אלף תושבים. בית מבשל הבירה המפורסם Okocim Brewery שוכן בסמוך לה במרחק של כ-3 ק"מ.

היסטוריה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-13 בז'סקו הייתה יישוב קטן שתחילתו כנראה עוד בפרהיסטוריה. ב-1282 הוענק ליישוב מעמד של עיר. במאה ה-14 עברה העיר לבעלות פרטית של משפחת Leliwita מטרנוב. ב-1385 קיבלה בז'סקו שוב זכויות של עיר, הפעם על-פי החוק המאגדבורגי, בהסכמת המלכה ידוויגה; אז נקבעו בה יום-שוק שבועי וירידים שנתיים. ב-1386 שוחררה העיר מחובת מיסים והפכה לאטרקטיבית למשקיעים. אלה הגיעו בעיקר מגרמניה, במחצית השנייה של המאה ה-14 ורובם התפרנסו מחקלאות, מסחר מלאכה. ב-1440 נוסד בית החולים לעניים על ידי גיאורגי איש סאנוק (Gregory of Sanok).

במאה ה-16 עברה הבעלות על העיר לידי משפחת Czerny, שהפכה את העיר למרכז מסחרי פורח. ב-1655 העיר נכבשה על ידי שוודיה ושנתיים לאחר מכן נהרסה על ידי הצבא הטרנסיביליאני של הנסיך George II Rákóczi. אך עד מהרה חזרה העיר להיות מרכז עסקים ומלאכה והתפתחו בה גילדות רבות. עם חלוקת פולין, בסוף המאה ה-18, עברה העיר לשלטון אוסטרי וחשיבותה המסחרית גדלה עוד יותר.

במהלך המאה ה-18 התפתחה במקום תעשייה זעירה של מוצרי-עץ וחרטות-עץ של צעצועים, כלי-כתיבה ועוד, אשר שווקו באזור כולו. במאה ה-19 עסקה האוכלוסייה הנוצרית גם בייצור כלי-חרס וסלסלות, בנוסף לעיבוד חלקות שדה וגינה. ב-1831 סבלה העיר ממגפת חולירע ורבים מתושביה נפגעו. ב-1845 הוקם בכפר אוקוצ'ים הסמוך בית-מבשל לבירה Okocim Brewery, אחד הגדולים בגליציה ואף בפולין כולה. לבירה מאוקוצ'ים יצא מוניטין בכל רחבי האימפריה האוסטרית. רבים מבתי העיר מצאו את פרנסתם בעבודה במפעל זה או בשיווק תוצרתו. בית המבשל הולאם במלחמת העולם השנייה על ידי הגרמנים, לאחריה על ידי הרוסים ולבסוף נמכר על ידי ממשלת פולין העצמאית לחברת קלגסברג. ב-1856 הוקמה מסילת הברזל בין קרקוב, דביצ'ה ולבוב, שתרמה רבות לשגשוג העיר. ב-1867 נוסד חבל בז'סקו. ב-25 יולי 1904 פרצה בעיר שריפה גדולה שהרסה את מרכז העיר ורבים ממבני העיר עלו באש. בעקבות זאת נבנתה העיר בדגם מודרני שבמרכזה ככר השוק. בחלק זה גרו יהודים רבים. במלחמת העולם הראשונה העיר לא נפגעה במיוחד.

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם בז'סקו סבלה משפל כלכלי. בעיר ובאזור החקלאי שמסביב, היו מחוסרי עבודה רבים, וחלקות השדה שבידי האיכרים הלכו והצטמצמו. התסיסה גברה, ולא פעם הגיעו הדברים להפגנות ושביתות. באחת מן ההפגנות, שהתקיימה בכפר הסמוך יאדובניקי, השתתפו 5,000 איכרים ומחוסרי-עבודה; השוטרים ירו במפגינים ואף הרגו אחד מהם.

ב-5 בספטמבר 1939 תחנת הרכבת של בז'סקו הופצצה על ידי הגרמנים. 44 איש נהרגו ו-200 נפצעו. מתחילת המלחמה פעלה בעיר מחתרת, שהייתה כפופה לאחר מכן ל"צבא הבית", תנועת ההתנגדות הפולנית ארמייה קריובה, מהקמתה ב-1942. המחתרת הייתה שותפה למבצעים רבים באזור, כולל מבצע Operation Most III להעברת מידע על טילי V-2 לבעלות הברית. בז'סקו שוחררה על ידי הרוסים ב-19 בינואר 1945. ההתאוששות מהרס העיר והאזור עברה תהליך ממושך. רק ב-1950 נבנה מבנה המגורים הראשון שלאחר המלחמה, ב-1970 הוכנסו תעשיות מתכת, וחקלאות וב-1976 תעשיית אוניות. מאז שחרור פולין מהשלטון הקומוניסטי, ב-1989, זוכה העיר לצמיחה כלכלית משמעותית.

היסטוריה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניחים כי הנוכחות היהודית בעיר החלה בתחילת המאה ה-17 בעקבות צו המלך זיגמונד ה-3 (Sigismund III Vasa). בסוף המאה ה-17 הוקם בעיר התחתית בית קברות יהודי. באמצע המאה ה-18 הגיע מספר התושבים היהודים מעל גיל שנה ל-181. בראשיתה של תקופת השלטון האוסטרי הוטלו על יהודי בז'סקו מיסים כבדים, והם נדרשו לפרוע גם את החובות שנצטברו בתקופה הקודמת. במהלך מאה ה-19 התרחב היישוב היהודי בבז'סקו וכלכלתו הייתה מבוססת כמעט כולה על ענפי מסחר שונים. ב-1867 רוב רובו של הסחר בעיירה היה מרוכז בידי יהודי המקום. הקהילה הפכה אז לעצמאית והפעילה מוסדות הנהגה, מקווה, בתי תפילה, בית כנסת, בית חולים לעניים, ועוד. אלה שירתו אף את יישובי הסביבה. ב-1878 נוסדה קופת גמילות חסדים, שנתנה הלוואות בלא ריבית לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים. הדליקה שפקדה את העיר ביולי 1904 פגעה במיוחד במרכז, שבו התגוררו יהודים; יותר משלוש מאות בתיהם עלו אז באש, ובתוכם בית-הכנסת ובתי-המדרש על ספריותיהם. לעזרת יהודי בז'סקו באה קהילת יהודי קרקוב אשר תמכו בנפגעי הדליקה ובשיקום.

מסוף המאה ה-19 פעלו בעיר חוגים ציוניים ונפתח בית ספר שבו קוימו שיעורי-ערב למבוגרים. מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לפעילות הציונית, שכן רוב הפעילים בארגונים הציוניים היו בני נוער, אשר גויסו לצבא. רבים מהם נהרגו בשדות-הקרב והתושבים סבלו חרפת רעב. מ-1867 ועד למלחמת העולם הראשונה היו נציגי היהודים הרוב במועצת העירייה, ושנים רבות אף כיהן יהודי כראש העיר. ב-1917 הודח ראש-העיר היהודי. בנובמבר 1918 היה בבז'סקו פוגרום ביהודים שנמשך 3 ימים (11–13 בנובמבר). אנשי ההגנה היהודית המקומית, רובם משוחררי צבא, שהסתייעו במידת מה ביחידת הגנה יהודית מקרקוב, ניסו להגן על עצמם אך פורקו מנשקם על ידי באי כח ראש העיר ד"ר בז'סקי, ובעידודו של הכומר צוי, והפורעים רצחו, שדדו, שרפו והרסו. יחידות סדירות של הצבא והז'אנדארמריה הפולנית, שהגיעו מבוכניה וטרנוב, לא עצרו את השוד. רבים נצלו משוד זה בזכותה של פולניה בשם קובאלובה.

בין שתי המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפל הכלכלי שהיה סביב מלחמת-העולם הראשונה נמשך גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מרבית יהודי בז'סקו המשיכו לעסוק במסחר זעיר וברוכלות בכפרים והתפרנסו מכך בדוחק. מעט האמידים היו סיטונאים, או בעלי הסוכנות של מבשלת הבירה באוקוצ'ים. בשנים הראשונות אחרי המלחמה הוטלו מיסים כבדים על הקהילה שהתקשתה לעמוד בהם. בשנות ה-30 המצב הוחמר עקב התגברות התעמולה האנטי-יהודית והחרם שהוכרז על המסחר והמלאכה היהודית. לצורך סיוע פעלו בעיר מספר קופות גמ"ח: חברת צדקה שהוקמה ב-1925 מתרומות בני העיר שבארצות-הברית; קופה שהוקמה ב-1927 בתמיכת הג'וינט; "האגודה למען היתומים בבז'סקו", שנתמכה בכספי סניף "צנטוס" בקרקוב, וטיפלה ביתומים וילדי עניים ובנצרכים בכלל; חברת "ביקור חולים" שהושיטה עזרה רפואית לעניים; "אגודה לטיפול בחולי שחפת" שהקימו בשנות ה-30 הרופאים היהודים בעיר, ועוד.

בין שתי מלחמות העולם הוקמו ופעלו ארגונים ציוניים רבים, כמו: תקוות ציון, הציונים הכלליים, השמאל הציוני ותנועת המזרחי, השומר הצעיר, הנוער העברי (שלאחר מכן נקרא הנוער הציוני), עקיבא, בית"ר, ארגון הנוער של הציונים הרוויזיוניסטים, החלוץ וארגון עזרה לחלוצים ופועלי ציון שמאל. מלבד הארגונים הציוניים פעלו בעיר אגודת ישראל וקבוצה קטנה של חברי הבונד. כמה וכמה מבני הנוער היהודי היו פעילים בשורות המפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגאלית. אחד מהם, מנדל פליישר, אף הועמד ב-1934 לדין בבית המשפט בטרנוב באשמת הפצת עלונים קומוניסטיים. על אף התנגדותם של חוגי החסידים לפעילות הציונית, ועל אף המכשולים שהעמידו בפניה השלטונות, הלכה וגברה השפעתם של הציונים בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר שהובילו פעילות תרבותית ואמנותית עניפה, לרבות הפקות תיאטרון ופעילויות ספורט. למרות החיפושים והחרמת חומר ציוני, כ-70 אחוז מן היהודים בעלי זכות הבחירה בעיר הצביעו בעד הרשימה הציונית הלאומית, בבחירות לפרלמנט (הסיים) הפולני ב-1928. עם זאת המשיכה השליטה המסורתית של החרדים ובעלי הבתים בוועד הקהילה. בבחירות למועצת העירייה, שנתקיימו ב-1929 הסכימו היהודים, בלחץ השלטונות, להסתפק רק ב-5 מאנדאטים בלבד מתוך 12. כסגן ראש המועצה נבחר אז הציוני ד"ר הנריק בלוך.

בין המלחמות פעלה רשת ענפה של מוסדות תרבות יהודיים: תלמוד תורה, בית-ספר לנערות בית יעקב, שיעורי-ערב לעברית לנוער ולמבוגרים שהופעלו על ידי אגודת תרבות. האגודה אף ניהלה ספרייה ואולם קריאה. ב-1931 הוקם ליד אגודת תרבות ארגון בני ציון, שנועד להפיץ השכלה ותרבות בקרב הנוער היהודי ולשמש תשתית חברתית לאוניברסיטה עממית שפעלה שנים אחדות. גם פעלה גימנסיה פרטית, שייסד בזמנו הבארון גץ Johann Evangelist Götz, הבעלים של מבשלת-הבירה באוקוצ'ים. ב-1933 הוקם ליד בית העם "ועד האינטליגנציה", שגם יעדו היה הפצת השכלה. בעיר פעלו גם: "אגודה לתרבות מוזיקלית", מועדון מכבי, ובו סקציות להתעמלות, כדורגל ועוד. על חיי התרבות היהודית בעיר העיבה כל העת הסתה אנטי יהודית שהלכה וגברה בשנות השלושים. בראש המתפרעים ביהודים עמדו תושבי הכפר יאדובניקי, שהיה ידוע כקן של פורעים. באפריל 1939 הגיבו השלטונות על מעשיהם ואסרו 18 איש. הם נשפטו לתקופות מאסר מחודש עד לשלושה חודשים בגלל התפרעויות נגד היהודים.

ערב הכיבוש הגרמני חיו בעיר כ-3,600 יהודים. רבים מהם עסקו במסחר ותעשייה זעירים, חלקם עסקו במכירת יי"ש בפונדקים, מוצרי חקלאות ומלאכות שונות. לעומת בוכניה הקרובה שחיה ב"סגנון קרקוב" בז'סקו הייתה דומה יותר לטרנוב בכל שטחי החיים, מרבית תושביה דברו יידיש והתענינו בעיקר בפרנסתם. מועטים סיימו בית ספר על יסודי. חלק מהתושבים התרכז בעיקר סביב המרא דאתרא, רב העיר רבי משה ליפשיץ, סביב חסידות ויליפולער וחסידות באבוב. הקהילה נחשבה עניה מרודה. רק כשליש היו אנשי עסקים ומשכילים שעסקו במשפט, רפואה, וכדומה, ומעורבותם בחיי העיר הייתה גבוהה. הם גם לקחו חלק במועצת העיר.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר יהודי בריגל (בז'סקו) שנספו בשואה, בבית העלמין הדרום

למחרת הכיבוש הגרמני החלו חטיפות יהודים לעבודות כפייה. לאחר כמה ימים העלו הגרמנים באש את בית הכנסת עם תשמישי קדושה שבו. בסוף ספטמבר 1939 הוטל על הקהילה כופר (קונטריבוציה) של 40,000 זלוטי, ולשם הבטחת מסירתה נתפסו 10 בני-ערובה. באוקטובר של אותה שנה נערך מפקד של גברים יהודים מגיל 15 ועד 60, והיודנראט נצטווה לספק מדי יום מכסות של אנשים לעבודות-כפייה ותשלומים שונים בכסף ורכוש. לראש היודנראט מונה הנדלר; סגנו היה משה גולדמן. הוקמה גם משטרה יהודית שעסקה בחטיפת אנשים לעבודות הכפייה. ב-1940 וב-1941 הוכנסו לבז'סקו פליטים יהודים מיישובי הסביבה וכן קבוצת יהודים מגרמניה. הסיוע הכלכלי לפליטים ולנזקקים מבין בני הקהילה המקומית ניתן על ידי המחלקה לסעד שליד היודנראט וסניף יס"ס. מספר משפחות ברחו באותה עת לכיוון המזרח במטרה להגיע לטריטוריה הרוסית.

ב-1941 נשלחו עשרות צעירים יהודים למחנות עבודה, בעיקר לפוסטקוב, למיעליץ, ויישובים אחרים. מעשי הטירור נגד יהודי בז'סקו גברו. אנשי גסטפו אסרו בין השאר את ד"ר בלוך, יו"ר ועד הקהילה, לשעבר, ושילחוהו לאושוויץ בו מצא את מותו. ב-28.4.41 נהרגו במקום 13 איש, ומשפחות הנרצחים נדרשו לחתום על מסמך שלפיו הנספים מתו מוות טבעי. תחילת שנת 1942 עמדה בסימן גזל הרכוש, רדיפות ורצח. ב-2.4.42 הגיעו לבז'סקו אנשי הגסטפו מטרנוב, רצחו 6 צעירים יהודים ודרשו תשלום בעד הכדורים ששימשו לביצוע הרצח. בחודש מאי 1942 שולחו למחנה פוסטקוב קבוצות נוספות של יהודי בז'סקו ובמקביל לשילוח הוכנסו לעיר מגורשים רבים מכל האזור. ביוני נצטוו יהודי בז'סקו לשלם שוב כופר בסך 250,000 זלוטי. האקציה הראשונה הייתה ב-18.6.42. הגרמנים פרצו אל משרדי היודנראט כדי לעצור את יו"ר המועצה. לאחר שלא מצאוהו הרגו את סגנו גולדמן. לפי גרסה אחת דרשו הגרמנים להסגיר לידיהם 100 יהודים כדי להוציאם להורג, ומאחר שגודלמן סירב למלא אחר דרישתם - נרצח. מיד לאחר הרצח יצאו הגרמנים לרחובות העיר ופתחו במצוד אחר היהודים. כ-180 יהודים נרצחו בסימטאות העיר ובחצרות הבתים וכ-560 שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ (לפי מקור אחר הייתה אקציה זו ב-25.6.42).

כמה ימים לאחר האקציה הראשונה הוקם הגטו, וביולי נסגרו גבולותיו. הגרמנים הוסיפו להכניס לגטו מגורשים מן הסביבה, ובכך גדל מספר הכלואים בו ליותר מ-5,000 איש. רעב, צפיפות דיור ומגפת טיפוס הפילו חללים רבים. מקצת מיושבי הגטו, שהועסקו בעבודות שמחוץ לתחומו, ניסו לנצל מצב זה ולהשיג מזון כדי להקל את מצוקת הרעב. היו שעבדו בבתי-מלאכה שהוקמו בשטח הגטו. העובדים היו משוכנעים שעל ידי היותם "חיוניים" למשק הגרמני יידחה מועד חיסולם. עם זה, הוחל בהכנת מחבואים מתוך הערכה שאקציה נוספת עלולה להתרחש בכל רגע. לצורך זה נחפרו בגטו בורות שהוסוו היטב ונבנו קירות כפולים במחסנים, מרתפים ועליות גג. מתוך הגטו הסתננו גם יהודים ליערות בסביבה.

האקציה השנייה בוצעה ביום השני של ראש השנה תש"ג (1942). הגטו הוקף וכל היהודים נצטוו להתייצב במגרש שבמרכזו. יום שלם הוחזקו במגרש כשראשם בין רגליהם; כל מי שהרים את ראשו נורה למוות. החולים בבית-החולים נרצחו במיטותיהם. באקציה זו שולחו יותר מ-3,000 למחנה ההשמדה בלז'ץ. כמה מאות הרוגים התגוללו בשטח הגטו. נותרו כ-70 ועליהם הוטל לסדר את רכוש היהודים. כמה עשרות יהודים הצליחו בכל זאת להסתתר באקציה זו, ועם סיומה ניסו להימלט לגטו בוכניה. אחדים מהם נתפסו ונהרגו בצאתם מן המחבואים. רבים מצאו את מותם בדרך לבוכניה.

בז'סקו שוחררה על ידי הרוסים ב-18.1.1945.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיהודי בז'סקו ניצלו כ-200 איש, מהם ששהו בזמן המלחמה בברית המועצות ומהם ששוחררו ממחנות ריכוז. כמה עשרות חזרו לבז'סקו כדי למצוא את רכושם והתפזרו. כיום ישנם מספר בניינים ברובע היהודי שנשארו עומדים על תילם. אלה כוללים את בית רב העיר, מארא דאתרא, תלמוד תורה, בית הכנסת על שם וולף ובית מרכז העיר הגדול. העירייה שיחזרה לאחרונה את ככר העיר והציבה שם ציון זיכרון. בית הכנסת על שם וולף שימש במהלך השנים ספרייה עירונית. בשנה האחרונה פונה בית הכנסת במטרה להפוך אותו למוזיאון על היסטורית העיר, בכלל, ועל יהדות המקום, בפרט. בית משפחת לייביש לנדאו, בכיכר העיר 16, שופץ לאחרונה ומשמש כספריית מחוז טרנוב.

בשנות החמישים התארגנו יוצאי העיר בארץ ישראל והקימו ארגון שמקיים מפגשי אזכרה מדי שנה, בצום גדליה. הארגון הוציא לאור ספר זיכרון על העיר. כיו"ר הארגון הראשון כיהן שפילמן שפעל לשימור בית הקברות ולטיפול בניצולי העיר. מפטירתו, ועד היום, משמש דב לייביש לנדאו, איש תל אביב, כיו"ר הארגון ומטפל בשימור בית הקברות ומן עדות חיה למשלחות המגיעות לפולין. ב-2009 התאחדו ארגוני יוצאי בז'סקו ובוכניה (גליציה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בז'סקו בוויקישיתוף