גיא בר-עוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיא בר-עוז
נולד ב-1967
גיא בר עוז
תרומות עיקריות
לימוד השפעות האדם על סביבות עתיקות, תהליך ביות בעלי החיים וראשית החקלאות
נתונים נוספים
ענף מדעי ארכאולוגיה,ארכאוזואולוגיה
נולד 1967 (בן 50 בערך)
ארצות מגורים ישראל

גיא בר-עוז (נולד בישראל, 1967) הוא פרופסור מן המניין בחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה ומומחה לארכאוזואולוגיה. הוא ייסד את המעבדה לארכאוזואולוגיה במכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, ועומד בראשה. מחקריו עוסקים בשחזור תרבויות וסביבות קדומות, לימוד השפעות האדם על סביבות עתיקות, תהליך ביות בעלי החיים וראשית החקלאות, תרבות ואוכל, ואכילת בשר ואבולוציה של האדם.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-עוז למד באוניברסיטת תל אביב, שם השלים בשנת 1994 תואר ראשון במדעי החיים ובשנת 1998 תואר ראשון בארכאולוגיה. התארים המתקדמים נעשו בהנחיית פרופ' תמר דיין במחלקה לזואולוגיה. במסגרת התואר השני בזואולוגיה ואקולוגיה (1996), התמחה בר-עוז בארכאוזואולוגיה ובמסגרתו עיבד ופרסם את מאסף שרידי בעלי החיים (עצמות, שיניים, קרניים) בן כ-16,000 שנה, מהאתר הכבארי-גאומטרי נווה דוד. עבודת הדוקטורט שלו שאושרה בשנת 2001, שינויים תרבותיים ואקולוגיים במישור החוף המרכזי בסוף תקופת הקרח האחרונה השוותה בין דגמי שימור העצמות והתנהגות הציד בארבעה אתרים אפיפלאוליתיים (11,500-20,000 שנים לפני זמננו). העבודה אפשרה, לראשונה באופן שיטתי, להשוות בין דגמי הציד של בני התרבות הנטופית למנהגי הציד הקדם-נטופיים באזור גאוגרפי דומה. כך הודגם כי הציד הנטופי התמקד בבעלי חיים קטנים (כארנבות וצבים) על חשבון הפרסתנים הבינוניים והגדולים (יחמור ושור הבר), ככל הנראה בשל צפיפות אוכלוסין גוברת והולכת. גרסה מעודכנת של הדוקטורט פורסמה כספר בהוצאת Brill ‏: "Epipalaeolithic Subsistence Strategies in the Levant: A Zooarchaeological Perspective".

לאחר סיום הדוקטורט זכה בר-עוז במלגת רוטשילד ויצא להשתלמות בתר-דוקטורט במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שם החל בקשר ארוך השנים עם הפרהיסטוריה של הקווקז. לאחר שנה בהרווארד זכה בר-עוז במלגת אלון ונקלט בסגל החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, בשנת 2010 מונה כפרופסור-חבר בחוג. קורסים אותם מלמד בר-עוז כוללים: מבואות לארכיאוזואולוגיה וטפונומיה; ביות בעלי החיים (האדם וחיות אחרות - ההיסטוריה התרבותית של חיות הבית); האבולוציה של הציד האנושי; תרבויות הציד של האפיפלאולית; תרבות האוכל; החי בארצות המקרא; מטבח ודיאטה בישראל הקדומה. בחודש יוני 2014, מונה לדרגת פרופסור מן המניין.[1]

בשנת 2003 הקים בר-עוז את המעבדה לארכאוזואולוגיה במסגרת המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, והוא עומד בראשה. המעבדה מהווה מרכז למחקר והוראה של מורשת יחסי-הגומלין בין האדם ועולם החי הקדום של ישראל. המעבדה מצוידת בעזרי מחקר חדישים הכוללים מיקרוסקופים, מצלמות, מכשירי מדידה, מתקנים לניקוי עצמות ארכאולוגיות ולהכנת שלדי בעלי חיים, וכן אוסף השוואתי מקיף של שלדי בעלי חיים מחיות הארץ. החוקרים ותלמידי המחקר במעבדה מתמחים בלימוד מכלולים ארכאוזואולוגיים ממגוון רחב של אתרים מן התקופות הפרהיסטוריות, המקראיות והקלאסיות מכל רחבי הארץ.

פרויקטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של בר-עוז עוסקים בעיקר באינטראקציה בין בני אדם לסביבתם בכלל, ולעולם החי בפרט, החל מהתקופה הפלאוליתית וכלה בעת החדשה, בלבנט ובקווקז. פרויקטים נבחרים בשנים האחרונות כוללים:

  1. מתקני ציד המוני בשחר ההיסטוריה בלבנט - מתקני ציד המוני, המכונים 'עפיפונים', הם גדרות אבן נמוכות וארוכות מאוד, המתכנסות לשוחה או למכלאה. מתקנים אלה שימשו לציד המוני של עדרים באלפי השנים האחרונות באזורים הצחיחים יותר של הלבנט. בר-עוז מוביל מחקר רב-תחומי על 'עפיפוני המדבר' בנגב ובערבה (עם דני נדל ודן מלקינסון מאוניברסיטת חיפה, עוזי אבנר ממכון הערבה, ואחרים) וכן מחקר של עצמות הצבי הפרסי הקשורים לעפיפונים בצפון סוריה (עם מלינדה זידר, מכון הסמיתסוניאן).
  2. האקולוגיה והתנהגות הצייד של הניאנדרטלים והאדם המודרני בקווקז - ניתוח שרידי בעלי החים משורה של אתרים פרהיסטוריים בקווקז (גאורגיה וארמניה) כדי ללמוד על האקולוגיה האנושית ומנהגי הציד. האתרים ברובם מייצגים את המעבר מהאוכלוסייה הניאנדרטלית של הפלאולית התיכון המאוחר באזור זה, לאוכלוסייה של אדם מודרני בפלאולית העליון הקדום לפני כ-35,000 שנים. הפרויקטים בשיתוף חוקרים מגאורגיה, ארצות-הברית, ישראל ואירלנד.
  3. אבולוצית הציד של הצבאים - מחקר שרידי הצבי ארץ ישראלי למן התקופה הפלאוליתית בדרום הלבנט, בדגש על תקופת המעבר לישיבת קבע ולחקלאות וביות בעלי החיים (כ-8,000-15,000 שנים לפני זמננו). הפרויקט כולל לימוד מפורט של צבאים מודרניים, במטרה לקבוע דרכים מדויקות לזיהוי גיל, זוויג ותכולת השומן לפי עצמות ושיניים. פרויקט משותף עם נטלי מונרו, אוניברסיטת קונטיקט.
  4. ממשק בעלי חיים בתקופות המקראיות בישראל הקדומה - מחקר זה עוסק באספקטים של אתניות ותזונה בעת העתיקה ומשלב גישות ארכיאוזואולוגיות לשחזור הכלכלה, הנוף האנושי ומגוון מסורות המזון בתקופות הברונזה והברזל במזרח הקדום.
  5. חקלאות קדומה בהר הנגב - פרויקט משותף עם יותם טפר (רשות העתיקות) ושותפים נוספים, שמטרתו לחפור ולהבין את שרידי החקלאות וגידול היונים בשורת אתרים בהר הנגב בתקופה הרומית והביזנטית.

פרסומים בולטים בספרות המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bar-Oz, G. 2004. Epipalaeolithic Subsistence Strategies in the Levant: A Zooarchaeological Perspective. Boston: The American School of Prehistoric Research (ASPR) Monograph Series, Brill Academic Publishers Inc., 156 pages.
  • Munro, N. D. and Bar-Oz, G. 2004. (Editors) Debating Issues of Equifinality in Ungulate Skeletal Part Studies. Special volume of Journal of Taphonomy, 246 pages.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bar-Oz, G. and Munro, N. D. 2004. Beyond cautionary tales: a multidimensional taphonomic approach for identifying subpatterns in ungulate body-part data. Journal of Taphonomy, 2: 201-220.
  • Munro, N. D. and Bar-Oz, G. 2005. Gazelle bone fat processing in the Levantine Epipalaelithic. Journal of Archaeological Science, 32: 223-239.
  • Adler, D. S., Bar-Oz, G., Belfer-Cohen, A. and Bar-Yosef, O. 2006. Ahead of the game: Middle and Upper Palaeolithic hunting behaviors in the southern Caucasus. Current Anthropology, 47: 89-118.
  • Bar-Oz, G. and Munro, N. D. 2007. Gazelle bone marrow yields and Epipalaeolithic carcass exploitation strategies in the southern Levant. Journal of Archaeological Science, 34: 946-956.
  • Bar-Oz, G., Bouchnick, R., Weiss, E., Weissbrod, L., Lernau, O., Bar-Yosef Mayer, D. E. and Reich, R. 2007. "Holy Garbage": a quantitative study of the city-dump of Early Roman period Jerusalem. Levant, 39: 1-12.
  • Bar-Oz, G., Belfer-Cohen, A., Mesheviliani, T., Jakeli, N. and Bar-Yosef, O. 2008. Taphonomy and zooarchaeology of the Upper Palaeolithic cave of Dzudzuana, Republic of Georgia. International Journal of Osteoarchaeology, 18: 131-151.
  • Raban-Gerstel, N., Bar-Oz, G., Zohar, I., Sharon, I. and Gilboa, A. 2008. Early Iron Age Dor (Israel): a faunal perspective. Bulletin of American Schools of Oriental Research, 349: 25-59.
  • Bar-Oz, G., Avner, U., Malkinson, D. and Nadel, D. 2009. The Negev (southern Levant) desert kites: a preliminary report. Antiquity[2]
  • Stutz, A. J., Munro, N. D. and Bar-Oz, G. 2009. Increasing the resolution of the broad spectrum revolution in the southern Levantine Epipalaeolithic (19-12 ka). Journal of Human Evolution, 56: 294-306.
  • Tsahar, E., Izhaki, I., Lev-Yadun, S. and Bar-Oz, G. 2009. Distribution and Extinction of Ungulates during the Holocene of the Southern Levant. PLoS ONE, 4(4): e5316.doi:10.1371/journal.pone.0005316.[3]
  • Bar-Oz G., Zeder M., Hole F. 2011. Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant. Proceedings of the National Academy of Sciences 108: 7345-7350.
  • The Prey Pathway: A Regional History of Cattle (Bos taurus) and Pig (Sus scrofa) Domestication in the Northern Jordan Valley, Israel מאמר של מרום ובר-עוז על ביות הבקר והחזיר בתקופה הנאוליתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיא בר-עוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]