גיל זלצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרופ' גיל זלצמן בשנת 2016

גיל זלצמן (נולד ב-1964) הוא פסיכיאטר ופסיכיאטר ילדים ונוער, חוקר בפסיכיאטריה ביולוגית ופסיכותרפיסט ישראלי. מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, ופרופסור מן המניין בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. מכהן גם כיו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות ונושא מינוי עמית מחקר קבוע ביחידה להדמיה מולקולרית וחקר המוח במחלקה לפסיכיאטריה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלצמן נולד וגדל בגבעתיים, כבן בכור מתוך שלושה ילדים לאב הנדסאי אלקטרוניקה ואם מנהלת חשבונות. בוגר תיכון שמעון בן-צבי בגבעתיים במגמה ביולוגית-ריאלית. החל שירותו בצה"ל בקורס טיס ולאחר מכן שירת כנגד הדרכה ומכין בהכנת מדריכים של החוליה הארצית של חיל הרפואה.

בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה בירושלים ומחזיק בתואר בוגר במדעי הרפואה (B.Med. Sc) ודוקטור לרפואה (M.D). במהלך לימודיו נטל פסק זמן של שנה שבה נסע ללמוד פנטומימה בפריז בבית הספר של אלה ג'רוסביץ' (גרושתו של מרסל מרסו). הוא הופיע למחייתו בהופעות רחוב במרכז פומפידו.

בתום לימודי הרפואה התמחה בפסיכיאטריה כללית במרכז לבריאות הנפש גהה אצל פרופסור חנן מוניץ, ולאחריה השלים התמחות-על בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרכז הרפואי גהה אצל פרופסור שמואל טיאנו ופרופסור אלן אפטר ובמרכז לחקר הילד באוניברסיטת ייל בקונטיקט, ארצות הברית, אצל פרופסור דונלד כהן המנוח, מחלוצי המחקר בתחום הפסיכיאטריה של הילד בארצות הברית. במקביל, סיים לימודים תלת שנתיים בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת"א.

בשנת 2000 החל לעבוד כסגן מנהל מחלקת נוער סגורה וכעבור שלוש שנים יצא לפוסט דוקטורט של שנתיים במחלקה למדעי המוח באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בתחום הגנטיקה של התנהגות אובדנית ודיכאון בצעירים, בהנחיית פרופסור ג'ון מאן, הנחשב לחוקר המוביל בעולם בתחום הנוירוביולוגיה של התנהגות אובדנית.

בשנת 2005, עם חזרתו לארץ, מונה למנהל חטיבת ילדים ונוער, מנהל מחלקת יום לנוער ומאוחר יותר סגן מנהל בית החולים במרכז לבריאות הנפש גהה. בשנת 2011 סיים תואר שני במנהל מערכות בריאות מאוניברסיטת בן-גוריון בהצטיינות יתרה.

את שירות המילואים שלו ביצע זלצמן כמפקד פלוגת רפואה קדמית (פלר"ק) ומפקד המרכז לתגובות קרב (מלת"ק) בפיקוד הצפון בדרגת רב-סרן, ובהמשך כיועץ בתחום מניעת אובדנות בצה"ל. הוא חבר בפורום אזרחים מטכ"לי העוסק בייעוץ לצבא במניעת התאבדויות בחיילים.

בתקופה זו נבחר גם ליו"ר האיגוד לפסיכיאטריה ביולוגית בישראל והוביל שינויים ארגוניים למיסוד והגדלת הארגון, שיפור נוהלי בחירה, יצירת רשימת חברים קבועה, גביית דמי חבר מוסדרת וטיוב אתר האיגוד.

בשנת 2014 מונה למנהל המרכז לבריאות הנפש גהה[1] בעודו ממשיך לנהל במקביל את מחלקת יום לנוער. בתפקידו זה יזם מהלך לשינוי הסטיגמה המלווה את האדם הסובל ממחלה פסיכיאטרית ("פסיכיאטריה בג'ינס"), שכלל פעולות הסברה, שימוש במדיה האלקטרונית והחברתית, הרצאות לקהל הרחב ולמקבלי החלטות וראיונות מצולמים עם מטופלים המוכנים לספר את סיפורם ללא הסתרה.[2]

בשנת 2016 קיבל זלצמן מעמד של פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב והוא חבר בוועדות ההוראה של הפקולטה, של החוג לפסיכיאטריה, של בית הספר ללימודי המשך וכן בוועדת הבריאות האוניברסיטאית.

נוסף על פעילותו זו, ריכז גם את לימודי ההמשך בפסיכיאטריה במשך שש שנים ויזם את פרויקט המנהיגות המחקרית הצעירה במסגרת האיגוד לפסיכיאטריה ביולוגית, במהלכו פוגשים מתמחים שסומנו כעתודה עתידית למחקר פסיכיאטרי מומחים מכל העולם המגיעים להעביר סדנאות בתחומי שיטות מחקר ופיתוח קריירה מחקרית. חלק מבוגרי התוכנית שובצו בתפקידי מפתח בפסיכיאטריה הישראלית.

זלצמן נשוי לאיילת ואב לשניים, מתגורר ברמת השרון.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של זלצמן מתמקדים בהבנת הנוירוביולוגיה של הפרעות במצב הרוח והתנהגות אובדנית במתבגרים ומבוגרים צעירים. הוא עוסק הן במחקר קליני והן בתחומי מחקר בסיסיים כמו גנטיקה, פרמקולוגיה וקוגניציה. כל מאמריו המקוריים פורסמו בכתבי עת בינלאומיים מוכרים בפסיכיאטריה, פרמקולוגיה ופדיאטריה וצוטטו מעל 300 פעמים במחקרים אחרים.

בשנים האחרונות מתמקד זלצמן בפיתוח של בדיקת היפותזות הקשורות לקשר בין אירועי חיים וגנטיקה בדיכאון. בשנת 2006 שיחזר את ממצאיו של אבשלום כספי על מדגם של מטופלים הסובלים מדיכאון והראה אינטראקציה בין האלאל הקצר ואירועי חיים שליליים ביצירת דיכאון, תוך שימוש לראשונה באלאל שלישי ומדידה סובייקטיבית של אירועי החיים. בהמשך הציע גישה חדשה להבנת מנגנונים בבסיס המוח הדיכאוני והאובדני בצעירים ואחת מעבודותיו המוכרות הדגימה את האינטראקציה של גנים, סביבה ותזמון ביצירת דיכאון.[3] על פי מודל זה השילוב של אירוע חיים שלילי ותזמון של האירוע בחלון זמן התפתחותי מסוים בגיל מוקדם יחד עם פגיעות גנטית, מסבירים היווצרות דיכאון בהמשך במבוגר הצעיר. מודל זה זכה להדים רבים בתחום הפסיכיאטריה הביולוגית ואף צוטט בטקטסבוק המוביל בפסיכיאטריה.[4]

בשנת 2016 הוביל זלצמן קבוצת מומחים מ-13 מדינות באירופה, במימון שנתקבל מהכנס האירופאי לנוירופסיכופרמקולוגיה (ECNP) וגופים נוספים, למחקר שביצע סקירה סיסטמטית של כל השיטות שנחקרו במניעת אובדנות בעשור האחרון. מחקר זה הוליד מאמר שהתקבל לפרסום בכתב העת Lancet Psychiatry ותרם תרומה משמעותית לגיבוש המדיניות למניעת אובדנות ברמה הלאומית במדינות אירופה.[5]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלצמן פרסם למעלה מ-200 מאמרים מקצועיים, מהם יותר מ-170 מאמרים מקוריים, וערך שני ספרים בינלאומיים בתחום הגנטיקה של דיכאון ואובדנות בקרב צעירים. בנוסף, ערך עשרות פרקים בספרים מקצועיים בתחומו.

מאמרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zalsman G, Netanel R, Fischel T, Freudenstein O, Landau E, Orbach I, Weizman A, Pfeffer CR, Apter A. Human figure drawings in the evaluation of severe adolescent suicidal behavior. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2000 Aug; 39(8):1024-31.
  • Zalsman G, Frisch A, Bromberg M, Gelernter J, Michaelovsky E, Campino A, Erlich Z, Tyano S, Apter A, Weizman A. Family-based association study of serotonin transporter promoter in suicidal adolescents: no association with suicidality but possible role in violence traits. Am J Med Genet. 2001 Apr 8; 105(3):239-45.
  • Zalsman G, Molcho A, Huang Y, Dwork A, Li S, Mann JJ. Postmortem -opioid receptor binding in suicide victims and controls. J Neural Transm. 2005 Jul; 112(7):949-54.
  • Zalsman G, Hung YY, Oquendo MA, Burke AK, Hu XZ, Brent DA, Ellis SP, Goldman D, Mann JJ. Association of a Triallelic Serotonin Transporter Gene Promoter region (5-HTTLPR), polymorphism with Stressful Life Events, and Severity of Depression. Am J Psychiatry, 2005 Sep; 163(9):1588-93
  • Galfalvy H, Zalsman G, Huang YY, Murphy L, Arango V, Mann JJ. A Pilot Genome-Wide Association and Gene Expression Array Study of Suicide with and without Major Depression. World J Biol Psychiatry, 2011, Nov. 7.
  • Zalsman G, Gutman A, Shbiro L, Rosenan R, Mann JJ, Weller A. Genetic Vulnerability, timing of short-term stress and mood regulation: A rodent diffusion tensor imaging study. Eur Neuropsychopharmacol, 2015; 25:2075-85
  • Zalsman G, Siman Tov Y, Tzuriel D, Shoval G, Barzilay R, Tiech Fire N, Mann JJ. Psychological autopsy of seventy high school suicides: combined qualitative/quantitative approach. Eur Psychiatry, 2016; 38:8-14
  • Zalsman G, Hawton K, Wasserman D, Van Heeringen K, Arensman E, Sarchiapone M, Carli V, Hoschl C, Barzilay R, Balazs J, Purebl G, Kahn JP, Saiz PA, Bursztein lipsicas C, Bobes J, Cozman D, Hegerl U, Zohar J. Suicide prevention strategies revisited: Ten year systematic review. Lancet Psychiatry, 2016; 3:646-59
  • Zalsman G, Hawton K, Wasserman D, van Heeringen K, Arensman E, Sarchiapone M, Carli V, Höschl C, Winkler P, Balazs J, Purebl G, Kahn JP, Sáiz PA, Bobes J, Cozman D, Hegerl U, Rancāns E, Hadlaczky G, Van Audenhove C, Hermesh H, Sisask M, Peschayan AM, Kapusta N, Adomaitiene V, Steibliene V, Kosiewska I, Rozanov V, Courtet P, Zohar J. European Evidence-Based Suicide Prevention Program [EESPP]Group by the Expert Platform on Mental Health, Focus on Depression. Evidence-based national suicide prevention taskforce in Europe: A consensus position paper. Eur Neuropsychopharmacol, 2017 Apr; 27(4):418-421

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Merrick J, Zalsman G. Suicidal Behavior in Adolescents – An International Perspective. London and Tel Aviv: Freund Publishing House Ltd, 2005.
  • Zalsman G, Brent DA. Depression (Child Adolescents Psychiatric Clinics of North America Vol. 15 pp. 827-1088). Philadelphia: W.B. Saunders Company, 2006.

פעילות בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל זלצמן נחשב לחוקר מוכר מאד באירופה ובארצות הברית בתחום הדיכאון והאובדנות בקרב בני נוער. הוא כיהן בעבר כחבר בורד (executive committee) באיגוד האירופאי לפסיכיאטריה (EPA) ונשיא הסקציה לפסיכיאטריה של הילד בארגון. בנוסף, נבחר (פעמיים ברצף) כחבר בורד (executive committee) בהנהלת הקולג' האירופאי לנוירו-פסיכופרמקולוגיה (ECNP) ומשמש גם כיושב ראש ועדת החינוך של הארגון.

בשנת 2003 התקבל כחבר מן המניין באיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה של הילד (American academy of child and Adolescent Psychiatry) ובשנת 2005 כחבר מן המניין באיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה ביולוגית (Society of Biological Psychiatry).

בשנת 2013 נבחר, יחד עם פרופסור אלן אפטר, ליושב ראש הכנס האירופאי למניעת התאבדויות שנערך בתל אביב בהשתתפות כ-1,000 מוזמנים והיה לכנס הגדול בכל הזמנים בנושא אובדנות.

בשנת 2017 שימש כיושב ראש של הכנס העולמי של האיגוד הבינלאומי למחקר אובדנות (IASR) בלאס וגאס.

פסיכיאטריה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1999 מופיע גיל זלצמן בבתי משפט כעד מומחה לצורך מתן חוות דעת בפסיכיאטריה משפטית מטעם בית המשפט ומטעם הסניגוריה הציבורית או סניגורים אחרים. זלצמן מסר חוות דעת במספר תיקי רצח מתוקשרים ומורכבים.[6][7] מוכרת במיוחד חוות דעתו בתיק יריב ברוכים נגד מדינת ישראל, בו קבע כי הנאשם פעל מתוך אי שפיות, חוות דעת שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.[8] בערעור שהוגש מאוחר יותר לבית המשפט העליון התקבלה חוות דעתו כלשונה, ואף נקבעה הלכה כי אין חובה שאדם הסובל ממחלה פסיכיאטרית יהיה בעל אי יכולת מלאה להימנע מעשיית המעשה כדי להיות פטור מאחריות פלילית. השופט תיאודור אור כתב בפסק הדין לגבי חוות דעתו: "בל נשכח, שהראיות אשר נאספו על ידו שימשו גם את כל המומחים האחרים ואין היום חולק על מהימנותן ומשקלן. לפיכך, לא הייתי רואה את חוות דעתו ועדותו באותה חשדנות כפי שבית המשפט המחוזי התייחס אליה".[9] מקרה ייחודי זה נלמד היום בבתי הספר למשפטים.

זלצמן מרבה להרצות בהשתלמויות שופטים בכל הדרגים ומלמד את נושא אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001 – פרס חוקר מצטיין מטעם האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה וההסתדרות הרפואית.
  • 2008 – פרס הצטיינות בהוראה מטעם המחלקה לפסיכיאטריה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
  • 2009 – פרס הצטיינות בהוראה מטעם דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' גיל זלצמן מונה לנהל את המרכז לבריאות הנפש 'גהה', מתוך Med Potral, ‏ 26 ביוני 2014.
  2. ^ "פסיכיאטריה בג'ינס", פרק 1, מתוך יוטיוב, 11 ביולי 2016.
  3. ^ Zalsman G, Gutman A, Shbiro L, Rosenan R, Mann JJ, Weller A. Genetic Vulnerability, timing of short-term stress and mood regulation: A rodent diffusion tensor imaging study. Eur Neuropsychopharmacol 2015; 25:2075-2085
  4. ^ Kaplan & Sadock's synopsis of psychiatry: behavioral sciences/clinical psychiatry / Benjamin James Sadock, Virginia Alcott Sadock 11th edition, 2017; 1235
  5. ^ Zalsman G, Hawton K, Wasserman D, Van Heeringen K, Arensman E, Sarchiapone M, Carli V, Hoschl C, Barzilay R, Balazs J, Purebl G, Kahn JP, Saiz PA, Bursztein lipsicas C, Bobes J, Cozman D, Hegerl U, Zohar J. Suicide prevention strategies revisited: Ten-year systematic review. Lancet Psychiatry 2016; 3:646-659
  6. ^ עזרי עמרם, פסיכיאטר: קשה להסביר את מעשיו של ארז אפרתי, באתר mako, ‏ 14 ביולי 2010.
  7. ^ רויטל חובל, העליון ביטל עונש מאסר בבית כלא לרופא שהורשע בעבירת מין - בגלל סחבת, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2013.
  8. ^ צבי הראל, הנאשם בהצתת בתי בושת אמר לשופטים: אני שפוי לגמרי, באתר הארץ, 18 בפברואר 2002.
  9. ^ ע"פ 8220/02, יריב ברוכים נגד מדינת ישראל, באתר בית המשפט העליון.